The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח, הערות סימן יד הערה ב

ומה שכתב הביאור הלכה דדעת השאילתות היא דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי דאוריתא, כיוצ"ב כתב ג"כ הנצי"ב בביאורו לשאילתות (פר' וזאת הברכה, שאילתא קע, אות ג). אולם בביאור דעת הרי"ף כתב דס"ל דהוא מדרבנן. ע"ש. ולפ"ז אפשר לבאר דמה שכתב המאירי שכן הוא דעת הרבה גאונים, דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי מדאוריתא. כוונתו ג"כ לדעת רב אחאי גאון בשאילתות, והנה הרב המגיה במאירי (שם, הערה 7) הביא דיש מטין לומר שכוונת המאירי היא ג"כ לדעת רב האי גאון שהביא הרי"ץ גיאת (בח"ב, עמוד ז) שכתב שם "יש שאומר מקרא קודש בחולו של מועד, [וכנראה כוונתו גם לרב עמרם גאון שהובאו דבריו בתשובות הגאונים חגיגה (יח, ע"א). ע"ש]. וסומכין כי יש בו איסור מלאכה". ע"כ. ועי' בביאור הלכה (סי' תקל, ד"ה ומותר במקצתן) שהביא את דברי הגהות מימוניות והשלטי גיבורים שכתבו דדעת הסמ"ג בשם בה"ג דאיסור המלאכה בחוה"מ הוא מדרבנן. אולם דחה את זה הבאה"ל דממה שעיין בבה"ג לא מוכח מידי ואדרבה משמע קצת יותר שהולך בשיטת הראשונים דס"ל דהוא איסור דאוריתא. ע"ש. וכיוצא בזה כתב ג"כ הנצי"ב בשאילתות (שם) דמש"כ השלטי גיבורים דבעל הלכות גדולות ס"ל דהוא איסור דרבנן, וכ"כ ג"כ הרשב"ץ במגן אבות (פ"ג, משנה יא), דבר זה לא ידוע לו מאין הבינו כך בדברי הבה"ג, ע"ש. וראה גם בביאור נחל אשכול על ספר האשכול (הל' חוה"מ, סי' מג, אות יא) שכתב שם בפשיטות דדעת בה"ג היא כדעת השאילתות דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי מדאוריתא. ע"ש.

וא"כ לפי דברים אלו אפשר לבאר, דכוונת המאירי היתה ג"כ על דעת הבה"ג דהוא ס"ל דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי מדאוריתא.

איברא דהנה הריטב"א בריש מועד קטן (ב, ע"א) כתב ג"כ הכי כדברי הסמ"ג והרשב"ץ. וז"ל: אבל בעל הלכות גדולות ז"ל כתב, שאין איסור מלאכה במועד אלא מדרבנן, וכדאמרינן במגילה (כב, ע"ב) ימים שאין בהם ביטול מלאכה לעם כגון חולו של מועד וראשי חודשים קורין ד'. אלמא כשם שאין בראשי חודשים איסור מלאכה דאוריתא, כן הדין בחולו של מועד. ע"ש. הרי שגם הריטב"א ס"ל דדעת הבה"ג היא דהווי איסור דרבנן. (ובהגהות אמרי משה על הסמ"ג (מל"ת עה, אות ח) מצאתי שנקט ג"כ בפשיטות דדעת בה"ג היא דהוי איסור דרבנן, ע"ש. וכנראה שנמשך בזה לדעת הסמ"ג הנ"ל בביאור דעתו של בה"ג ולא עורר מזה כלום).

אולם אחר החיפוש מצאתי בס"ד, דאין מדברים אלו הערה על דעת האחרונים הנ"ל, שכתבו לבאר בדעת הבה"ג דס"ל דהוא איסור דאוריתא, דהנה הגרי"פ פערלא בביאורו על ספר המצוות לרס"ג (במ"ע לח - לט. דף רג, ע"ד) כתב, דאיכא נוסחאות שונים בדברי הבה"ג הנ"ל. ולפני הרי"ץ גאות היה הנוסחא הרגילה כבדפוסים שלנו שמשם אין שום הכרע לבאר בדעתו של הבה"ג דס"ל דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי מדרבנן. אולם לפני הריטב"א היתה הגירסא כבנוסחאת כ"י רומי (עמ' 199) דהתם מפורש ומבואר דס"ל דהוא איסור דרבנן. ע"ש. [וראה גם בדברי הרב המגיה במאירי בריש מסכת מועד קטן (הערה 8) שכתב שם כיוצ"ב מדנפשיה שכנראה לפני הסמ"ג היתה גירסא אחרת בדברי הבה"ג, ולכן כתב דס"ל לבה"ג דהוא איסור דרבנן. ע"ש. ובהגלות נגלות דברי הבה"ג בכ"י רומי, אגלאי מילתא דצדקו דבריו. וראה עוד בתשובות הגאונים חגיגה (יח, ע"א - סי' כט) דהובאו שם דברי הבה"ג, ובאמת מדבריו שם ג"כ מבואר דהוא איסור דרבנן גרידא. ע"ש ודו"ק. וראה גם מש"כ בזה הרב המגיה שם (אות ט), ע"ש].

וממילא לפ"ז ליכא קושיה ג"כ על הביאור הלכה והנצי"ב, דלפניהם היתה הגירסא הרגילה דהדפוסים שלפנינו דאין מפורש בהם כלל דס"ל לבה"ג דהוא איסור דרבנן, ולכן עמדו להעיר על הסמ"ג. אולם לפי המתבאר צדקו יחדיו דמר אמר חדא ומר חדא, כל אחד לפי הגריסא המונחת לפניו. וראה עוד בתשובת הרמ"ע מפאנו (סי' קח) שג"כ כתב דדעת הבה"ג היא דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי מדרבנן. ע"ש. וכנראה שלפניו היתה מונחת הגירסא דכ"י רומי, ולכן כתב כך בפשיטות כדעת הסמ"ג והריטב"א.

ולפי האמור א"א לפרש כבר בפשיטות דהמאירי התכוין על דעת הבה"ג במש"כ שכן הוא דעת הרבה גאונים דאיסור המלאכה בחוה"מ הווי מדאוריתא, דהרי לפי המבואר בכ"י רומי מבואר להדיא דס"ל דאין איסור זה אלא מדרבנן.