The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח, הערות סימן יד הערה ה

והן אמת דעל עצם הערתו של הקובץ שיעורים, היה נראה ליישב. דלעולם אע"ג דחוה"מ אקרי מקרא קודש, אבל עדין הוא ג"כ בגדר חול, ושם חול קשור אליו, שהרי מלאכת דבר האבד מותרת בו, וכן פועל עני שאין לו מה יאכל מותר בו בעשיית מלאכה, ועוד שאר מלאכות מותרות בו, כמבואר בשו"ע. (ושמו יעיד עליו "דחול המועד" מתקרי בפי הטוש"ע ובפי הפוסקים, ואמנם הרמב"ם (בפ"ו, מהל' יו"ט, הכ"ב) קראו מועד, וראה גם כריטב"א סוכה (לו, ע"א), שהביא דחוה"מ נקרא יו"ט כיון דאסור במלאכה. יעו"ש. וכן במה שהבאנו לעיל את דברי מהר"י טייב בס' הזכרון (מער' ח, אות ט), שהביא את דברי הראשונים בזה דקרו ליה לחוה"מ יום טוב. ע"ש. עכ"פ יו"ט עצמו שאסור בכל המלאכות נקרא בשם "קודש" בלבד), ומכיון שכן נמצא דחוה"מ נחית דרגה מלגבי יו"ט, ולכן שפיר נכלל הוא בתוך הפסוק ולהבדיל בין הקודש ובין החול, דחוה"מ לגבי היו"ט הווי במידה מסויימת בגדר חול. ואפ"ל דחיוב ההבדלה בו הווי מדאוריתא לכו"ע.

ודמות ראיה לדברינו אלה, ראיתי בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' קח, ד"ה גם ממה שמברכין). שכתב שם, דמה שמברכין במוצאי יום טוב לחול המועד המבדיל בין קודש לחול. אע"ג דחוה"מ אית ביה קדושה ולכן אין להניח בו תפילין. מ"מ כל אימת דלית ביה אלא עשה חול מקרי, לגבי עשה ולא תעשה. דומיא דתוספת שבת לפניה ולאחריה, שהוא דבר תורה, דכתיב מערב עד ערב תשבתו שבתיכם. והיינו עשה להוסיף מחול על קודש, ואותו תוספת חול מקרי, לכל מילי שמותר לאכול בו עראי פירות שאין מעושרין ומעשרין את הודאי, שלא אסרוהו אלא בספק חשיכה, וכל כיוצא כזה. וכבר בארנו שיש בשביתת חול המועד עשה גמור, שבשבילו אנו חותמים בו בתפילת מוסף, מקדש ישראל והזמנים. והאומר שאין בו קדושה כלל טועה טעות גדולה, וחייב לחזור בו מכח הראיה הזאת. ע"ש. א"כ לפי דברי הרמ"ע מפאנו ג"כ מתבאר כעין אשר אמרנו, כי אע"ג דחוה"מ אית ביה קדושה, אבל מכיון שביחס ליו"ט ירדה קדושתו הרי הוא בגדר חול, ולכן שפיר מבדילין בו בין קודש לחול. והכי נמי יש לומר דשפיר ילפינן ליה לחיוב הבדלתו מהפסוק דהמבדיל בין קודש לחול.

וראה עוד בשו"ת אבני נזר (חאור"ח, סי' ב, אות מב), שג"כ העלה שם דחוה"מ אית ביה קדושה כעין יו"ט ולכן אין מניחין בו תפילין, והעיר ע"ז דא"כ מדוע אין מבדילין בין יו"ט לחוה"מ, המבדיל בין קודש לקודש. כשם שמבדילין בין שבת ויו"ט, א"כ שמע מינה דחוה"מ חשיב כחול. וכתב שם, דהאמנם שלא לנו ליתן טעם לנוסח הברכות שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה, ומי יוכל לעמוד בסוד קדושים. אולם יש לבאר ע"פ דברי הב"י באור"ח (סי' לא) שכתב שם, בשם הזוה"ק בשיר השירים, דחוה"מ לא איקרי יו"ט, דהא לית ליה לסיהרא מגרמא כלום אלא מנהירו דיו"ט. דהיינו שחוה"מ אינו קודש בעצמו רק מכח יו"ט. וכמו שהלבנה מקבלת מהחמה, כך חוה"מ מקבל מיו"ט. ולכן אין שם תואר "קודש", אלא על יו"ט שבעצמותו יש קדושה. אבל חוה"מ שמצד עצמו הוא חול, וכל קדושתו מכח היו"ט כמו הירח שמקבל אור מהשמש, אין לקרותו קודש אלא "מקרא קודש", או "קדוש", ולכן מברכים בו בין קודש לחול. ע"ש.

ולפי דבריו אלו של האבני נזר יש ג"כ ליישב את הערת הקובץ שיעורים, דאמנם דחוה"מ הווי מקרא קודש ואסור במלאכות מסויימות, אבל סו"ס מכיון דמצד עצמו לית ליה מידי והוי כחול גמור כי כל קדושתו באה ע"י היו"ט, שפיר ראוי ללמוד את חיוב ההבדלה בו מהפסוק ולהבדיל בין הקודש ובין החול. וק"ל. [ושו"ר בספר מועדים וזמנים (ח"ז, סי' קכא), ומצאתי שם שג"כ עמד ליישב כיוצ"ב את הערתו של הקוב"ש, ע"ש].

אמנם לפ"ז יצא לכאורה, שההבדלה ביו"ט שחל במוצש"ק הווי רק מדרבנן, דמכיון ששניהם הוו בגדר קודש דיו"ט אסור בעשיית מלאכה כשבת ממש, ורק מלאכת אוכל נפש הותרה בו במפורש. וא"כ י"ל דאין הוא נכלל בפסוק דלהבדיל בין הקודש ובין החול, ויצא דחיוב ההבדלה בו הווי מדרבנן. ובאמת מצאתי כיוצ"ב בספר דברי צבי (דף עד, ע"ד) והביא דבריו ג"כ בשו"ת יבי"א ח"ד (חאור"ח, סי' כג, אות ח) שכתב שם, שאפילו למ"ד דהבדלה דאוריתא, היינו כיון דילפינן ליה בגמ' (דשבועות יח:) מדכתיב להבדיל בין הקודש ובין החול. וכ"כ הרב המגיד (ר"פ כט, מהל' שבת). א"כ נוכל לומר דדוקא ממוצ"ש לחול הוא דהויא הבדלה מה"ת, אבל ממוצ"ש ליו"ט שמבדיל בין קודש לקודש, ויו"ט נמי אקרי שבת, לכו"ע לא הויא ההבדלה אלא מדרבנן. עכת"ד. ע"ש.

אולם יש להעיר ע"ז מדברי הרמב"ם שכתב (בפכ"ט, מהל' שבת, הי"ח), כשם שמקדשין בלילי שבת ומבדילין במוצאי שבת, כך מקדשין בלילי ימים טובים ומבדילין במוצאיהן, ובמוצאי יום הכיפורים שכולם שבתות ה' הן. ומבדילין במוצאי ימים טובים לחולו של מועד ובמוצאי שבת ליום טוב, אבל אין מבדילים במוצאי יום טוב לשבת. עכ"ל. ויש לדייק מלשונו זה של הרמב"ם, שכתב, כשם שמקדשין בלילי שבת ומבדילין במוצאיהן וכו' כך מקדשין בלילי ימים טובים ומבדילין וכו' משמע דהרמב"ם מדמה לגמרי את ההבדלה דמוצאי שבת, להבדלה דמוצאי יום טוב, וכן נמי לשאר סוגי ההבדלות ובכללם ההבדלה דמוצאי שבת ליו"ט, (כי המילה "כשם" מראה על שויון ודמיון גמור כנודע. עי' היטב בגמ' ברכות (ס, ע"ב), וברש"י (שם) ד"ה לקבולינהו, ובטוש"ע אור"ח (סי' רכב, ס"ג), ע"ש). ובהבדלה דמוצ"ש ס"ל להרמב"ם דהווי דאוריתא כמבואר בדבריו שם (בפרק כט, הלכה א), וכמש"כ ג"כ הרב המגיד שם לבאר בדברי הרמב"ם, דס"ל שחיוב ההבדלה במוצ"ש הווי מדאוריתא דהוא בכלל זכור את יום לקדשו, זוכרהו בכניסתו וביציאתו. ע"ש. וכ"כ הצפנת פענח (שם), וכן מבואר להדיא בדברי הרמב"ם בס' המצוות (מצות עשה קנה) דחיוב ההבדלה במוצ"ש הווי מדאוריתא. וכבר האריכו בזה האחרונים. עי' שו"ת שאגת אריה (סי' כד), ובשו"ת זכר יהוסף (ח"ב, קכט) ועוד. וממילא מתבאר דההבדלה דמוצאי שבת ליו"ט הוי מדאורייתא.

אולם האמת היא דיש ליישב את הדברים, דהנה יש לדקדק בלשון הרמב"ם הנ"ל שכתב, כשם שמקדשין בלילי שבת וכו' כך מקדשין בלילי ימים טובים וכו', ובמוצאי יוה"כ וכו' שכולם שבתות ה' הן. ומבדילין במוצאי ימים טובים לחולו של מועד ובמוצאי שבת ליו"ט. ולכאורה מאי האי דכתב הרמב"ם ומבדילין במוצאי ימים טובים לחולו של מועד וכו', הרי כבר כתב לפני כן, כך מקדשין בלילי ימים טובים "ומבדילין במוצאיהן". ועוד דמדוע הפריד הרמב"ם בלשונו וכתב כשם וכו' שכולם שבתות ה' הן, ומבדילין במוצאי ימים טובים וכו', אמאי לא המשיך את הבדלה דמוצאי יו"ט לחוה"מ וכו' בחדא מחתא עם ההבדלות דלעיל. ומזה אולי אפשר לדייק בדברי הרמב"ם כי בלשונו לשון הזהב אתא לאשמועינן דב' סוגי הבדלות יש כאן, דברישא נקט ענין הבדלה דמוצא"ש דהוא דאוריתא ועלה קאמר כשם דהבדלה זו היא דאוריתא ה"ה נמי הבדלה דמוצאי יו"ט הוי דאוריתא, והאי הבדלה דמוצאי יו"ט היינו יו"ט אחרון דחג שיוצא בו מהיו"ט לחול, והוי דומיה דשבת ממש שיוצא בו לחול וכן ה"ה נמי בהבדלה דמוצאי יוה"כ, וסיים דכולם שבתות ה' הן שיש להבדיל ביציאתן והיינו דכל אלו חיוב ההבדלה בהם הוא מדאוריתא, דילפינן להו מהפסוק להבדיל בין הקודש ובין החול (כדאיתא בגמ' דשבועות הנ"ל). ואח"כ המשיך, ומבדלין במוצאי ימים טובים לחולו של מועד, דבזה אתא לאשמועינן שיש עוד סוגי הבדלה, והוא דמיו"ט לחוה"מ ומשבת ליו"ט דהבדלות אלו לא דמו להבדלה דמוצא"ש דהוי מדאוריתא, משום דהכא אינו יוצא ממש מקודש לחול שהרי יש חוה"מ או יו"ט לפניו, ואינם בכלל הלימוד דלהבדיל בין הקודש ובין החול, ונמצא דחיובם מנותק מסוג ההבדלה הקודם, ואינו אלא מדרבנן. וממילא לפ"ז יוצא דבאמת חיוב ההבדלה דממוצאי שבת ליו"ט אף לדעת הרמב"ם לא הוי אלא מדרבנן. ואתה אל תתמהה במאי דדייקינן כ"כ בלשונו של הרמב"ם, כי צא וראה בתשובת הרשב"א (ח"ד, סי' קיח) דמבואר מדבריו דיש לדקדק ולפלפל בדברי הרמב"ם ובלשונו כאשר מדקדקים בגמרא עצמה. יעו"ש היטב. ובאמת אין צורך להאריך על הפלגת דקדוק לשונו של הרמב"ם ז"ל בספרו היד החזקה ועל צחות לשונו בו לשון הזהב ולשון של זהורית, והוא למותר באמת, כי כבר האריכו בזה טובא רבותינו גאוני אר"ש, וכן הזכרנו לענין זה כמה פעמים, וראה גם לרבינו החיד"א בס' כסא רחמים עמ"ס סופרים (פ"א, ה"ג) ד"ה ואפשר ליישב, ובשו"ת מנחת אלעזר ח"ד (סס"י עז), ובשו"ת בית אפרים (חחו"מ, סי' כו), ובס' ברית יעקב (סי' ל, הערה א) ועוד, וממילא גם הכא דדייקינן בדבריו של הרמב"ם ראויים הדברים להאמר, מתוקף הקושיות הנ"ל בדקדוק לשונו ז"ל. אמנם לפ"ז יצא ג"כ לאידך גיסא כי חיוב ההבדלה מיו"ט לחול המועד דהוי נמי רק מדרבנן כחיוב ההבדלה במוצאי שבת ליו"ט, שהרי ברמב"ם נקט תרוויהו להדדי אחר הפסקת לשונו שהתחיל בכשם שמקדשין בלילי שבת וכו', ודו"ק.

אלא דאם כנים דברינו אלה, יש להעיר מזה ג"כ על הרב המגיד שכתב שם (בפכ"ט, הלכה יח), דאין קידוש יום טוב דבר תורה. ע"ש. [ובאמת כן הסכים עימו בפשיטות המג"א באור"ח (סי' רעא, סק"א), וכ"כ המשנה ברורה (סי' רעא, סוף סק"ב), וראה גם בלחם משנה (בפי"ב, מהל' עכו"ם, ה"ג) שעמד שם על דברי הרמב"ם שכתב, וכל מצות עשה שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה נשים פטורות, חוץ מקידוש היום ואכילת מצה בלילי פסח, ואכילת הפסח ושחיטתו, והקהל ושמחה, שהנשים חיבות. וכתב הלח"מ, דיש ספרים שגורסים בדברי הרמב"ם הללו "חוץ מקידוש שבת ויום טוב", ויש ספרים דגורסים רק "חוץ מקידוש היום". וזה נראה לי עיקר, דקידוש יו"ט אינו מן התורה, כמו שכתב הרב המגיד בסוף הלכות שבת. לכן העיקר הוא דלא גרסינן בדברי רבינו ויום טוב. עכת"ד. ע"ש. ומדבריו אלו של הלח"מ מתבאר דמסכים ג"כ עם המגיד משנה דקידוש יו"ט הווי מדרבנן. וע"ע בחי' החת"ס לפסחים (קב, ע"א) ד"ה אמר, ובמרכבת המשנה על הרמב"ם הל' שבת (פכ"ט, הלכה יח), ובקובץ שיעורים בביצה (אות ח - יא) שהביאו ראיות לדבריו אלו של המגיד משנה, דאין קידוש יו"ט אלא מדרבנן. ע"ש. וראה גם בבן איש חי ש"ב (פר' בראשית, אות יא) שג"כ העלה הכי בפשיטות דקידוש יו"ט הווי מד"ס, וראה גם בס' ברוך שאמר הנדפ"מ (פרק יא, עמוד צ', הערה 2) שהביא שם שכן הוא ג"כ דעת מוהר"ר הגרב"צ אבא שאול שליט"א. ע"ש].

אמנם לפי דברינו הנ"ל שאמרנו לדייק, דמה שהרמב"ם אמר כשם שמקדשין בלילי שבת, ומבדילין במוצאי שבת, כן מקדשין בלילי ימים טובים ומבדילין במוצאיהן וכו', כוונתו היא לדמות ממש קידוש והבדלה דשבת לקידוש והבדלה דיו"ט. א"כ הרי הרמב"ם ס"ל דקידוש שבת הווי מדאוריתא, כמבואר בדבריו (בפכ"ט, דשבת, ה"א) וכאשר כתבו כבר האחרונים בזה וישבו על מדוכה זו, עי' במשנ"ב (סי' רעא, סק"ב) ועוד. יוצא דגם קידוש יו"ט הווי מדאוריתא, שהרי מדמהו הרמב"ם לקידוש דשבת. ודלא כאשר כתב הרב המגיד דהווי מדרבנן.

ושו"ר במנחת חינוך (מצוה לא, אות א. דף מב, ע"ב), שעמד שם ג"כ להעיר על דברי ה"ה, דכיצד זה שכתב בפשיטות דקידוש יו"ט הווי מדרבנן, הרי לכאורה מלשון הרמב"ם שכתב (שם, בהלכה יח), כולם איקרו שבתות ה', היה אפשר לבאר דהוא מהתורה כמו שבת. ובפרט לפי המתבאר בפרי מגדים בפתיחה, שהביא שם בשם השטמ"ק בביצה דהבדלת יו"ט מדאוריתא, כ"ש הקידוש. ע"ש. וגם הלום ראיתי בס"ד כי בספר עמק ברכה (קידוש, אות ד) כתב שם לדייק בדברי הרמב"ם, כדברינו הנ"ל דמכך שכתב הרמב"ם כשם וכו', משמע דס"ל דחיוב הקידוש ביו"ט הווי מדאוריתא ודלא כמש"כ ה"ה דהוי מדרבנן. והביא שם בשם ספר חרדים, שכתב ג"כ בדעת הרמב"ם דהקידוש וההבדלה ביו"ט הווי מדאוריתא, ודלא כהרב המגיד, ע"ש.

וראה גם בתורה תמימה (ויקרא, פכ"ג, אות ו), שג"כ עמד שם להעיר על דברי ה"ה מדברי המכילתא (בפר' יתרו) דאמרינן התם, ת"ר זכור את יום השבת לקדשו. מהו לקדשו, לקדשו בברכה מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו. ואין לי אלא שבת, יו"ט מנין, ת"ל אלה מועדי ה' וגו'. הרי דילפינן קידוש יו"ט מפסוק אלה מועדי ה', ואין שום סיבה שנאמר דדרשה זו אסמכתא בעלמא. והביא שם התורה תמימה עוד ראיה מהגמ' דראש השנה (לב, ע"א), דמתבאר מהתם ג"כ דקידוש יו"ט הווי מדאוריתא, וסיים שם, שלכן נראה ברור דקידוש יו"ט הווי מדאוריתא, ובפרט שה"ה לא הביא כל מקור לדבריו. והלח"מ והמג"א סמכו בסתמא על דבריו ולא בקרום. ע"ש. והלום ראיתי בברכ"י (סי' רעא, סק"ב), שהזכיר שם ג"כ את דברי המכילתא שהביא התורה תמימה, אולם כתב ע"ז דאין לדייק מזה כלל דחיוב הקידוש ביו"ט הוי מדאוריתא, דלעולם האי קרא אסמכתא בעלמא. ע"ש. אמנם עי' בשו"ת בית מאיר ח"ד (דף מז, ע"א), שהביא שם לדייק מלשון הרמב"ם שכתב כשם וכו', דמשמע דס"ל דחיוב הקידוש וההבדלה ביו"ט הווי מדאוריתא, כדברינו הנ"ל. וכתב שם ג"כ דמקור דבריו של הרמב"ם הם מדברי המכילתא הנ"ל דילפינן את חיוב הקידוש ביו"ט מהפסוק אלה מועדי וגו', וזהו לימוד גמור, ודלא כא"ר והברכ"י שכתבו דהוא אסמכתא בעלמא. ע"ש.

ועתה ראיתי ג"כ למו"ר בספרו חזון עובדיה (ח"א, סי' ב), שעמד שם בביאור דברי המכילתא, ונשא ונתן ג"כ בדברי הפוסקים אם חיוב הקידוש ביו"ט הווי מדאוריתא או דרבנן. ע"ש. וראה גם באליה רבה (סי' רעא, סק"ג) שג"כ הביא להעיר על דברי המג"א וה"ה, מדברי ההלכות גדולות (דף יב) שכתב, אין לי אלא שבת חג המצות מנין, ת"ל למען תזכור את יום צאתך. חג שבועות מנין ת"ל וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית. חג הסוכות מנין ת"ל וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך ה' אלוקיך. וסיים דאולי כוונת ה"ה והמג"א על ראש השנה, או דס"ל דהנך קראי אסמכתא בעלמא. וצ"ע. ע"ש. וע"ע בריטב"א מועד קטן (יט, ע"א) שמתבאר מדבריו ג"כ דס"ל דקידוש יו"ט הווי מדאוריתא. שכתב שם, דאין מניחין תפילין בשבת ויו"ט משום דאיקרו אות, ואע"ג דיו"ט לא כתיב ביה אות להדיא, מ"מ מדכתיב את שבתותי תשמורו כי אות היא. ואלו הם ימים טובים שהם ג"כ מקודשים ומברכים בהם ברכת קידוש כעין זכור של שבת. ע"כ. ומתבאר מדבריו אלו, דקידוש דיו"ט הווי ממש כקידוש דשבת דהוא מדאוריתא, ומשו"ה חשיב יו"ט אות לפטור מן התפילין. ובאמת כ"כ ג"כ בשו"ת אבני נזר (סי' ב, אות לח), שהריטב"א פליג על הרב המגיד ועל המתבאר מדעת אחרונים אחרים דס"ל דקידוש יו"ט הווי מדרבנן. ע"ש. וכיוצ"ב מתבאר ג"כ מהתשב"ץ (סי' תקסג), שמובא שם דמהר"ם מרוטנבורג אע"פ שהיה מתענה בב' ימים טובים של ר"ה, היה מקדש לב"ב, דקידוש הווי מדאוריתא. ע"ש. וראה גם בפרמ"ג (סי' רעא) שכתב שם, דמהא דכתב בשיטה מקובצת בביצה (ד:), גבי הא דרב אסי הוה מבדיל מיו"ט לחבריה, משום דהבדלת יו"ט מהתורה, וספיקא דאוריתא לחומרא. כ"ש דקידוש יו"ט מהתורה, והוא פלא, ע"ש. וכיוצ"ב כתב ג"כ בשו"ת מאורי אש (סי' ב, אות יז) דמצא לשני שרי צבאות ישראל הרמ"ה. והרשב"א בעל התוספות דס"ל דהבדלת יו"ט מהתורה, וא"כ כ"ש דקידוש יו"ט הווי מדאוריתא לדעתם. ע"ש.

[ועי' באנצק"ת (כרך ח, עמ' סט. הערה 36) שכתבו שם דלפי דעת ה"ה דקידוש דיו"ט הווי מדרבנן, הוא הדין דהבדלה במוצאי יו"ט הווי מדרבנן. ע"ש. ולהנ"ל אין הדברים מוכרחים, די"ל כי עד כאן לא קאמר ה"ה דקידוש יו"ט הווי מדרבנן, משום דא"א ללמוד את חיובו מהפסוק דילפינן את קידוש שבת, דהרי נאמר בו זכור את יום השבת וגו', ולא מוזכר בו יו"ט. וגם א"א ללמוד את חיובו משבת דאין ללמוד הקל מן החמור. אולם לענין ההבדלה דילפינן ליה מהפסוק ולהבדיל בין הקודש ובין החול, אפשר דפסוק זה כולל גם הבדלה דשבת וגם דיו"ט דבתרוויהו יוצא מן הקודש אל החול, ולכן אפ"ל דאף ה"ה אודויי אודי דחיובו הווי מדאוריתא. וק"ל. וראה גם בקובץ שיעורים עמ"ס ביצה (אות יא, יב) שג"כ מתבאר בדבריו כיוצ"ב, דאפילו נימא דחיוב הקידוש ביו"ט הווי מדרבנן, עכ"פ חיוב ההבדלה בו הווי מדאוריתא, דהרי הפסוק ולהבדיל בין וגו' דילפינן מיניה את חיוב ההבדלה קאי בין לשבת ובין ליו"ט. והביא לזה ראיה, מדבריו של הרמ"ה באגרותיו הנ"ל, שכתב דחיוב ההבדלה כמוצאי יו"ט הווי מדאוריתא דילפינן ליה מהפסוק ולהבדיל וגו'. ולענין חיוב הקידוש לא הביא שום קרא, משמע דס"ל כה"ה דקידוש יו"ט הווי מדרבנן, הרי מבואר דלא אמרינן הא בהא תליא, ולעולם אע"ג דס"ל שחיוב הקידוש ביו"ט הווי מדרבנן, אבל בחיוב ההבדלה מודה דהוא מדאוריתא. ע"ש. איברא דלפי דברי הרב מאורי אש הנ"ל שכתב לדייק מדברי הרמ"ה דס"ל דחיוב קידוש ביו"ט הוי מדאוריתא, מכ"ש דאם בהבדלה ס"ל דהוא מדאוריתא כ"ש לענין הקידוש. א"כ אין ראיה מדברי הרמ"ה הללו לומר, דלא אמרינן הא בהא תליא. ואולי באמת יש לדייק מדבריו להיפך דתלי הא בהא. אבל גם זה אינו מוכרח די"ל דעד כאן לא קאמר אלא דאם הבדלה במוצאי יו"ט הוי דאוריתא כ"ש הקידוש. אבל איפכא דאם קידוש הוי דרבנן ה"ה דהבדלה הוי דרבנן, אין הכרח שיאמר כן דכאמור לעיל בדברינו יש סיבה וטעם נכון לומר דאע"ג דהקידוש הוי דרבנן, בכ"ז ההבדלה במוצאי יו"ט הוי דאוריתא, וי"ל]. וע"ע למו"ר מרן מלכא שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ב חאור"ח (סי' יט, אות ב), דעמד שם ג"כ בביאור שיטות הראשונים אי חיוב הקידוש ביו"ט הווי מדאוריתא או דרבנן. וראה גם בדבריו בספר לוית חן הנדפ"מ (סי' יא, עמוד ה), דמבואר שם בדבריו דדעתו נוטה לומר כדעת הראשונים הנ"ל דחיוב הקידוש ביו"ט הוי מדאוריתא, כי עמד להעיר שם על דברי המשנ"ב הנ"ל (סי' רעא, סק"ב) דס"ל כהרב המגיד דקידוש יו"ט הוי מדרבנן, והביא את שיטות הראשונים הרמ"ה, הרשב"א בעל התוספות, הריטב"א, ומהר"ם מרוטנבורג דמבואר בדבריהם דהוי מדאוריתא. ומזה עמד מו"ר שלי"טא שם לחלוק על המשנ"ב שכתב, דיו"ט שחל להיות בערב שבת ואין לו אלא כוס אחד של יין דיניחנו לשבת, כיון דקידוש יו"ט הוי דרבנן וקידוש שבת דאוריתא, וביו"ט יקדש על הפת, אבל מו"ר ס"ל דלעולם אנן קיי"ל דאף קידוש יו"ט הוי דאוריתא כדעת הראשונים הנ"ל ודלא כה"ה, ולכן יקדש על היין ביו"ט שהוא קודם השבת, משום דאין מעבירין על המצוות. ע"ש.

הרי שמצאנו לטובא מהפוסקים, דסבירא להו כי לדעת הרמב"ם חיוב הקידוש הווי מדאוריתא. והוא כאשר כתבנו לדייק מדבריו הנ"ל שכתב כשם וכו'.

אמנם לגבי אשר כתבנו לבאר ולדייק בדעת הרמב"ם, לומר דס"ל דאיכא ב' סוגי הבדלות דהבדלה דיו"ט האחרון דהחג הווי מדאוריתא, אבל לעולם הבדלה דיו"ט הראשון ויו"ט שחל במוצאי שבת, הוו מדרבנן. מכך שהרמב"ם חילק את ב' סוגי ההבדלות הללו בדבריו. דבר זה לא מצאתי למי מהמפרשים שעמד לבאר כך בדבריו. ואדרבה ראיתי למו"ר בשו"ת יחו"ד (ח"ד, סי' כז) שדיבר שם מענין ההבדלה במוצאי שבת ויו"ט, וכתב בפשיטות שלדעת הרמב"ם חיוב ההבדלה מדאוריתא, וכן הוא דעת עוד ראשונים. ומדבריו שם עולה ומתבאר דהא דקאמר דלהרמב"ם הווי מדאוריתא ליכא שום הבדל בין מוצאי שבת, למוצאי יו"ט הראשון או מוצאי יו"ט האחרון, וכולן שווין הם לטובה דחיוב ההבדלה בהם הווי מדאוריתא. ע"ש. ולפ"ז צריך לבאר ולומר, דהא דחילק הרמב"ם בין ההבדלה דמוצאי יו"ט האחרון, לבין מוצאי יו"ט הראשון ויו"ט שחל במוצאי שבת. בתר לישנא דהגמ' בפסחים (קד, ע"א) אזיל. דאמרינן התם, אומר הבדלות במוצאי שבתות, ובמוצאי ימים טובים ובמוצאי יום הכיפורים. ובמוצאי שבת ליו"ט, ובמוצאי יו"ט לחולו של מועד. ע"כ. וכידוע דהרמב"ם דרכו לתפוס לשון התלמוד עי' בשד"ח (בכללי הפוסקים, סי' ה, אות א) מש"כ בזה, יעו"ש. וראה נמי בס' ברית יעקב (רס"י ט, דף קיז, ע"א) שג"כ הביא שם כיוצ"ב, דאין דרך הרמב"ם לשנות מלשון המשנה והתלמוד אף לא אות אחת כנודע וכמפורסם. והניף ידו שם (רס"י יח, דף קע, ע"ב) שוב לבאר כיוצ"ב, ע"ש. ומאחר דכך הוא סדר סוגי ההבדלות בגמ'. נקט לה ג"כ הרמב"ם כהאי לישנא, ולעולם ס"ל דליכא הבדל בין ההבדלה דיו"ט ראשון ליו"ט האחרון.

והלום ראיתי ג"כ בשו"ת התעוררות תשובה ח"ג (סי' כג, אות ד) שכתב שם, דנ"ל ליישב קושיה גדולה על הרמב"ם דלפי המבואר במגדל עוז בפכ"ט, מהל' שבת, הי"ג, דדוקא גבי ב' מצות מהתורה יש בזה משום אין עושין מצוות חבילות חבילות. אבל אם אחד מדאוריתא ואחד מדרבנן, אין בזה משום אין עושין מצוות ח"ח. וא"כ מאי מקשה בגמ' דפסחים (קב:), ביו"ט שחל במוצאי שבת היאך מבדילין ומקדשין על כוס אחד, הלא אין עושין מצוות ח"ח וכו'. ולהרמב"ם דס"ל דהבדלת שבת מהתורה, וקידוש ביו"ט מדרבנן לפי מש"כ ה"ה, הרי בכה"ג ליכא משום אין עושין מצוות חבילות חבילות. אלא ודאי דס"ל כדעת הבה"ג דגם קידוש יו"ט מהתורה, מדכתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם. ע"ש. ואמרתי אל ליבי, כי לכאורה מדבריו אלה של התעוררות תשובה ג"כ מבואר בפשיטות דס"ל שהבדלת יו"ט שחל במוצאי שבת פשיטא דהווי מדאוריתא, שהרי לא עלה על ליבו כלל לומר דההבדלה הווי מדרבנן וממילא הווי תרי דרבנן הקידוש וההבדלה, ושוב אמרינן אין עושין מצוות ח"ח. (והן אמת כי איכא פלוגתא בפוסקים, אם אמרינן גם בתרי דרבנן אין עושין מצוות ח"ח לדעת הרמב"ם, דהרב גזע ישי ס"ל דאף בהא אמרינן אין עושין מח"ח, ולדעת הכתב סופר בהא לא אמרינן אין עושין מצוות ח"ח. וכמש"כ השד"ח (בפאת השדה, מער' א, אות צה). ושם הביא שכדעת הגזע ישי ס"ל ג"כ למהר"י אלגזי בספרו קהילת יעקב (במער' א, אות א). ע"ש. וראה גם בחתם סופר (חאור"ח, סי' כא), ע"ש, ועי' באצק"ת (כרך א, עמוד תרצח הערה 53) שנקטו שם בפשיטות דבתרי דרבנן לא אמרינן דאין עושין מצוות ח"ח, וכדעת הכת"ס, ע"ש. אולם האמת היא דכאמור איכא בהא פלוגתא דהפוסקים). עכ"פ מהא דעמד שם ההתעוררות תשובה לפלפל בענין הקידוש דיו"ט, מינה משמע דפשיטא ליה דההבדלה הווי מדאוריתא. וכיוצ"ב משמע ג"כ מדברי הרב ארעא דרבנן (מער' א, אות א), שעמד שם בכעין הערה זו של ההתעוררות תשובה, ועולה ומתבאר מדבריו שם דפשיטא ליה דלדעת הרמב"ם אף הבדלה זו דמשבת ליו"ט הווי מדאוריתא. ע"ש.

אולם שבתי וראיתי בהמשך דבריו של ההתעוררות תשובה שם, ומצאתי כי עלה ברעיוניו לומר כזאת, שכתב ליישב את הערתו הנ"ל, ע"פ מש"כ הסמ"ק דהבדלה בשבת היא מדאוריתא, דכתיב להבדיל בין הקודש ובין החול, והיינו בהבדלה שאומר בה בין קודש לחול. אבל בהבדלה שאומר בה בין קודש לקודש, לא הווי אלא מדרבנן. ולכן מוצא"ש שחל בו יו"ט ההבדלה היא מדרבנן, ונמצא דגם ההבדלה וגם הקידוש הוו מדרבנן, ובכה"ג נמי אמרינן אין עושין מצוות ח"ח. ע"ש. ולפי דבריו אלה מתבאר דנפל פיתא בבירא, דחזינן דלעולם דעתו כן נוטה לומר דחיוב ההבדלה ביו"ט שחל במוצאי שבת דהווי מדרבנן, משום דא"א ללומדו מהפסוק ולהבדיל בין הקודש ובין החול, ודלא כאשר רצינו להביא סיעתא מדבריו דאף ההבדלה שהיא משבת ליו"ט פשיטא ליה דהווי מדאוריתא. (אולם קצת יש להעיר בדבריו אלו של הרב התעוררות תשובה, כי לפי דבריו אלו מתבאר דס"ל בדעת הרמב"ם דאף בתרי דרבנן נמי אמרינן דאין עושין מצוות ח"ח, ומדברי אביו הכתב סופר בתשובה חאור"ח (סי' קלט) מתבאר דס"ל בדעת הרמב"ם דבתרי מצוות דרבנן לא אמרינן דאין עושין מצוות חבילות חבילות, ע"ש בדבריו ד"ה זאת תורת וכו', יעו"ש. ונמצא לפ"ז דאיכא הכא פלוגתא דהבן ואביו בדעת הרמב"ם. וק"ל).

אמנם הנה ראיתי למו"ר בספרו חזון עובדיה ח"א (סי' ב, עמוד טו), שהביא את דברי ההתעוררות תשובה הללו. וכתב ע"ז, דלכאורה יש לפקפק על דבריו, שהרי לדעת הרמב"ם שאליו מכוונת קושיה זו של ההתעוררות תשובה, איהו יליף להבדלה מהתורה מקרא דזכור את יום השבת לקדשו, קדשהו בכניסתו וביציאתו, ולא מהפסוק להבדיל בין וגו', וא"כ אין הפרש והבדל בין הבדלת קודש לחול, לקודש לקודש. ואע"ג דעיקר הדרשה היא מולהבדיל בין הקודש ובין החול כמבואר בגמ' דשבועות (יח:), נראה לומר דלדעת הרמב"ם אין זה אלא אסמכתא בעלמא. ע"ש. אולם לכאורה דברים אלו יעלו מזור דוקא לגבי חיוב ההבדלה ביו"ט שחל במוצא"ש דילפינן ליה מהפסוק זכור וגו', אולם באמת צריך עדין להתבונן בענין ההבדלה במוצאי יו"ט דילפינן ליה מהפסוק ולהבדיל מאי הווי דינא ביה, אם גם זה הווי מדאוריתא. וק"ל. וע"ע שם בחזון עובדיה שהמשיך לבאר, כי לעולם אולי אפ"ל דאף להרמב"ם ילפינן את עיקר חיוב ההבדלה מהפסוק ולהבדיל בין הקודש וגו', דאם נימא דילפינן את עיקר החיוב דההבדלה מהפסוק זכור את וגו', נמצא דילפינן את הקידוש וההבדלה מחד קרא, וא"כ כשם דבקידוש בעינן להזכיר מיציאת מצרים, כמבואר בגמ' דפסחים (קיז:) משום דסמיך להאי קרא דזכור את וגו' הפסוק למען תזכור יום צאתך מארץ מצרים. הכא נמי בענין ההבדלה צריך להזכיר מיציאת מצרים, ואמאי לא תקנו חז"ל להזכיר מיציאת מצרים לא בתפילה ולא על הכוס. על כורחך דגם הרמב"ם מודה דעיקר הלימוד הוא מלהבדיל בין הקודש ובין החול, ומיהו אסמכיה נמי אקרא דזכור, ולכן לפ"ז אף הרמב"ם יודה לחלק בין היכא דמבדיל בין קודש לקודש לבין קודש לחול. והביא שם ג"כ דבספר דברי צבי (סי' תעג, במג"א סק"ב) כתב, שמדברי רע"א בחי' נראה דאף בהבדלה ממוצאי שבת ליו"ט הווי מדאוריתא. אולם הרהמ"ח שם, חלק על זה וכתב דממוצ"ש ליו"ט לכו"ע הווי מדרבנן. ע"ש נפלאות מתורתו.

אמנם כאמור כי לכאורה מדבריו של הרב בשו"ת יחוה דעת הנ"ל (בח"ד, סי' כז), שסתם שם בפשיטות דכל הבדלה הווי מדאוריתא ולא נחת לאפלוגי כלל בין סוגי ההבדלות, משמע לכאורה דס"ל דאף ההבדלה שהיא במוצא"ש שחל בו יו"ט הווי מדאוריתא. ולכן הווי כאשר אמרנו דהא דחילק הרמב"ם בין ההבדלה דיו"ט אחרון, להבדלת יו"ט הראשון ויו"ט שחל במוצאי שבת דלאו דוקא הוא ולישנא דהגמ' נקט. אולם אמת יהגה חיכי כי בהתבונני שוב בדבריו של הרב בשו"ת יביע אומר (ח"ד, חאור"ח, סי' כג, אות ח) מבואר שם להדיא דדעתו מסכמת עם הדברי צבי הנ"ל דההבדלה ביו"ט שחל במוצאי שבת הווי מדרבנן, כי כן הוא מבואר ג"כ להחתם סופר בחי' לפסחים (קב:) ד"ה ואמר רב, שכתב שם ג"כ כדברים אלו דההבדלה שמשבת ליו"ט שמבדיל בה בין קודש לקודש לכו"ע הווי מדרבנן, שעיקר הסמיכה היא על הפסוק ולהבדיל בין הקודש ובין החול. ע"ש. (ולכן צ"ל שהא דלא נחית לאפלוגי בדבריו ביחו"ד לומר דההבדלה משבת ליו"ט הווי מדרבנן, לאו דוקא היא, דלא נגע בענין זה כלל. וק"ל). עכ"פ איך שיהיה, יש ליישב את דברי הקובץ שיעורים כאשר בארנו לעיל, דלעולם אף ההבדלה שביו"ט הראשון לחוה"מ הווי מדאוריתא דסו"ס חוה"מ לגבי היו"ט הווי כחול, ועדיף מהבדלת שבת ליו"ט דחזינן דהוי דרבנן משום דליכא למילף ליה מקרא דלהבדיל בין וגו', היות ועכ"פ גם יו"ט קודש דאסור במלאכה וכו' כשבת ממש ויש לו שייכות לקודש יותר מן החול, משא"כ בחוה"מ כלפי יו"ט. ובאמת מתורף דבריו של מו"ר בשו"ת יביע אומר שם (באות א) מבואר כמעט להדיא שמבאר כך את דברי הרמ"ה הנ"ל שהביא הקובץ שיעורים דלעולם אף בהבדלה ביו"ט הראשון (שהיא מיו"ט לחוה"מ) ס"ל דהווי מדאוריתא. ע"ש. ואין להאריך יותר.