למעלה
ומעתה לפ"ז יש ליישב ולומר, דרש"י ז"ל ס"ל כביאור הראשון שהביא הרב המגיד ז"ל דחכמים נחלקו על כל הדברים האמורים החולב המחבץ המגבן וכו', וס"ל דכולהו אינן אלא משום שבות, וממילא שפיר קאי. כי לעולם אין המגבן חייב משום בונה. והיינו משום דבאמת אין בנין וסתירה בכלים וה"ה באוכלין. אולם הרמב"ם ס"ל כפירוש ר"ח דחכמים לא פליגי אלא מהמכבד ואילך דבאינהו אינו אלא משום שבות, אבל לעולם בחולב ומגבן וכו' מודו לר"א דחייב בהו חטאת, והיינו דמגבן חייב משום בונה, וכמו שכתב הרב המגיד דהרמב"ם ס"ל כפירוש ר"ח דרבנן פליגי מהמכבד ואילך, והרמב"ם נמי לשיטתיה אזיל, דס"ל דיש בנו"ב וממילא איכא נמי בנין באוכלין ולהכי המגבן חייב משום בונה. (וגם ר"ח יש לומר דלשיטתיה אזיל לפי מה שהבאנו לעיל דר"ח ס"ל כהרמב"ם דיש בנו"ב, וק"ל. וראה גם בשו"ת בית יצחק שמעלקיס חחו"מ (דרוש כ, סק"ה) שג"כ עמד בהא דהרמב"ם ס"ל דחכמים לא פליגי דחייב משום שבות אלא אסיפא המכבד המרבץ וכו', אבל ארישא לא פליגי, וע"ש מש"כ לבאר לפ"ז עוד, ע"ש).

ולכאורה יש לדייק נמי מפרוש רש"י (בשבת צה, ע"א), דהוא מפרש כפירוש הראשון שהביא הרב המגיד דחכמים אכולהו פליגי. שהרי כתב שם, בד"ה אחד זה ואחד זה, אחד שבת ואחד יו"ט, ע"כ. ויש לבאר דכוונת רש"י היא, דבהא דאמר ר"א אכולהו שגג בשבת חייב חטאת הזיד ביו"ט לוקה ארבעים אמרי רבנן דאחד זה ואחד זה, היינו בין בשבת בין ביו"ט העושה כל אחד מאלו המלאכות החולב המחבץ וכו', אינו אלא משום שבות. (אלא דקצת יש להתעורר ע"ז מהמשך דברי רש"י שכתב שם בד"ה משום שבות, דילמא כי כניס ליה מתמלאין הגומות שבבית מאליהן והוי בנין, ע"כ. הרי בפשטות דלא מפרש מהו ענין השבות אלא בענין המכבד והמרבץ, אולם לא ביאר בענין החולב והמגבן וכו' מאי שבות איכא, משמע לכאורה דלא מפרש דאכולהו קאי, אלא רק על ענין המכבד והלאה, ואינו מוכרח די"ל).

ובאמת שו"ר בדברי ספר הקובץ על הרמב"ם שם (פ"י, דשבת, הי"ג), שכתב שם וז"ל: ולשיטת הסוברים שאין בנין בכלים כלל, עי' הרב המגיד איך שייך באוכלין בונה, ע"ש. עכ"ל. ובפשטות יש לבאר את כוונתו כדברים הנ"ל, דהוקשה לו דלכאורה לשיטת רש"י ודעימיה דס"ל דאין בנו"ב כלל א"כ מדוע המגבן חייב משום בונה, וע"ז כתב דהדברים יהיו מיושבים ע"פ דברי הרב המגיד, דכוונתו לדברי הרב המגיד הנ"ל (פ"ח, דשבת, ה"ז) שהביא את ב' הביאורים בדברי הבריתא דשבת צה, ע"א, דבמאי פליגי חכמים על ר"א, ואמרי דאינו חייב אלא משום שבות. ולעולם י"ל דרש"י ס"ל כביאור הראשון דחכמים פליגי אכולהו גם על המגבן דאינו חייב אלא משום שבות, ורק ר"א הוא דס"ל דהמגבן חייב משום בונה, וכנ"ל. ושו"ר בס"ד בחי' החתם סופר בביצה (לא, ע"ב) ד"ה והאמר רב נחמן וכו', ומצאתי שם דברים מפורשים ביתר שאת, שכן יש לפרש את שיטת רש"י דרבנן דפליגי אר"א בכולהו פליגי, דלאחר שעמד שם החת"ס בקושית הצל"ח על דברי רש"י שם יעו"ש במה שהאריך בזה, סיים החת"ס וכתב, וז"ל: אבל רש"י שפיר הקשה דקיי"ל כחכמים דמגבן רק משום שבות, עי' הרב המגיד פ"ח מהל' שבת שהביא שיטת הראשונים שחכמים פליגי על ר"א במגבן, ולא הוי בונה במגבן, שוב בנין ביו"ט אסור מן התורה וכו', ע"ש. והדברים נפלאים דחזינן דהחת"ס משיא את שיטת רש"י דס"ל כהראשונים שמבארים דחכמים פליגי על ר"א בכולהו, כדברינו הנ"ל בס"ד. וכאמור סיעתא נמי הווי לומר כך מדברינו הנ"ל שחייבים לכאורה לבאר הכי את שיטת רש"י דס"ל דרבנן פליגי אכולהו, שהרי איך אפשר לומר דהמגבן חייב משום בונה לדעת רש"י, הרי רש"י ס"ל דאין בנין וסתירה בכלים כלל.

ובאמת לפ"ז יש לפרש נמי, הא דחזינן דהרשב"א בחי' לשבת (צה, ע"א) הביא בשם רב האי גאון דחכמים דפליגי על ר"א פליגי נמי ארישא דהחולב והמגבן וכו' דאינו חייב אלא משום שבות. ע"ש. דיש לומר דרב האי גאון נמי לשיטתיה קאי דהרי כמו שהבאנו לעיל בס"ד דרב האי גאון ס"ל כשיטת רש"י דאין בנו"ב כלל, כמו שהביא הרשב"א בחי' לשבת (מז, ע"א) בשמו דר"ה גאון דהוא ס"ל דאין בנו"ב כלל, וממילא שפיר הוא דס"ל לרב האי גאון דהאי דפליגי רבנן אר"א בכולהו פליגי, דהרי אם נימא דלא פליגי אלא אסיפא דהמכבד וכו' אבל לעולם בחולב ומגבן אודויי אודיי ליה, א"כ למה המגבן חייב משום בונה, הרי אין בנו"ב כלל, אלא ודאי דאכולהו פליגי, וק"ל. (ועי' בשיבולי הלקט השלם (סי' קכג) אשר הביא שם בשם הגאונים, דאינהו ג"כ מפרשים כביאור הזה דחכמים דפליגי אר"א בכולהו פליגי, ומ"מ פסקו דהלכה כר"א, דהמגבן חייב משום בונה, משום דאמרינן התם בגמ' דרב חמא בר גוריא איקלעא לנרדעא וכו', אתא שאיל בי מדרשא, אמרו ליה חולב חייב משום מפרק, והמגבן חייב משום בונה, וכיון שהורו ביה מדרשא כר' אליעזר הלכה כמותו. ע"ש. וא"כ לכאורה לפי הדברים הנ"ל יש לומר כי באמת ג"כ הגאונים לשיטתיהו אזלי, שהרי כמו שראינו לעיל דהרב המגיד (בפ"י, דשבת, הי"ג) הביא בשמם דהגאונים דס"ל כהרמב"ם דיש בנין וסתירה בכלים, וממילא משום הכי אע"ג דס"ל דרבנן פליגי אכולהו, ולעולם לרבנן ליכא במגבן משום בונה, מ"מ שפיר איכא לפסוק כדעת ר"א דהמגבן חייב משום בונה, דהרי סו"ס ס"ל דיש בנין וסתירה בכלים, וק"ל).

אלא דקשיא לן בהא, שהרי הרב המגיד הנ"ל (בפ"ח, דשבת, ה"ז) שהביא את ב' הביאורים בדברי הבריתא דשבת צה, ע"א כתב דהרי"ף מפרש בדברי הבריתא כביאורו של הרמב"ם דחכמים דפליגי א"ר אליעזר לא פליגי אלא בסיפא בענין המכבד והמרבץ וכו', דבאינהו חייב משום שבות, אבל לעולם במגבן וכו' אודיי אודיי ליה דחייב בהו חטאת, והיינו דהמגבן חייב משום בונה, וכן הוא מפורש בתשובות הרי"ף (סי' שיב), ע"ש. וממילא קשיא טובא, דהרי אמרינן לעיל דהרי"ף קאי בשיטת רש"י דאין בנין וסתירה בכלים כלל. וכמו שפירש הר"ן הנז' (בשבת מז, ע"א) בדברי הרי"ף, דהרי"ף ס"ל כרש"י דאין בנין וסתירה בכלים כלל. וממילא לפ"ז יהיה קשה מדוע המגבן חייב משום בונה, הרי לא גרע מבנין כלים, דליכא בהו משום בונה לשיטתיה, ואת הרי"ף א"א לתרץ כמו שאמרנו לעיל בשיטת רש"י, דהרי כאמור חזינן במפורש דהרי"ף ס"ל בהא כהרמב"ם דחכמים לא פליגי על ר"א אלא אסיפא דהמכבד וכו' אבל לעולם במגבן וכו' אודיי אודיי ליה חייב ביה משום בונה, וא"כ קשיא.

ויתרא מזו יש להעיר, דהרי עמדנו לבאר דלפי רש"י פשוט הוא דאפשר לומר דס"ל כביאור הראשון שהביא הרב המגיד, דחכמים דפליגי ארבי אליעזר אכולהו פליגי, וכדחזינן נמי מפשט דברי החת"ס הנ"ל, שביאר כן להדיא בדברי רש"י. דהנה בגמ' דפסחים (סה, ע"א) אשר מובאת שם ג"כ בריתא זו דר"א וחכמים, מבואר בדברי רש"י להדיא דהוא מפרש כפירוש ר"ח והרמב"ם דלאו אכולהו פליגי, שכתב שם, אחד זה ואחד זה, מכבד ומרבץ ורודה, אבל מאידך לא קאמרי, דתולדות אב מלאכה נינהו כדאמרינן בפרק המצניע רבי אליעזר משום הכי מחייב חולב משום מפרק, מגבן משום בונה, מחבץ משום בורר בהמצניע, ומרבץ ומכבד מפרש התם משום אשוויי גומות, עכ"ל. והרי מפורש בדברי רש"י הללו דס"ל דלעולם לא פליגי רבנן אל אסיפא דהמכבד וכו', אבל ארישא לא פליגי חכמים ולעולם אינהו נמי ס"ל דיש במגבן משום בונה, וממילא שוב הדרא קושיה לדוכתא גם לפי רש"י, דמדוע המגבן חייב משום בונה, הרי רש"י ס"ל דאין בנין וסתירה בכלים, וה"ה נמי די"ל דאין בנין וסתירה באוכלין.

והנה ראיתי הלום, להגאון רבי יצחק אלחנן מקובנא בשו"ת באר יצחק (חאור"ח, סי' יג, ענף ב) אשר הביא את דברי הירושלמי בשבת (פ"ז, סוף הלכה ב) דאמרינן התם, דהמגבן חייב משום לש, וביאר דיש לומר, דהא דחזינן דבבלי (בשבת צה, ע"א) אמרינן דהמגבן חייב משום בונה, ובירושלמי כאמור הוא משום לש, דזה תלוי בפלוגתא דאם יש בנין וסתירה בכלים, דהירושלמי ס"ל דאין בנין וסתירה בכלים, [אולם הבבלי ס"ל דיש בנין וסתירה בכלים כמש"כ התוס' (בשבת קב, ע"ב) דבבנין גמור יש בנו"ב, ולכן יש לומר דגם מגבן הוא בנין גמור - וראה בדבריו של הבאר יצחק שם בד"ה נחזור וכו']. ולכן באמת לשיטת ר"א ממיץ בס' היראים (אשר הביאו הכסף משנה בפ"י, דשבת, הי"א) דס"ל דאף בנין גמור אין בכלים ושכן הוא שיטת רש"י, צ"ל לשיטתם דהמגבן אינו חייב משום בונה, משום דאין בנין אלא במחובר בקרקע, ומזה מוכח כשיטת הסוברין דרבנן דפליגי ארבי אליעזר וס"ל דאחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות, דקאי גם אמגבן וכמו שהביא הרב המגיד לשיטה זו, ושלפי זה יש לומר נמי דהאי דפליגי ר"א ורבנן בענין מגבן, דר"א ס"ל דחייב משום בונה, וחכמים ס"ל דאינו אלא משום שבות, היינו משום דמבואר בביצה (דף כב, ע"ב) דב"ש ס"ל דיש בנין בכלים וב"ה ס"ל דאין בנין בכלים, וכיון דמבואר בשבת (דף קל, ע"א) דר"א שמותי הוא ומתלמידי ב"ש הוא, וס"ל בכל מקום כב"ש לכן יש לומר דהוא ס"ל כב"ש דיש בנו"ב, ולכן ה"ה דיש בנין במגבן. וחכמים ס"ל כב"ה דאין בנין בכלים רק במחובר, וממילא ה"ה באוכלין דלא שייך בהו בנין, והמגבן אינו אלא משום שבות, וא"כ הא בהא תליא.

אלא שאחר הדברים האלה, עמד להעיר דצריך בזה עיון אם אפשר לומר דהא בהא תליא, דהרי כיון דשיטת רש"י היא כאמור, דאין בנין וסתירה בכלים ואפילו בנין גמור, וחזינן דרש"י בפסחים (סה, ע"א) ס"ל דחכמים מודו לר"א במגבן דהוא חייב משום בונה, דהרי לכאורה כיון דס"ל דאין בנין בכלים ה"ה דמבעי ליה למיסבר דאין בנין באוכלין כיון דאינה מחוברת לקרקע. אומנם כתב הבאר יצחק ליישב, דאפשר לומר דרש"י ס"ל כי לעולם אע"ג דחכמים לא פליגי אלא אסיפא, וברישא מודו לר"א דמגבן חייב משום בונה וכו', מ"מ ס"ל לרש"י דחכמים אלו ס"ל דיש בנין וסתירה בכלים, כדמצינו בערובין (קב, ע"ב) על המשנה דעליון כאן וכאן אסור, משום דקסבר יש בנין בכלים, אבל באמת לדינא בהיות וס"ל לרש"י דאין בנין בכלים כמש"כ רש"י בשבת (מז, ע"א - כצ"ל, ומש"כ עב הוא ט"ס), ולכן ה"ה נמי די"ל דס"ל דאין לחייב לעיקר דינא את המגבן משום בונה. עכת"ד. ע"ש. וא"כ לפי דבריו אלה של הבאר יצחק מתבאר דס"ל כי לעולם אע"ג דנאמר דרש"י ודעימיה ס"ל, דרבנן דפליגי א"ר אליעזר לאו אכולהו פליגי, אלא אסיפא, ולעולם מודו ליה דהמגבן חייב משום בונה. אפ"ה לא קשיא דיש לומר דהני רבנן ס"ל דיש בנו"ב ולהכי יש בנין נמי באוכלין, אבל אה"נ לעיקר דינא דקיי"ל דלא כוותיהו ולעולם אין בנין וסתירה בכלים, ממילא נמי המגבן אינו חייב משום בונה, אלא הוי שבות בעלמא, וק"ל.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi