The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח, הערות סימן יד הערה ז

ועיין עוד בחידושי הנצי"ב שם, עמ"ס שבת (קנ, ע"ב) ד"ה במערבא, שהביא לבאר טעמא דפלוגתא דהרמב"ם והרי"ף, ורש"י ושאר הגאונים בענין עשיית המלאכה אחר ההבדלה שבתפילה קודם ההבדלה על הכוס, דזה תלוי בביאור דברי הגמ' דבבא מציעא (מב, ע"א) דאמרינן התם, אמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע, אמר רבא ומודי שמואל בערב שבת בין השמשות דלא אטרחוהו רבנן, ואי שהה למוצאי שבת שיעור למקברינהו ולא קברינהו מחייב. ואי צורבא מרבנן הוא סבר דילמא מבעי ליה זוזי לאבדלתא. ע"כ. ולדעת רש"י שם הא דקאמרה הגמ' ואי צורבא מרבנן הוא וכו' היינו שהמפקיד צורבא מרבנן וחרד על מצות ההבדלה על הכוס, אמר השומר דילמא מבעי ליה זוזי לאבדלתא לקנות בו יין, ולכן לא קברו, דרש"י לטעמיה אזיל שהנפקד מצד עצמו יכול לעשות מלאכה גם טרם שיבדיל. אולם הרמב"ם והרי"ף ס"ל, דהא דקאמרה הגמ' ואי צורבא מרבנן וכו' היינו הנפקד, דהא לשיטתיהו אינו יכול לעשות מלאכה לקבור את המעות עד שיבדיל. [כך נראה לפרש את כוונת דברי הנצי"ב שם, כי הושמט שם חלק מדבריו. יעו"ש].

ולכאורה יש להתבונן בדבריו אלו של הנצי"ב, מדברי הרמב"ם בהל' שאלה ופקדון (פרק ד, הלכה ה), שכתב שם, המפקיד אצל חבירו כספים ערב שבת בין השמשות, אינו חייב לטרוח ולקבור אותן עד מוצאי שבת. ואם נתאחר למוצאי שבת כדי לקוברן, ולא קברן ונגנבו או נאנסו חייב. ואם תלמיד חכם הוא אינו חייב עד שישהא אחר שיבדיל כדי לקוברן. ע"כ. לפי הנ"ל צריך לבאר את דברי הרמב"ם הללו דמש"כ ואם תלמיד חכם הוא אינו חייב עד שישהא המעות לאחר שיבדיל, דמיירי על הנפקד, משום דקודם שיבדיל אינו יכול לעשות מלאכה ולקבור המעות. אולם הנה הראב"ד שם השיג על הרמב"ם, וכתב: ואם ת"ח הוא המפקיד, א"א ואם ת"ח הוא הנפקד, ע"כ. ולפי דברי הראב"ד הללו מתבאר, דס"ל שלדעת הרמב"ם מיירי דהת"ח הוא המפקיד וע"ז בא להשיג עליו. אמנם נראה מדברי הראב"ד דכך היתה לפניו הגירסא בדברי הרמב"ם, אולם לפי הגירסאות שלפנינו דדברי הרמב"ם הם בסתמא, אפשר לומר דלעולם לא פליגי, דאף הרמב"ם אודויי אודיי דהת"ח הוא הנפקד. ואייתי שפיר.

ועיין שם ברב המגיד שכתב, ואם תלמיד חכם הוא, אינו חייב עד שישהא אחר שיבדיל כדי לקוברן. כך נמצא בקצת ספרי רבינו, והלשון אם כך הוא מורה שעל הנפקד הוא אומר כן. ואין זו עיקר הנוסחא, אלא, ואם תלמיד חכם הוא המפקיד, וכן מוכיח בהלכות, וכן פירש רש"י ואי צורבא מרבנן וכו'. ע"ש. וא"כ לפי המבואר בדברי המגיד יוצא, דמסכים הוא עם גירסת הראב"ד בדברי הרמב"ם שהיא העיקר, משום דכן מפרש ג"כ רש"י בב"מ שם.

אולם לפי האמור יש לומר דהיא גופא, דהיות והרמב"ם פליג עליה דרש"י בענין ההבדלה, ה"ה דפליג עליה בביאור דברי הגמ', דרש"י לשיטתיה אזיל ופירש את דברי הגמ' דמיירי על המפקיד, והרמב"ם לשיטתיה יבאר דמיירי על הנפקד. אמנם עדין יש לעמוד לפי מה שהביא ה"ה דהרי"ף בהלכותיו מפרש כפרוש רש"י דמיירי על המפקיד, והרי הרי"ף בענין ההבדלה ס"ל כהרמב"ם דאסור לעשות מלאכה עד שיבדיל על הכוס, אולם האמת היא כי ראיתי במרכבת המשנה (שם) שכתב לבאר את דברי הרי"ף דאנפקד קאי. ע"ש. אמנם עי' בדברי הרא"ש בב"מ (שם) דהוא מבאר נמי כרש"י ואי צורבא מרבנן הוא המפקיד, ושוב קשה דהא לעיל חזינן דהרא"ש עומד בשיטת הרמב"ם בענין הבדלה דאסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל על הכוס. ועי' היטב בדברי הפרישה בחו"מ (סי' רצא, סקי"ח) ד"ה ואם הופקדו. ע"ש. וצ"ע. ואיברא דבמיוחס לריטב"א בב"מ (מב, ע"א), ד"ה ואי צורבא וכו' מבואר נמי דס"ל בדעת הרמב"ם דמיירי על הנפקד. שכתב שם, פר"ש המפקיד, והרב רבינו משה [היינו הרמב"ם, שהזכיר שם דבריו קודם לכן בד"ה לשון רבינו משה ז"ל בהלכות] פי' הנפקד כמו שכתבנו למעלה, ונראה דלא גריס דילמא מבעי ליה זוזי. ע"כ. הרי מבואר בדבריו של הריטב"א דהרמב"ם ס"ל דמיירי בנפקד, ומהדברים שהביא שם הריטב"א קודם לכן בד"ה לשון רבינו משה נראה שכך היתה לפניו הגירסא בדברי הרמב"ם. וראה גם כפרישה בחו"מ (סי' רצא, סוף סקי"ט) שכתב שם, דלפי הנוסח שבידינו בדברי הרמב"ם משמע דאנפקד קאי, והיא העיקר. ולא כרב המגיד שכתב דהנוסחא ההיא אינה עיקר. ע"ש. וראה גם במרכבת המשנה בהל' שאלה ופיקדון (שם) שכתב, דיותר נראה דהגירסא בהרמב"ם היא הנפקד, ושכן מצא בכ"י ישן דליתא בדברי הרמב"ם ל' המפקיד, ע"ש. וע"ע בס' אולם המשפט (סי' רצא, סקט"ז), ובשו"ת מוהרא"ל חחו"מ (סי' מב, אות ב), ובשו"ת תורת אמת למהר"א ששון (סי' עט), ובס' עין יהוסף עמ"ס בב"מ (מב, ע"א) ד"ה ואם צורבא, מש"כ עוד בענין הגירסא בהרמב"ם. ע"ש. וראה גם בהרמב"ם הוצאת הר' פרנקל "בילקוט שנויי נוסחאות", שהובא שם (בפ"ד דשאלה ופקדון, ה"ה) גירסאות מספרים ישנים, דיש גורסים בהרמב"ם ואם ת"ח הוא הנפקד, ויש גורסים המפקיד. ע"ש. וראה בחי' המאירי בב"מ (שם) שכתב, ואם היה המפקיד ת"ח וכו' ויש מפרשים שאם הנפקד תלמיד חכם וכו', ע"ש. ובפשטות נראה דדעת המאירי מסכמת לפירוש קמא דמיירי על המפקיד שהרי הביא פרוש זה בסתמא, ואח"כ הביא בשם יש מפרשים דקאי אנפקד, והרי כבר כתבנו בכמה מקומות דבד"כ המאירי בשיטת הרמב"ם אזיל, (וראה גם בס' ברית יעקב (סי' יא. הערה ז), ע"ש. ומשם באר"ה באר מים חיי"ם). וא"כ צ"ל דאף המאירי היתה לו גירסא בדברי הרמב"ם המפקיד, או שהוא מבאר כן בדברי הרמב"ם והיינו כשיטת הראב"ד. אמנם האמת היא דאולי בכ"ז יש ליישב את דברי הרמב"ם לגבי נידון דידן גם לפי הגירסא דקאי אמפקיד, עי' היטב בדברי הסמ"ע בחו"מ (סי' רצא, סקכ"ז), יעו"ש. וצ"ב. וע"ע מש"כ בדברי הרמב"ם הללו הלחם משנה והמשנה למלך בהל' שאלה ופקדון (שם), והבית יוסף בחו"מ (סי' רצא). ע"ש.

וע"ע בישועות יעקב חאור"ח (סי' קח, סקי"ד), שהביא שם סמך לשיטת הרמב"ם, דאין מותר בעשיית מלאכה עד שיבדיל ג"כ על הכוס. מהא דאמרינן בגמ' דברכות (כו, ע"א), אם טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ"ש שתיים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה. וביאר הלבוש, דהטעם הוא משום דהראשונה הוא מתפלל לחובת היום, והשניה בשביל תשלומין. ומשום דשל חול הווי תדיר מקדימה בראשונה. ולכאורה קשה דהרי אמרינן בסי' תרפא בענין נר חנוכה והבדלה, דנר חנוכה קודם. ואע"פ דהבדלה הווי תדיר, מכל מקום כדי לאחר ההבדלה דהוא אפוקי יומא, דחינן למעלת תדיר. וא"כ הכי נמי נימא הכא, אע"פ דתפילת החול תדיר טפי, עכ"פ יקדים את התשלומין כדי לאחר אפוקי יומא. אולם לדעת הרמב"ם יהיה מיושב, דבאמת הא דחשיב הבדלה אפוקי יומא, משום שמאז יהיה מותר בעשיית מלאכה. ולשיטתו הרי אינו מותר במלאכה עד שיבדיל על הכוס, להכי יתפלל של החול תחילה דהרי לא חשיב בהכי אפוקי יומא, דאינו מותר עדיין ע"י התפילה לעשות מלאכה, ולכן לא דחינן מעלת התדיר מקמי הבדלה זו של התפילה. משא"כ בנר חנוכה ששם עושה ההבדלה על הכוס, שיהיה מותר עי"כ בעשיית מלאכה וחשיב בהכי אפוקי יומא, לכן אמרינן דיקדים ההדלקה תחילה, דלאחר אפוקי יומא חשיב ממעלת תדיר. ע"ש בדבריו. וראה גם בדבריו (סי' רצט, סק"ד) שהביא שם עוד ראיות לשיטת הרמב"ם, דאע"פ שהבדיל בתפילה עדין אסור בעשיית מלאכה עד שיבדיל גם על הכוס. ע"ש.

[וליישב את דעת רש"י ודעימיה, נראה לומר, כי הן אמת דבב"י (סי' תרפא) הביא כביאור זה בשם תרומת הדשן (סי' ס) דביאר דהא דמקדימין את הדלקת נר חנוכה קודם להבדלה משום דמעלת איחור אפוקי יומא עדיף ממעלת תדיר. ע"ש. אולם הנה בערוך השולחן להגרי"מ עפשטיין (בסי' תרפא, אות ב) עמד לעורר על טעם זה מכמה ראיות וכתב לבאר דלעולם הא דמדליקים בביהכ"נ נר חנוכה קודם להבדלה לא הווי מטעמא דאיחור אפוקי יומא עדיף ממעלת תדיר, אלא מטעם דהיות ובביהכ"נ איכא פרסומי ניסא רב מאוד אמרינן דיקדים להדליק נר חנוכה קודם להבדלה, ועפ"ז ביאר דלכן דוקא בביהכ"נ מקדימים נ"ח קודם הבדלה, אבל בבית מקדים הבדלה. ע"ש. וכיוצ"ב כתב ג"כ המהרש"ג בתשובה (ח"ב, סס"י נח) שדוקא בביהכ"נ שהדלקת נרות חנוכה נעשה ברוב עם, והו"ל פירסומי ניסא ברבים, יש להקדימו לתדיר. משא"כ בהדלקת נר חנוכה שבבית דהווי של יחיד, תדיר קודם. ולכן יש להבדיל תחילה. ע"ש. וראה גם בשו"ת יחו"ד (ח"א, סי' עה). ע"ש. וממילא לפ"ז אפ"ל דרש"י ודעימיה ס"ל כהאי טעמא, דהקדמת הדלקת נר חנוכה קודם משום דאית ביה פרסומי ניסא, ולא משום דאיחור אפוקי יומא עדיף ממעלת תדיר. ולפ"ז אייתי שפיר לדעתיהו ג"כ דברי הגמ' בברכות (שם) דאמרינן בראשונה מבדיל וכו', משום דהווי תדיר, דאע"ג שעי"ז ניתר בעשיית מלאכה לא חיישינן, דלעולם מעלת תדיר עדיף ממעלת איחור אפוקי יומא. וק"ל].

וראה עוד בדברי הגרי"ז מבריסק בחי' על הרמב"ם (בפכ"ט, מהל' שבת, ה"ה), ובחי' על הש"ס (יומא כג:), שכתב לבאר את שיטת הרמב"ם ורש"י במאי פליגי, דהרמב"ם ס"ל דאיסור המלאכה הוא כאיסור האכילה, וכמו שאסור לו לאכול מזמן שחלה עליו חובת ההבדלה עד שיבדיל, הכי נמי בענין איסור המלאכה, דהיינו שאיסור המלאכה אינו בגלל קדושת השבת, אלא שמיד שהתחיל זמן ההבדלה אסור לו לעשות כלום עד שיעשה הבדלה גמורה על הכוס, כעין שאסור לעשות מלאכה קודם התפילה, ולהכי לא סגי בהבדלה שבתפילה. אולם רש"י ס"ל דאיסור המלאכה אינו כאיסור האכילה, דהוא משום קדושת השבת ולכן מיד כשמבדיל בתפילה שבזה הוא מלוה את המלך ומוציאו, מותר בעשיית מלאכה. ע"ש. ודפח"ח. [ועי' בס' משנת יעקב על הרמב"ם הל' קריאת שמע (פ"א, ה"ה, אות יט) שהביא שם את דברי הגרי"ז שעמד לבאר בדברי הרמב"ם שלעולם הא דאסור לעשות מלאכה קודם ההבדלה לאו משום דשם שבת עדיין קיים, אלא איסור מיוחד הוא. וכמו שאסור לאכול קודם ההבדלה הכ"נ אסור לעשות מלאכה קודם הבדלה, אבל השבת הלך לו. והביא לזה המשנת יעקב ראיה מדברי המג"א (בסי' תפט, סס"ק ז) שכתב שם, ובס' חנוכת הבית תמה על מה שנהגו לספור קודם ההבדלה דהרי עדין שבת הוא. ונ"ל דאין בכך כלום דבאמת שבת כבר חלף הלך לו, רק אסורים במלאכה עד שיבדיל. ע"כ. ומתבאר מזה כעין דברי הגרי"ז דכל איסור המלאכה אינו משום שבת אלא שהוא איסור מיוחד. ע"ש]. ולפי ביאור זה של הגרי"ז יצא כמה נפק"מ בין שיטת רש"י והרמב"ם, עי' היטב בשו"ת ציץ אליעזר (חי"א, סי' נד), ובס' מועדים וזמנים (ח"ח, סי' יא). ע"ש. ואין להאריך יותר.