The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

למעלה
ועתה ראיתי בחי' המאירי לשבת (קב, ע"ב) סוד"ה העושה, שכתב שם, וכבר כתבנו ג"כ שהמגבן והמחבץ חייב משום בונה, ואם בכלים אין בנין היאך נאמר שבאוכלים יש בנין אלא שלא אמרוה בעשיית דבר מתחילתו. עכ"ל. ע"ש. ובפשט הדברים נראה כוונתו, דאכן הוקשה לו למאירי ז"ל כקושיא הנ"ל, דלכאורה אם באמת קיי"ל דאין בנין וסתירה בכלים, ממילא קשיא מדוע המגבן חייב משום בונה הרי לא גרע מבנין כלים, ויהי כמשיב, דאה"נ דאפילו שנחשיב את המגבן כבונה בכלים, מ"מ הרי בכלים גופיהו אמרינן דכל שהוא בונה כלי מתחילתו אה"נ דחייב בו משום בונה, דלא שרי אלא במחזיר כלים שנתפרקו (דהמאירי ס"ל כשיטת הרמב"ם הנ"ל), וממילא הכ"נ בענין המגבן את הגבינה, דהוא חשיב כעושה כלי מתחילתו, שאין זה כלי שנתפרק והוא מחזירו, וממילא שפיר חייב ביה משום בונה. ועי' בדברי הרב המגיה במאירי (שם, הערה 17) שהביא את דברי בעל ההשלמה (בשבת מו, ע"א) שג"כ מבואר בדבריו כיוצא בדברי המאירי הללו, דבעל ההשלמה נמי ס"ל דהא דאמרינן דאין בנו"ב היינו דוקא בהחזרת כלי שנתפרק, אבל בבונה כלי מתחילתו כו"ע מודו דאית ביה בנין וסתירה, ולכן המשיך בעל ההשלמה וכתב, והיינו דאמרינן בפרק המצניע מגבן חייב משום בונה, ומאי שנא אוכלים מכלים אלא לאו כדפרישנא דכל העושה כלי מתחילתו לכו"ע יש בנין לכלים והוא הדין לאוכלין, עכ"ל בעל ההשלמה. ע"ש. ואכן מפורש הכא בדברי המאירי ז"ל דס"ל דהא בהא תליא דענין המגבן תליא בענין בנין בכלים, ומהא גופא הוכיח בעל ההשלמה את דבריו דכל שעושה כלי מתחילתו הרי הוא חייב משום בונה, כי הא דחזינן במגבן דחייב ביה משום בונה, ועל כורחך היינו משום דבונה אותו מתחילתו.

אומנם הנה המאירי גופיה בחי' לשבת (צה, ע"א) כתב, והמגבן חייב משום בונה, ואעפ"י שאמרו אין בנין בכלים, יש בנין באוכלים, עכ"ל. ע"ש. ולכאורה מדבריו אלה מתבאר דלא כדבריו הנ"ל (שבדף קב, ע"ב), דמהכא מבואר דר"ל דלעולם אפילו אם נימא דאין בנין וסתירה בכלים, אפילו הכי אמרינן דיש בנין באוכלין, וא"כ מבואר מדבריו אלו של המאירי דלעולם איכא חילוק בין כלים לאוכלין. ואיברא דדבריו אלו של המאירי (בדף צה, ע"א) יישבו שפיר את שיטת רש"י ודעימיה דס"ל ראין בנו"ב כלל, ואפילו הכי אמרינן דהמגבן חייב משום בונה. כי כאמור בדברי המאירי איכא חילוק בין כלים לאוכלין. אלא דצריך עיון והבנה באמת מהו החילוק בין כלים לאוכלין שמתכוון המאירי. והן אמת דאולי היה אפשר לבאר את כוונת דברי המאירי הללו שכתב, דאע"פ שאמרו אין בנו"ב, יש בנין באוכלין, דכוונתו למש"כ בדף קב, ע"ב, דבהיות והכא במגבן חשיב כעושה כלי מעיקרו להכי אית ביה משום בנין, דכל מה שאמרו דאין בנו"ב היינו דוקא במחזיר כלי ולא בבונהו מתחילתו. אומנם עי' בדברי הרב המגיה במאירי (בדף קב, ע"ב, הערה 23) שמבין בכוונת דברי המאירי בדף צה, ע"א דברים כפשוטם דכוונת המאירי היא דיש חילוק גמור בין אוכלין לכלים, ואין כוונתו לחילוק שכתב בדף קב, ע"ב. ע"ש. וראה גם בס' יסודי ישורון על ט"ל מלאכות (ח"א, עמוד 224) ד"ה והנה לפי וכו', דמתורף דבריו מתבאר נמי דדברי המאירי בדף צה, ע"א הם כפשוטם, דאפילו נימא דאין בנין וסתירה בכלים כלל, אפ"ה אמרינן דיש בנין באוכלין, ע"ש. ומכיון שכן כאמור יש לעמוד ולהבין מהו החילוק בין כלים לאוכלין, וצ"ע.

ומילה בלשוני, דמה שיש לעמוד עוד על דברי רש"י הוא, מהא דאמרינן בגמ' דשבת (קז, ע"א) המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב, אם להוציא ממנה לחה פטור. ופרש"י אם לעשות לה פה, כדרך שהרופאים של עכשיו עושין דמתקן לה פתח. חייב, "משום בונה פתח", או משום מתקן כלי מה לי לתקן מכה מה לי לתקן כלי. עכ"ל. והרי מבואר מפירוש ראשון דרש"י דהמפיס מורסא הרי הוא חייב משום בונה, ולכאורה מדוע הרי רש"י ס"ל דאין בנין וסתירה בכלים, ובפשטות היינו משום דאין חייב במלאכת בונה אלא דוקא בדבר המחובר לקרקע כעין המתבאר מדברי רש"י בביצה (כב, ע"א) דאין בונה אלא בבתים ואהלים, וא"כ מאי שנא דהכא המפיס מורסא בגופו של האדם יהיה חייב משום בונה, הרי סו"ס אינו מחובר לקרקע ולא עדיף מכלים. ובשלמא לפי פרוש שני דרש"י דחייב משום מתקן כלי והיינו מכה בפטיש, שפיר דמי דהא הוי כמו שכתב רש"י לעיל (מז, ע"א) ולקמן (קכב, ע"ב) בענין גזירה דשמא יתקע דחיובו משום מכה בפטיש משום דאין בנו"ב, ממילא הכ"נ היות ואין בנין בגוף האדם חייב המפיס מורסא משום מכה בפטיש. אלא דהנה רש"י בגמ' דכתובות (ו, ע"ב) נקט התם בפשיטות רק כפרוש קמא דחיוב המפיס מורסא בשבת הוא משום בונה, שכתב שם בד"ה חייב, וז"ל: שהוא מתקן פתח, וחייב משום בונה, דאשכחן בנין בבעלי חיים דכתיב ויבן את הצלע (בראשית ב), עכ"ל. וא"כ חזינן דהכא פשיט ליה לרש"י כפרוש קמא דנקט בשבת, דהמפיס מורסא חייב משום בונה, וכאמור קשיא מדוע חייב משום בונה דמאי עדיפא מכלים, דס"ל לרש"י דלית בהו בנין וסתירה.

והנה הרמב"ם (בפ"י, דשבת, הי"ז) כתב, המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה כדרך שהרופאין עושין שהן מתכוונין ברפואה להרחיב פי המכה, הרי זה חייב משום מכה בפטיש שזו היא מלאכת הרופא, ע"כ. וחזינן דהרמב"ם ס"ל דחיוב המפיס מורסא הוא משום מכה בפטיש, ויש להתבונן מה הניאו להרמב"ם לפרש כן דהמפיס מורסא אינו חייב משום בונה אלא משום מכבפ"ט, דהרי הרמב"ם סו"ס ס"ל דיש בנין וסתירה בכלים כל שעושה כלי מעיקרא, וממילא שפיר הוה מצי למימר דהמפיס מורסא חייב משום בונה. ובאמת הכסף משנה (שם) הביא את דברי הרמ"ק שהקשה דמאי מכה בפטיש איכא הכא, והלא אין זה גמר מלאכה, והוה ליה לפרש משום בונה כדפירש"י, ע"ש. אומנם הנה י"ל דמזה יש לדייק, דענין בנין באדם הוא דבר אחר שאינו קשור לבנין בכלים. [איברא, דהרא"ם בס' היראים (אשר הובאו דבריו בשו"ת אבנ"ז חאור"ח סי' רטו, אות א) כתב, דאע"ג דאמרינן דאין בנין וסתירה בכלים כלל מ"מ מדרבנן אסור, א"כ ה"ה ריש לומר כן באדם דאף דאין בו משום בנין מן התורה, מדרבנן יש בו, ע"ש. וחזינן דתלי הא בהא, אומנם כאמור מדברי הרמב"ם ורש"י הנ"ל מבואר, דאין קשורים ב' ענינים אלו זה בזה].

והנה ראיתי בשו"ת אבני נזר חאור"ח (סי' ריא, אות יב) שמבואר בדבריו שם, שעמד בהערה זו, דלכאורה לפי דעת רש"י דאין בנו"ב מדוע המפיס מורסא חייב משום בונה, וביאר שם, דרש"י ס"ל דמקרא דויבן את הצלע ילפינן דבעלי חיים כמחובר חשיבי וכמו שמצינו ג"כ לענין גט, דבעלי חיים חשיבי כמחובר, ולכן ביאר שם עפ"ז דרש"י הוצרך ללמוד מפסוק זה דויבן את הצלע שיש בנין באדם, כהא דאומרת הגמ' (בשבת צד, ע"ב) מלמד שקילעה הקב"ה לחוה וכו'. משום דכנגד זה דס"ל לרש"י דאין בנין וסתירה בכלים כלל, צריך למילף מהאי קרא דבבעלי חיים איכא בהו בנין משום דהוו כמחובר, ולכן ס"ל נמי דאיכא בנין באדם. אולם לדעת שאר הראשונים דס"ל דבבונה כלי חדש איכא ביה איסור בנין, ממילא ה"ה נמי כל שבונה את כל האדם איכא ביה משום בנין דומיא דכלים, וא"כ אין הם צריכים ללימוד זה דויבן את הצלע שיש בנין באדם, ובאמת פסוק זה נדרש במס' נדה (מה, ע"ב) באופן אחר, דאמרינן בתם, מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה לאשה יותר מבאיש ולא יליף להאי לימודא דמלמד שקילעה וכו', וממילא כיון שאין לומדים כלל מפסוק זה לענין בונה, א"כ יוצא דלדידהו רק כשבונה את כל גוף האדם איכא ביה משום בנין דלא גרע מכלים, וכל שבונה במקצתו אין בו משום בונה ולא הוי אלא תיקון כלי, דהוא מכה בפטיש, והוא אשר פסק הרמב"ם דהמפיס מורסא אינו חייב אל משום מכה בפטיש, ורש"י ס"ל דחייב משום בונה. עכת"ד. ע"ש. וראה גם בדבריו שם (סי' רטו, אות ג), ע"ש.

וא"כ יוצא מדבריו אלו של האבני נזר, דס"ל כי הא בהא תליא אולם בגוונא אחריתי, דרש"י דס"ל דאין בנין וסתירה בכלים וצריך למילף מקרא דויבן את הצלע, דיש בנין וסתירה באדם, ממילא יוצא לדבריו דבכל גווני איכא בונה באדם גם במקצת. ולעומת זה לדעת הרמב"ם ודעימיה דס"ל דיש בנין בעושה כלי מתחילתו וממילא ה"ה בבונה בנין בכל גוף האדם, ואינו צריך למילף מהאי קרא דויבן וגו' דיש בנין בגוף האדם דהם משיאים פסוק זה לדבר אחר, ממילא ס"ל דבבונה במקצת מגוף האדם דאינו חייב משום בונה, אלא משום מכבפ"ט. ועכ"פ הדברים מיושבים, מדוע רש"י דס"ל דאין בנין וסתירה בכלים ס"ל דיש בנין באדם, והיינו משום דגלי האי קרא דויבן וגו' דגוף האדם חשיב כמחובר ואית ביה משום בנין.
למטה