The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח, הערות סימן ט הערה א

והנה קושייתו של המאמ"ר שם על דברי הב"ח הוא, במה שמבאר בדעת הרמב"ם דאיסור תוקע בכלים לא הוי אלא מדרבנן, ולא מדאוריתא. דהרי בפשטות הרמב"ם ס"ל דהוי מדאוריתא, ובס"ד כבר כתבנו מזה בסימן הקודם. ועתה ראיתי ג"כ בחי' החת"ס עמ"ס שבת (קכב, ע"ב) ד"ה שמא יתקע, שעמד שם על דברי הרי"ף והרמב"ם הנ"ל, וכתב ליישב את דברי הרי"ף שהביא הגזירה דשמא יתקע בענין לול של תרנגולין. משום דאמרינן בגמ' קסבר כיון דמחברי בארעא כארעא דמו, משמע שאין סברא זו פשוטה, וא"כ למסקנה י"ל נהי דבקרקע ממש הוי החזרת דלת בנין אף בלא תקיעה, "ובכלים ממש אפילו יתקע לא הוי בנין בכלים אלא משום מכה בפטיש". וליכא למגזר בנטילה דמחזי כסותר דהרי לא שייך בהו בנין וסתירה בכלים, מ"מ בלול דמיחבר בארעא נחתינן דרגא דאם תקע חייב משום בונה, וממילא בנטילה מחזי כסותר בנין, וא"ש הרי"ף. מיהו הרמב"ם לא מתיישב בכך, עכת"ד. ע"ש. ובפשטות נראה דר"ל נמי, דבשלמא בדברי הרי"ף אפשר לבאר דס"ל דאפילו במקום שתוקע בכלים לא מחייב משום בונה, שהרי הרי"ף ס"ל דאין בנין וסתירה בכלים כלל כשיטת רש"י בגמ' שבת (מז, ע"א), וכמו שהבאנו מזה בס"ד בארוכה בסי' הקודם, שכן דיקו הראשונים והאחרונים בשיטת הרי"ף. אולם להרמב"ם א"א לבאר הכי, שהרי הרמב"ם ס"ל דבגוונא שתוקע יש בנין וסתירה ואפילו בכלים חייב מדאוריתא כנ"ל בדברינו בסי' הקודם. אולם לכאורה עדין אפשר ליישב ע"פ דרך זו של החת"ס ג"כ את דברי הרמב"ם, וכהא דיישב מרן בב"י, דהרמב"ם ס"ל דמעיקרא מספקינן בהא אם כיון דמחברי בארעא כארעא דמו, ולמסקנא דאמרינן גזירה שמא יתקע, שדינן האי טעמא גם בלול, משם דחשבינן ליה כדבר המטלטל והרי הוא ככלים ולכן אינו חייב אלא כשיתקע. אלא דבאמת יקשה הערתו של המאמ"ר דא"כ מהו החילוק בין לול, לשידה ומגדל, דבלול אף הנטילה אסורה ובשידה ומגדל שריא. ובשלמא לפי דברי החת"ס בביאורו בדברי הרי"ף א"ש היטב, כמו שכתב החת"ס לבאר אליבא דהרי"ף דבהיות וס"ל דליכא בנין בכלים אף כשיתקע, וכל מאי דאסור לתקוע בכלים היינו משום מכה בפטיש, משו"ה כל שנוטל דלא מחזי כסותר וגם משום איסורא דמכה בפטיש ליכא ביה, ממילא שרי. משא"כ כשבא להחזיר דחיישינן שמא יתקע ויהיה חייב משום מכה בפטיש להכי אסרינן, משא"כ בלול של תרנגולין דנחתינן ביה חד דרגא וכל שתוקע בו חייב משום בונה, ממילא משו"ה אסרינן להחזיר שמא יתקע, לכן גם הנטילה אסורה בו. משום דמחזי כסותר בנין. אבל לדעת הרמב"ם א"א לחלק בכל ענין זה, שהרי לדעתו שידה ומגדל שווים לגמרי לענין לול, דהא ס"ל דיש בנו"ב. ומדוע מחלקינן בניהו, וק"ל. זהו נראה כוונת החת"ס, ודו"ק. ועכ"פ מתורף דבריו ג"כ עולה ומתבאר, דס"ל דלא כהב"ח שביאר בדעת הרמב"ם דתוקע בכלים לא הוי מדאוריתא אלא מדרבנן, אלא לעולם ס"ל דהוי מדאוריתא, וכמו שכתבנו כיוצ"ב בס"ד בסימן הקודם.