*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
א - או"ח, מילואים סימן ה
בד"ה והן אמת כי על אף וכו',
במה שאמרנו לחלק בין ברכת הנס דבעינן שיעמוד ממש
במקום הנס משום דאומר בברכתו "במקום
הזה" ובעינן משום הכי שיעמוד במקום הנס ממש,
משא"כ בענין ברכת הרואה קברי
ישראל אמרינן "הרואה" ומשו"ה סגי בראיה בעלמא אף
מרחוק. הנה עתה ראיתי בס' "אור
לציון" הנדפ"מ עמ"ס יבמות להגאון רב"צ אבא שאול
שליט"א, וראיתי לו שם שעמד
בדברי הגמ' דהתם ביבמות (נא, ע"ב) דאמרינן ב"ש אומרים
אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה.
ופרש"י: הלזו, כמו הארץ הלזו נשמה. ע"כ.
ופירש הרב שליט"א שם, דלשון
הלזו משמע הרחוקה, שדוקא מילת זה פירושה קרוב.
ויחזקאל ניבא על ארץ ישראל שהיתה
רחוקה, ולכן אמר הלזו. וכן מצינו באחי יוסף,
שהיה מרחוק ואמרו הנה בעל החלומות
הלזה בא. וכן האיש הלזה. עכ"ד. יעו"ש. הרי
מבואר מדברים אלו נמי דלשון "זה"
מורה ובא על קירוב המקום, וממילא הוא אשר אמרנו
דבברכת הנס כיון שמזכיר בו לשון "הזה",
הרי צריך שיעמוד במקום הנס בקירוב מקום.
משא"כ בענין ברכת הרואה קברי
ישראל, דכאמור בגמ' אמרינן "הרואה" קברי ישראל
וכו', וכן נמי בנוסח הברכה אומר
אשר יצר "אתכם" בדין וכו' והאי לישנא "דהרואה"
"ואתכם" קאי נמי אדבר שהוא נמצא מרחוק, כדכתיב בקרא
(בראשית לז, יח) ויראו אותו
מרחוק וגו', הרי דויראו - דהוי
מלשון ראיה, ואותו - שהמילה אתכם הוי נמי כהאי
לישנא, קאי על מרחוק. וק"ל.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi