The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח, הערות סימן ט הערה ב

וראה עוד בדבריו של ערוך השולחן שם (סי' תצה, סעיף כה), שעמד על האי דחזינן דמרן פסק (בסי' תקז, ס"ד) דמותר לגרוף התנור כשא"א לאפות בלא זה, דאינו מובן מה נשתנה דין זה להיתר מכל שאר מכשירי אוכל נפש, וכתב כי באמת קיי"ל כר"י לעיקר דינא וכמו שפסקו הטור הסמ"ג והרא"ש, ושכן הסכים ג"כ מרן. אלא דאין מורין כן. ולפיכך פסקו בכולם לאיסור, לבד בתנור וכירים שזהו מניעה להאוכל נפש ממש, שא"א לאפות בלא זה, ולכן מותר. וסייג לזה מדברי הרמב"ם הנ"ל (פרק א, דיו"ט, ה"ח) שכתב, וכן מכשירי אוכל נפש שיש בהם חסרון אם נעשו מבערב, עושין אותם ביו"ט כגון שחיקת תבלין וכיוצא בהם. וקשה כיון דמדמה שחיקת תבלין למכשירי או"נ איך התיר, והא בכולהו פסק לאיסור אלא ודאי כשנוגע לאוכל נפש בעצמו מותר, ולכן בפ"ג דין י' בגריפת תנור ג"כ פסק להתיר כשא"א לאפות, בלא גריפה. ולפ"ז ג"כ הרמב"ם ס"ל ככל הפוסקים דפסקו כר"י. ויש לתמוה על הרב המגיד בפרק ד' דין ח' גבי שפוד שנצרף דאוסר הרמב"ם, שכתב דהרמב"ם פוסק דלא כר"י, אלא כרבנן. והדברים מתמיהים שהרי פסק כאן בפרק א' כר"י כמ"ש, ודעתו היא כדעת הרי"ף, אלא שמחלק בין מכשירין הנוגעים להאוכל נפש בעצמו או לא, עכת"ד, ע"ש.

והן אמת, דבהערתו זו של ערוה"ש על הרב המגיד, מדברי הרמב"ם (פ"א, ה"ח) דשרי הרמב"ם לשחוק סממנין ביו"ט דהוי מכשירי או"נ, ומזה משמע דס"ל כר' יהודה. קושטא קאי כי דבריו של ערוך השולחן יכוונו שפיר לפי המבואר בהגהות מימוניות (שם, אות ה), שציין על דברי הרמב"ם הללו וכן מכשירי או"נ וכו' עושין אותם ביו"ט כגון שחיקת תבלין וכו', וכתב. כר' יהודה דאמר לכם לכל צרכיכם (כח:) ובפרק אין צדין (שם) פסקי רבא ורב חסדא הלכה כר"י, ע"כ. הרי שהגהות מימוניות מפרש להדיא דהאי דינא דפסק הרמב"ם דשרי לדוך תבלין, איתי כדעת ר' יהודה דמכשירי או"נ שרי לעשותם ביו"ט. אולם הנה ראיתי במרכבת המשנה על הרמב"ם (שם), שהביא את דברי הגהות מימוניות הללו, דהרמב"ם פסק הכא בענין מכשירין כר"י. וכתב ע"ז, ואין צורך דבמכשירין מלח ותבלין שהם נתנים באוכל, הו"ל כאוכל ומודים רבנן. ע"ש. והיינו דר"ל כי לעולם מלח ותבלין אלו דמיירי בהו הרמב"ם לא חשיבי מכשירי או"נ, אלא הוי או"נ ממש דאף רבנן מודו ביה דשרי. וממילא לפ"ז יוצא כי אין ראיה להקשות על הרב המגיד מדברי הרמב"ם הללו, דחזינן דפוסק כר"י, כי לעולם יש להשיא דין זה גם אליבא דרבנן, אולם לפי דברי הגה"מ אה"נ תיכון שפיר ראיתו של ערוך השולחן. וק"ל.

ושו"ר הלום בס"ד בשו"ת אבני נזר חאור"ח (סי' תט, אות ו), ומצאתי שג"כ הוא עמד להקשות בין בתרי אמרותיו על ה"ה הנ"ל שכתב דהרמב"ם פסק בענין מכשירין כרבנן, דלכאורה קשה עליו מדברי הרמב"ם בפ"א, הלכה ח' בענין דיכת תבלין וכו', ע"ש. אולם למבואר לאו קושיא מוכרחת היא. כי כאמור יש להשיב בה כדפירש המרכבת המשנה. וראה גם בביאור הגר"א (סי' תקט, ס"א) ד"ה ואין וכו', שג"כ מתבאר מדבריו דהוא לומד מדברי הרמב"ם הנ"ל דס"ל כר"י, וכהבנת הגהות מימוניות. ע"ש. וגם עי' היטב בדברי המשנה ברורה בביאור הלכה (סי' תקז, ס"ד) סוד"ה כיון שהיה וכו', שג"כ נראה שמסכים לדברי הגהות מימוניות. ע"ש. וראה גם בשו"ת דובב משרים להגאון מטשיבין ח"א (סי' צב, אות א) ד"ה אולם, אשר עמד שם בדברי הרמב"ם (פ"א, דטומאת אוכלין, ה"ו) שפסק, דפלפלין אינם מטמאים טומאת אוכלין. ומשמע דס"ל דכיון שהפלפלין דרכן ליתנם לקדירה, ואינם עומדים לאכול בעינא ע"כ לא חשיב בכלל אוכל, דיש לומר שהרמב"ם לשיטתו שפסק בל' יו"ט (פ"א, ה"ח) דשחיקת תבלין הוי בכלל מכשירי אוכל נפש, ולא כדעת הר"ן בפ"א דביצה דפשיטא ליה דדיכת תבלין ומלח מלאכת או"נ הוא ולא מכשירין, וע"כ ס"ל להרמב"ם דאינם מטמאין טומאת אוכלין, ע"ש. וע"ע בדברי הראב"ד בהשגות (פ"ד, ה"י) שמבואר בדבריו דדיכת תבלין ביו"ט חשיב כאו"נ עצמו, ואפילו חכמים מודים בהו דשרי, ע"ש.

וע"ע בשד"ח אסיפת דינים, מער' יו"ט (סי' א, אות כט), אשר הביא שם את דברי השערי תשובה (סי' תקט, סק"ט) שציין על דברי הרמ"א (שם, סעיף ה) שפסק דהגעלת כלים ביו"ט אסורה, את דברי הרדב"ז (בסי' תב), והביא שם את תורף דברי רדב"ז, שנשאל שם, אם הגעלה דומה לטבילת כלים שאם נטמאו ביו"ט מותר להטבילן ואם נטמאו מערב יו"ט אסור להטבילן והכ"נ בהגעלה, או יש חילוק ביניהם לאסור בהגעלה בכל גווני, או להתיר בכל ענין. והשיב, דהגעלה חשיב מכשירי אוכל נפש ואסור בכל גווני, וטבילה שאני שאין בזה מלאכה. ע"כ. וכתב ע"ז השד"ח, דממש"כ דהגעלה חשיב מכשירי אוכל נפש ואסור בכל גוונא, מובן דכוונתו לומר דבין אם נאסר הכלי מערב יו"ט דהו"ל מכשירין שאפשר לעשותן מערב יו"ט, ובין אם נאסר ביו"ט דהו"ל מכשירין שא"א לעשותן מערב יו"ט ואסור, והיינו משום דס"ל דאין שום היתר למכשירין, אפילו הם מכשירין שא"א לעשותן מערב יו"ט, כמש"כ בשו"ת די השיב (סי' טו) דצ"ל דהרדב"ז ס"ל כמו שכתב מרן הכסף משנה פ"ד, מהל' יו"ט, ה"ט דאין הלכה כר"י במכשירי אוכל נפש כלל - [ויש להעיר בדב"ק אלו של השד"ח במש"כ דצ"ל דהרדב"ז ס"ל כהכסף משנה דאין הלכה כר"י כלל, דצריך לומר שכוונתו של השד"ח היא לדעת הרב המגיד המובא בכסף משנה שם, שהרי מרן בכסף משנה שם עמד לחלוק בזה על הרב המגיד שכתב לבאר דהרמב"ם והרי"ף ס"ל דאין הלכה כר"י כלל, אלא הלכה כרבנן, וכתב ע"ז מרן כי לעולם ס"ל כר"י אלא רק דהוי הלכה ואין מורין, וק"ל] - והמשיך שם השד"ח וכתב, שראה לרב עקרי הד"ט (סי' כב, אות נ) שהביא תורף דברי הרדב"ז הללו בקיצור, וכתב על דבריו, ומדבריו אני למד דאם נבלעו מאיסור ביו"ט עצמו מותר להגעילן, כיון שלא היה אפשר להגעילן מערב יו"ט, דדין מכשירי אוכל נפש כדין אוכל נפש עצמו כמו שכתב מרן רס"י תצה, ע"כ. וכתב השד"ח להעיר ע"ז, דלכאורה מה כוונתו של עקרי הד"ט, אם כוונתו לפרש כן בדעת הרדב"ז לישרי לן מר כי אין דברי הרדב"ז סובלים פרושו, ואם סברא דנפשיה קאמר ובא ללמוד מדברי הרדב"ז דחשיב הגעלה מכשירי או"נ, דלפי פסק מרן מכשירין שא"א לעשותן מערב יו"ט מותר. הכי נמי הדין נותן דאם נאסרו ביו"ט מותר להגעילן יפה אמר הרב, והדין עמו. והמשיך שם השד"ח וכתב, דשוב מצא את תשובת הרדב"ז (ח"ג, סי' תקצד) שכתב, דמכשירין שמפיגין טעמן עושים אותם ביו"ט, ש"מ דסבירא ליה דמכשירין שא"א לעשותן מערב יו"ט מותר לעשותן ביו"ט, וכמו שייחס הרב עקרי הד"ט לדעתו, ואמנם צ"ע דלא משמע כן בתשובה הנ"ל, עכת"ד השד"ח, ע"ש. ומהא חזינן דשפיר שרי לדעת השד"ח להגעיל הכלים לצורך תבשילי היום, כל שלא יכל לעשותן מערב יו"ט, ובפשט דבריו מבואר דמורין כן. ולהנ"ל צ"ל דהיינו משום דהוי מכשירי או"נ הקרובים לאו"נ, עי' בכף החיים סופר (סי' תקט, סקמ"ד), ע"ש.

והן אמת, שלפי המתבאר מדבריו של השד"ח איכא כעין סתירה בדבריו של הרדב"ז, שבדבריו בענין הגעלה (שבתשובות שלפנינו הוא בח"ג, סי' תתמה) מבואר, דאסור להגעיל הכלים משום דהוי מכשירי או"נ, ומכשירי או"נ אסורים ביו"ט בכל גווני, והיינו אף שיכל לעשותם מערב יו"ט, ואילו בדבריו בחלק ב' (סי' תקצד) שנשאל שם, אם מותר לשחוט ולבשל מיו"ט ראשון לצורך השבת, אפילו ע"י עירוב, השיב, שאם השחיטה של יום ראשון היא טובה משחיטת יום ב'. לפי שיש מיני עופות ומיני בשר, שאם יבשלו אותם ביום שחיטתן אינו יפה לאכילה כמו הנשחטין מאתמול, שהוא מותר לשחוט מיום ראשון, שהרי מן הדין מותר לשחוט מיו"ט ראשון לשבת, אלא כיון דאפשר למחר למה יבשל היום. ואם הבשר או העוף הוא יותר טוב אם נשחט מאתמול. למה לא ישחוט מאתמול. והא קיי"ל מכשירי אוכל נפש אינם נעשים ביו"ט ואפ"ה אם מפיגים טעמם עושין אותם ביו"ט, הכא נמי לא שנא. עכ"ל. ומדכתב, והא קיי"ל מכשירי אוכל אינם נעשים ביו"ט, ואפ"ה אם מפיגים טעמם עושין אותם ביו"ט וכו', משמע מדבריו דמכשירי אוכל נפש שא"א לעשותן מערב יו"ט דשרי לעשותן ביו"ט, ודלא כדבריו הנ"ל בענין הגעלה, דמבואר מהתם דבכל גווני אסור לעשות מכשירי אוכל נפש ביו"ט, גם כשלא יכל לעשותן מערב יו"ט. ואמנם לחומר הדברים היה מקום ליישב הדברים בדוחק, כי לעולם הרדב"ז ס"ל כדעת הרב המגיד הנ"ל שהביאו מרן בכ"מ (פ"א, דיו"ט, ה"ט) שכתב, דהרמב"ם והרי"ף ס"ל דלית הלכתא כר"י אלא כרבנן, דמכשירי או"נ ביו"ט אסור בכל גווני גם כשלא יכל לעשותן מערב יו"ט, ולכאורה קשה ע"ז, מדברי הרמב"ם בהל' יו"ט (פ"א, ה"ח) שכתב שם, וכן מכשירי או"נ שיש בהן חסרון אם נעשו מבערב עושין אותם ביו"ט, כגון שחיקת תבלין וכיוצא בהן, ע"כ. הרי דמבואר בדברי הרמב"ם, דמכשירי או"נ שלא יכל לעשותן בערב יו"ט דשרי לעשותן ביו"ט, ולכן צ"ל דהם מבארים את דברי הרמב"ם כדברי מרכבת המשנה הנ"ל, שעמד להעיר על דברי הגהות מימוניות בדברי הרמב"ם (שם, אות ה) דציין עליו דהוא פוסק כר"י, וכתב כי אין צורך בזה כי י"ל במכשירין כמלח ותבלין שהם נתנים באוכל הו"ל כאוכל. ומודים בזה רבנן. וממילא לפ"ז יוצא דמש"כ הרמב"ם מכשירי אוכל נפש דשרי לעשותן ביו"ט. היינו דוקא כתבלין ומלח דאומנם אין הם אוכל ממש הנאכלים כמות שהן, אלא עיקרם למתק התבשיל וכדו', אבל בסופו של דבר הם נאכלים. וק"ל. וממילא לפ"ז יש לבאר נמי את דברי הרדב"ז במש"כ והא קיי"ל מכשירי או"נ אינם נעשים ביו"ט, ואפ"ה אם מפיגין טעמם עושין אותם ביו"ט. דהרדב"ז לא מיירי הכא בסתם מכשירי או"נ דתליא בפלוגתיהו דר"י ורבנן, כגון הא דדיבר בתשובתו הנז' שרוצה להגעיל הסיר כדי לבשל בו מאכל וכדו', דבמכשירי אוכל נפש כה"ג הרי סתם הרדב"ז דבריו בענין הגעלה דבכל גווני אסור כדעת הרב המגיד שכתב דהרמב"ם והרי"ף פסקו בהכי כרבנן דאסרי. אלא דהכא מיירי במכשירי או"נ כדוגמת תבלין ומלח דבזה הרמב"ם מודה דשרי כמבואר בדבריו פ"א ה"ח, ומזה יליף הרדב"ז לנידון דידיה, דאם מכשירי אוכל נפש כתבלין שאינו נאכל כמות שהוא, כל שלא יכול לעשותו מערב יו"ט מפני שמפיג טעמו שרי לעשותו ביו"ט, א"כ כ"ש באוכל נפש ממש כל שלא יכול לעשותו מחר ביו"ט שני, שרי לעשותו ביו"ט ראשון. והוא אשר מדוייק בלשון הרדב"ז שם שכתב מכשירי או"נ וכו' ואפ"ה אם מפיגים טעמם עושין אותם ביו"ט, ומאי מפיגין טעמם שייך בענין מכשירי אוכל נפש, אי לאו תבלין וכדו', וק"ל. וממילא דברי הרדב"ז מיושבים על מכונם, ובאו על מקומם בשלום. ודו"ק.

ואיברא, דאף אם היתה סתירה גלויה בדברי הרדב"ז, לא נשגבה ולא נפלאת היא, כעין אשר כתב הגר"י סופר בספרו "תפארת יצחק" על ס' הזכרון למהר"י טייב (בסי' לו, מערכת ס, אות ד, עמוד פז), ד"ה אבל, שכתב שם וז"ל: הנה הרגיל בחיבורי קודשו של [של הרדב"ז] יראה שהדבר שכיח ומצוי כן פעמים הרבה, שהרדב"ז משנה מידותיו, ומצאתי מקומות שהחליף הרדב"ז דבריו שלש פעמים בנושא אחד. ואין בזה תימה כלל, אחר שרבינו הרדב"ז השיב תשובות לאלפים ממש, במשך למעלה משמונים שנה. וקיי"ל תלמידי חכמים כל זמן שמזדקנין דעתם מתיישבת עליהן. ובילדותו שנה לנו הרדב"ז ז"ל כך ובזקנותו אחרת (ולא משום שכחה נגעו כה ח"ו, כמו שחשד בו הרמש"ש בספרו מבחר כתבים דף קיח, עי"ש). ולפיכך אין לבנות שום בנין ולהוציא מסקנות ותולדות מסתירות בדברי הרדב"ז, עכת"ד, ע"ש. וממילא גם הכא, אם היתה הסתירה ללא פירוקא לית בה קושיא אלימתא, מ"מ לאחר שבס"ד אנהרינהו לעיינין מן שמייא ומצאנו מנוח וישוב לההערה הזאת בדברי הרדב"ז, כל כה"ג עדיף טפי. וכעין אשר כתב הגר"י סופר נר"ו גופיה כיוצ"ב בספרו ברית יעקב (סי' לא, אות ב) ששם הביא סתירה בדברי הרשב"א, ועמד ליישב אותה. וכתב ע"ז כי אף דנימא שיש בישוב זה דוחק, מ"מ בעל כרחין צריכין אנו לנקוט כן, כי היכי דלא ליסתרו דברי הרשב"א אהדדי, ומסורת הוא בידינו שכך חובתינו וכך אנו צריכים לנקוט, כמש"כ הגאון חיי אדם בנשמת אדם (כלל לו. סי' ו). ואף שהוא דוחק גדול יש לומר כן, כדי לתרץ דברי הכסף משנה שלא יהא טועה וסותר דבריו. ובשו"ת בנין עולם חיו"ד (סס"י נא) כתב, אף שבפשטות לשונו לא משמע כן, מ"מ יותר טוב לדחוק בדבריו שלא יסתור לתשובתו, ושכ"כ הגרי"ח בס' רב ברכות מער' ס, כלל א (דף קיח, רע"ב) ומוכרח אתה לסבול תרוץ זה אפילו יהיה דוחק גמור, כי היכי דלא תקשי מדידיה אדידיה, עכת"ד, ע"ש.

הראת לדעת כמה טרח הרב נר"ו, להוכיח צדקת דבריו במה שעמד ליישב את דברי הרשב"א, וזאת על אף שהביא שם בהערה (אות ב) את דברי הגר"י פואה בתשובתו שבשו"ת כנסת הגדולה אור"ח ח"ב (סי' כג, דף טז, ע"ב), שכתב על סתירה ברשב"א ואין זה מן התימא, כי כמה פעמים מצאתי הרבה תשובות חלוקות אהדדי, וכ"כ כיוצ"ב הגר"ש גאנצפריד בס' קסת סופר (סוף חקירה ו, ד"ה גם) כיוצ"ב, דהרבה פעמים מצאנו סתירות ברשב"א, ושכ"כ ג"כ בשו"ת אור גדול (סי' ד, אות ז) כי מצאנו כמה פעמים בדברי הראשונים דבילדותם סברו הכי ובזקנותם סברו הכי, וא"כ אפשר דבאמת סתרי אהדדי וכו' ועוד פוסקים שכתבו דמצינו כמה פעמים סתירות בדברי הרשב"א, יעו"ש בדבריו היקרים, עם כל זאת על אף שיכל הרב נר"ו לבחור בדרך זו, ולפטור נפשיה בלא כלום לומר דאה"נ דאיכא הכא סתירה בדברי הרשב"א, כמו שמצינו בדבריו כמה פעמים וכדמסהדי בהכי גדולי הדורות. עם כל זה משכוני לנפשיה לעמוד ליישב את דברי הרשב"א. יעו"ש. והכ"נ לנידון דידן כי על אף שמצינו מקומות שדברי הרדב"ז סתראי ננהו, מ"מ היות ויש ליישב דבריו אה"נ דעדיף טפי, ובפרט שיש מקום נכון ליישוב זה, וי"ל שזהו הפשט בדב"ק דהרדב"ז.

ומעתה לפי ביאורינו, דאה"נ דהרדב"ז בשיטתיה קאי וס"ל כדעת הרב המגיד בביאור דברי הרמב"ם דמכשירי או"נ בכל גווני אסור לעשותן ביו"ט, ודבריו בחלק ב' סי' תקצד מיירי במכשירי או"נ כתבלין וכדו', דשרי לעשותן גם ביו"ט כל שלא יכל לעשותן מערב יו"ט, כגון שיפיגו טעמם. ושתי התשובות צדקו יחדיו, ואין בהם סתירה. וממילא מיושבים ג"כ דברי השד"ח, דאה"נ דהעיקר הוא בדעת הרדב"ז דמכשירי או"נ אסור לעשותן ביו"ט, וס"ל דהגעלה אסורה, ומה שנסתפק בתשובתו בח"ב דחזינן מהתם דשרי מכשירי או"נ, אין מזה ראיה דהתם מיירי דמכשירין דומיה דתבלין. ודו"ק