The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח, הערות סימן ו הערה ב

והנה מדברי הט"ז והאחרונים הנ"ל מתבאר, דבענין זה דאמרה הגמ' דהעושה מלאכה מן המנחה מן המנחה ולמעלה דאינו רואה סימן ברכה לעולם, היינו דוקא דסימן ברכה הוא דאינו רואה, אבל איסורא לעולם ליכא. אולם לכאורה מדברי הרמב"ם בהל' יו"ט (פ"ח, הלכה יז) שכתב, אסור לעשות מלאכה בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כמו בערבי שבתות. וכל העושה מלאכה בהן אינו רואה סימן ברכה לעולם, וגוערין בו ומבטלין אותו בעל כורחו, אבל אין מכין אותו מכת מרדות, ואין צריך לומר שאין מנדין אותו. חוץ מערב פסח אחר חצות, שהעושה בו מלאכה אחר חצות מנדין אותו, ואין צריך לומר שמכין אותו מכת מרדות אם לא נדוהו. ע"כ. משמע דלעולם איסורא נמי איכא, ולא רק דאינו רואה סימן ברכה. וכן נראה ג"כ מלשונו של האור זרוע בהל' ערב שבת (סי' יג) שכתב שם, נראה בעיני דהאי "דאסר" הכא מלאכה בער"ש מן המנחה ולמעלה, היינו דוקא מלאכה קבועה וכו', ע"ש. ובאמת כבר עמד המשנ"ב בביאור הלכה (רס"י רנא) ד"ה העושה מלאכה וכו' ע"ז, דהרי מדברי הרמב"ם, והאור זרוע, והסמ"ג מבואר דאיסורא נמי איכא בזה, ומדוע הט"ז לא הזכיר לדעתם, וסתם דבריו דאין בזה איסורא אלא רק ענין של סימן ברכה. ע"ש. והן אמת דגם מדברי האורחות חיים (בדין ערבי שבתות, סי' א) והכלבו (סי' לא) אשר כתבו שם: "ומן המנחה ולמעלה בשמתא דרבנן קאי העושה מלאכה, ומאי שמתא, שם מיתה כלומר כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה", ע"כ. וא"כ לכאורה מדבריהם אלו נמי יש לדייק דס"ל דבהאי ענינא דאין לעשות מלאכה בער"ש איסורא נמי איכא, ולא רק ענין סימן ברכה. ודו"ק. וע"ע בשיורי כנה"ג חאור"ח (סי' תסח, בהגב"י - סק"א), ובמחצית השקל (סי' שו, סק"ח), ובפתח הדביר (סי' רנג, סק"ג), ובפרי מגדים (שם, במשב"ז סק"א) ובשו"ת משנה הלכות (ח"ג, סי' לב) שעמדו לחקור במקום שאמרו אינו רואה סימן ברכה לעולם, אם איסורא נמי איכא, או איסורא לעולם ליכא רק שאינו רואה סימן ברכה. ע"ש. וראה עוד בזה בכף החיים סופר (סי' רנא, סק"ז), ובס' יסודי ישורון (מער' הלכות שבת, עמוד 20). יעו"ש. ואכמ"ל יותר