The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח, הערות סימן ו הערה א

וזכר לדבר יש להביא, דאף במקום שהביא מרן בהאי לישנא דיש מפרשים ויש מפרשים, נקטינן כיש בתרא. הוא מהא דאיכא בדברי מרן בשו"ע אור"ח (סי' שיח), ששם מרן כתב בסעיף ז: יש מפרשים דהא דשרי להניח כלי שיש בו דבר חם ע"ג קדירה הטמונה, אפי' כלי התחתון על האש שרי. ויש מפרשים שאם הכלי התחתון על האש לעולם אסור. ובסעיף ח: - המשיך מרן - להניח דבר קר שנתבשל כל צרכו ע"ג מיחם שעל האש, יש אומרים שדינו כמניחו כנגד המדורה וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו כגון שיבש, מותר להניחו ע"ג מיחם שעל גבי האש. וי"א דהוי כמניחו ע"ג כירה לכתחילה ואסור, אפילו אם נתבשל כל צרכו ואפילו אם מצטמק ורע לו, ואפילו אם נתנו שם לשמור חומו, וראשון נראה עיקר. עכ"ל. והנה המג"א (שם, סקכ"ו) עמד על דברי מרן הללו, וכתב דהם צ"ע, דמדוע בסעיף ז' לא הכריע להקל כדבריו שבסעיף ח', שהרי מרן בעצמו כתב לעיל (סי' רנג, ס"ג) להקל בזה שכתב שם, המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו וירא פן יקדיח יותר, יכול להסיר ולהניח קדירה ישנה רקנית ע"פ הכירה. ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה ע"ג הקדירה רקנית. הרי שדעתו להתיר בזה לשים קדירה ע"ג קדירה. וכתב לתרץ, דמרן ס"ל שבמקום שהתבשיל הוא יבש לגמרי ומבושל כ"צ, שאין בזה ענין של בישול דבדבר יבש ליכא בישול אחר בישול כמבואר בדברי מרן שם, סעיף ד, נמצא שאם רוצה להניח את התבשיל שיתחמם ליכא בזה אלא רק משום גזירת חיתוי, והכא לא חייש לזה מרן מכיון שמניח ע"ג הקדירה שהיא מפסקת, ולא דמיא למניח ע"ג כירה שמניח הקדירה ע"ג האש ממש. ולכן בכה"ג שרי אף אם התבשיל קר, וזהו שכתב מרן בסעיף ח לפסוק כהיש מתירים להניח דבר קר שנתבשל כל צורכו ע"ג מיחם שעל האש, דמיירי בתבשיל יבש. משא"כ בתבשיל לח דאיכא ביה תרי גזירות, של בישול אחר בישול, וגזינן שלא ליתנו אפילו חם, שמא יתננו קר ואז איכא משום מבשל, וגזירה שמא יחתה. ולהכי לא שרי בזה אלא דוקא בסי' רנג שהתם איכא רק גזירה אחת, שלא חישינן לחיתוי שהרי מיירי התם בחזרה שהתבשיל הזה היה עד עכשיו על האש, אלא רק איכא גזירה שמא יבשל, ולהכי שרי. אבל משא"כ הכא בסעיף ז' שיש את ב' הגזירות של בישול דמיירי בתבשיל לח, ושל חיתוי שהרי בא ליתן את הקדירה לכתחילה, ולהכי אסר מרן. ועפ"ז עמד לבאר ג"כ את דברי רבינו ירוחם שהביא מרן בב"י לעיל (סי' רנח), שהם דברי מרן כאן בסעיף ז' ובסעיף ח', שכתב שם, כתב ר"י בח"ג שי"מ דמיחם ע"ג מיחם דשרי. וכתב עוד שם וז"ל: להניח שום דבר קר שנתבשל כל צרכו ע"ג מיחם שע"ג האש, יש מהגדולים שכתבו דדינו כמניחו כנגד המדורה, וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו כגון יבש שכתבתי למעלה מותר להניחו ע"ג מיחם שעל האש, וכ"כ הרא"ש. ויש מהם שכתבו דהוי כמניח ע"ג כירה לכתחילה, ואסור אפילו אם נתבשל כל צרכו. ואפילו אם מצטמק ורע לו ואפי' אם נותנו שם לשמור חומו, וראשון נראה עיקר. ע"כ. וא"כ לכאורה מדוע הכא הכריע בענין תבשיל יבש כדעה ראשונה להקל להניח ע"ג מיחם שעל האש, ובענין הראשון שהביא רי"ו את המחלוקת בענין הנחת מיחם ע"ג מיחם סתם דבריו ולא הכריע כלום. אלא זהו החילוק כנ"ל, דבענין ראשון מיירי בתבשיל שהוא לח ובא להשהותו לכתחילה ע"ג האש דאיכא תרתי לגריעותא, לכן מצדד להחמיר בזה. ובענין שני מיירי בתבשיל יבש, דליכא ביה אלא משום חזרה וחדא גזירה היא, לכן העלה לקולא. עכת"ד המג"א, ע"ש בדבריו, ובדברי מחצית השקל והלבושי שרד (שם), שעמדו לבאר את דבריו של המג"א הללו. יעו"ש.

א"כ ייצא מדברי המג"א הללו, דס"ל דהא דכתב מרן בסעיף ח' להכריע כדעת המקילים שבסברא ראשונה היינו דוקא לגבי דבריו שבסעיף ח', ולא בסעיף ז'. אולם עי' בביאור הגר"א שם (בסי' שיח, ס"ז) ובאליה רבה (שם, סקכ"א) וכמאמר מרדכי (שם, סק"י) דכל נביאים אלו נתנבאו בסגנון אחד, כי לעולם הא דנקט מרן בס"ז דבר חם וכו' מיירי בתבשיל לח, שרק בכה"ג שהוא חם שרי לחממו כנגד האש, שהרי אם הוא קר אית ביה משום בישול אחר בישול, ובסעיף ח' דנקט מרן להניח דבר קר מיירי בתבשיל יבש דלית ביה בישול אחר בישול ושרי להניחו כנגד האש גם כשהוא קר, וממילא הא דהכריע מרן בס"ח דהלכה כסברא ראשונה להקל, הוא ג"כ על דבריו שבסעיף ז'. ע"ש. וראה גם בדברי המשנ"ב בשער הציון (סי' שיח, אות פג), ע"ש. [ועי' במאמר מרדכי (שם) שהמשיך לבאר, דה"ה נמי בדברי רי"ו דמש"כ דראשון נראה עיקר, התכוון נמי לענין הראשון, ולכן עמד לתמוה על באר הגולה (סי' שיח, אות מ) שכתב בס"ז דרבינו ירוחם שהביא לב' דעות אלו לא הכריע בניהם, דאינו מחוור, אלא שהא דהכריעו רי"ו ומרן בס"ח קאי נמי על האי דס"ז. אלא רק שכתב, דיש לדקדק על רי"ו ומרן ז"ל שהזכירו מחלוקת זו ב' פעמים, וי"ל בדוחק. ע"כ. ואולי כוונתו במש"כ די"ל, דהיינו שהיות ובסעיף ז מיירי מענין דבר לח דלהחזירו כנגד האש בעינן שיהיה חם, ובסעיף ח' מיירי מענין דבר יבש דאפילו כשהוא קר. לכן הפרידו בין ב' דינים אלו. וק"ל].

וגם יש לציין. דאין להעיר לדעת המאמר מרדכי ודעימיה, דס"ל לבאר בדעת מרן בס"ז דשרי להניח תבשיל שהוא חם ע"ג המיחם, ובפשטות מיירי שהוא רוצה להניחה ע"ג כירה אחרת, וכמתבאר מדברי מהג"א הנ"ל שתירץ לחלק בין האי דהכא בסי' שיח, סעיף ז, דאסר מרן להחזירה לקדירה מכיון שבא להחזיר על כירה אחרת, להאי דהתיר מרן בסימן רנג ס"ג להניח קדירה ריקנית תחת קדירה שהקדיחה, מכיון שמחזיר על אותה הכירה. וממילא לפי המאמ"ר דס"ל דאף הכא בס"ז מרן ס"ל להקל בזה כי"א קמא, היינו אפילו להניחה ע"ג קדירה שבכירה אחרת. וא"כ הרי לעיל (בסי' רנג, ס"ב) הביא הרמ"א דתבשיל שמבושל כל צרכו שנטלו מע"ג כירה גרופה וקטומה מותר להחזירה - בתנאים המובאים שם שלא הניחה ע"ג קרקע וכו'. - ואפילו מותר להחזירה ע"ג כירה אחרת, ועמד רבינו החיד"א בברכ"י (שם, סק"ג) על דברי הרמ"א דהרי לכאורה אלו הם דברי הרמב"ם (בפ"ג, דשבת, הלכה יא) שכתב, מותר להחזיר הקדירה מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה וכו', ומדוע השמיטו מרן לדין זה, וגם המהריק"ש בהגהותיו כתב, להחזיר מכירה לכירה אחרת יש מתירין ויש אוסרין, ומשמע שנטה לדעת האוסרין. וא"כ מדוע מרן ומהריק"ש שבקי לדעת הרמב"ם דמתיר בפשיטות וחיישי לדעת רבינו ירוחם - שהביאו מרן בב"י שם - דאסר, ע"ש. וראה גם בדברי הרב כף החיים סופר (סי' רנג, סקמ"ו) שכתב, דמדברי הברכ"י נראה דדעתו נוטה לדעת הרמב"ם שמתיר. ע"ש. וא"כ לפי דברי רבינו החיד"א הללו שמתבאר דמרן בסי' רנ"ג, ס"ב הנ"ל, ס"ל לאסור להחזיר הקדירה מכירה לכירה וכדעת רבינו ירוחם, א"כ קשיא איך מבארים המאמ"ר ודעימיה הכא בסי' שיח ס"ז דדעת מרן להתיר להחזיר קדירה הוא אפילו מכירה לכירה, [וכאמור דע"כ דמיירי הכא שמעביר הקדירה מכירה לכירה, שהרי בפשוטם של דברים משמע שלוקח הקדירה שהיא חמה מע"ג כירה זו, ובא להניחה ע"ג הקדירה שבכירה אחרת. וז"פ]. ובפרט שלכאורה יהיה בזה ג"כ סתירה בדברי רבינו ירוחם מדידיה אדידיה, שהרי ב' הלכות אלו מדברי רבינו ירוחם הם. אולם הא לא קשיא, דיש לחלק בפשיטות כהא דכתב הרב המגיד (בפכ"ב, דשבת, ה"ד), דהיכא דהקדירה נתונה על האש, מותר לחמם על גביה תבשיל שנתבשל כל צורכו מער"ש, דכיון שהקדירה מפסקת הרי זה כמחמם כנגד המדורה ומותר. ע"ש. ולפ"ז יש ליישב ולבאר נמי הכא דאע"ג דלעיל בסי' רנג אסרינן להחזיר קדירה מכירה לכירה, ואפילו שהיא קטומה, מכיון שס"ס מניחה ע"ג כירה. משא"כ הכא שמניח ע"ג קדירה דהוי כמניח כנגד האור, ולהכי יש להתיר אע"ג שזה מכירה לכירה, דהרי פשוט הוא דאם נתבשל התבשיל על כירה אחת, וכשרוצה אח"כ שוב לחממו כנגד האור, יכול להניחו כנגד כירה אחרת, והכ"נ הכא. ועי' במג"א (סי' שיח, ריש סקכ"ו), ע"ש. ודו"ק.

ואיברא דאם כנים דברינו אלה, דהא דשרינן הכא להעביר כירה לכירה היינו מכיון שמניח עתה ע"ג הקדירה, יש להתבונן לפ"ז באופן שהניח אדם את תבשילו מער"ש ע"ג גאז או פתיליה ורואה שהולכים להכבות, ורוצה להעבירם ע"ג פלטה חשמלית שבבית שכנו וכדו', דאה"נ שיהיה מותר. כי אע"ג שבפשטות מדברי רבינו החיד"א הנ"ל בברכ"י (סי' רנג, סק"ג) מתבאר דס"ל למרן שאסור להעביר מכירה לכירה, מ"מ היכא שרוצה להעביר מגאז לפלטה י"ל דיהיה מותר, לפי מה שעמד מו"ר שליט"א לבאר בשו"ת יחוה דעת (ח"ב, סי' מה) בענין פלטה חשמלית, שבהיות והפח של הפלטה מפסיק בין חוטי החשמל לקדירת התבשיל, הרי זה חשיב כהא דמבואר בשו"ע (סי' רנ"ג, ס"ג), דהמשכים כבוקר וראה שהקדיח תבשילו וירא פן יקדיח יותר, יכול להסיר התבשיל ויניח על פי הכירה קדירה ישנה ריקנית ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה ע"ג הקדירה ריקנית, והכ"נ הפח הזה של הפלטה, חשיב כקדירה ריקנית. ולכן המניח על הפלטה לא חשיב כמניח ע"ג כירה. ולפי"ז העלה להתיר לקחת תבשיל שהתבשל כל צרכו והצטנן, שהוא יבש, ולחממו ע"ג הפלטה, דזה חשיב כמחמם כנגד האור. ע"ש. ומעתה דלפי המבואר בס"ד בדברינו לעיל דכל היכא דמניח התבשיל ע"ג קדירה שרי להחזיר אפילו מכירה לכירה, וזה אפילו בתבשיל לח לדעת המאמ"ר ודעימיה כנ"ל, ממילא יצא דיהיה מותר לקחת התבשיל שהוא לח כשהוא חם ורותח מע"ג הפתיליה, ולהניחו ע"ג הפלטה, דחשיב כמניח ע"ג קדירה ריקנית, ולפי האמור במקום שמניח ע"ג קדירה אחרת אפילו מכירה לכירה שרי.

הן אמת דעדין יש להתבונן בזה, כי הרי חזינן דהאחרונים עמדו להעיר בדברי מרן, שבדבריו (בסי' רנג, ס"ג) בדין קדירה ריקנית כתב מרן, יכול להסיר התבשיל ולהניח ע"פ הכירה קדירה ישנה ריקנית, ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה ע"ג הקדירה רקנית "אבל יזהר שלא ישים קדירתו ע"ג קרקע, ושתהיה רותחת". ומבואר מזה שאם הונח התבשיל ע"ג קרקע אסור להחזירו אפילו על קדירה ריקנית, והטעם הוא משום שנראה כמבשל לכתחילה וכמו שכתבו הרשב"א והר"ן (בשבת לח:). ואילו בסי' שיח (סעיף ח) סתם מרן שמותר להניח בשבת תבשיל קר שנתבשל כ"צ ע"ג מיחם שעל האש, שכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו כגון תבשיל יבש, מותר להניחו ע"ג קדירה שעל האש. ובדבריו אלה משמע דמותר להחזיר התבשיל ע"ג הקדירה אפילו אם הניחו ע"ג קרקע. ומאי שנא דבסי' רנג ס"ל לאסור להחזיר ע"ג הקדירה אם הניחה ע"ג קרקע. ותירץ התוספת שבת (סי' רנג, סקמ"ב) דיש חילוק בין סי' רנג דמיירי התם בקדירה ריקנית להכא בסי' שיח דמיירי בקדירה מלאה, שבקדירה ריקנית אסור מפני שנראה כדרך בישול לכתחילה, אבל ע"ג קדירה מלאה מותר שאינו נראה כמבשל. וכ"כ הפרי מגדים שלהעמיד התבשיל ע"ג קדירת חמין או מיחם יש להתיר, שאינו דומה למעמיד ע"ג כירה. אבל כשהקדירה שעל האש היא ריקנית שאינה עומדת שם אלא רק לסתום חום הכירה, דמי לכירה גרופה וקטומה דאסור לתת עליה תבשיל לכתחילה בשבת, משום שנראה כמבשל. והסכים לחילוק זה ג"כ המשנ"ב בביאור הלכה (סי' רנג, ס"ג) ד"ה ויזהר. ע"ש. ומעתה דחזינן לפ"ז שעומדים האחרונים לחלק בין קדירה ריקנית לקדירה מלאה, שבקדירה ריקנית אסור ליתן עליה תבשיל לכתחילה ורק חזרה מותר. א"כ לכאורה איכא לעיוני הכא במילתא דידן כי אף דנימא הכא בסי' שיח, ס"ז כדעת המאמ"ר ודעימיה, דשרי להחזיר מכירה לכירה תבשיל לח כשהוא מניחו ע"ג הקדירה. הנ"מ בקדירה מלאה, אבל ברוצה להניח ע"ג קדירה ריקנית אה"נ דאסור דחמיר טפי. וממילא אין היתר לקחת התבשיל מע"ג הפתיליה או הגאז ולהניחו ע"ג פלטה חשמלית, דהא חשיב ליה כמניח ע"ג קדירה רקנית ואסור, ורק ע"ג קדירה מלאה הוא דשרי להניחה. ולפי דעת המג"א הנ"ל שכתב לחלק בדברי מרן, דבסעיף ז' מיירי בדבר לח, ובזה ס"ל למרן להחמיר, אפילו להחזיר ע"ג קדירה מלאה. ובסעיף ח' מיירי בדבר יבש, ואז ס"ל למרן להתיר אפילו להחזיר ע"ג קדירה ריקנית, ועי' בדברי מו"ר בשו"ת יחוה דעת הנ"ל, דמצדד שם לנקוט כדברי המג"א הללו לחלק בין תבשיל לח לתבשיל יבש, שבתבשיל לח אסור להניחו אפילו ע"ג קדירה מלאה, ותבשיל יבש שרי להניחו אפילו ע"ג קדירה ריקנית, ולכן העלה להקל להניח תבשיל יבש ע"ג פלטה חשמלית, דחשיב לה כמניח ע"ג קדירה ריקנית, ע"ש היטב בדב"ק. וממילא לפ"ז יוצא חומרא טפי, דאם נקיט לה מר שליט"א כדברי המג"א לחלק בין לח ליבש, יוצא דתבשיל לח אסור להחזירו אפילו ע"ג קדירה מלאה, ודלא כהפרמ"ג שמתיר להניח תבשיל לח ע"ג קדירה מלאה. ודו"ק היטב.

ומכל האמור יש לעיין במש"כ בס' שבת כהלכה (סי' לג, סעיף לה) וז"ל: אם הלהבה שעל גביה נמצאת הקדירה ובה אוכל מבושל כל צרכו היא קטנה מדי, מותר להעביר את הקדירה ולשימה ע"ג להבה גדולה יותר, והוא שזו האחרונה תהיה מכוסה באזבסט וכדו'. ובסעיף לז (שם) כתב, כבתה הלהבה שהסיר מונח עליה רשאי להניחה בלהבה אחרת, ואפילו אצל שכנו בתנאי שהתבשיל מבושל כל צרכו ואם הוא תבשיל שרובו לח צריך שיהיה חם שהיד סולדת בו, ומקום האש מכוסה ע"י אזבסט או דבר אחר. עכ"ל, ע"ש. דיש להתבונן בזה לגבי מש"כ בסעיף לה, להתיר להחזיר מכירה לכירה, הרי לפי המבואר בברכ"י לדעת מרן יש לאסור, משום שמרן פוסק כרי"ו לאסור להחזיר מכירה לכירה, כמבואר בדברי רבינו החיד"א הנ"ל. והרב המחבר שם נר"ו את מקורו הער"ה (בהערה מט) בהלכה זו, בדברי השמירת שבת כהלכתה (פ"א, סעיף כא), ואומנם שכן הוא דהשש"כ הזכיר להאי דינא בדבריו שם, מ"מ שפתותיו ברור מיללו לדעת הרמ"א, ושפיר קאמר כי אינהו יוצאים ביד רמ"א, והרי הרמ"א פסק להדיא כדעת הרמב"ם להתיר להחזיר מכירה לכירה. אולם אנן בדידן דנקטינן כדעת מרן ובשיפוליהו דגלימתיה אחזינן, והרי ס"ל לאסור להחזיר מכירה לכירה. וכן לגבי דבריו בסעיף לז שהתיר להחזיר תבשיל לח שהוא חם ע"ג כירה מכוסה אחרת - ולא הראה שם שום מקום ומקור לדבריו אלה - גם בהא איכא לעיוני, לא מבעיא לדעת מו"ר בדבריו בשו"ת יחו"ד הנ"ל דנקיט לה כהמג"א, וממילא יוצא דלדעת מרן אסור להחזיר תבשיל לח אפילו ע"ג קדירה מלאה, וכ"ש ע"ג כירה אע"פ שהיא גרופה וקטומה. אלא אפילו לדעת המאמ"ר ודעימיה דס"ל להתיר להחזיר תבשיל לח ע"ג קדירה אחרת, היינו דוקא ע"ג קדירה מלאה כמבואר בדברי מרן שם. הא לאו הכי אסור להחזירו ואפילו ע"ג קדירה ריקנית, לפי חילוקו וביאורו של הפרמ"ג הנ"ל. ולהניחו ע"ג כירה בפשטות לכו"ע אסור, ואפילו ע"ג כירה גרופה וקטומה.

ואחר זמן הגיע לידי בס"ד הספר היקר והנפלא, "שלחן לחם הפנים" על הל' שבת להגאון רבי יעקב רקח זצ"ל, אשר נדפ"מ מכתי"ק. ומצאתי לו (שבסי' רנג, סעיף ב) עמד לפלפל בחכמה נפלאה במחלוקת הרמב"ם ורבינו ירוחם הנ"ל בענין חזרה מכירה לכירה, אשר מקור דבריהם הוא בדברי הירושלמי דשבת בפרק כירה ופרק במה טומנין. וגם עמד שם על דברי הברכ"י הנ"ל, שהוא מבאר דמהא שהשמיט מרן לדין זה דמותר להעביר מכירה לכירה ש"מ דדעתו לאיסור. אולם הרב המחבר - הגר"י רקח - שם עמד לחלוק ע"ז. וכתב, דמנא לו הא שאם השמיטו מרן לדין זה דעתו לאיסור, דאם כן שדעתו לאסור, אדרבא הוה ליה למרן לפרש להדיא לאיסורא בדבריו בשו"ע, ולא להשמיט סתם להאי דינא. ולכן סיים שם וכתב, שמאחר וחזינן שהרמב"ם, והמגיד משנה, והרמ"א, והלבוש, והמג"א, והרב תוספת שבת, ומר זקנו הרב מעשה רוקח, והרב יד אהרון, ורבינו החיד"א גופיה בברכ"י שם כולהו ס"ל דשרי להחזיר מכירה לכירה, ואפילו מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה, וכדעת הירושלמי. ומה שכתב רבינו ירוחם ונמשך אחריו המהריק"ש כבר תמהו עליהם שאין כן דעת הירושלמי, ומרן ז"ל לא גילה דעתו בזה לא בב"י ולא בשו"ע לשני הצדדים לא לאיסור ולא להיתר. א"כ קם דינא כדעת הרמב"ם ודעימיה. ואין לומר דממה שכתב מרן ז"ל בשו"ע כירה שהיא גרופה וקטומה וכו' מותר להחזירה, משמע אבל לא לכירה אחרת, דליתא, כי מרן ז"ל מדבר בדבר הנהוג ומורגל אצל האנשים, דמסתמא כשנוטל הקדירה מעליה מחזירה שמה, וא"כ ליכא למידק מינה דדוקא כירה שנטלה משם מותר להחזירה אבל לא לכירה אחרת. באופן דכל שלא כתב מרן ז"ל בהדיא "אבל לא כירה אחרת", אין לנו להשתבש בלשונו וכאמור, עכת"ד, ע"ש בדב"ק נפלאות מתורתו, במה שעמד לפלפל עוד בזה, ואין צורך לכפול הדברים, קחנו משם.

ומעתה אחר עלות מדב"ק הללו של הגר"י רקח, מתבאר כי לעולם יש לבאר ולומר, שאף לדעת מרן שרי להחזיר מכירה לכירה, אפילו מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה, וכדעת הרמב"ם. וממילא לפ"ז צריך לבאר דהאי דכתב מרן (בסי' שיח, ס"ז), דתבשיל חם מותר להניחו ע"ג המיחם ומיירי בתבשיל לח, היינו באופן שהניח הקדירה ע"ג קרקע, ולהכי אסור להניחה ע"ג הכירה עצמה, דהרי בדיני חזרה בעינן לדעת מרן כתנאים המבוארים בסי' רנג (סעיף ב) שתהיה הקדירה רותחת, ולא הניחה ע"ג קרקע, [אבל א"צ שיהיה דעתו להחזירה לדעת מרן כמבואר במג"א (שם, סקכ"א), דתנאי זה הוא רק לדעת הרמ"א, ע"ש]. ובכה"ג שרי להחזיר מכירה לכירה. ואפ"ה איתי מרן הכא (בסי' שיח, ס"ז) למימר, דבמקום שהניחה ע"ג קרקע דאסור להחזירה ע"ג הכירה שלקחה משם וכן ע"ג כירה אחרת, מ"מ מותר להניחה ע"ג קדירה אחרת כל זמן שהיא רותחת שאין בה חשש בישול, דהא מיירי בסעיף ז' בדבר לח דאית ביה בישול אחר בישול. וממילא לפ"ז קם דינא שמותר להחזיר הקדירה מכירה לכירה אחרת, וכן באופן שקדירתו היה מונחת ע"ג פלטה חשמלית ונפסק החשמל, דמותר לו להעביר התבשיל לבית שכנו ולהניחו שם ע"ג להבת הגז שהיא מכוסה כדין כירה גרופה וקטומה, ובתבשיל לח בעינן שיהיה התבשיל רותח. ועי' בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב (סי' צא, אות ב), אשר עמד להעיר שם על מש"כ בס' שמירת שבת כהלכתה דאם כבתה הלהבה שהתבשיל מונח עליה, ורוצה עתה לקחת התבשיל ולהניחו ע"ג להבת הגז שבבית שכנו דיש לאסור, מכיון שלדעת הרמ"א לא שרי להחזיר התבשיל ע"ג הכירה רק כשדעתו להחזירה, וכאן כשכתבה הלהבה לא היה דעתו להחזירה. וכתב ע"ז הרב המחבר דלא היא, כי בשו"ע מדובר שעשה מעשה בידים והוריד את התבשיל מן האש, ובזה הוא דזקוקים לב' התנאים עודנו בידו ודעתו להחזירה, אבל בכה"ג שלא עשה מעשה והתבשיל נשאר כל הזמן על הגאז מסתבר דחשיב כנתקיימו ב' התנאים, ולכן יכול להעביר התבשיל לפלטה אחרת אם לא נצטנן. ע"ש בדבריו בזה, [והן אמת כי עתה במהדורא שניה של הספר שש"כ (תשל"ט) סודרו הדברים, ושם (בפרק א, סעיף כג) העלה בזה לקולא להעביר הקדירה לאש אחרת, ובהערות שם (הערה סט) הובאו דבריו של הגרש"ז אויערבך שליט"א, שפלפל לבאר דכיבוי הלהבה פתאום, לא חשיב כמסיח דעתו ממנה. ע"ש]. ולכן לפ"ז שפיר יש לומר, דאף אם נכבה לו הגאז שלא בידיעתו, כל זמן שעדין התבשיל חם ורותח מותר לו להעבירו לבית שכנו, להניחו שם על כירה אחרת. ודברי הר' שבת כהלכתה יבואו על מקומם בשלום.

אומנם כששאלנו ממו"ר מרן מלכא שליט"א, בדעת מרן בזה מאי ס"ל בענין העברה מכירה לכירה, השיב, כי לפי מה שנראה בפשטות, דעתו לאסור. וממילא שוב יש להתבונן בזה בענין העברת התבשיל מפלטה חשמלית שכבתה, לכירה שבבית שכנו דהא חזינן שלדעת מרן יש צד לאסור בזה, ולכן אין להתיר אלא כשמניח ע"ג הקדירה שבבית שכנו. אומנם בהגלות נגלות דברי הגר"י רקח הנ"ל, אולי יש ללמד זכות על המקילים בזה להניחו גם ע"ג הכירה עצמה. וצ"ע למעשה, ואכמ"ל יותר, ובעה"י עוד חזון למועד.

איך שיהיה חזינן מכל הא דהכא, שיש לומר דאף במקום שנקט מרן בלשון יש מפרשים ויש מפרשים, נקטינן כיש בתרא. לא מבעיא לדעת המג"א הנ"ל שעמד לבאר בדברי מרן שבסי' שיח, סעיף ז שנקט שם מרן בהאי לישנא די"מ וי"מ, דמרן ס"ל כי"מ בתרא שאוסרים להניח קדירה ע"ג קדירה ולכן הוקשה לו מסי' רנג, ס"ג ששם כתב מרן להתיר, ותירץ מה שתירץ. אלא אף לדעת הגר"א ודעימיה שביארו דמרן ס"ל לפסוק בסעיף ז' כדעת היש מפרשים קמא שדעתם להתיר להניח קדירה ע"ג קדירה, והיינו דוקא משום שמרן גילה את דעתו בסעיף ח' לפסוק כמ"ד קמא כמו שכתב "וראשון נראה עיקר", שזה קאי לדעתם גם על סעיף ז'. הא לאו הכי אה"נ דדעתו של מרן לפסוק כי"מ בתרא. כמו בכל יש ויש דדעתו לפסוק כיש בתרא. וק"ל, ושו"ר בשד"ח בכללי הפוסקים (סי' יג, כלל יח, אות ה) שעמד שם לפלפל אם בכל מקום שמביא מרן לשון יש אומרים ויש אומרים או יש מפרשים וכדו' בלשון רבים, האם מוכח מלשון זה דרבים הכי ס"ל, או אף על סברת יחידאה שייך לשון זה. ושם הביא את דברי מרן דנידון דידן (באור"ח, סי' רנא) שכתב, י"מ וי"מ, והרי יש מפרשים קמא הוא דעת הרמב"ם וי"מ בתרא הוא דעת רש"י, הרי שגם בדעת יחיד נוקט מרן בלישנא דיש מפרשים. אולם דחה שהרי הטור והמרדכי הביאו את דברי הרמב"ם, משמע דס"ל הכי, והרא"ם הביא את דברי רש"י משמע דס"ל כוותיה. וא"כ נמצא דהוי רבים. ע"ש. ומתורף דבריו שם נמי מתבאר, דגם במקום שנוקט מרן בהאי לישנא דיש מפרשים, נקטינן להאי כללא דהלכה כיש בתרא, כמו במקום שנוקט בלישנא דיש אומרים, ע"ש היטב