למעלה
ויש
לעורר עוד דלמאי דחזינן דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, האם לכאורה מצוה זו
מקרי שהזמן גרמן משום "דבכל יום" צריך לברך מאה ברכות, וא"כ מה
יהיה דין הנשים במצוה זאת. והן אמת דלפי דברי החיד"א הנ"ל "ביוסף
אומץ" (סי' נ) שכתב, דלכו"ע חיוב מאה ברכות הוא מדרבנן. היה מקום
להתבונן דהא חזינן פלוגתא דרבותא בענין מ"ע שהזמן גרמא במ"ע דרבנן, אי
נשים חייבות בהו. דהנה התוס' בברכות (כ, ע"ב) בד"ה בתפילה וכו', הביאו
דרש"י ל"ג בגמ' "תפילה - פשיטא דנשים פטורות" משום דסב"ל
דהווי מצעשה"ג מדרבנן ונשים חייבות. וכגירסת רש"י כתב גם הרא"ש,
והרא"ה. אולם תוס' פליגי עליה, וסב"ל דגם בדרבנן נשים פטורות. ועי'
להגאון חיד"א בברכ"י אור"ח (סי' רצא, סק"ח) דהביא דלדעת
האורחות חיים, ור"ת, סב"ל דנשים חייבות במעשה"ג דרבנן והקשה עליהם,
עיי"ש. וע"ע להגאון רע"א בתשובה (סי' יז) דנקט בפשיטות מדנפשיה,
דנשים חייבות במ"ע דרבנן שהזמן גרמא. ולפלא יחשב על הני תרי אשלי רברבי
החיד"א, ורע"א, דאשתמיט מינייהו לפי שעה דברי התוס' דברכות דמבואר התם
דדבר זה הוא מחלוקת רש"י והתוס'. (ועי' להגשד"ח (מער' מ, אות קלה),
דג"כ הביא שם להעיר על הגאונים הנ"ל, מדוע לא הביאו דענין זה הוא מחלוקת
רש"י ותוס', ע"ש. וע"ע בשו"ת שואל ומשיב, ח"א (סי' סב).
ובערך השולחן (סי' רצא), ובשו"ת ברית חנה (סי' ו), ובשו"ת כתב סופר,
חאור"ח (סי' נו), ואכמ"ל), וא"כ לדעת רש"י, ר"ת,
והאורחות חיים הנ"ל, ולמאי דנקט רע"א מדנפשיה דנשים חייבות במ"ע
דרבנן שהז"ג. יצא דנשים יהיו חייבות בדין מאה ברכות בכל יום, ואיברא דחזינן
למו"ר מרן מלכא הגאון הראש"ל שליט"א בשו"ת "יחוה
דעת" (ח"ג, סי' ז), דנקט להלכה בפשיטות כתוס' דנשים פטורות גם במ"ע
דרבנן שהזמן גרמא. אולם גם לזאת היה נראה לחייב את הנשים בחיוב מאה ברכות בכל יום,
וזאת ע"פ מאי דחזינן בדברי המג"א (סי' נח, סק"ז), דהתם הקשה על
הכסף משנה דכתב שחיוב ק"ש של יום הוא כל היום, ושל לילה הוא כל הלילה. וקשה
ע"ז דא"כ יהיו נשים חייבות בק"ש, משום דנמצא דחיובו בכל עת, ומדוע
קיי"ל דפטורות. עיי"ש. ועי' בפר"ח (סי' נח), דעמד לישב קושיא זאת.
ואולם עי' למהר"י נג'אר בספרו "לימודי ה'" (לימוד קמב), דישב קושיה
זאת ע"פ דברי השאגת אריה (סי' יב) שכתב, דאע"ג דמזכירים יציאת מצרים
בלילות, בכ"ז נשים פטורות מהזכרת יציא"מ. משום שמצות הזכרת יצא"מ
של לילה, זמנה בלילה. ושל יום זמנה ביום. וכל אחד הווי מצות עשה בפני עצמו, ונמצא
דשפיר הווי זמן גרמא שהנשים פטורות בו, עיי"ש בשאגת אריה. (ראה גם בשו"ת
רע"א (החדשות, דפוס ירושלים סי' ה, אות ד) שג"כ כתב כיוצ"ב,
ע"ש). ולפ"ז מיושב גם הכסף משנה, דלעולם אע"ג דזמנה של ק"ש
דיום הוא כל היום, אבל אין זה קשור למצוה דהלילה, אלא זה חיוב נפרד של היום, ולכן
הווי זמן גרמא. עיי"ש בלימודי ה'.
ולפי
דרכינו למדנו מדברי השאגת אריה, דדוקא לגבי הזכרת יצא"מ אע"ג דזמנה גם
בלילה, מקרי זמן גרמא, דהיות והוא חיוב נפרד בפני עצמו. אולם בנידון דידן במאה
ברכות, הרי החיוב הוא לברך בתוך יום ולילה (מעת לעת) מאה ברכות ונמצא דזמנם בכל
עת. וא"כ שוב י"ל דזה לא מקרי זמן גרמא, ולכן נשים יהיו חייבות לברך מאה
ברכות, וק"ל. לכאורה עוד מקום היה לחייב את הנשים בענין זה, וזה ע"פ מאי
דחזינן בגמ' דשבת (לד, ע"א), בחיוב נשים במצות מזוזה דחייבות הם משום דכתיב
במצוה זאת למען ירבו ימיכם, ואמרינן, גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי - מדתלה מתן
שכרה בריבוי ימים ונשי נמי בעי חיי לכן חייבים גם הן במזוזה - רש"י.
וא"כ גם בנידון דידן אפשר לומר דהרי לפי דברי המדרש הנ"ל מבואר, דדוד
תיקן את המאה ברכות מפני המגפה שהיתה בזמנו משום שלא הקפידו על מאה ברכות
וכנ"ל. ובפרט לפי דברי הרוקח הנ"ל (בסי' שכ), שכתב להדיא דמאה ברכות באו
להגן מפני צ"ח קללות שבמשנה תורה, בצרוף כל חולי, וכל מכה. שעולים למנין מאה,
ולפ"ז הרי גם נשים בעו חיי, ולכן היה נראה לחייב אותן בחיוב מאה ברכות.
הן
אמת דלכאורה יש להשיב ולומר, דהראיה הנ"ל אינה מוכרחת. דמאן יימר לן דמה שדוד
תיקן את המאה ברכות בכל יום, היה משום שגם הנשים היו מתות במגפה, דילמא רק הגברים
היו מתים ובעבורם תיקן דוד ענין מאה ברכות. וכן גם לדברי הרוקח, שביאר דחיוב
המא"ב הוא כנגד צ"ח קללות וכו', יש לומר דהנ"מ דוקא לגבי גברים.
דהא נאמר שם (בדברים, פכ"ח, פט"ו) בענין הקללות, והיה אם לא תשמע בקול
ה' אלוקיך, לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו אשר אנוכי מצוך היום ובאו וגו',
ולכאורה אפשר לומר דכל האזהרות הללו נאמרו בגברים, דהם בני שמירה ועשיה בכל
המצוות. אולם הנשים לא הזהרו בקללות האלו דהרי הן פטורין מרוב המצוות, ואינן בכלל
"לשמור לעשות את "כל" מצוותיו וחוקותיו". וממילא מכיוון שאינן
באזהרת הקללות, אינן צריכות למגן וצינה מפניהם, את הענין של מא"ב. ואולם קצת
יש לעיין בזה ממאי דחזינן בגמ' דשבת (לג, ע"ב) דאמרינן התם, כשנכנסו רבותינו
לכרם ביבנה נשאלה שאלה בפניהם. מכה זו (של אסכרה - רש"י), מפני מה מתחילה
בבני מעיים וגומרת בפה, נענה ר"ש ואמר בעוון ביטול תורה (דכתיב ושננתם לבניך
- למען ירבו ימיכם, הא אם לא תלמדו יתמעטו - רש"י). אמרו לו נשים יוכיחו
שאינן מצוות על תלמוד תורה, אמר להם מפני שמבטלות את בעליהם, ע"ש. א"כ
לכאורה אפשר לומר גם בנידון דידן בענין הקללות, דאע"ג דעיקר האזהרות נאמרו על
הגברים, שהן בכלל לשמור ולעשות את כל וגו', אולם אזהרות אלו מכוונות גם נגד האשה,
דלפעמים גורמת לאיש שלא יקיים את המצוות. וממילא לפ"ז הרי גם היא זקוקה למגן
וצינה להינצל מן הקללות, וכן יש להעיר על עצם הדברים הנ"ל, דאמנם נאמר בפסוק
"לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו", אולי אה"נ דברים אלו
מכוונים גם כנגד הנשים, דהיינו כל המצוות שהנשים חייבות בהם. וממילא גם הנשים היו
בכלל האזהרות. וזכר לדבר מהא דחזינן בגמ' דסוטה (ל"ז, ע"א) דאמרינן התם,
דכל ישראל ערבין זה לזה בענין המצוות, ולומדים זאת מהפסוק שנאמר שם באזהרות (דברים
פכ"ח, פס"ט) "אלה דברי הברית אשר ציוה ה' את משה, לכרות את בני
ישראל בארץ מואב, מלבד הברית אשר כרת איתם בחורב". דנכרתו מ"ח בריתות על
כל מצוה וכו' ע"ש בגמ'. וכתב הרא"ש במסכת ברכות (פ"ג, סי' יג)
דהנשים אינן בכלל ערבות לגבי הגברים, ע"ש. אולם במידי דגם הנשים חייבות הביא
הגשד"ח בכללים (במע' ע, כלל כב) בשם הרב המג"ן ז"ל, דיש לנשים
ערבות גם כלפי הגברים. ושכן כתב בספר נחמד למראה ח"א (ד"כ, ע"ג),
ובמטה אהרון (דף ק"ע), ע"ש. ונראה דכן ס"ל גם הרב יוסף לקח (בפר'
נצבים), שכתב דבמצוות ל"ת נשים בכלל ערבות דהיינו מכיוון דהם חייבות במצוות
ל"ת. וממילא ה"ה גם במצוות עשה שהם חייבות בהם, דיש ערבות לנשים כלפי
הגברים. (וע"ע בדגול מרבבה או"ח (סי' ער"א), שנסתפק בדברי
הרא"ש הנ"ל, שכתב דנשים אינן בכלל ערבות על הגברים, האם גם הגברים אינם
ערבים על הנשים, ע"ש. וע"ע להגרע"א בתשובה (סי' ז), וראה עוד
במש"כ הגאון חיד"א בברכ"י או"ח (סי' קכ"ד, סק"ג)
ע"ז בשם המהרימ"ט, וע"ע במטה אהרון ח"ב (דקע"א,
ע"ב), ובשונה הלכות (ד"ט, ע"ב) ע"ש. וע"ע בספר פרדס יוסף
על התורה (פר' נצבים, פכ"ט, פכ"ח) שהאריך בזה, ע"ש. וגם ראיתי הלום
למו"ר בס' לוית חן הנדפ"מ (סי' יג, בהערה דף ז) שדיבר שם מענין זה דאם
נשים בכלל ערבות, ע"ש. ואכמ"ל). ועכ"פ מדחזינן דהנשים בכלל ערבות
במצוות השייכות להם, וערבות זו באה בשעת האזהרות כמבואר בגמ' דסוטה הנ"ל,
א"כ יש לומר דאינהו נמי היו בכלל האזהרות והקללות שנאמרו שם, וממילא זקוקים
גם הם לדבר המציל מפניהם, וק"ל.
אמנם
ממה שמצינו בדברי מרן בשו"ע או"ח (סי' רצ, ס"א) שכתב "ירבה
(בשבת) בפירות ומגדים ומיני ריח כדי להשלים מנין מאה ברכות". [דהרי חסר בשבת
ממנין מא"ב, כדאיתא במנחות מ"ג, ע"ב]. ולכאורה אם איתא דנשים
חייבות במנין מאה ברכות, הרי גם להם חסר בכל יום טובא ממנין מא"ב, דהרי הם
פטורות מברכות ק"ש שחרית וערבית לפניה ולאחריה, וכן מברכת טלית ותפילין, ברוך
שאמר וישתבח. וכמו כן מצד עיקר הדין, סגי להו בתפילה אחת בכל יום דכן היא דעת מרן,
וכמו שהאריך והרחיב בזה מו"ר מרן מלכא שליט"א בשו"ת יבי"א
(ח"ו, חאו"ח, סי' יז), ושוב חשף זרוע קודשו בזה בשו"ת יחו"ד
(ח"ג, סי' ז) דהכי ס"ל למרן, דסגי לנשים מצד דינא בתפילה אחת, ע"ש.
ואומנם האמת היא דיכולות הן להחמיר על עצמן להתפלל ג' תפילות ביום כמבואר שם, אולם
מה נעשה לאחותינו, דאפילו הכי הרי עוד יחסרו שאר הברכות של ק"ש וכו'
הנ"ל. ועם כל זה לא מצינו לא בגמ' ולא בפוסקים, אשר יעירו ויעוררו כיצד
ישלימו הנשים מא"ב בכל יום, שזה דבר מצוי יותר, דשייך גם בשאר ימות השבוע.
וגם עי' בשבולי הלקט (סי' א), שהביא בשם גאון אחד, שבשבת ממילא משלימים את המאה
ברכות, דאומנם נחסר מתפילת י"ח, אולם זה נשלם ע"י ברכות התורה שמברכים
לפניה ואחריה, וע"י תפילת מוסף, וקידוש וכו', ע"ש. ואפילו הכי מצינו את
כל החרדה הזאת המובאת בפוסקים, דיש להזהר על תשלום מאה ברכות בשבת. ובנשים שהוא
מעשים בכל יום, ואשר בודאי חסר להו טובא, לא מוזכר כלום, וק"ל.
ושו"ר
אחר זמן בספר הליכות ביתה אשר נדפ"מ (סי' יג, סעיף א) שכתב שם, דיש להסתפק אם
גם אשה חייבת בענין זה דמאה ברכות בכל יום, ומסתבר שהיא פטורה. ובהערות (שם, אות
ב) כתב, דלא מצא בפוסקים שידונו בזה, אבל לכאורה לפמש"כ הטור בשם רב נטורנאי
גאון, הטעם לחיוב מפני שהיו מתים וכו', י"ל דגם נשים בכלל זה. ומה גם שזמן
הברכות אינו קבוע ומוגבל בזמן ידוע, אלא נוהגים ביום ובלילה כדמנו הפוסקים אותם
ומכללם ברכת המפיל וכו'. אלא דצ"ע דהא לגבי שבת דליכא בה ברכת תפילין ועוד
ברכות, כתבו הפוסקים דישלים הברכות ע"י אכילת פירות וכו', ואמאי לא הזכירו כן
לגבי הנשים שהם פטורות מהרבה ברכות, שנמנו בין המאה, וממילא בכל יום צריכות
להשלים. וכן שמע מהגרש"ז אויערבך שליט"א, דמסתבר כיון שבחשבון של מאה
ברכות כלול התפילות וברכות ק"ש וכו', לכן מעיקרא לא חייבום לנשים, שהרי בצום
שא"א להשלים הברכות באכילה וכיוצ"ב, במה ישלימו הנשים שאינן מתפללות,
למאה ברכות, ע"ש. ומתורף דבריו עולה ומתבאר, דאה"נ דנשים פטורות מחיוב
זה דמאה ברכות בכל יום.
וגם
הלום ראיתי להגאון ר"ש וואזנר שליט"א, בשו"ת שבט הלוי (ח"ה,
סי' כג) [והביאו ג"כ בספר "הליכות בת ישראל" פי"ד,
סקצ"ז] שכתב כיוצא בדברים הנ"ל, דמהא דהב"י מנה בכלל מאה ברכות
ברכת ציצית ותפילין וכדו' ברכות שאינם שייכות בנשים, ולא העיר על הנשים כיצד הם
ישלימו את מנין מאה ברכות במקום ברכות אלו, וכמו כן לא מצינו בפוסקים שיעירו
ויעוררו, כיצד נשים ישלימו מנין מא"ב, במקום הברכות שהם פטורות בהם. שמע מינה
דנשים פטורות מהאי דינא דמאה ברכות בכל יום. ע"ש.
וביתר
שאת וביתר עוז אולי אפשר להביא ראיה, מדברי הרמב"ם. ממאי דמצינו בלשונו בהל'
תפילה (פ"ז, הט"ו) שכתב: בשבתות וימים טובים שהתפילה שבע ברכות, וכן אם
לא נתחייב בשאר הימים בכל הברכות האלו, כגון שלא ישן כל הלילה, ולא התיר חגורו,
ולא נכנס לבית הכיסא, וכיוצא באלו, צריך להשלים מאה ברכות מן הפירות. ע"כ.
ולכאורה אם איתא דנשים חייבות במאה ברכות, הרמב"ם דנחת לפרוטי מקרים שאין
מזדמן לאדם מאה ברכות ביום, מדוע לא תפס מקרה שכיח ביותר של נשים, שהם חסרות בברכת
ציצית תפילין וכו'. ותפס מקרים שאינם שכיחים כ"כ, כגון שלא התיר חגורו, או לא
נכנס לבית הכיסא. אלא ודאי דאין נשים חייבות בהאי דינא, ולכן לא הזכירם הרמב"ם.
הא ברירא קמן דנשים אינם בהאי חיובא. דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום.
הנלע"ד
כתבתי.
[ורשמתי
לי בס"ד דברים אלה לזכרון, היום ט"ו בשבט תדש"מ]
אכמ"ל
בזה יותר].
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi