*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
א - או"ח, מילואים סימן ו - בסופו
בענין מה שהבאנו מדברי הפוסקים
והמפרשים, דעולה מדבריהם דהלל שיטה מיוחדת בענין
זה של ההכנה לכבוד שבת, ולא דברו
לכל אדם ושיטת שמאי יותר קרובה לכל אדם ולכן כך
יש לנהוג. נ. ב. עתה ראיתי למהרא"ל
צינץ בס' שמחת יום טוב על מס' ביצה (שם),
שעמד על לשון הגמ' דהלל מידה אחרת
היתה לו שכל מעשיו לשם שמים, דיש לדייק מה
מידה אחרת שייך בזה, והו"ל
למימר אבל הלל סובר ברוך ה' יום יום. אלא נראה דהלל
לפי מידתו שהיתה כוונתו רק לש"ש
ולא בשביל למלאות תאות נפשו, ולא היה בבטחון שום
שיתוף להנאת עצמו, שפיר עלתה בידו
שהזמין לו לשבת אחרת טובה ממנה, אבל מי שמשותף
בזה לתאות נפשו ג"כ ואין
הבטחון שלם שיזמן לו אחרת טובה ממנה, ובא האות שלא
נזדמנה לו טובה ממנה כשאכל את
הראשונה, מזה האות שאין הכוונה לש"ש לבדו כי אם
בשיתוף שחפץ למלאות נפשו לאכול
משופרא דשופרא. לכן אמר, הלל מידה אחרת היתה לו
שכל מעשיו לשם שמים והזמין לו השי"ת
אחר שאכל הראשונה שניה טובה ממנה, וא"כ אותו
קצב שהכין לכל הלוקחים בשר לא היה
בטוח בזכותו כיון שלא לעצמו הוכנה, ואולי לא
יהיה זכות הקונים מספיק שימצא לו
טובה ממנה א"כ גם להלל עדיף שינהג כך כב"ש,
וכ"ש מי שבוחן שלא נזדמנה לו
טובה ממנה ודאי צריך לנהוג כשמאי, אבל הלל שכל
מעשיו לשם שמים ולא למהר הנאת
גופו עלתה בידו שנזדמנה לו טובה הימנה, ואולי גם
הקצב בחן בזאת, לכן ודאי למי שאין
ליבו שלם בדבר שיזדמן לו טובה, מנהג שמאי
עדיף, כן נ"ל. עכת"ד. ע"ש.
ומדברים אלו ג"כ עולה ומתבאר דמנהג הלל לפי דרגתם
היה, והדבר השוה לכל נפש הוא מנהג
שמאי, וכן יש לנהוג, אלא א"כ רואה שהגיע
לדרגתם של הלל ותלמידיו.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi