The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח, הערות סימן יד הערה ח

ואמרתי לציין מילתא זוטרתי, כי הנה על אף דחזינן מדברי החקרי לב ורב פעלים הנ"ל, שהסכימו לבאר דדעת מרן היא שברכה שיש בה חתימה אם לא חתם בה יצא, וכמתבאר מדברי מרן בשו"ע סי' קפז. יש להתבונן בדברי מרן בשו"ע אור"ח (סי' נט, ס"ב) שכתב שם, אם טעה ואמר אשר בדברו מעריב ערבים ונזכר מיד ואמר יוצר אור וגם סיים יוצר המאורות יצא, אבל אם אמר בדברו מעריב ערבים ולא אמר יוצר אור או לא סיים יוצר המאורות לא יצא, ואם אמר יוצר אור ובורא חושך אשר בדברו מעריב ערבים וגם סיים מעריב ערבים לא יצא. הגה - וה"ה אם לא אמר תחילה רק יוצר אור אם סיים מעריב ערבים לא יצא. ע"כ. והנה מדברי מרן הללו עולה ומתבאר, כי לעולם אפילו בגוונא שהתחיל את הברכה כראוי ואמר יוצר אור וכו' אפילו בלא תוספת של אשר בדברו מעריב ערבים כמבואר בדברי הרמ"א, אשר מקור דבריו הם מדברי מרן בב"י (שם) שביאר כן את דברי הרא"ש והטור, דכל גווני שסיים מעריב ערבים לא יצא, כיון שסיים שלא כדין והכל הולך אחר החתום, ומרן נמי מודה לדברי הרמ"א הללו כמ"ש המאמר מרדכי (שם, סק"ה), ע"ש, וכן הוא הסכמת האחרונים כמ"ש בכה"ח (שם, סקי"ח) שאף בלא התחיל אלא רק יוצר אור, כל שסיים מעריב ערבים לא יצא. ע"ש.

ולכאורה לפי דברינו הנ"ל קשיא הכא שהרי אמרנו לבאר דבהיות ומרן בסי' קפז הסכים עם דעת הסתם שהיא דעת הטור, שאם לא חתם בברכה שיש בה חתימה דיצא ממילא גם הכא בנידון דידן אפילו נימא שהחתימה שחתם בין קודש לקודש בטעות יסודה מ"מ אין זה מקלקל את הברכה, דאמרינן שכאילו לא חתם כלל והוי כמשיח בעלמא בסוף הברכה ויצא, דסמכינן על דעת הגאונים והרשב"א דהמשיח אחר הברכה לא הוי הפסק. דלכאורה א"כ מדוע הכא מבואר בדעת הטור ומרן, דכל שחתם במעריב ערבים בברכת יוצר אור דלא יצא, הרי נימא גם הכא דחתימה זו שחתם בטעות הוי כלא חתם כלל שאין החתימה מעכבת והוי כמשיח בין ברכה לעשיה דיצא. אלא ודאי דחייבים לחלק, דעד כאן לא קאמרי הטור ומרן דחתימה לא מעכבא אלא דוקא כל שלא חתם כלל, ופסח על החתימה לגמרי, והיינו הא דסי' קפז. משא"כ במקום שחתם בטעות כי הא דסי' נט שבמקום יוצר המאורות חתם המעריב ערבים, בהא גרע טפי דבהוספה זו שחתם בה את הברכה קלקל את הברכה, ולכן לא יצא יד"ח. וכן מורה פשט דברי הגמ' דברכות (יב, ע"א), וראה גם בביאור הגר"א (שם, סק"ד), ע"ש.

וממילא לפ"ז נימא גם הכא בנידון דידן שחתם המבדיל בין קודש לקודש, במקום בין קודש לחול, דלא חשיב כלא חתם כלל דחזינן דדעת מרן היא שיצא יד"ח. אלא חשיב כחתימה בטעות דסי' נט, וממילא נימא דלא יצא בברכה זו, וצריך לחזור לברך שוב כהא דהתם בסי' נט (עי' משנ"ב שם, סק"ג).

והן אמת כי הנה כנגד שיטה זו המבוארת בדברי מרן בשו"ע כאן, דאמרינן שהכל הולך אחר חיתום הברכה כלומר חתימת סוף הברכה שאם התחיל ביוצר אור וסיים במעריב ערבים דלא יצא, ואם סיים ביוצר המאורות יצא. עי' במאמר מרדכי (שם, סק"ג) שכתב דשיטה זו אתיא ככו"ע ולית מאן דפליג בה לא בראשונים ולא באחרונים. מ"מ מצינו דדעת הפר"ח היא לא כן, שבדבריו מבואר דקרי חיתום למה שאמר בחיתום שבתחילת הברכה ולא אכפת לן מה אמר בחתימה שבסוף, ובדרך זו הוא מפרש את כל הברייתא דהגמ' דברכות (יב, ע"א), כלומר שאם התחיל ביוצר אור ובורא חושך וסיים כל ברכה זו כראוי אע"ג שחתם בה בא"י מעריב ערבים יצא, ואם התחיל ביוצר אור ותוכ"ד אמר מעריב ערבים אע"ג שסיים בא"י יוצר המאורות לא יצא. וכללו של דבר הוא שהכל הולך אחר החיתום של ברכה ראשונה. ובאמת לפי דבריו אלו של הפר"ח בנידון דידן הוה דינא שיצא יד"ח, כיון שהחיתום של הפתיחה הרי היה כראוי, ורק הברכה שבחתימה לא היתה כראוי, ולכן י"ל דלדעת הפר"ח הו"ל למימר דיצא. אולם האמת היא כי הנה המאמ"ר (שם) עמד לחלוק על דברי הפר"ח הללו בכל עוז, כי דבר זה שמתבאר בדבריו דחתימה היינו חתימת הפתיחה, ולא חתימת הברכה, הוא פירוש רחוק וכו', ולכן העלה שם דהעיקר הוא כדברי מרן דהכל הולך אחר חיתום הברכה, היינו חתימת הברכה ולא חתימת הפתיחה. ע"ש. ובאמת כדעת מרן הסכימו רוב מנין ורוב בנין דהאחרונים שכ"פ הב"ח (שם), והגר"ז בשו"ע שלו (שם, ס"א), והפרישה (אות ג), והט"ז (סק"א), והפרמ"ג (במשב"ז - סק"א), והלבוש, וכן כתב ג"כ בפשיטות הגאון רבי יהודה שמואל אשכנזי בסידור בית עובד (בדיני ברכות ק"ש, אות ג), וכן נראה בפשטות שזוהי ג"כ דעת הרב כה"ח (שם, סקט"ו), שהביא שם את דברי האחרונים שהעלו כדברי מרן, ומסתימת דבריו משמע דס"ל נמי כוותיהו, ע"ש.

ולפי מה שהבאנו לעיל לבאר דלדעה יחידאה לא חיישינן לומר סב"ל, ממילא א"א לומר הכא בנידון דידן דא"צ לחזור שוב ולהבדיל מטעמא דדעת הפרי חדש שכל שחתם את ברכת הפתיחה כראוי אע"ג שחתימת הברכה היתה שלא כראוי יצא, דהא יחידאה הוא בדעתו זאת, ומרן וכל שאר האחרונים לא ס"ל כוותיה בהכי.

מ"מ אפילו הכי עדין יש לחלק ולומר דלא דמי נידון דידן להא דסי' נט, די"ל כי עד כאן לא קפדינן כולי האי לומר דלא יצא אלא דוקא התם שסיים במעריב ערבים במקום יוצר המאורות, כיון שסו"ס לא בירך כלל את הברכה הראויה לברך עתה שהיא על האור שמאיר היום (עי' במשנ"ב סי' נט, סק"ה). משא"כ הכא בנידון דידן דהרי הוא עומד בסדר הבדלה, וא"כ מלבד שי"ל כדלעיל שלא יחשב זה אלא כמוסיף עוד הבדלה בעלמא ולא יחשב כחתימה ונמצא שהוסיף כאן רק עוד הבדלה, ועדיף מהתם בענין יוצר המאורות שלא שייך לומר כן דמה זה מער"ב ערבי"ם בתוך ברכת יוצר אור של יום, משא"כ הכא דהוא מזכיר סדר הבדלות ושפיר יכול להזכיר עוד הבדלות מצד עיקר דינא (עי' גמ' פסחים קד, ע"א), וממילא אין זה אלא הבדלה בעלמא אף דאפקיה בלשון ברכה. ועוד י"ל דאפילו יחשב כחתימה מ"מ לא קלקל בזה דסו"ס תורף הברכה היא ענין הבדלה, ואף לשון זה שהוסיף ואמר בין קודש לקודש נכון הוא שהרי חוה"מ חשיב נמי קודש כדלעיל ויש שיכות לחתימה זו כעת. דהא יש בו לשון הבדלה, וגם יש בו שיכות למאורע של חוה"מ, ועדיף טפי ממסיים מעריב ערבים בברכת יוצר המאורות של יום כי הופך בכך את היוצרות להביא את השמש בצהרים, וק"ל. (ובפרט לפי מש"כ לבאר בדברינו לעיל דלעולם אף לדעת הרשב"א ודעימיה דכל ברכה שיש בה חתימה ולא חתם בה לא יצא, היינו דוקא כשלא חתם כלל, אבל אה"נ אם חתם בה ואמר בא"י ורק שינה משאר הנוסח הרי זה בגדר משנה מנוסח הברכה שיצא אף לדעת הרשב"א וכמבואר בדבריו שם, (וראה גם בתשב"ץ (ח"ג, סי' רמז) שג"כ עומד בשיטה זו דהרשב"א), וממילא הרי במשנה בנוסח, כל שהוא קרוב לנוסח חכמים יצא, והכ"נ בשלמא בנידון דידן שסו"ס סיים בא"י המבדיל - ורק במקום בין קודש לחול - אמר בין קודש לקודש, דחתימה היתה כאן וגם נוסח הבדלה במקומו עומד, שפיר י"ל דיצא, משא"כ במקום שהיה צ"ל יוצר המאורות והפך לומר מעריב ערבים הפך גמור מנוסח חז"ל, דבכה"ג אין זה משנה מהנוסח אלא הווי כאמר ברכה אחרת בכלל ולכן י"ל דלא יצא, ודו"ק). ובנוסף לזה יש להוסיף ולומר, דהרי הכא בענין החתימה בהבדלה מצינו דהר"ן בשבת (קנ, ע"ב), ובפסחים (קד, ע"א) ביאר, דדעת הרי"ף היא דמעיקר דינא א"צ לחתום בה, וכל מאי דעושים בהבדלה ג' הבדלות בין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, ושוב חותמים בה בא"י המבדיל בין קודש לחול, אין זה אלא תורת מנהג בלבד. ע"ש. וכן הביא המאירי בפסחים (קג, ע"ב) כיוצ"ב בשם גדולי הפוסקים, שכל ענין הג' הבדלות והחתימה בהבדלה אינו אלא מנהג, דמעיקר דינא סגי בברכת בא"י המבדיל בין קודש לחול, ע"ש. (ובפשטות כוונת המאירי במה שהביא בשם גדולי המפרשים, לרי"ף, שכך קוראו המאירי בחיבורו). ולכן י"ל נמי, דאין השינוי בנוסח החתימה מעכב הכא כבכל ברכה. ושוב הוי כמשיח בעלמא בין ברכה לעשיה דהזכרנו בזה את דעת הגאונים והרשב"א ברישא דמילתין הכא, דס"ל דלא מקלקל בהכי את הברכה.

והנה ראיתי עתה בפרמ"ג (בסי' נט, באשל אברהם - סק"א), שעמד להעיר שם על דברי המג"א ברס"י נט שכתב לבאר בדברי מרן דמ"ש אם פתח אשר בדברו מעריב ערבים ולא אמר יוצר אור דלא יצא, דהיינו אפילו באופן שסיים כראוי ביוצר המאורות כיון שתחילתו ואמצעו היו שלא כדין לא יצא דהא הוי מטבע ארוך והוא קצרו וכו', וכתב ע"ז הפרמ"ג דלכאורה הא ניחא לדעת הי"א שבסי' קפז שהיא סברת הרשב"א דאם השמיט הפתיחה או החתימה דלא יצא, אולם לדעת הסתם שהביא מרן שם דאם לא חתם יצא בדיעבד והרי ה"ה אם לא פתח, א"כ יהיו דברי מרן סותרים דהכא מבואר לפי דברי המג"א דלא יצא והתם מבואר דיצא. [והפרמ"ג לומד בפשטות דדברי מרן בסי' קפז הם סתם ויש, וכאשר הבאנו כן נמי בשם החקרי לב והגרי"ח בשו"ת רב פעלים, ובארנו בס"ד שכן הוא הפשט בדברי מרן, ודלא כהחיי אדם ודעימיה שהזכרנו לעיל דס"ל דמרן ס"ל בסי' קפז דהעיקר הוא כדעת הי"א דהיא דעת הרשב"א]. וע"ש בפרמ"ג מש"כ בזה. אולם לדברינו הנ"ל הנה יש לבאר בס"ד ולומר, דהרי עד כאן לא אמרנו שאם לא חתם במקום שצריך לחתום דמבואר מדעת מרן בסי' קפז דיצא, הנ"מ כשלא חתם כלל, וה"ה איפכא אם לא פתח במקום שצריך לפתוח הנ"מ כשלא פתח כלל, הלא"ה כהא דהכא דמיירי המג"א שהתחיל במעריב ערבים במקום יוצר אור אע"ג שחתם כראוי וכו' הרי אין זה חשוב כחתם ולא פתח כלל, דגרע טפי, והוא כאשר ביארנו לנידון דידן דאם חתם במקום יוצר המאורות מעריב ערבים לא חשיב כלא חתם אלא גרע טפי, כי בתוספת זו המובא ביש אומרים קלקל. וממילא נמצא דסברא זו היא גם לדעת הסתם דבסי' קפז ולא רק לדעת הרשב"א בלבד. וק"ל. ודוק היטב.