למעלה
ד
וכאמור דכל
האי שקלא וטריא הוא לדעת הרמב"ם והרי"ף, אומנם
הנה מדברי מרן בשו"ע (סי' שח, סעיף ט) אשר כתב שם,
דלת של שידה תיבה ומגדל יכולים ליטלה מהם ואסור להחזירה
גזירה שמא יתקע, ושל לול ושל תרנגולים אסור בין ליטול בין להחזיר כיון דמחובר לקרקע אית ביה בנין וסתירה,
ע"כ. ומסתימת דבריו אלו של מרן מבואר דס"ל כי לול של תרנגולים וכיוצ"ב,
כיון דהוא מחובר לקרקע דינו כקרקע ממש דאית ביה משום
בונה בכל גווני. [ובפשטות צ"ל דמרן ס"ל כי הרמב"ם הוי יחידאה בשיטתו זו דהא דאמרינן בגמ' דשבת
(קכב, ע"א), גזירה שמא יתקע קאי
נמי אלול של תרנגולים. וכמבואר בדברי מרן בב"י (שם)
שהביא את דברי הר"ן דמתרץ
שפיר את דברי הרי"ף, וממילא נמצא שהרמב"ם יחיד בסברתו זו, ואין לצרף לו את דעת הרי"ף, וק"ל]. ועי' בט"ז (סי' שיג, סק"ה) אשר הביא שם את דברי הב"י
שכתב, וכבר נתבאר בסי' שח דדלתות הכלים מותר ליטלם
מהם בשבת, אבל לא דלתות במידי דמחובר לקרקע משום דהוי בונה, ומשמע דחייב
חטאת בין על נטילתן בין על חזרתן, ע"כ. והך משום
בונה דנקט היינו אמחזיר
וממילא הנוטלו הוי סותר וכו',
ומזה יש ללמוד דיש למחות מה שנוהגין בסעודות גדולות
בימות החמה, לסלק החלון ע"י עכו"ם בשבת, וזה איסור גדול כיון דהישראל חייב חטאת בזה בודאי אסור בעכו"ם משום שבות. וכ"ש
אותם שלוקחין הקווטירין מן
החלונות ואפי' ישראלים רגילים לעשות כן, ואינם יודעים שיש בזה חיוב חטאת. ע"כ. וכן מתבאר כיוצ"ב
בדברי המג"א (סי' שח, סקכ"ב)
שכתב שם, דכיון דמחובר לקרקע
וכו', ומחייב משום בונה (רמב"ם
פ"י, ומ"מ פכ"ב) וא"כ גם החלונות
אסור ליטול ולהחזיר דמחוברין הם, ע"כ.
ומדבריהם מבואר נמי דס"ל
דכל אשר הוא מחובר לקרקע חשיב
כקרקע, ולהכי אסור להוציא ולהחזיר דלתות וחלונות הבית, דאיכא בהכי משום בונה וסותר, (ועי'
היטב ג"כ בשו"ת פנים
מאירות (ח"ב,
סי' צד), ובשו"ת דבר שמואל (סי' רכג), ע"ש. וראה
גם בשו"ת ישכיל עבדי ח"ח (סי' כה, אות ה), ע"ש).
אמנם עי' בתורת שבת (סי' שח, סקי"ט) אשר כתב שם, דהנ"מ
דמבואר בט"ז ובמג"א
דאיכא חיוב חטאת בהסרת הדלתות והחלונות, דוקא היכא שבנאה מתחילה במחובר, אבל
היכא שהיו כלי עוד קודם שחברם דינו כמבואר לקמן (שם, סעיף
י) בענין כלי המחובר לקרקע בטיט, ככיסוי בור ודות שאם יש לכיסוי בית אחיזה שמוכחא
מילתא דלמשקל ולאהדורי עביד שרי לטלטלו ולהחזירו.
והכ"נ אם היה חלון או לול קודם שחברו לקרקע ממילא
דינו ככלי ומותר להוציאו ולהכניסו. ע"ש, אולם עי' בפרמ"ג
(שם, במשב"ז - סק"י)
שמבואר בדבריו דפליג על התו"ש,
דכתב שם, דדלת לול תרנגולים
לא דמיא לכיסוי בור ודות, דהתם לא הוי אלא כיסוי בעלמא ולהכי
מהני ליה בית אחיזה משא"כ
בענין הדלת הנ"ל, דיש לה ציר המחובר למשקוף חמיר טפי, וחשיב כמחובר, ולכן
אפילו כשיש לדלת בית אחיזה אסור לטלטלו. ע"ש. ומבואר מדברי הפרמ"ג דס"ל דאף בלול ודלת שהיו כלי בפ"ע, כיון שחברם עתה לקרקע
והדלת אחוזה בהם ע"י ציר, חשיב להו כקרקע, וממילא לכאורה הכ"נ
בענין דידן, שרוצה עתה לפרק
את הבלון הריק מצינור הגאז, ולהרכיב בו את הבלון המלא, דלפי המבואר בפרמ"ג דאע"ג דהוה כלי מעיקרו כל
שחברו לקרקע חשיב כקרקע, גם הכא
אפילו נימא דהצינור הזה חשיב כלי מעיקרו ואח"כ נתחבר לקרקע ע"י יתדות
ומסמרים לבל ימוט הרי חשיב
ליה כקרקע, וממילא אסור להרכיב בצינור הזה את מיכל הגאז
דהוה ליה כבונה וסותר בקרקע, דאסור
אפי' בכל שהוא. [ומשו"ה אע"ג דהחיבור נעשה ע"י הברגה, ואמרינן
כבר לעיל דכל הברגה כה"ג
לא חשיב כתוקע בחוזק, אין זה מעלה ומוריד לגבי בנין
בקרקע, שהרי האיסור בבנין המחובר לקרקע הוא אע"ג שאינו תוקע בחוזק, כהא דאסרינן להחזיר דלת של בית אע"פ שאינו תוקע בחוזק, שהרי
הדלת צריכה ליסוב על צירה, ואינו מהדק אותה בחוזק, והוי
בנין גרוע. וראה גם בקצות להגר"ח נאה (בבדי השולחן
סי' קיט, סק"ד) שהביא שם כיוצ"ב,
ע"ש. וראה גם בפי' המשניות תפארת ישראל (בכלכלת שבת, בענין
אוהל (אות ב), דף ו, ע"א) אשר ג"כ מבואר בדבריו כיוצ"ב
שכתב שם, דע"פ מאי דחזינן
בירושלמי (פ"ז, דשבת, סוה"ב),
דילפינן מלאכת בונה מכך שהיו נותנים קרשים ע"ג
אדנים, ופרכינן דהוי בנין ע"ג כלים, ומתרצינן, דאדנים כקרקע חשובים
והרי הקרשים לא היו מחוברים לאדנים, אלא רק תחובים בהם (כדאיתא
בשבת צח, ע"ב), וגם לא היו תחובים בהם בחוזק מדצריך
להוציאן במסע המחנות, וחזינן דחשיב
בכה"ג בונה. ע"ש. וראה גם במה שהביא התפ"י (שם, אות א) נמי, מענין חלונות ודלתות דכל שהם
מחוברים בצירים, אפי' אינם תחובים בחוזק חייב כשהוציאן מהצירים או מחזירן דדוקא בכלים גזרינן שמא יתקע בחוזק,
אבל בבנין אפי' באינו תקוע בחוזק חייב, יעו"ש. וכן
מבואר נמי בפשיטות בדברי החזו"א
בהל' שבת (סי' נ, אות י) ד"ה ר"מ וכו', דבמחזיר דלת של בור וכו', אפי' ברפוי
חייב. כיון שכן הוא דרך בנינם הו"ל בונה. ע"ש. וכ"כ נמי הפרמ"ג (סי' שיג, באשל
אברהם - סקי"א), דבמחובר
לקרקע אפילו רפוי אסור, דהוי בונה, ע"ש. וראה גם בכף החיים (סי' שח, סקפ"ג), ע"ש. וממילא הכ"נ
אע"ג דנימא דלא חשיב
ליה החיבור ע"י ההברגה כתוקע, מ"מ כיון דהוי בונה בקרקע הרי בכל גווני
אסור, וק"ל].
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi