The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח, הערות סימן יג הערה ג

ועי' בפתחי תשובה (שם, בסק"ד) שכתב, ולענ"ד נראה ראיה לדבריו (של הש"ך) ממשנה דמאי פ"ג הובאה בגמ' דחולין דף ו' הנותן לחמותו מעשר וכו'. עכ"ל. והנה המשנה הזאת דהנותן לחמותו וכו' היא משנה ו' שם, והמעין היטב בדברי המשנה הזאת ראה יראה דאין משם שום ראיה והוכחה, ושום קשר לדבריו של הש"ך הנ"ל.

ואיברא דאם רצוננו להביא ראיה לדברי הש"ך. מדברי המשנה דדמאי בפ"ג הנזכר, היה אפשר להביא מדברי המשנה הקודמת שם (משנה ה'), דתנינן התם: הנותן לפונדקית, מעשר את שהוא נותן לה, ואת שהוא נוטל ממנה, מפני שחשודה לחלוף, אמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאין, אינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד. ע"כ. וביאר התיו"ט שם ע"פ דברי הר"ש בפרושו למשניות, דלעולם לכו"ע בין לר"י בין לרבנן היכא שמחליפה משום דמתכוונת לגזול בזה אין אנו אחראין לה אף לרבנן, ואין צריך לעשר מה שנותן לה. אלא פליגי בסתמא, דרבנן ס"ל דפונדקית כוונתה לטובה במה שמחליפה, כמו שביאר ר"ע מברטנורא שם, דמחליפה ונותנת משלה שהוא יותר יפה, ואומרת בליבה ראוי שאאכילו לחבר משלי שהוא חם ויפה, ואני אטול את שלו הקר והגרוע. ור' יוסי אמר להו לרבנן הרי במתכוונת לגזול מודים אתם דאין צריך לעשר, ואני אומר שזו הפונדקית בכלל הרמאים היא שכוונתה לגזול, עכת"ד. ומזה אפשר להביא ראיה לדברי הש"ך, דהרי לפי ביאורו של התוס' יו"ט מתבאר, דהיכא שכוונתה לגזול לכו"ע א"צ לעשר את מה שנותן לה, ואע"ג שהוא מכשילה באכילת דמאי והווי מסייע ביד עו"ע, אפילו הכי לא חיישינן מכיון דהיא מומרת דכוונתה לגזול. כדברי הש"ך דבכה"ג ליכא משום מסייע ביד עוברי עבירה.

וצריך לימר דהפתחי תשובה התכוון להביא ראיה מדברי המשנה הזאת (משנה ה') דבאמת היא מוזכרת בגמ' דחולין (ו, ע"ב), (ובאמת ממשנה ו' המוזכר בפ"ת, התם משמע קצת להיפך מדברי הש"ך. דהא אמרינן התם, הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל, אמר רבי יהודה רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה. - (ובירושלמי מפרש דקמייתא נמי מילתא דרבי יהודה היא, והכי קאמר מפני שהיא חשודה להחליף את המתקלקל דברי ר"י שרבי יהודה אומר רוצה היא בתקנת בתה, ר"ע ברטנורא). ומזה מפורש דאדרבה צריך לדאוג לתקנתה על אף שעושה מעשיה במזיד, ויש שהקשו ממשנה זאת על דברי הדגול מרבבה המוזכר בדברינו לקמן, דבמזיד נמי א"צ להפרישו ומאי דקאמר הש"ך מומר לאו דוקא דה"ה מזיד, דהא הכא דעושה במזיד ויש לדאוג לתקנתה. ועי' בשו"ת צור יעקב (ח"א, סי' כט), ובשו"ת בית יצחק (חאור"ח, סי' כט) מש"כ ליישב את דברי הדגמ"ר, ע"ש. עכ"פ סיעתא לדברי הש"ך דבמומר א"צ להפרישו, ליכא מהאי משנה כלל). ושו"ר בס' רב ברכות להגאון רבינו יוסף חיים זצ"ל (במערכת ל, אות ג) שהביא את דברי המשנה דדמאי בפ"ג משנה ה' בענין פונדקית שמשם יש ראיה לדברי הש"ך ושלזה התכוון ג"כ הפתחי תשובה, ע"ש.

אולם האמת היא דלכאורה יש להשיב, דאף מדברי משנה זו אין ראיה גמורה לדברי הש"ך, דהנה מצינו להריטב"א שכתב בחי' לעבודה זרה (סג, ע"א) להעיר על דברי הגמ' שם שאמרה, אומר אדם לחמריו ופועליו לכו ואכלו בדינר זה, צאו ושתו בדינר ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשר ולא משום יין נסך וכו'. ולכאורה למה אינו חושש בעמי הארץ משום לפני עיור לא תיתן מכשול שהם יקנו בכספו דבר האסור, ותירץ דמהכא שמעינן דכל שאין נותנים לו האיסור עצמו, והדבר ספק אם יקח דבר אסור אם לאו, אין בו משום לפני עיור אפילו לגבי ישראל, ע"כ. והנה בביאור דבריו אלו של הריטב"א נתחבטו האחרונים עי' בשד"ח (בכללים, מערכת ו, כלל כו, אות י) שהביא שם דהרב קורבן אליצור (דף קמ, ע"ג) כתב לבאר את דברי הריטב"א דתרתי בעינן שגם לא יתן לו דבר האסור, וגם ספק אם יעשה את הדבר האסור. אבל היכא שנותן לו דבר האסור, אע"ג שספק אם יעשה את האיסור. או היכא שודאי יעשה את האיסור, אע"פ שלא נותן לו את הדבר האסור איכא ביה משום לפ"ע. אולם כנגד זה הבין הגאון בעל פתח הדביר בח"ג (סי' שו, סק"ג) דס"ל לריטב"א דכל היכא שיש ספק אם יעשה את האיסור, אפילו שנותנים לו את דבר האיסור בידים שרי. ע"ש. ועי' בשו"ת יחו"ד להגאון הראש"ל (חלק ג, סס"י סז) שמתורף דבריו שם מתבאר, דסמכינן על ביאורו של פתה"ד בדברי הריטב"א, דבגוונא שיש ספק אם יעשה את האיסור ליכא משום לפ"ע אף שיתן לו את האיסור בידים. ע"ש. וכן ג"כ דעת הגרב"צ אבא שאול שליט"א לבאר את דברי הריטב"א כביאורו של הפתה"ד, וכמבואר בשמו בקובץ חזון עובדיה (ח"א, דף סו, אות א). ע"ש. וכן מבואר בשו"ת אגרות משה להגר"מ פנשטיין (חיו"ד, סי' עג) שפסק שם דהיכא שקונה דבר האסור, ויש צד לתלות שקונה להיתר לא עובר בלאו דלפני עיור, ע"ש. [וראה עוד בזה בשו"ת פני יהושוע (חיו"ד, סי' ג), ובשו"ת מנחת יצחק ח"ג (סי' עט), וח"ה (סי' יד, אות ה). ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ד (סי' ה, פרק ג ופרק ד), ע"ש. וראה גם בשו"ת אבני נזר חיו"ד (סי' קכו, אות ח) ויש לעורר בדבריו, ע"ש היטב. וראה גם בס' שערים המצויינים בהלכה (ח"ב, סי' עג, אות ב, ובקונטרס אחרון שם בעמ' רסה) מש"כ בזה. ע"ש. וע"ע להרב המגיה בריטב"א (שם, הוצאת מוסד הר"ק, הערה 73) שכתב לבאר בדברי הריטב"א בפשיטות כביאורו של הקורבן אליצור, ולא הזכיר כלום ממחלוקת האחרונים דפליגי בביאור דברי הריטב"א הללו. יעו"ש].

ומעתה לפ"ז לכאורה ליכא ראיה לדברי הש"ך מהמשנה דדמאי הנ"ל, דהרי לדעת הש"ך דליכא במומר כלל ועיקר דינא דמסייע ביד עו"ע, מותר לתת לפניו אפילו איסור גמור כנבילה וכדו' בלא קאי בתרי ע"ד, ואע"פ שיעשה את האיסור בודאי. אולם הא דאמרינן במשנה דדמאי דמותר לתת לפונדקית דמאי היכא דכוונתה הוא לגזול, היינו משום דהוא בגדר ספק אם תאכלנו באיסור דדילמא תעשרנו, ובכה"ג הא מבואר בריטב"א דליכא כלל משום לפ"ע (וכן נמי משום מסייע יד עו"ע דהרי מה"ט שרי ליתן הדינר לפועלים לכתחילה), משום דהווי ספק אם יעשה את האיסור.

ויתרה מזו אפשר לומר, דאף לדעת הרב קורבן אליצור שביאר בדעת הריטב"א, דהיכא דנותן לו את האיסור בידו אף שיש ספק אם יעשה את האיסור איכא משום לפ"ע, אפשר דבנידון דהמשנה דדמאי יודה דשרי, דעד כאן לא כתב לאסור אלא בנותן לו ודאי איסור, אבל הכא הדמאי לא מקרי ודאי איסור, דהרי ניתן לתיקון ע"י שיעשרו אותו. וכעין זה מצאתי לידידנו הרא"ד שליט"א בקובץ חזון עובדיה (שם) דדן התם בענין מכירת בשר שאינו מוכשר לחילונים, האם עובר בלפ"ע מכיון שיש חשש שמא יאכלו אותו בלי מליחה, והביא שם את מחלוקת הקורבן אליצור ופתה"ד, וכתב בסוף דבריו דאפשר לומר שהיות והבשר הזה אינו איסור גמור דהרי אפשר למלוח אותו ואז ישתרי, לכן אפשר דגם להרב קורבן אליצור ליכא בהא משום לפ"ע. וכתב שם שהגרב"צ אבא שאול הסכים עימו בחילוק זה. ע"ש. וממילא ה"ה בנידון דידן דהדמאי לא הווי איסור גמור, שהרי ע"י שיפרישו ממנו את המעשרות משתרי. וק"ל. וראה גם בשו"ת טוב טעם ודעת מהדור"ג (ח"ב, סי' נ) דמבואר התם דבחד עברא דנהרא דליכא איסורא אלא מדרבנן משום מסייע, כל היכא דיש ספק שמא יעשה העבירה ליכא ביה משום האי איסורא דמסייע, דאמרינן ספיקא דרבנן לקולא. ע"ש. עכ"פ לכאורה מדברי המשנה הזאת נמי ליכא ראיה להש"ך דשרי לתת איסור גמור למומר, ואע"פ שידוע שיעשה את האיסור.

אלא דאם נבאר דהתם במשנה דדמאי מיירי בפונדקית שידוע שלא רק שחשודה לגזול אלא שגם מזלזלת ואינה מקפדת כלל בענין המעשרות, דבכה"ג חיישינן בעלמא משום לפ"ע, כי הא דכתב הגאון רבי יצחק אלחנן מקובנא בשו"ת עין יצחק (חאור"ח, סי' יג), דהתם עמד להקשות על דברי הט"ז ביו"ד (סי' קנא, סק"א) שכתב כיוצא בדברים הנ"ל, דהיכא דמספקא לן אם הקונה קנה דבר זה להשתמש בו לאיסור, או להיתר, אזלינן לקולא. דהרי אמרינן בגמ' דנדרים (סב, ע"ב) דרב אשי הוה ליה ההוא אבא (יער של עצים), זבניה לבי נורא (מכרו לעכו"ם עובדי האש, שמציתין אור בבית עבודה זרה שלהם) אמר ליה רבינא והאיכא לפני עיור לא תיתן מכשול, אמר ליה רוב עצים להסקה ניתנו. ומשמע מזה דדוקא היכא דאיכא רובא להיתר תלינן לקולא, אבל לא בספק. ותירץ דשאני התם שרב אשי מכר את העצים לעובדי האש, שקרוב לודאי ישתמשו בעצים אלו לע"ז שלהם. ולכן כנגד הרוב הזה של האיסור בעינן רוב של היתר. אבל לעולם בעלמא אף בספק בלבד יש להקל. ע"ש. וכ"כ ליישב את דברי הגמ' דנדרים אליבא דהט"ז מו"ר בשו"ת יחו"ד (ח"ג, סי' סז, הערה ד), ע"ש. ושמעינן מהא דהיכא שקרוב לודאי שישתמש בדבר זה לאיסור, אע"פ שלעת עתה לא נותן לו דבר האסור בידים, בכ"ז איכא ביה משום לפ"ע. וממילא זוהי הראיה מהמשנה דדמאי דהתם מיירי שידוע שפונדקית זו חשודה גם על המעשרות, ולכן איכא בכה"ג איסור דלפ"ע לתת לה דבר שאינו מעושר אע"ג דלא הוי איסור ודאי כי קרוב לודאי שתאכלנו באיסור, ומאי דלא חיישינן לתקלתה בין לרבנן ובין לרבי יוסי היכא שמתכוונת לגזול ועי"כ תכשל ג"כ בענין המעשרות, היינו משום דדינה כישראל מומר וכמו שכתב הש"ך דבמומר ליכא משום לפ"ע. וק"ל. ולפי ביאור זה צ"ל דענין המעשרות דמיירי הכא לאו היינו בדמאי, דאי הווי בדמאי א"כ שוב יש להשיב ולומר דהא דלא חיישינן הכא משום מסייע יעו"ע, משום דהוי מילתא דרבנן אשר נחלקו בו הפוסקים אי אית ביה משום מסייע יד עו"ע, עי' במג"א אור"ח (סי' קסג, סק"ב) שעמד לבאר את דברי הרמ"א (שם, ס"ב) שכתב, אסור להאכיל מי שלא נטל ידיו משום לפנ"ע לא תתן מכשול. וכתב המג"א, דוקא כשנותן משלו אבל אם הפרוסה של האוכל ויכול ליטלו ממילא, מותר להושיט לו ומ"מ אפשר דאיכא משום מסייע יד עו"ע. והקשו האחרונים על המג"א מדוע מספקא ליה הכא היכא שיכול ליטלו ממילא אי איכא משום מסייע יד עו"ע, הרי המג"א גופיה כתב בפשיטות (בסי' שמז, סק"ד) דאף בלא קאי בתע"ד אסור לסייע לישראל, ומהר"י טייב בערך השולחן (שם) כתב לבאר דבסי' שמז מיירי המג"א באיסורים דאוריתא ולהכי פשיטא ליה דאיכא משום מסייע, והכא מספקא ליה משום דמיירי בנט"י דאינו אלא מדרבנן, וי"ל דבאיסורין דרבנן ליכא משום מסייע, יעו"ש. אולם עי' במחצית השקל (שם) שביאר ביאור אחר בספיקו של המג"א. ולפי ביאורו עולה, דאיסור מסייע הוי אף באיסור דרבנן. ע"ש. וע"ע בענין זה דאי איכא משום מסייע באיסור דרבנן בשו"ת תורת חסד מלובלין (חאור"ח, סי' ה), ובמהרש"ם (ח"ו, סי' יא), ובשו"ת בית יצחק (חאור"ח סי' כט), ובשו"ת דובב משרים (ח"ב. סי' כ), ובשו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' עט, אות כ) ועוד. ולכן עכ"פ י"ל דמיירי הכא במשנה דדמאי בענין מעשרות דאוריתא, ושפיר איכא ראיה לדברי הש"ך ממשנה זו כדאמרן, דאי לא"ה דנימא דמיירי בדמאי. שוב נפל פיתא בבירא, די"ל דמשו"ה ליכא למייחש הכא למסייע יד עו"ע משום דהוי איסור דמאי דרבנן, ובפרט דאיסור דמאי קיל טפי נמי משאר איסורי דרבנן, כמו שכתב הגר"י שמעלקיס בשו"ת בית יצחק (חאור"ח, סי' כט). יעו"ש.