למעלה
ב
ומעתה לפי ביאורו של הב"י ודעימיה בדברי הרמב"ם, דס"ל כי למסקנת הגמ' דשבת (קכב,
ע"ב) לא אמרינן בלול של תרנגולין
כיון דמחברי לקרקע כקרקע דמי, ולעולם אף כלים המחוברים
לקרקע דינם ככלים סתם, דאין האיסור בהם אלא מדרבנן, גזירה
שמא יתקע. ממילא יוצא דכל שאין הדרך לתקוע בו, שרי כענין בנין וסתירה בכלים דחזינן
מדברי הראשונים הרי"ף הרמב"ם
והרא"ש דפסקו כדעת רשב"ג בגמ' דשבת (מז, ע"א) דכל שדרכו להיות רפוי מותר לכתחילה להחזירו בשבת, ולא גזרינן שמא יתקע, וכדפסק נמי מרן בשו"ע (סי' שיג, ס"ו),
וכנ"ל בדברינו בסימן הקודם. וא"כ לכאורה לפ"ז, יש לומר בענין זה דנידון דידן, שרוצה להחליף את הבלון שנתרוקן בבלון חדש, וצריך לפתוח
את הברגת צינור הגאז המחובר לבלון הישן ולחברו לבלון
החדש. כי הנה אע"ג דהצינור הזה הוא מחובר לקיר הבנין במסמרים בל ימוט, והוי ממש כענין לול תרנגולים שהוא מחובר לקרקע, מ"מ עדיין
יש לומר דענין הרכבת הצינור ע"ג מיכל הגאז ופירוקו ממנו לא דמי לדלת לול של תרנגולין
דאין נוטלין אותה ואין מחזירין אותה, דהא התם הוי טעמא גזירה שמא יתקע כדביאר הרמב"ם הנ"ל, משא"כ
הכא בענין זה שם ההברגה אשר
על ידיה מחברים את המיכל לצינור, י"ל דהוי כי הא דכתב הט"ז (סי' שיג, סק"ז)
על דבריו של מרן (שם, בסעיף ו) שכתב, מטה של פרקים אסור להדקה ולהחזירה וכו' ואם היא (דרכה להיות - הג"ה)
רפויה מותר לכתחילה. וכוס של פרקים מותר לפרקו ולהחזירו בשבת, ויש מי שאומר שדין
הכוס כדין המטה. וכתב ע"ז הט"ז, נודות של בדיל
שיש להם שרוי"ף אסור להדקם בחוזק כמו מטה של פרקים.
ולדעה אחרונה היה מקום לאסור אפילו להדקם ברפיון כיון שדרך להדקה. אלא נראה דדוקא בכוס יש מי שמחמיר כיון שא"צ לפרקן, כי עיקר
תשמישו שלא ע"י פירוק, משא"כ בנוד שעיקר
תשמישו ע"י פירוק תמיד, לא מקרי גמר מלאכה אפי' אם הוא תוקע
בחוזק השרויי"ף. ע"כ.
וכן מתבאר כיוצ"ב מדברי המג"א
(שם, סקי"ב) שכתב, דכוסות
שלנו העשויים בחריצים סביב ומהודקים בחוזק לכו"ע
אסור, ול"ד לכיסוי הכלים שעשויים כך (בהברגה של שרופי"ן
ועי"ז הוא מהודק היטב - לבושי שרד שם), דהתם אין עשויים לקיים רק לפותחן ולסוגרן תמיד, ע"ש. וחזינן מרברי הט"ז והמג"א הללו דס"ל דשרי להדק ולסגור הנודות והכלים
שיש להם הברגה ואע"ג שמהדקם בחוזק, דהיות ועיקר תשמישו הוא ע"י פירוק
תמיד, לא מקרי גמר מלאכה אפילו אם תוקע בחוזק. וכ"פ
ג"כ הגר"ז בשו"ע
שלו (סי' שיג, סעיף כא), דכיסוי
הכלים העשוי בחריצים סביב אע"פ שמהדקים אותם בחוזק מאוד עפ"י הכלי אין
בזה שום איסור, לא בנטילתם משום סתירה, ולא בחזירתן משום בנין לפי שאינן עשויים
לקיום כלל, רק לפותחן ולסוגרן תדיר, גם בשבת עצמה וכו',
ע"ש. וראה גם באליה רבא (סי' שיג, סק"י) ובפרמ"ג (במשב"ז, ובאשל
אברהם שם) ע"ש.
וא"כ הרי ההברגה הזאת שעושה
עתה במה שמחבר את צינור הגאז עם הבלון, זוהי הברגה
שהדרך הוא לפותחה ולסוגרה תמיד, כדי להחליף מידי פעם בפעם את בלון הגאז הישן שנתרוקן בחדש מלא. וממילא הרי לפי המתבאר דכל כה"ג שרי אע"ג שמהדק
אפילו בחוזק. והן אמת שבס' תהילה לדוד (סי' שיג, סקי"ז)
עמד לפקפק על דברי הט"ז והמג"א מהא דאמרינן בגמ' שבת (מז, ע"א) דקנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור. ופרש"י שאין זה גמרו שהרי צריך לחזור ולפרקו תמיד. וכ"מ בירושלמי (ר"פ הבונה). הרי חזינן דאע"ג שהדרך הוא לפרקו
תמיד, ג"כ הוי איסורא בהכי
להחזירו. ע"ש. אומנם הנה ראיתי למו"ר מרן מלכא
שליט"א בשו"ת יבי"א ח"ג
(חאור"ח, סי' כא, אות ו)
שעמד בדבריו אלו של התהל"ד, וכתב ליישב, דיש לומר דהתם מיירי בענין
קנה של סיידין שצריך אומן להחזיר הקנים של הפרקים, דבכה"ג איסורא מיהא איכא. אבל אה"נ אם הדיוט יכול להחזירו מותר לכתחילה. וכמו שמתבאר
מדברי הרמב"ן הרשב"א
הריטב"א מאירי והר"ן
בשבת (קב, ע"ב), דכל שצריך אומן בחזרתו איכא ביה איסור דבנו"ב, אבל אה"נ אם הדיוט יכול להחזירו ליכא
ביה איסורא. וגם דמי הא למ"ש
בשבת (מז, ע"א) אחר דין זה דקנה
של סיידין, קרן פשוטה אסור, ופרש"י,
דמעשה אומן אלא שמכניסו בריוח
ודרכו לפרקו תמיד, וע"ע לקמן בדברינו במה שכתבנו להביא בס"ד ראיה
לחילוקו זה של מו"ר, מדברי האבני נזר בתשו' חאור"ח (סי' ריא, אות יט) יעו"ש. ועמד שם מו"ר
שליט"א ג"כ על דברי החזו"א בהל' שבת (סי'
נ, אות ט) שכתב שם, דמ"ש הט"ז והמג"א הנ"ל שמותר לתקוע כיסוי הכלים כיון שעומדים
לסוגרם ולפותחם, היינו דוקא בכיסוי שאין סתימת הכלי
חשובה בנין אלא שימוש, שכלי הסתום לעולם אינו כלי, וכל ענין
הכלי להיות פתוח להשתמש בו ולכסותו שלא בשעת השימוש, הלכך אין הכיסוי והכלי חשובים
כאחד, אלא שני גשמים
משתתפים בשימוש. אבל כל שההרכבה
דרושה לשימוש אף תיקון לשעה אסור, כמו קנה של סיידין דקיי"ל בשבת (מז, ע"א) שאם
החזיר פטור אבל אסור. ע"כ. וא"כ מדבריו אלו
של החזו"א מתבאר שדוקא
כיסוי של כלים שרי להרכיבם, אבל לעולם כל שההרכבה דרושה לצורך עצם השימוש בכלי
אסור. ולכן הוקשה לו למו"ר שליט"א שם, במאי דדן התם בענין
השימוש בסיפולוקס בשבת שאחר שממלאים את המיכל במים, צריך להרכיב עליו את הכיסוי
שזוהי הרכבה ע"י הברגה, ולכאורה לפי דברי החזו"א
יהיה אסור להרכיבו, משום דההרכבה היא לצורך השימוש שללא
שירכיב עליו את הכיסוי הזה אינו יכול לעשות את המי סודה, שהרי בכיסוי הזה צריך
להכניס את בלוני הגאז וכו', והוא
שמביא החזו"א לדבריו ראיה מקנה של סיידין וכו'. אולם כתב שם מו"ר
שליט"א, דלפי הישוב הנ"ל דשאני
קנה של סיידין שצריך אומן בחזרתו מיושב שפיר. ולכן יש
לומר דאה"נ דכל כה"ג שאין צריך אומן בחזרתו, שרי להרכיבו בכל גווני אף
אם צריך להרכבה זו לצורך השימוש בכלי. ע"ש.
וממילא לפ"ז ה"ה נמי דיש לומר בנידון דידן, דאע"ג שההברגה הזאת שמחבר בה את צינור הגאז עם הבלון היא דרושה לצורך השימוש, שהרי בלעדי כן אין
שימוש בבלון הגאז ובצינור, דצריך
לחבר הצינור לבלון הגאז בהברגה חזקה ויציבה כדי שהגאז לא ידלוף החוצה, כי גז חיש ונעופה,
אפ"ה יהיה מותר להבריגו לפי מה שנתיישב קושיית החזו"א מראייתו בדברי הגמ' בשבת
(מז, ע"א) בענין קנה של
סיידין, וע"ש עוד בדברי מו"ר שהביא את המאמר
מרדכי (סי' שיג, סקי"א), שעמד לפקפק על דברי המג"א שם שאסר בפשיטות להחזיר כוס של פרקים שלנו, העשוי
בחריצים בחוזק. שנראה שכיון שכל שעשוי בחריצים נקל לפרקו אפי' שלא ע"י אומן, ואפי'
יתקע לא יוסיף כלום. יש להתיר אפי' דרכו להיות מהודק. והאריך בזה הרבה, ונסתייע
מדברי רה"ג והרי"ף
שלפי דבריהם יש להתיר בדבר זה, ושכן הוא דעת הרמב"ן
והרשב"א והר"ן
ועוד, ואף שמדברי התוס' לחד שינוייא
נראה להחמיר ושכ"נ מדברי הרמב"ם
וכו' כשנעמוד למנין נמצא
שרבו המתירים על האוסרים, ושכ"נ דעת מרן בב"י
ובשו"ע. אלא כיון דנפק מפומיה דהמג"א נכון להחמיר, עכת"ד.
וא"כ לפי דבריו אלו של המאמ"ר יש ליישב עוד
הקושיה מקנה של סיידין, דשאני
קנה של סיידין שאפשר לתקוע בחוזק וגזרינן
ביה שמא יתקע, אבל ע"י חריצין אין לחוש, ואפי' בכוס
של פרקים המהודק יש להקל לדעת המאמ"ר מעיקר הדין. ולכן
העלה שם דאה"נ דמותר
להבריג את כיסוי הסיפולוקס ע"ג, כיון דעשוי לפתוח
ולסגור תמיד.
וגם הביא זכר לדבר, מענין מה שנוהגים העולם ביו"ט שכשרוצים למלאות נפט
במנורת הלאמפ"א או בפתיליה של בישול, שמפרקים את
הכיסוי המהודק בחריצים ואחר שנותנים בו הנפט חוזרים ומרכיבים את הכיסוי ומהדקים
אותו שנית ע"י החריצים, ואין פוצה פה ומצפצף, ושכ"כ המשנ"ב
בביאור הלכה (סי' תקיד, ס"ב) ד"ה נר, ואם איתא לחילוק החזו"א דכל שההברגה היא לצורך השימוש אסור, איך נהגו להקל בזה הרי
דרך תשמישה של המנורה הוא עי"ז, וא"א להשתמש
בה כשהיא פתוחה. הא הוי מתקן מנא ביו"ט. והא ניחא לתירוץ ראשון שכתבו התוס' בביצה (כב, ע"א) ד"ה
וב"ה, דביו"ט הקילו להחזיר מנורה של חוליות
ולא החמירו חכמים הואיל ואין בנין וסתירה בכלים, משא"כ
בשבת. לפ"ז י"ל גם הכא
לא מקילים להחזיר ההברגה אלא ביו"ט, משא"כ החזו"א מיירי בשבת. אבל לאידך
שינויא דלא שאני לן בין שבת ליו"ט ואשר בפשטות
נראה שזהו עיקר תירוצם, כיון שהובא בפיסקי התוס' שם וכו' א"כ משמע שאין
לחלק בזה בין שבת ליו"ט, וא"כ שפיר יש להביא ראיה ממאי דחזינן דשרי להחזיר את כיסוי הלאמפ"א ע"ג מנורת הנפט ביו"ט, דמהא חזינן דבענין
הברגת כיסוי הכלים ודומיהם ליכא בהו משום בנין וסתירה. ושכן
חזינן נמי מדברי הגרי"ח בס' בן איש חי ש"ב (פר' ויקהל, סעיף ה) שפסק
דמותר, להשתמש בשבת בכלי מתכת ששמים בו מי ורדים, שיש
לו חריצים בראשו ומתפרק ומתחבר הכיסוי ע"י החריצים, דמותר
לפרקו ולהחזירו בשבת, ואפי' מהדקו בדוחק מותר כיון שעשוי לפתחו ולסגרו תמיד בכדי
לתת בו את מי הורדים, וכל שדרכו בכך תדיר מותר. ע"ש. ושכ"כ כיוצ"ב בס' מאורי אור (חלק באר שבע דק"י,
ע"ב) יעו"ש, עכת"ד מו"ר מרן מלכא שליט"א שם בקיצור נמרץ, יעו"ש.
וראה גם בדברי מו"ר בשו"ת יבי"א ח"ר (חאור"ח, סי' לב, אות
יא), ובס' קול סיני הל' מכה בפטיש, (הערה 24 - 25) ע"ש. וע"ע בזה בענין הרכבה ע"י הברגה, במש"כ
בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד, סי' קכב), ע"ש. וראה
גם בשו"ת הר צבי חאור"ח ח"א (סי' קצו), ובהערות
הרר"י בשדה (שם, הערה ז), ע"ש. וראה גם בשו"ת
פעולת צדיק (ח"ב, סי' רסד),
ובשו"ת היכל יצחק (סי' מא), ע"ש.
וא"כ כאמור לפ"ז י"ל נמי בענין
זה של הברגת צינור הגאז, דהיות והוא עשוי לפתוח ולסגור
תמיד כפעם בפעם לקראת מהלכים, להחליף מיכל ישן בחדש, אה"נ
דשרי, ובפרט לפי דברי המאמ"ר
דכל אשר הוא עשוי בהברגה ליכא
ביה גזירה דשמא יתקע כלל, משום דאפילו
אם יתקע לא יוסיף כלום. ומה גם דבנידון דידן יש להוסיף ולומר, דאף לדעת החזו"א דס"ל דכל שהרכבת החלקים היא לצורך השימוש בכלי אה"נ
דאסור להרכיבם, ובנידון דידן
כן הוא כיון שהרכבה זו של צינור הגאז למיכל היא לצורך
השימוש, שבלעדי שהצינור יהיה מהודק היטב למיכל א"א להשתמש בגאז, מ"מ לפי דברי התוס' בביצה
הנ"ל (בדף כב, ע"א) ד"ה וב"ה, שעמדו
לחלק בין שבת ליו"ט, דיו"ט קיל טפי, ולהכי התירו חכמים לטלטל
ולהחזיר מנורה של חוליות, הואיל ומדאוריתא אין בנין
בכלים, ואע"ג שבשבת החמירו. יעו"ש. ממילא ה"נ י"ל דהיות ונידון דידן הוי ביו"ט, איכא למימר דהחזו"א אודיי אודיי, ובפרט שכן היא שיטת הרמב"ם
דמהמבואר מדבריו (בפ"ד, דיו"ט,
הי"ג) מבואר דס"ל לחלק כתירוץ זה של התוס', וכמו שביאר ג"כ הגר"א
בביאוריו לשו"ע (סי' תקיט,
אות ד) את דברי הרמב"ם הכי, ע"ש. ולכן אע"ג
שלפי התירוץ השני בתוס' שם מבואר דאין
הבדל בין יו"ט לשבת בזה, ונראה שכן הוא עיקר דעתם (כמו שכתבנו מזה בס"ד
בסימן הקודם), מ"מ הא אנן לשיטתיה
דהרמב"ם קיימינן הכא. ובכלל דלענין עיקרא דמילתא נקטינן כדברי שאר
האחרונים וכדפסק מו"ר שליט"א דלעולם לא מפלגינן בין הרכבה
להרכבה, וכל שהיא עשויה ע"י הברגה שרי.
[והן אמת כי ראיתי מקדם בשו"ת נצח יוסף (סי' לד), אשר
עמד לדון שם, במנורת חשמל שנשרפה ביו"ט, אם מותר להחליפה במנורה חדשה, בשעה
שזרם החשמל מפסיק. ועמד לדון שם בענין זה מכמה צדדים, וכשדן
מצד ענין הברגת המנורה לבית קיבול שלה, עמד להביא
הראיות הנ"ל שהזכירם מו"ר בשו"ת יבי"א
בענין מנורת הנפט שפותחים וסוגרים את ההברגה למלאות
אותה בנפט, וכן ענין הכלי שמזלפים בו מי בשמים שהזכיר
הרב בא"ח שפותחים וסוגרים אותו מפעם לפעם למלאותו וכו', דמזה מבואר דליכא בהברגה משום תקיעה אפילו כשיהדקם בחוזק היות ועשוי להפתח ולהסגר, ומהכי דן נמי לנידון דידיה דשרי להבריג המנורה לבית קיבול שלה וליכא
ביה משום תוקע וכו', ע"ש. אומנם הלום ראיתי
לידידינו הגר"מ הלוי נר"ו
בשו"ת תפלה למשה ח"ב הנדפ"מ
(סי' כ, אות ו) אשר ג"כ דן התם בענין זה של החלפת
המנורה ביו"ט, ובין בתרי אמרותיו עמד להעיר על דבריו הנ"ל של הרב נצח יוסף, במה שהביא ראיה להתיר את הברגת המנורה,
מענין הברגה במנורת נפט וכלי של בשמים, וז"ל: לא
ידעתי בעניותי מה ראיה מזה לנ"ד, ושאני התם שדרך תמיד לפרק ההברגה ולחזור
ולהבריג ודמי לכיסוי הכלים שכתבו המג"א והט"ז,
דשרי. משא"כ במנורת
חשמל שאין דרך לפרקה ולחזור ולחברה, ועד שתשרף היא
קבועה ועומדת במקום שחברה, וה"ז דומה לכוס של
פרקים שכתב המג"א דאסור
משום בונה, עכ"ל, ע"ש. [וכוונתו לדברי המג"א
(סי' שיג, סקי"ב) הנ"ל בענין
כוס של פרקים, שכתב שם, ונ"ל דכוסות
שלנו העשויים בחריצים סביב ומהודקים בחוזק לכו"ע
אסור ול"ד לכיסוי הכלים העשויים כך, דהתם אין
עשויים לקיים רק לפותחן ולסגרן תמיד, ע"כ]. והן
אמת שהערתו של הרה"ג הנ"ל יקרה היא, כי יש לחלק בין ענין
מנורת הנפט לענין החלפת המנורה, דאת מנורת הנפט הוא
פותח מפעם לפעם עוד בעודה כלי, משא"כ במנורת החשמל
שכל זמן שעודה כלי
אינו נוגע בה כלל, ומניחה במקומה
בבית קיבול שלה, ורק לאחר שנשרפה ויצאה מכלל כלי הוא מפרק אותה, וכל זמן שהיא כלי
לית בה פירוקא כלל, א"כ אינו דומה למנורת הנפט. [וצ"ל
בדבריו, דאע"ג דלפעמים
נצרך אדם למנורה ומפרק מנורה שכבר מחוברת ואח"כ שוב מחזירה, מ"מ זהו
בפעמים נדירות ולא חשיב דרכו ושימושו בכך כבמנורת הנפט
שהפירוק הוא תדיר ונעשה לצורך השימוש בכלי, וק"ל]. מ"מ איך שיהיה לגבי
נידון דידן במיכל הגאז, אע"ג
שבשעה שמחברים ומרכיבים אותו לצינור אין הדעת לפתוח אותו כלל עד שיגמר הגאז שבמיכל, עדין יש לומר דהוי כענין
מנורה של נפט, וכלי של בשמים שדיבר בו הבא"ח. שהרי
המיכל הזה בשעה שנגמר בו הגאז, אין הוא יוצא מכלל כלי, כענין המנורה שבשעה שנשרפה אין בה יותר שימוש דלמאי נצרכא ליה, אלא רק שהתוכן
שבו נגמר והוא מצידו נשאר כלי העומד למילוי בגאז, והרי
זה ממש דומה לכיסוי הכלים דמיירי בהו הט"ז והמג"א דגם שם כך הוא דרך הכלי שסוגרים אותו כשהוא מלא
וכשהוא ריק פותחים אותו, וכן להיפך, ומ"מ לעולם הוא בגדר כלי אלא שממלאים
אותו לצורך השימוש בו וכן נמי הענין
במנורת הנפט וכלי של בשמים שבזמן שהם מלאים הם סגורים וכשנגמר התוכן שבהם פותחים
את ראשיהם למלאותם ושוב סוגרים אותם, ומשו"ה חשיבי שדרכם להפתח ולהסגר, משא"כ במנורה דכל זמן שהיא
כלי אינה עומדת לפתיחה, וכשפותחים אותה זהו בזמן שכבר נשרפה, ואז אינה בגדר כלי. וק"ל].
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi