למעלה
שו"ת
עטרת פז חלק ראשון כרך א - או"ח סימן ג
בס"ד.
עש"ק פרשת לך לך לס' ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר, התשמ"ג
למעלת
ידידנו הדגול והנעלה, חכו ממתקים וכלו מחמדים, רבי יהודה וינברגר שליט"א -
המוהל הראשי בעיר באר שבע יע"א. השלום והברכה!
בדבר
שאלתו בענין מוהל המתפלל בדרך קבע באחד מבתי הכנסת בעירכם, ויש אשר רצו לומר דהיות
והוא נוטל שכר על עשיית הברית, אין הוא פוטר את הקהל מלומר נפילת אפים (ובפרט שכל
יום כמעט יש לו כמה בריתות, כן ירבו, ועל ידי זה יוצא שבאופן תמידי אין הקהל
נופלים על פניהם). ולכן הם מורים לו לצאת מבית הכנסת אחרי חזרת הש"ץ כדי
שיוכלו לומר נפילת אפים. וארי נעשה שוא"ל האם הצדק אתם, ואיזה הררך ישכן אור
בענין זה?
והנני
להשיבו בזה בקצירת האומ"ר, וכמסת הפנאי בעה"י.
הנה מרן
בבית יוסף (אורח חיים סימן קלא) הביא את דברי שבלי הלקט (סימן ל) שכתב: ביום החופה
אין נופלים על פניהם בבית הכנסת שיש בו חתן, ואין אומרים וידוי ולא אבינו אב
הרחמן. ביום המילה, אין נופלים על פניהם בבית הכנסת ששם המילה. ויש אומרים שאין
מונעין מליפול על פניהם בבית הכנסת ששם המילה ואם הוא יום שני או חמישי אומרים
וידוי מה שאין כן בחופה. ובשם רבינו יצחק בר יהודה מצאתי, שביום המילה אין נופלים
על פניהם בבית הכנסת אשר שם המילה וכו' לפי שמצות מילה קבלו עליהם בשמחה וכו'.
ומרן בשלחן ערוך בהלכות נפילת אפים (סימן קלא, סעיף ד) פסק כדברי רבינו יצחק בר
יהודה, שכתב שם: נהגו שלא ליפול על פניהם לא בבית האבל ולא בבית החתן, ולא בבית
הכנסת ביום המילה, ולא כשיש שם חתן. ע"כ. וכבר פלפלו האחרונים בכוונת מרן
שנקט בלשונו הטהור "ולא בבית הכנסת ביום המילה". ולא כתב כלשונו של שבלי
הלקט, "ולא בבית הכנסת ששם המילה". ויש שרצו לדייק דמרן בא לרמוז בזה
ולומר, דלעולם אע"ג שהמילה לא תהיה באותה בית כנסת שמתפללים בה עתה אלא במקום
אחר, בכל זאת אם נמצא שם אבי הבן שמכניס היום את בנו לברית, שאין אומרים שם נפילת
אפים. עיין בזה בשו"ת זרע יעקב להגאון מהר"י בן נאיים (סימן מג),
ובשו"ת תורת חיים למהרח"ש (ח"ג סי' ד), ובשו"ת הרדב"ז
(ח"א סי' קעט), ובפרי האדמה להגאון מהר"מ בכר שמואל (ח"א, פ"ה
מהלכות תפלה הל' טו), ובשו"ת רב פעלים להגרי"ח (ח"ד חלק א"ח
סי' ד), ובמשנה ברורה (סי' קלא סקכ"ב), ובכף החיים למהר"י סופר (שם אות
פ"ב), ועוד, ואכמ"ל. ואכן אנן קיימא לן כדברי רבינו הגדול גאון עוזינו
מרן החיד"א ז"ל בברכי יוסף (סימן קלא סק"ד), שכתב שם לדייק מדברי
הראשונים, שמנהג זה שאין אומרים תחנון ביום שיש בו מילה נועד לעשות כבוד ויקר לאבי
הבן שמתעסק במצוה ומכניס את בנו לברית, ולכבודו כל הקהל אינם נופלים על פניהם.
ולכן אפילו אם המילה לא תהיה בבית הכנסת הזה שמתפלל בו אבי הבן, בכל זאת אין
אומרים בו נפ"א. ועוד כתב שם, שלא רק לכבודו של אבי הבן אין אומרים
נפ"א, אלא גם לכבודם של שאר בעלי הברית, שהם המוהל והסנדק, ואין אומרים
נפ"א במקום שהם מתפללים בו, שיום טוב שלהם הוא. כמבואר בבית יוסף אור"ח
(סי' תקנט) דבעלי הברית הווי גם המוהל והסנדק, לענין רחיצה והשלמת התענית. בתשעה
באב שחל בשבת, ונדחה ליום ראשון ויש בו ברית. ולכן הוא הדין בענין נפילת אפים, אף
כשאבי הבן לא נמצא בבית הכנסת ונמצא שם המוהל או הסנדק אין אומרים נפילת אפים
לכבודם. ע"ש. וכן פסק גם כן מו"ר מרן מלכא הגאון הראשון לציון
בשו"ת יביע אומר חלק ג' (חא"ח, סי' יא). ע"ש.
איברא
דלגבי מה שהביא רבינו החיד"א ראיה לדבריו מדברי מרן בבית יוסף (סי' תקנט),
מצינו שמרן בשלחן ערוך שהביא הלכה זו (סי' תקנט סעיף ט) כתב בזה הלשון: "ט'
באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון, בעל הברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול, ורוחץ
ואינו משלים תעניתו לפי שיום טוב שלו הוא". וכתב שם הרב מגן אברהם
(סקי"ב) בעל ברית, כולם בכלל. דהיינו שאע"ג שמרן נקט "בעל
הברית" בלשון יחיד ומשמע לכאורה דקאי רק על אבי הבן, לאו דוקא, אלא הוא הדין
גם שאר בעלי הברית שהם המוהל והסנדק. אולם הנה הגאון ר"י עמדין בשו"ת
שאילת יעבץ (ח"ב סי' כג) עמד להעיר בתוקף על דברי המג"א הללו, שמאחר
ומרן בב"י הסתפק בדברי הראשונים האם אמרינן דכל בעלי הברית בכלל קולא זו,
ובש"ע נקט "בעל ברית" בלשון יחיד, הרי שאין דעתו להקל אלא באבי
הבן, דדוקא לגביו אמרינן שיום המילה יו"ט שלו הוא. ע"ש. אלא שכבר הסכימו
האחרונים עם המג"א, עי' בשערי תשובה (שם, סקט"ו) שכתב דהעיקר
כהמג"א דכל בעלי הברית בכלל, ומותרים לרחוץ ולאכול ביום המילה. ע"ש. וכן
פסק המשנה ברורה (שם, בסקל"ו) בשם האחרונים, וגם בכף החיים הביא את דברי החיי
אדם (בכלל קלה, אות ז), והקיצור שלחן ערוך (בסי' קכו, אות ח) שכתבו לפסוק
כהמג"א. ע"ש. וכן העלה מו"ר בשו"ת יביע אומר ח"א
(חא"ח, סי' לד, אות ז) ודחה שם דברי הגאון יעב"ץ מכל וכל, וכתב דהעיקר
כהפוסקים דס"ל כהמג"א, דגם לגבי המוהל והסנדק אמרינן בהו דיום טוב שלהם
הוא. ע"ש. וממילא לפי זה דברי החיד"א שרירין וקיימין.
ועוד אפשר
היה לומר, דעד כאן לא כתב הגאון יעב"ץ דיום המילה לא הוי יום טוב לכל ג' בעלי
הברית, אלא דוקא לענין אכילה ורחיצה ביום ט' באב, שזוהי קולא גדולה וגם יש בזה חשש
לפריצת גדר כמתבאר מדבריו בתשובה שם, אבל בנדון דידן לענין נפילת אפים דקיל טפי
כמתבאר בתשובת הריב"ש (סי' תיב), שכתב דנפילת אפים בצבור הוי רשות, וכן כתב
הטור (בסי' קלא) בשם רב נטרונאי גאון. וכן מתבאר דבענין נפ"א יש להקל ממה
שכתב החיד"א בברכי יוסף (סי' קלא סקי"ג), והפר"ח (שם סק"ב),
והמאמר מרדכי (שם אות יא) ע"ש. וממילא יש מקום לומר, דבענין נפילת אפים אפשר
שאף הגאון יעב"ץ מודה דכל ג' בעלי הברית נקרא יום טוב שלהם, לפטור את הקהל
מנפילת אפים. וצ"ב. ואחר זמן האלקים אינה לידי סידור "בית יעקב"
להגאון יעב"ץ גופיה, ומצאתי שם בס"ד כדברינו, שהנה בדיני נפילת אפים
(בדף עז, ע"א, אות יז) כתב להדיא, דבכל בית כנסת שמתפלל שם אפילו אחד מבעלי
הברית שהם אבי הבן, או המוהל, או הסנדק, אע"פ שהמילה לא תהיה שם אלא בבית
התינוק, אין אומרים נפילת אפים. ולעומת זה בדיני תשעה באב (בדף שיג, ע"ב,
חלון ג, אות ד), כתב בענין תשעה באב שנדחה משבת ליום ראשון, דלא נקרא בעל ברית אלא
אבי הבן, ורק הוא אשר יכול שלא להשלים תעניתו. ע"ש. הא קמן דמבואר בס"ד
כדברינו הנ"ל, שבענין נפילת אפים אף הגאון יעב"ץ מודה דבכל ג' בעלי
הברית אמרינן דיום טוב שלהם הוא, וכל אחד מהם פוטר את הקהל מנפילת אפים.
עכ"פ
מדברי החיד"א מתבאר, שלא רק בעבור אבי הבן אין אומרים נפילת אפים, אלא גם אם
נמצאים שם הסנדק או המוהל בלבד. ברם כל קבל דנא מצינו להגאון מהר"ח פלאג'י
בשו"ת לב חיים (ח"ב, סימן טו"ב), שעמד לבאר דברי החיד"א ברוח
אחרת, וכתב שם דעד כאן לא כתב החיד"א שגם בעבור הסנדק או המוהל לא אומרים
נפ"א שיום טוב שלהם הוא, אלא דוקא כשאין אבי הבן נמצא בעיר או כשהנולד הוא
יתום, אז מהני כבוד הסנדק לפטור מנפ"א, אבל כשאבי הבן נמצא, לא נתנו כבוד זה
לסנדק לפטור מנפ"א. וכן נהגו. ע"ש. אולם האמת היא עינא דשפיר חזי להגאון
החיד"א גופיה, במחברתו "קשר גדול" (בסי' יט אות כב) שכתב במפורש
כמו שכתבנו לעיל. וזה לשונו שם: יום המילה אין נופלים על פניהם בבית הכנסת אפילו
שאין המילה נעשית אלא בבית, אם יש אבי הבן, או סנדק בבית הכנסת סגי. ואף אם אין
אבי הבן בעיר, או שמת, קרוביו הולכים לבית הכנסת ומתפללים כמנהג ואין נופלים על
פניהם. ע"כ. הרי מתבאר להדיא מדבריו דסבירא ליה שאף כשאבי הבן חי וקיים וגם
הוא בעיר, אין נופלים על פניהם בעבור הסנדק, ויגיד עליו רעו שזוהי גם כן כוונתו של
הגאון ז"ל בברכי יוסף, וילמד סתום מן המפורש. ושוב ראיתי שגם מו"ר
בשו"ת יביע אומר (חלק ג א"ח סימן יא אות ו) עמד להעיר על דברי
הגר"ח פלאג'י הנ"ל, דאשתמיט מיניה דבריו המפורשים של החיד"א בקשר
גודל. ע"ש.
וכשיטת
העומדים ברוח זו, דכל בעלי הברית פוטרים את הקהל מלומר נפילת אפים, מצינו לעוד
פוסקים. ומהם הגאון בעל ישועות יעקב (בסי' קלא, סק"י) שכ' דמילתא דפשיטא
דבמקום שמתפללים בעלי הברית (היינו אחד מבעלי הברית, ואף שלא תהיה שם המילה), אין
נופלים על פניהם, ואבי הבן וסנדק ומוהל נקראים בעלי הברית. וכן כתב מהר"א בן
שמעון בספרו נהר מצרים (בהלכות נפילת אפים, סי' ב) דבין אם המילה תהיה בבית הכנסת
או בבית אבי הבן, ורק אם מתפלל בבית הכנסת אחד משלשה בעלי ברית אבי הבן, והמוהל,
והסנדק ואחר כך הולכים לבית אבי הבן אז אין נפילת אפים בבית הכנסת. ע"כ. וכן
כתב גם כן בספרו שער המפקד בנהר פקוד (דף יד סוף ע"ב), והגדיל שם לומר,
שבהיותו בעיר הקודש ירושלים ת"ו, שאל את רבני האשכנזים על מנהגם בזה,
והשיבוהו שאף הם נוהגים שאם המוהל נמצא בבית הכנסת אין אומרים נפילת אפים
ואע"פ שהמילה תהיה בבית, ע"ש. וכן מתבאר מדברי מהר"י פארדו בספרו
מנחת אהרן (כלל יז אות י), שאף אם מתפלל בבית הכנסת אחד מבעלי הברית, ואף שהמילה
לא תהיה שם אלא בבית אבי הבן, אין אומרים שם נפילת אפים. ע"ש. ובאמת כן מבואר
גם בקיצור ש"ע (סי' כב, סעיף ו) שכשאחד מבעלי הברית מתפלל בביהכ"נ
אע"פ שהמילה תהיה בבית אחר אין אומרים נפ"א בביהכ"נ. וכן העלה
הגר"ח נאה בקצות השלחן (סי' כד, ס"ה) שכתב שם דאף אם המילה לא באותו ביהכ"נ
שמתפלל שם אחד מבעלי הברית, דהיינו אבי הבן או הסנדק או המוהל, בכל זאת אין אומרים
נפילת אפים משום כבודו של אותו אחד מבעלי הברית. ע"ש. וראה גם במשנה ברורה
(סי' קלא, סקכ"ב), שהביא דברי המגן גבורים (שם, סקי"ד) שכ' דעיקר הטעם
שאין אומרים נפ"א כשיש ברית מילה הוא משום שמחה, ולכן אם אחד מבעלי הברית שהם
אבי הבן והסנדק והמוהל מתפללים באחד מבתי הכנסת שבעיר, אף ששם לא תיערך המילה בכל
זאת אין אומרים נפ"א שם. וגם הגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין, בספרו ערוך השלחן
(סי' קלא, סט"ז) כתב בפשיטות דהא מאי דמיפטר פטירי מלומר נפ"א כשיש
מילה, הוא מפני השמחה, ולכן מנהגם הוא שאפילו אם המילה אינה בבהכ"נ, אם רק
מתפלל בבהכ"נ אבי הבן או המוהל או הסנדק אין אומרים שם תחנון. ע"ש.
ואמנם
דברים אלו הם דלא כמו שכתב בשו"ת דברי מרדכי קריספין (חלק א"ח, סימן כא)
שנשאל שם שאם אבי הבן לא מתפלל בבית הכנסת, ומתפלל שם רק הסנדק כיצד ינהגו בענין
נפילת אפים, והשיב, שיש מי שרצה לומר דאפילו הכי אין אומרים נפ"א משום כבוד
הסנדק, וכתב על זה דנראה לו דבאמת בכהאי גוונא יש לומר נפילת אפים, וראיה מפסקי
מהרא"י שכתב (בסי' פא) שאם אין המילה בבהכ"נ עצמה יש לומר תחנון וכו'.
ואע"פ שאנו נוהגים דכשאבי הבן בבהכ"נ אין אומרים תחנון כמו שכתבו
הפוסקים, אולם בשביל שאר בעלי הברית הבו דלא להוסיף עלה, ולכן צריך לומר תחנון
בכה"ג ע"ש. הרי דלא ס"ל כרבינו החיד"א ודעימיה, דאף הסנדק
והמוהל פטרי לקהל מנפ"א. ובאמת עמד על זה הגאון בעל פתח הדביר (בסי' קלא,
סק"ז) והעלה לדחות דבריו, דלעולם אף לכבודו של הסנדק אין אומרים נפ"א.
ע"ש. וראה עוד ביביע אומר ח"ג (שם, אות ז) מה שכתב להעיר ולהאיר בדברי
הרב פתח הדביר. ע"ש.
על כל
פנים חזינן מדבריהם אלו של כל הפוסקים הנ"ל, דרובם ככולם סברי מרנן דכל הג' בעלי
הברית בחדא מחתא מחתינהו, דהיות ויום המילה הוא יום שמחה ויום טוב שלהם כל אחד מהם
פוטר מלומר נפ"א. ולכן אף אם המוהל לבדו מתפלל בבהכ"נ, ואע"פ
שהמילה לא תהיה שם, בכל זאת אין אומרים נפ"א, וממילא לפי האי טעמא דמתבאר
מדבריהם דהמוהל פוטר את הקהל מלומר נפ"א מכיון דיום שמחה הוא לו, ויו"ט
שלו הוא. ליכא נפ"מ אם עביד המילה בחנם או בשכר. ומה גם שלא מצינו אחד
מהפוסקים דנחית לחלק בהאי סברא דכאשר המוהל מקבל שכר, אין הוא פוטר מלומר
נפ"א. והרי היה בזמנם מצוי שהמוהל מקבל שכר, כמו שיעויין בתשובת הרשב"א
(ח"א סי' תעב), ובדברי הרמ"א בהלכות מילה (סי' רסא, סעיף א), ובדברי
הראב"ד על הרמב"ם הלכות שבועות (פרק ו, הל' ט), ובט"ז הלכות נדרים
(סי' רכא, סקמ"ב). ע"ש. [ובאמת בעצם הענין של קבלת שכר על עשיית המילה,
במקום שהוא כשכר בטלה עבור המוהל, ובכסף זה הוא מחייתו, והיא שמלתו לעורו, ודאי
דפגם אין בזה. ואף הרשב"א בתשובה והרמ"א הנ"ל, לא קראו תגר ולא
פקפקו על המוהל שנוטל שכר, בכה"ג שלוקח הממון עבור שכר בטלה. וכמו שכתב הגאון
הרב שדי חמד (מערכת ראש השנה, סוף סי' יז) דכשנוטל שכר בטלה, אף הרמ"א מודה
דשרי ליה ליטול שכר. ע"ש. ובאמת כן מתבאר ג"כ מדברי הראב"ד
הנ"ל בהלכות שבועות. ע"ש. וראה עוד מה שכתב בזה הגאון רבי שאול הלוי
נטנזון בעל שואל ומשיב בהגהותיו לש"ע "יד שאול" (ביורה דעה, סי'
רסא) שהליץ יושר בענין קבלת שכר על המילה. ע"ש. ובמקום אחר הארכתי בזה, בענין
קבלת שכר עבור עשיית מצוה. ואכמ"ל, ובע"ה עוד חזון למועד]. ובפרט לפי
המבואר בברכי יוסף (סי' קלא, סקי"ג) בשם הגאון מהר"י מולכו שנמצא
בתשובותיו בכתב יד (סי' קמה) שכשיש ספק אם יפלו על פניהם יותר טוב שלא ליפול
דנפ"א רשות, ואם לא יפול אין בכך כלום. ע"כ. ומסתימת הברכ"י שם,
נראה דמסכים עם דבריו אלו, ע"ש. וכן הביאו תשובת מהר"י מולכו השלמי צבור
(דף קנג ע"א), וזכור לאברהם (ח"א אות ו), והבית יעקב על הש"ע (סי'
קלא, סקי"ד), ושערי תשובה (שם, סקי"ד), וברוח חיים להגר"ח פלאג'י
(שם, סק"ב), והסכים לדבריהם מהר"י סופר בכף החיים (שם, ס"ק
צ"ה), ע"ש. ואם כן גם בנדון דידן יש לומר, דהרי מידי ספק לא יצאנו,
דלעולם י"ל שאף מוהל הנוטל שכר פוטר מלומר נפ"א כסתימת דברי הפוסקים,
ולכן יש לנהוג כדברי מהר"י מולכו הנ"ל דיותר טוב שלא לאומרו. [וגם צא
וראה מה שכתב בשו"ת מתת ידו מהדו"ת (א"ח, סי' יא) בענין שמחלקים את
מצות המילה שאחד מוהל ואחד מוצץ, והעלה שם שאף אם מתפלל המוצץ בנפרד בבית הכנסת
אחר, גם הוא פוטר את הקהל מלומר נפ"א ע"ש. ואם כי העיר עליו מרן מלכא
ביביע אומר ח"ג (שם, סוף אות ז) דהרי לא מצאנו שהמוצץ נקרא בעל ברית, אולם
בסוף דבריו העלה שם, דהרוצה לסמוך על דבריו אין מזניחין אותו, בענין נפילת אפים
שהוא רשות. ע"ש. ובודאי דבנדון דידן בענין המוהל הנוטל שכר, שראינו וגם שמענו
מסתימת הפוסקים שהוא בכלל בעלי הברית דפוטר הקהל מנפ"א]. ואולם י"ל דאף
לפי המתבאר מדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות (בדרושי נפילת אפים),
דנפ"א היא חובה ולכן אין לבטלה אם לא לעת הצורך. ע"ש. וכעין זה כתב גם
כן הגאון מהר"י עייאש בספר מטה יהודה (סימן קלא, סק"א) דענין נפ"א
הוא חמור מאד לסברת הזוהר, ע"ש. וראה גם מה שכתב הגרי"ח בבן איש חי (שנה
ראשונה, פר' כי תשא, אות ו) בד"ה ודע, ע"ש. הרי כבר הבאנו מדברי הפוסקים
דהיכא דנטילת השכר הוי שכר בטלה שרי, וממילא דינא הוי כמוהל סתם דפשיטא
דלכו"ע דפוטר מנפילת אפים מכיון דיום טוב שלו הוא. ומה גם דמעיקר הדין בענין
נפילת אפים אזלינן בתר מנהגא, כמו שהבאנו לעיל בשם הריב"ש בתשובה (סימן
תי"ב), וכן דעת רב נטרונאי גאון שהביא הטור (בסי' קלא), וכן כתב הפר"ח
(סי' קלא, סק"ב), המאמר מרדכי (שם, סקי"א), והגאון רבינו זלמן בש"ע
שלו (שם, אות א). וממילא פוק חזי מאי עמא דבר, דהמנהג הוא דאף כשהמוהל נוטל שכר
אין אומרים נפ"א, וכן אנו נוהגים פה עיר הקדש ירושלים ת"ו כדבר הזה,
שאין אומרים נפ"א אף כשהמוהל נוטל שכר. וגם לא מחלקים אם מתפלל שם בדרך קבע
שעל ידי זה ימנע מהקהל תמיד לומר נפ"א, או אם מתפלל שם לפעמים, ואין פוצה פה
ומצפצף. ותבנא לדינא דכשמתפלל מוהל בבית הכנסת אף כשהוא מקבל שכר חלף עבודתו זאת,
מכיון דיו"ט שלו הוא פטירי ועטירי בכל גוונא כל הקהל מלומר נפילת אפים.
ואחר
הדברים האלה, מידי דברי עם מו"ר מרן מלכא הגאון הראש"ל שליט"א,
הצגתי לפניו מתורף הדברים הנ"ל, הורה גבר כדברינו הנ"ל, דגם כשהמוהל
נוטל שכר, אין אומרים נפילת אפים באותו בית כנסת שמתפלל שם מוהל זה, ואין הבדל אם
מתפלל תדיר באותו בית כנסת ובכל יום יש לו ברית מילה, ועל ידי זה מונע מהקהל לומר
נפ"א תמיד, לבין אם מתפלל שם דרך עראי. ורק אם המוהל אינו רוצה למנוע מהם
אמירת נפ"א, הרשות בירו לצאת מביהכ"נ בשעת התחנון מרצונו הטוב, אולם מצד
הקהל אין שום אפשרות לדחותו כדי שיוכלו לומר נפ"א.
ובזה
אחתום בברכה ובהוקרה למעלת כת"ר, בכל חותמי הברכות פ. זביחי.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi