The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח, הערות סימן יג הערה ו

והנה כאמור לעיל הברכ"י שם הביא ראיה לחזק סברא זו מדברי הריטב"א בחי' לבב"מ (ה, ע"ב), והן אמת שכעין זה מבואר גם בדברי הריטב"א בחי' לעבודה זרה (ו, ע"ב) שכתב שם: והא דנזיר ואבר מן החי שאנו חוששין לתקלה, כל היכא דמצי עביד איסור שלא על ידינו ליתא משום ולפני עיור, ואע"פ שאפשר שהוא מרבה באיסור על ידינו לא חיישינן. ע"כ. ועי' בריטב"א הוצאת מוסד הר"ק (שם, בהערה 103) שהרב המגיה שם עמד להסתפק בדברי הריטב"א, האם דעתו דליכא משום לפ"ע דוקא היכא שיש ספק אם יגרום לו בריבוי האיסור, או דילמא בגורם לו להרבות דעתו להתיר בכל גוונא. והביא שם שמדברי הרא"ה בפי' לעבודה זרה (ב, ע"א) מתבאר, שאפילו בודאי ירבה באיסור ליכא משום לפ"ע, ואפשר שדעת הריטב"א כדעת רבו, או אולי דפליג עליה, ע"ש. אולם האמת היא כי לכאורה מדברי הריטב"א בב"מ (ה:) הנ"ל מתבאר, שאפילו ביגרום בודאי להוספה באיסור ליכא משום לפ"ע. שהרי כתב שם, ואע"ג דהיכא דאית ליה בהמות מדידיה דבלאו דידן מצי עביד איסורא, לית ביה משום ולפני עור כדאיתא בפ"ק דע"ז, מ"מ אין לנו לגרום איסורא, דמסייע ידי עוברי עבירה איכא, ע"כ. ומפשט דבריו אלה משמע דאף בגורם בודאי הוספת איסור, ליכא לדעת הריטב"א משום לפ"ע. וכן מתבאר מפשט דברי הברכ"י הנ"ל (בחחו"מ, סי' ט, סק"ג) דהריטב"א מיירי בכל גוונא, ואף בגורם בודאי להוספת איסור. וכן מתבאר מדברי הגרי"ח בספרו רב ברכות (מער' ל, אות ג) ומסתימת שאר הפוסקים שהביאו את דברי הריטב"א הללו, שאף בגורם בודאי לתוספת איסור ליכא משום לפ"ע. עי' במנחת יצחק (ח"ג, סי' עט, אות ד), ובשו"ת אגרות משה חאור"ח ח"ב (סי' פ), ובשו"ת תפילה למשה (ח"א, סי' לא, אות ד) ועוד. ומה גם דהיכא דמצינן לאוקמי את דעת הריטב"א, כשיטת רבו דמוקמינן, דאם איתא דפליג עילויה הו"ל להזכירו. והאמת היא דאע"ג דמצינו שהריטב"א יחלוק על הרשב"א וזה אע"ג דהיה הרשב"א ג"כ רבו, עי' בשו"ת הרדב"ז (סי' אלף שמט). מ"מ עי' לרבינו החיד"א בשם הגדולים ח"א (מער' י, אות פט), דמבואר מדבריו התם דהרא"ה היה רבו המובהק. ע"ש. והרי כבר אמרו בשבועות (יג, ע"א), אורחא דמילתא קתני למימר דתלמיד סבר כרביה. והבאנו מזה בכמה דוכתי את דברי הפוסקים שכתבו, דדרך התלמיד לסבור כרבו, וראה גם בזה בס' ברית יעקב (סי' כב, בהערה א). ע"ש. וראה גם בס' ברכת משה (בקונטרס התשובות, סי' כא) שהביא שם נמי כיוצ"ב, דמדברי הריטב"א עולה דבכל גווני בתוספת איסור ליכא משום לפ"ע. יעו"ש היטב. וגם עמד להוכיח שם דהטורי אבן (באבני מילואים בחגיגה יג, ע"א) נמי ס"ל כהריטב"א דבתוספת איסור ליכא משום לפ"ע. ע"ש. וראה גם בשו"ת מחנה חיים (ח"א, סי' מה) שג"כ העלה הכי לדינא כהריטב"א, דבתוספת איסור ליכא משום לפ"ע. ע"ש. אולם הלום ראיתי בשו"ת בית שערים (חיו"ד, סי' יז) שעמד לדייק מלשון הריטב"א שכתב "אע"פ שאפשר שהוא מרבה באיסור" דדוקא בספק ס"ל הכי, ע"ש. ואכמ"ל.

ואיברא דיש לדייק מדברי המאירי בחי' לעבודה זרה (ו, ע"א), דאף הוא קאי בשיטה זו, דבריבוי איסור ליכא משום לפ"ע. שכתב שם, כל היכא שמוצא לקנות זולתינו, אע"פ שגורם לו להרבות באיסור אין בזו נתינת מכשול, וכן כל כיוצא בזה. ע"ש. הרי שגם המאירי ס"ל שאע"פ שגורם להרבות באיסור, מכיון שחלק מאיסור זה היה נעשה בלאו הכי, ליכא בכה"ג משום לפ"ע. וגם ראיתי עתה בקובץ נועם (כרך ב, עמ' נא) שהרב הכותב שם עמד לדייק כיוצ"ב ג"כ מדברי הרמב"ם בפירושו למשניות (מע"ש פ"ד, מ"ו) שכתב שם, אם היה המוכר ע"ה, מותר לו שיתן לו הסלע השני מדמי מע"ש של דמאי, לפי שע"ה נופל ברוב בזה המכשול וחזקתו שהוא משמש בדמאי ואינו מוציא ממנו מעשר בשום פנים, לפיכך מותר שיתן לו מעות מע"ש של דמאי, ע"כ. ומשמע לכאורה מדברי הרמב"ם הללו דבגורם לו להרבות באיסור, ליכא לפני עיור. ע"ש.

אולם האמת היא כי מדברי התוס' בעבודה זרה (יד, ע"ב) בד"ה מקום וכו', מוכח דס"ל שאף בתוספת איסור איכא משום לפ"ע, שכתבו שם בשם הר"ר אלחנן דה"ט דלא מחלקינן בין אית ליה בהמה לדידיה ללית ליה בהמה, גבי לא ימכור בהמה דקה לעכו"ם מפני שחשודין על הרביעה ועובר בלפ"ע, דשאני רביעה שהוא מתאוה לכל בהמה ובהמה, וירבע גם את זו שימכור לו. ע"ש. וגם בעל ההשלמה הר"י מבדריש בעבודה זרה (שם) כתב לבאר כדברי הר"ר אלחנן. ע"ש. ולכאורה משמע מדבריהם שאף בתוספת איסור איכא משום לפ"ע. וכן ראיתי בשו"ת מנחת יצחק (שם) שהביא להוכיח מדברי התוס' הללו (בע"ז יד:) דפליגי על הריטב"א הנז"ל, ע"ש. וראה גם בשו"ת בית שלמה (ח"א חאור"ח, סי' לח) שג"כ כתב דלדעת התוס' אף בתוספת איסור עובר בלפ"ע ממש. ע"ש. איברא דיש מקום לפלפל בדברי התוס' הללו. ודו"ק. וע"ע היטב בדברי הב"ש באבהע"ז (סי' ה, סקי"ח). יעו"ש