The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח, הערות סימן ח הערה ג

איברא דיש לעמוד במעט על דברי הב"י הללו, במה שעמד לבאר בדברי הר"ן, דהר"ן ס"ל דבעושה כלי מתחילתו אית ביה משום בונה. וא"כ קשיא מדוע הוצרך הר"ן ליישב הקושיה מההיא דשובר אדם חבית וכו', דהתם מיירי בחבית קטנה, ובערוכין מיירי בחבית גדולה, תיפוק ליה האי תירוצא כין עושה כלי מעיקרו דאית ביה בנין וה"ה סתירה, לכלי שדיבק שבריה דליכא ביה משום בנין וה"ה סתירה וכמו שחילקו התוס', ומדוע צריך כלל לחלק בין כלי גדול לכלי קטן. ועי' בס' תהלה לדוד (סי' שיד, סק"א) שהביא שם את דברי הב"י הנ"ל, וכתב ע"ז, ולא זכיתי להבין דבריו, דאם עושה כלי חייב משום בונה השוברה חייב משום סותר. עכ"ל. ובפשטות כוונתו להערה הנ"ל דהרי אם עושה כלי מעיקרו חייב משום בונה ה"ה דחייב בכה"ג משום סותר, ומדוע צריך א"כ הר"ן לחלק בין כלי גדול לכלי קטן. והנה ראיתי בס' תבואות שמש (בדיני בנין וסתירה, סי' קלו), שעמד לבאר שם דאיכא פלוגתא בין התוס' לר"ן, דהתוס' סברי דרק בכלי גרוע כמוסתקי וכדו', לית ביה משום בנין וסתירה, אבל כל שהוא כלי שלם כל שהוא מוסיף עליו או סותר ממנו במקצת יש בו משום בנין וסתירה, דס"ל לתוס' דכל שהוא כלי שלם הרי הוא כקרקע ואסור אפילו הוספת מקצת בנין או סתירה ממנו, וה"ה כל שהוא עושה כלי מעיקרו איכא בהכי משום בנו"ב, וממילא אין להם חילוק בין כלי גדול לקטן. אבל הר"ן ס"ל דדוקא כלי שהוא גדול חשיב כקרקע, ואסור בו אפילו הוספת בנין, ובסתירה אסור אפילו כשסותר מקצת הכלי. אבל בכלי קטן אפילו כשהכלי הוא שלם או בו משום בנין וסתירה ומותר להוסיף על הבנין וכן מותר לסתור ממנו, אולם זהו דוקא להוסיף או לסתור מקצת ממנו אבל כשעושה כלי מתחילתו, או אפילו כשהיה כלי ונתפרק אבל צריך אומן בחזרתו, איכא בכה"ג בנין בכלים. ועמד לדייק דבריו אלה דהנה התוס' בערובין (לד, ע"ב) כתבו, דבכלי נמי שייך בנין וסתירה, ולא חילקו ומשמע דבכל גווני איכא ביה בנו"ב בין גדול בין קטן ואפילו בסתירה במקצת ממנו. אולם הר"ן בשבת בפרק חבית במשנה דשובר אדם את החבית, כתב לחלק בין כלי גדול לכלי קטן וכתב, דבכלי קטן לא שיכא "ביה" בנין וסתירה ומשמע דוקא בכלי שהוא קטן ודוקא שבונה וסותר בו עצמו אין בנו"ב, אבל אה"נ כל שעושהו מתחילה אפילו בכלי קטן חייב.

וא"כ לפ"ז אתי שפיר, דהתוס' דסברי דבכלי שלם יש בו בנו"ב דהוי כקרקע ואפילו תוספת בלבד אסורה, והר"ן ס"ל דאפילו כלי שלם אין בו בנו"ב כשעושה בו בנין וסתירה במקצת כלי, ורק כשעושהו מתחילתו יש בו משום בנין. וממילא הוא אשר חילק הר"ן בין שובר אדם חבית דמיירי בכלי קטן לענין המשנה בערובין בנתנו במגדל שהוא מגדל גדול, משום דבפשטות מיירי שהוא שובר חלק מהם, ולהכי בחבית שרי לשבור מקצת ממנה שהרי כאמור לדעת הר"ן בכלי קטן ששובר חלק ממנו אה"נ דשרי, ואה"נ התם הרי רוצה ליטול ממנה מעט גרוגרות ושובר מקצת ממנה והחבית נשאר בקיומו שרי, ובאמת אם רוצה לסתור את כולה אסור שהרי כאמור דבעושה כלי מתחילתו יש בנין, כמו כן כשסותר כלי לגמרי יש בו סתירה. וכמו כן בענין המשנה דערובין דמיירי ששובר חלק ממנה ולהכי הוצרך הר"ן להעמיד דמיירי בכלי גדול שהרי אם זה היה כלי קטן היה מותר ושוברה בכה"ג שהוא שובר מקצתה ולכן העמיד דמיירי בכלי גדול דהוי כקרקע ואסור בכל גווני. ואולם לתוס' דבכל אופן בין בכלי קטן בין בכלי גדול אסור לסתור אפילו מקצת הכלי, לכן עמדו לחלק דהא דשרי לשבור חבית להוציא הגרוגרות ממנה דמיירי בחבית שדיבק שבריה. עכת"ד. ע"ש.

וראה גם באגרות משה חאור"ח (סי' קכב, ענף ה) ד"ה והנכון, שג"כ עמד כהערה זו דבמאי פליגי התוס' והר"ן ומהי כוונת הב"י, ועמד לבאר שם כעין הדברים הנ"ל בשינוי מועט, דהר"ן ס"ל לחלק דבכלי קטן דוקא כשעושהו מתחילתו אית ביה משום בנין אבל בתוספת מקצת עליו ליכא בנין, אמנם כשסותר אותו אפילו סותר אותו לגמרי ליכא ביה משום בנין, משא"כ להתוס' דס"ל דאף בכלי קטן אסור להוסיף או לסתור אפילו מקצת ממנו, ולהכי ס"ל להר"ן דהא דשובר אדם חבית וכו' דשרי דמיירי בחבית קטנה ושרי לשבור אפילו את כולה, דבכלי קטן ליכא סותר כלל, ע"ש. וראה גם בתבואות שמש הנ"ל (שם) ד"ה אולם, ע"ש. ועכ"פ דברי הב"י מיושבים שפיר במה שביאר בדברי הר"ן, כי כאמור חזינן דאיכא הכא פלוגתא בין התוס' לר"ן. וק"ל. וע"ע בס' ברכת שבת סי' שיד (עמוד קלב, אות ג) במה שעמד עוד על דברי הב"י הללו לבארם. ע"ש