למעלה
ג
ומעתה נובין
ונידון בנידון דידן, דהנה בגמ' דשבת (מז,
ע"א) אמרינן מטה של פרקים לא יחזיר ואם החזיר פטור
אבל אסור, ולא יתקע ואם תקע חייב חטאת, ורשב"ג
אומר אם היה רפוי מותר, וכתב מרן בב"י (סי' שיג) דהרי"ף
והרא"ש (שם) והרמב"ם
(פכ"ב, דשבת, ה"ו) פסקו דהלכה כרשב"ג, וכתב הב"י, ונראה
מרבריו של הרמב"ם שם דהא דאמרינן דאם
היה רפוי מותר היינו לומר שהוא דבר העשוי להיות רפוי ומשום הכי שרי, אבל אם הוא
דבר העשוי להיות מהודק, אע"פ שעכשיו כשמחזירו מניחו רפוי אסור, וכ"נ ממה שאמר הטור בסמוך גבי כוס של פרקים שמותר
להחזירו לפי שאין דרך להדקו, דמשמע הא אם דרך להדקו
אסור להחזירו אפילו מניחו רפוי. וכן נראה מדברי הגהות אשרי שם. וכ"כ בכלבו
בשם הראב"ד, דברים שאין אדם מקפיד עליהם אם יתנועע
בתוך החור מותר להכניסן בחורין שאין לגזור שמא יתקע אלא בדבר שצריך להיות מעמידו
בדוחק, וכתב ה"ה בפכ"ו גבי מנורה של חוליות
בשם הרשב"א דרפוי ואינו
רפוי נמי אסור. עכת"ד. ע"ש. ומבואר מדברי הב"י הללו דלעולם כל דבר
שדרכו להיות תמיד רפוי שרי להחזירו, וכ"פ מרן בשו"ע (שם, בס"ו) שכתב, מטה של פרקים אסור להחזירה
ולהדקה ואם תקע חייב חטאת, ואם היא (דרכה להיות) רפויה מותר לכתחילה, ע"כ. ומעתה לפ"ז הכ"נ
י"ל לגבי נידון דידן, בענין עמורי הס"ת,
שהדרך הוא שמכניסים אותם לנקב המיוחד להם אשר נמצא בנרתיק הס"ת,
אין הדרך להדקם בנקבים אלו, ויתרה מזו, דלא רק שאין הדרך להדקם, אלא מעיקרא עושים
את הנקב רחב יותר מן העמודים כדי שעמודי שמים ירופפ"ו.
שיהיו רופפים ולא מהודקים, כדי שיוכללו לגלול את הס"ת
בנקל. א"כ בפשטות הוי כהא דכתב הראב"ד בשם הכלבו, דדברים שאין אדם מקפיד עליהם שיתנועעו בתוך החור מותר להחזירו,
ועדיפא מינה הווי הכא, כי
כאמור אדרבה מקפיד שלא יהיו תקועים כלל אלא רופפים. וממילא שפיר דמי להחזיר את עמודי הס"ת
למקומם בנקבים שבנרתיק וליכא למיחש
ביה משום בונה, או מכבפ"ט. [ובפרט לפי דעת הסמ"ג אשר הובא באורחות חיים (סי' קכא),
שהביאו ג"כ במג"א (שם, סקי"א)
דס"ל שלא אסרינן להחזיר
כלי שנתפרק אלא דוקא בדבר שצריך גבורה ואומנות, אבל דבר
שאינו צריך לגבורה ואומנות שרי להחזירו, ממילא ג"כ הכא
הרי אין צריך להיות נאזר בגבורה להכניס את עמודי הס"ת
לנקב שבנרתיק, אלא מניחו שם בנקב ודיו, כי כאמור אדרבה רצונו שיהיה העמוד רופף
בתוך הנקב, ואם כי דעת מרן נוטה לדעת הכלבו בשם הראב"ד הנ"ל, דלא שרי להחזיר אלא רק דבר שדרכו
להיות רפוי הא לאו הכי לא, עי' בפרי מגדים (סי' שיג, באשל אברהם - סקי"א). מ"מ שפיר חזי לאצטרופי
דעת הסמ"ג נמי לקולא, וק"ל].
ומכיון שכן דשרי להחזיר
העמודים הללו דהס"ת לנקבים שבנרתיק, ה"ה נמי דיהיה מותר ג"כ להוציאם
מעיקרא מתוך הנרתיק וליכא למיחש
למידי, כי הא דכתב הגר"ז
(בסי' שיג, אות טז) דמותר
ליטול הדלתות מהכלים בכל ענין, אם אינן תקועין בהם בחוזק ואין בזה משום סותר מפני שאין בנין וסתירה
בכלים. אבל אם הן תקועים בחוזק יש בפריקתן משום סותר, ע"ש. והרי הכא בענין עמודי הס"ת הרי הם לעולם רופפים, כאמור, כדי שיוכל לגלול הס"ת בנקל, וממילא ליכא למיחש ביה משום סותר כשמוציא העמודים. וראה גם בכף החיים (סי'
שיג, סקע"ח). ע"ש. ובפרט במקום הצורך כי הא דנידון דהכא, שרוצים להוציא את
עמודי הס"ת, כדי שיוכלו לגלול הס"ת
מפרשה לפרשה בנקל, דאם יגללו אותו בנרתיק יקח הדבר יותר זמן, כי יצטרכו לגוללו יותר בנחת. וחיישינן בכה"ג לכבוד הציבור וטירחא דציבורא עי' יומא (ע, ע"א),
וכדפסק נמי מרן בשו"ע אור"ח (סי' קמד, ס"ג) שכתב שם, אין גוללין
ס"ת בציבור מפני כבוד הציבור (ופרש"י ביומא
שם, שיהיו מצפין ודוממין לכך, וגירסת
האורחות חיים (בהל' קס"ת, סי' מה) מפני טורח ציבור)
ואם אין להם אלא ס"ת אחד והם צריכים לקרוא בשני ענינים
גוללין וידחה כבוד הציבור. ע"כ.
ודעת הרשב"א בתשובה שהביא מרן בב"י (שם) דאה"נ במקום דליכא אלא ס"ת
אחד יקראו הפרשה השניה מתוך החומש, ובלבד שלא יגלול
בפני הציבור, ואומנם כאמור דלהלכה נקטינן כהמרדכי והריטב"א אשר הובאו
בב"י (שם) דגוללים הס"ת
אף בפני הציבור, וכדפסק נמי
מרן דמוטב שידחה כבוד הציבור ולא תדחה תקנת חכמים. ועי'
בכף החיים (סי' קמד, ס"ק
טוב). ע"ש. עכ"פ כמה שאפשר לזרז הגלילה עדיף טפי, ולכן איכא למסמך על האי סברא לאצטרפוי
להוציא הס"ת מתוך הנרתיק ולהחזירו, ובפרט לפי
האמור דליכא למיחש בהכי למידי.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi