למעלה
ג
ברם בקושטא, כל האי שקלא וטריא לא הוי אלא לדעת הרמב"ם והרי"ף הנ"ל,
ע"פ מאי דביארו המפרשים בדבריהם, דאינהו ס"ל דלעולם אף בכלים המחוברים בקרקע, למסקנת הגמ'
אין דינם כקרקע אלא דינם ככלים, וכל האיסור בהם גזירה שמא יתקע. ולפ"ז היה מקום לומר כי אע"ג דצינורות
הגאז מחוברים לבנין ולקרקע אפ"ה
דינם כתלוש, דרק תקיעה אסור בהם, והיות והרכבת מיכל הגאז אליהם נעשית ע"י הברגה, לא חשיב
בהכי תוקע כנ"ל, כיון שעשוי לפרקו מידי פעם בפעם כדכתבו הט"ז והמג"א
והאחרונים הנז', ומשו"ה
יהיה מותר לפתוח את הברגת הצינור מהבלון הישן שנתרוקן ולהרכיבו על הבלון החדש המלא.
[וכן נמי צירופא הוי דברי המאמ"ר הנ"ל, דכל
שמרכיבים אותו ע"י הברגה ליכא ביה משום תוקע, כיון
שאפילו יתקע לא יוסיף כלום, שהרי אפשר לפותחו אפי' ע"י הדיוט. ובאמת לפי
דבריו אלה של המאמ"ר יש לעמוד נמי
בהא דעמדו לדון בשו"ת מנחת יצחק (ח"ט, סי' לח), ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו, סי' לב)
בענין סטנדר שאפשר להגביהו ולהנמיכו ע"י חיזוק
ברגים ופתיחתם, אי שרי לעשות כן בשבת, וליכא ביה חשש דשמא יתקע, והביאו לדון דדילמא
עדיף הכא מענין הברגה סתם, כיון
שאין ההברגה נכנסת בגוף העמוד אלא הוא רק מתהדק ונלחץ איליו וכו',
ע"ש, ואמנם לפי דברי המאמ"ר דחזינן דס"ל דבענין הברגה ליכא כלל מעיקר דינא משום תוקע, יש כאן צד גדול להתיר בזה, עי' בס' נחל זרד
בקונטרס סיפולוקס פרק ו' (עמ' שט) מש"כ בענין זה של הגבהת והנמכת סטנדר בשבת, וכבר דנו בזה בעוד
מהאחרונים, ואכמ"ל בזה. ומ"מ ע"ש עוד בס' נחל זרד (עמוד רפ) במה שכתב שם, כי אין לצרף את דעת המאמ"ר
בענין זה של הברגה אפילו לס"ס, כיון שלא מצינו מי
שסובר כמותו ובפרט שגם המאמ"ר גופיה רק מסתפק בזה.
ע"ש].
ואף גם זאת יש לומר, דכל זה דשרינן את הברגת הצינור
למיכל, זהו דוקא היכא
שההברגה נעשית ביד. כלומר שההברגה מיועדת מעיקרא להעשות
ביד, אבל באותם ההרכבות אשר הברגת הצינור למיכל צריכה להיות ע"י כלי (כמפתח
ברגים וכו') איכא לעיוני דהא אז י"ל דהוי כדבר שצריך
גבורה ואומנות אשר הביא המג"א (סי' שיג, סקי"א) בשם הסמ"ג דאיכא ביה משום בנין, וכנ"ל נמי
בשם הראשונים. והרי עד כאן לא הבאנו ליישב הקושיא מקנה של סיידין,
על דברי הט"ז והמג"א דשרו
הברגה בענין שדרכו לפתוח ולסגור, כי י"ל דשאני קנה של סיידין דאע"ג דדרכו לפתוח ולסגור, מ"מ הרכבתו צריכה מעשה אומן, ולהכי אסור, משא"כ בענין הט"ז והמג"א דאין צריך בזה מעשה אומן, של גבורה ואומנות. וראה גם היטב בשו"ת
מנחת יצחק ח"ד (סי' קכב, אות כא)
שמבואר בדבריו דבעיקר טעמא דשרינן ענין הרכבה של הברגה, משום
שא"צ בזה גבורה ואומנות, הא לא"ה לא. יעו"ש. וגם מפשט דברי הפוסקים דמיירי
בענין הברגה מתבאר דלא דנו אלא כשמרכיב ביד, אבל אה"נ כשצריך להרכיב בכלי לא, (וגם בענין
הסיפולוקס, אע"ג שהדיון התם בענין הברגת בלון הגאז שהוא מוכנס בתוך כלי ומרכיבים הכלי ע"ג המיכל, אין
זה נחשב שמרכיב את הבלון ע"י כלי משום שעצם הבלון לא נברג
כלל, אלא כל ההברגה היא בידית הזאת שהבלון שבתוכה ובכך הבלון נהדק היטב בתוך החור
שנכנס לשם הגאז, והוא פורץ מתוך הבלון לתוך המיכל. וא"כ
נמצא דההברגה היא בכלי, ואת הכלי הוא מבריג ביד, ודו"ק). ושו"ר בס' אור
יצחק (יעקובוביץ, על פעילות מבצעית בצה"ל) (עמוד 84),
אשר כתב שם ג"כ בפשיטות, דאף דשרינן
ענין הברגה בשבת הני מילי דוקא שאינו נעזר בשום כלי
לצורך חיבור זה, ע"ש.
[וכן נמי יש להתבונן בענין זה של מפתח בורגים, אם שרי
כלל להשתמש בו אפילו לדבר ההיתר. (דהא בפשטות הוי ככלי שמלאכתו לאיסור, דלצורך גופו ומקומו שרי. עי' בשו"ע
(סי' שח, ס"ג) ובאחרונים שם, וראה גם בחי' רע"א לשבת (לו, ע"א), ובחזו"א (סי' מג, סקי"ז),
ובשו"ת אבני אזר חאור"ח (סי' נה, אות ב), וע"ע בס' שלמי יהודה (עמוד י) ע"ש, ואכ"מ). באופן שצריך להתאימו לגודל ההברגה להרכיבה, וכגון
שרוצה לפתוח ע"י מפתח כזה פקק בקבוק "טמפו" שמהודק היטב, (ע"פ
דעת מו"ר שליט"א שהתיר לפתוח פקק כזה בשבת עי' בשו"ת יחוה דעת (ח"ב, סי' מב), ע"ש. ואשר כבר דברו מזה האחרונים עי' שש"כ (פרק
ט, סעיף יז), ע"ש). ועי' בפתח הדביר (סי' שיג, סק"ג) אשר עמד שם בארוכה אודות הדורבי"ן
(משקפת), שרוצה להסתכל בה בשבת, והאריך שם לבאר את כל סוגי המשקפות, שיש משקפת אשר
היא עשויה מג' חלקים ואחד צר מן השני, ובשעה שהיא סגורה אחד מוכנס בתוך השני, וכשרוצה
לפותחה מושך חלק מתוך חלק והוא מתארך שאינו יוצא מתוך החלק השני, אלא נתפס אחר
המשיכה בבליטה שבסוף החלק ואגב שהוא נדחק שם, ויש סוג שאחר המשיכה צריך להדק חלק
אל חלק ע"י ההברגה שבסוף החלק הראשון ובתחילת החלק השני. והעלה שם דכל אשר החלקים הללו לא התפרדו לגמרי אחד מהשני ליכא בהכי שום איסור, למשוך החלק
מתוך החלק השני כדי להאריכו, ואף בסוג זה שצריך להבריג חלק אחד לשני, כל שדרכו
לסגרו ולפתחו תמיד, כיון שאין ההידוק שעושה בו לקיום, שרי. ואח"כ המשיך וכתב (בסוף
הסעיף קטן שם) ד"ה ואחרי וכו', אודות דורבי"ן קטן שיש בו שתי בתי עינים
שאדם צופה בו בשתי עיניו, ויש גלגל אחד בין שניהם שע"י סיבובו מגביה חלק
העליון שבו ומאריכו, וכשמחזירו לצד אחר מתקצר. וכתב ע"ז, דנראה
שאופן דורבין זה אין בו שום ספק דודאי
מותר לפתחו ולסגרו, כיון שא"א לשלפו ולהפרידו לגמרי כדי שיהיה נחשב בונה
וסותר, ואין זה אלא כבתי עינים שפותחו ומניחו על צדעיו
וחוזר וסותמו, ומה גם שדורבין זה אף כשהוא סגור חזי
למלאכתו להביט מתוכו ולראות איזה דבר מרחוק, כאשר הניסיון יוכיח אלא שכשיפתחנו עד
שיעורו יביט בו יותר למרחוק, וא"כ לא חשיב הפתיחה
בנין לשווי מנא ולא הסגירה כסותר כלל, עכת"ד, ע"ש. וראה גם בכף החיים
סופר (סי' שיג, סקע"ג), שג"כ הביא את דבריו
של פתה"ד הנ"ל, ונראה שמסכים עימו דקבלם בשתיקה אשר היא כהודאה, ורק שהוסיף דנראה
שכל זה מיירי באופן שיש בו איזה צורך לשבת, ע"ש. וראה
גם בקצות השולחן (סי' קיט, בבדי השולחן, סקי"ב), ע"ש.
וראה גם בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו במילואים לסי' ו (עמוד רצו, ד"ה בנעם וכו'), אשר ג"כ כתב בענין כיוון המשקפת בשבת, שנראה שאין בזה שום איסור, בהיות
ואינו מחדש שום דבר בכלי, וזהו דרך שימושה לכוונה בכל פעם בכוון אחר לפי הצורך, וציין שם, שדן כן לפני החזו"א
והסכים עימו בפשיטות ע"ז, ע"ש. וראה גם בס' שש"כ (סי' טז, הערה קיא), ע"ש. ומעתה לכאורה יש לומר נמי, בענין זה של מפתח הברגים
שמגדילים ומקטינים את מקום אחיזת הבורג כפי הצורך ע"י גלגל שינים קטן, דלכאורה הוי כענין זה של המשקפת דחזינן דהסכימו האחרונים בזה להיתרא. אלא דיש לעמוד ע"ז מעט מדברי פתח הדביר הנ"ל
שכתב בענין ההיתרא של המשקפת,
אשר מכוונים אותה ע"י הגלגל, "דודאי מותר
לפתחו ולסגרו כיון שא"א לשלפו ולהפרידו לגמרי כדי שיהיה נחשב כבונה וסותר",
דלכאורה בענין מפתח הבורגים הנ"ל אינו כן, שהרי בסוגי המפתחות ישנם סוגים
שאם יגלגל את הגלגל יתר על המידה יגרום הדבר שיצא החלק העליון לגמרי מתוך המסילה, ויתפרק
המפתח באופן שצריך לחברו ותוקעו שוב דהוי בכה"ג
משום בונה כמבואר בפתה"ד הנ"ל. וכן נמי יש לעמוד עוד מלשונו של פתה"ד
שם שכתב "ומה גם שהדורבין הזה אף כשהוא סגור, חזי למלאכתו להביט מתוכו ולראות איזה דבר וכו', אלא כשיפתחנו עד שיעורו יביט יותר מרחוק". דלכאורה הכא בענין
המפתח הזה, הרי בלעדי שיכוון אותו אומנם שיוכל להבריג בו הברגה בגודל כזה שמכוון
בו כבר המפתח, מ"מ להברגה שהוא רוצה בה עכשיו אינו ראוי כלל. ואינו דומה
למשקפת שעיקר תכליתה היא הבטה וראיה ובכל גווני ראויה לתכלית זאת כמש"כ פתה"ד דגם כשהיא
סגורה אפשר להביט בה, משא"כ הכא
דאמנם תכלית מפתח זה הוא להבריג ובכל גווני סו"ס
היא ראויה לאיזה הברגה, מ"מ כל בורג הוא תכלית בפני עצמו, וכל שאינו מכוון
כגודל הבורג הרצוי עתה אינו ראוי לתכלית זו כלל, ומה גם שכשהוא סגור אינו ראוי
לשום תכלית אפילו לא לתכלית הכוללת של הברגת בורגים
שהרי א"א להבריג בו כלל, וצריך לכוון אותו, ונמצא דלא דמי כ"כ לענין הדורבין הזה, וק"ל, ודו"ק. אמנם מסתימת דברי הציץ אליעזר שלא ציין לכל
התנאים הללו, אלא כתב בסתמא שהיות וכן הוא דרך שימושו, ונמצא
שאינו מחדש שום דבר בכלי ושרי, ממילא י"ל נמי בענין המפתח הזה. וק"ל.
ומה גם דהנה
יש לעמוד בזה, אם ליכא בהכי
שמשתמש במפתח ברגים משום עובדין דחול,
ועי' בס' שערים המצויינים בהלכה (סי' פ, בקונטרס אחרון,
סקמ"ו) ד"ה בנידון, שהביא שם את לשון הרמב"ם (פכ"א דשבת) שכתב, לא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבוא לידי איסור
תורה, דמזה משמע דענין עובדין דחול היינו שיבוא ע"י
דבר זה לאיסור תורה, והביא שם ג"כ את דברי התפארת ישראל (בכלכלת שבת, סי' א) שכתב,
דעובדין דחול יש בו ג' אופנים,
א' שדומה לא' מהל"ט מלאכות, ב' כשיבוא מזה לאיסור
תורה, ג' משום טירחא יתירא, והביא
שם ג"כ את דברי הרמב"ן בחי' לשבת (ריש פ"כ), דשבות היינו עובדין דחול. אבל הר"ן (בריש שבת) גבי רדיית הפת כתב, דעובדין
דחול קיל משבות. ע"ש. וראה
גם באגלי טל (בסוף מלאכת מעמר, סי' י), מש"כ ג"כ
בענין זה דעובדין דחול, ועכ"פ איך שיהיה בנידון דהכא
יש לעיין בעיקר הדברים, אם שריא הברגת צינור הגאז לבלון ע"י מפתח ברגים זה, דדילמא
הוי כדבר שצריך גבורה ואומנות דשפיר איכא בכה"ג משום בונה, אפילו בהברגה
שדרכה להפתח. וצ"ב].
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi