The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח, הערות סימן י הערה ב

ולא אעצור במילין, להעיר עוד בדב"ק של מהר"י ג'ויא, באשר ראיתי בטל אורות שם בסמוך ונראה (דף קפ, ע"א) ד"ה אמנם ראיתי, אשר הביא שם את דברי המהרשד"ם (בחאור"ח, סי' ג) שעמד בדברי הרמב"ם [פ"ט, דשבת, ה"ד] שכתב, אחד נתן את האור ואחד נתן את העצים ואחד נתן את הקדירה ואחד נתן את המים ואחד נתן את הבשר ואחד נתן את התבלין ובא אחר והגיס, כולם חייבים משום מבשל, שכל העושה דבר מצרכי בישול הרי זה מבשל. והביא ע"ז את דברי מהר"ל בן חביב שעמד לבאר מדוע חייבים משום מבשל והרי הוי שנים שעשאוה ופטורים, ואחר שסתר המהרשד"ם את דבריו כתב וז"ל, שלא אמרו ששנים שעשו מלאכה אחת פטורים, היינו שעשו שניהם דבר אחד כגון ששניהם נותנים חתיכה אחת בקדירה או ששניהם נותנים הקדירה על האש, אבל הכא כל אחד מבשל בפני עצמו שהמביא עצים ונתן שם חייב משום מבשל, שהרי מי ששם סיכתא בתנור חייב משום מבשל הרי יש כאן מבשל אחד, מי שנתן את הקדירה מבשל שני שהיא קדירה חדשה וכו' נמצא שכל אחד מבשל בפני עצמו. ע"כ דברי המהרשד"ם. ועמד מהר"י ג'ויא שם להקשות ע"ז וז"ל: והנה הרואה יראה שדבריו תמוהים ולא אבין כלל דאטו כל מי שנותן עץ על האש כדי להדליק אותו מי מחייב משום מבשל, הא לא אמרו דחייב משום מבשל, אלא דוקא כשמתכוין שיתקשה היתד הלח בתוך התנור, דאי אפשר שיתקשה היתד אלא על ידי שמי הלחלוחית שבאש מתבשלים לכן איכא חיובא דמבשל משום בישול המים, אבל בנידון המהרשד"ם ז"ל, אין כוונתו אלא להדליק העצים לגמרי, ואפילו תימא שהעצים לחים והמים שבתוכם מתבשלים, מה בכך כיון שאין כוונתו לבשל המים כלל, אלא להדליק העצים בלבד לגמרי, ואם כן מאי בישול בפני עצמו איכא כדי לחייבו משום בישול, ולפי דבריו נראה שכל מי שנתן עץ בתוך האש בשבת, אפילו שלא לצורך הבישול חייב משום מבשל שהמים צריכים בישול וזה לא ראינו ולא שמענו, ודבריו צריכים עיון. עכ"ל. ע"ש.

ואשר אחזה בעה"י ליישב את דברי המהרשד"ם, ולהביאם בשלום על מקומם, [דבכל כגון דא חייבים אנן למשכוני נפשין ע"מ ליישב את דברי רבותינו גאוני אר"ש, וכעין אשר כתב הט"ז ביו"ד (סי' קה, סקכ"ז) וצריך כל מעיין לחפש בכל כוחו להצדיק דברי רבינו הטור מקושיא תמוה כזאת שהעתיק ראשית הדברים ולא סופם, וראיתי תיקונים ע"ז מאי דלא ניחא לי כלל, והנראה לע"ד וכו', ע"ש. ובפרט רבינו המהרשד"ם אשר כתב עליו רבינו החיד"א בשם הגדולים ח"א (מער' ש, אות לח) בשם הגאון מהרי"ע אלפנדרי דהמהרשד"ם חשיב לגבי דידן כהרמב"ם בזמנם, ע"ש היטב]. ולכן יש ליישב כי הנה מצינו בביאור דברי הגמ' הללו (דשבת עד, ע"ב) בהאי דינא דמאן דשדי סיכתא לאתונא חייב משום מבשל, דרש"י פירש דמיירי שהשליך יתד לח לתנור חם לייבשו שיתקשה, אמנם עי' בפירוש רבינו חננאל שכתב שם וז"ל: מאן דשדי סיכתא לאתונא חייב משום מבשל פי' הנותן יתדות לחים בכבשן כדי לייבשן לנעצם בספינות וכיוצא בהן, ויש מי שאומרים סיכתא הן גלל בהמה דקיקין אם הטילם לכבשן מה שחייב משום מבעיר הרי חייב, ועוד חייב משום מבשל, עכ"ל. הרי שבדבריו של ר"ח מבואר ב' פרושים בהאי ענינא דמאן דשדי סיכתא, והן אמת שדבריו של מהר"י ג'ויא בהערתו על דברי המהרשד"ם יכונו שפיר לפי פרוש רש"י דמאן דשדי סיכתא היינו שנותן עצים לתנור כדי ליבשם שהוא הפרוש הראשון בדברי רבינו חננאל הנ"ל, דבאמת לפי פרוש זה מבואר, דאינו חייב משום מבשל אלא רק בגוונא דא שבא לייבש את העצים הללו, משום דאי אפשר שיתיבשו העצים אלא על ידי שמי הלחלוחית הללו יתבשלו. אבל אה"נ בגוונא שבא להבעיר את העצים מנא לן שיהיה חייב משום מבשל. אולם לפי פרושו השני של הר"ח דברי המהרשד"ם נפלאים ומבוארים, דאדרבה הרי זהו גופא האי פירושא, דהאי דאמרינן האי מאן דשדי סיכתא לאתונא חייב משום מבשל, איתינן למימר שאם נותן גללי הבהמה לכבשן כדי להבעירם [שכן היו מסיקין בהם, עי' בירושלמי שבת (ריש פרק כירה) ובהרמב"ם (פ"ג דשבת, ה"ד), ע"ש]. ובפשטות ה"ה נמי אם נתן עצים וכדו' כדי להבעירם, מלבד האיסור שחייב משום מבעיר חייב משום מבשל. ונראה דטעמא הוא מכיון שסו"ס רצונו בכך שהעצים הללו ג"כ יתיבשו ויוכלו לבעור היטב - ושפיר חשיב ליה מלאכה הצריכה לגופא, דהרי יבוש זה הוא לצורך הבערת העצים שמכוון לו עכשיו - ונמצא דחייב שתים משום מבעיר ומשום מבשל, והיינו דקאמר המהרשד"ם שאם נותן עצים בתנור להבעירם חייב משום מבשל. דדבריו יכונו שפיר לפי פרושו השני של רבינו חננאל. ועי' במשנ"ב (סי' שיח, בשער הציון, אות ג), ע"ש היטב, ועכ"פ דברי המהרשד"ם מיושבים ומבוארים, כי אכן מצינו בס"ד כדבריו מפורש בדברי רבינו חננאל. ועי' היטב באגלי טל מלאכת אופה (סי' ט, אות יא), ע"ש היטב, וצ"ב.

והלום ראיתי בס' שביתת שבת (מלאכת מבשל בבאר רחובות, אות לו) אשר עמד ליישב את דברי מהרשד"ם, וטרח ליישבו ע"פ דברי הירושלמי דשבת (פרק במה מדליקין, הל' ה) דחזינן התם דחייב על עיכול אברים ופדרים בשבת במקדש - אם נעשה באופן שאינו דוחה את השבת - משום מבשל, וקאמר מה בישול יש כאן, כיון שהוא רוצה בעיכולן כמבשל הוא -. ופי' בקורבן העדה שרוצה בשרפתן, ע"כ. הא חזינן מהכא סעד לדברי המהרשד"ם דאפילו אם רוצה שישרפו חייב משום מבשל. אמנם אח"כ דחה גם את זה, וסוף דבר גם הוא נשאר בצ"ע. ע"ש. אולם לפי המתבאר הדברים מיושבים, דבפשטות דברי המהרשד"ם הם הם דברי הפרוש השני ברבינו חננאל, וכאמור דדב"ק מיושבים שפיר בלא שום קושי. ובעצם הקושיה הנ"ל דשנים שעשאוה פטורים, ומדוע בהאי דינא דאחד שנתן את האור וכו' חייבים כולם משום מבשל, עי' בזה בקרית ספר על הרמב"ם (פ"ט דשבת, ה"ד), ובצפנת פענח על הרמב"ם (שם). ובאבן האזל להגרא"ז מלצר (שם) ובמעשה רוקח (שם), ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"ג (ריש סי' ג), ובשו"ת חלקת יואב (חחו"מ, סי' ג) ד"ה ועוד. ואכמ"ל.