The Books of HaRav HaGaon Pinhas Zbihi

למעלה
ט ומילה בלשוני, כי הנה י"ל בענין מיכל הגאז הריק דלאחר פירוקו מצינור הגאז, דשרי לפנותו ממקום מושבו המיוחד להנחת בלוני הגאז, כדי שיוכל להביא במקומו את מיכל הגאז המלא, וליכא למיחש ביה משום טלטול מוקצה, אע"ג שלעת עתה אין בו שימוש, שהרי נתרוקן הגאז שבתוכו. חדא, כי הנה י"ל דדמי להא דמבואר בדברי מרן בשו"ע (סי' שח, סעיף ו), שכתב שם, כל הכלים שנשברו אפילו בשבת מותר לטלטל שבריהם, ובלבד שיהיו ראויים לשום מלאכה, כגון שברי עריבה לכסות בה החבית, ושברי זכוכית לכסות בה פי הפך, אבל אם אינם ראויים לשום מלאכה, לא. ע"כ. הרי דמבואר בדברי מרן, דאפילו כלי שנשבר כל אשר יש לו איזה שימוש לא חשיב מוקצה. וא"כ הכא במיכל הגאז הזה לכאורה י"ל דעדיפא מיניה, שהרי עדין הוא ראוי ועומד לתשמישו הראשון, שלאחר שימלאו בו שוב גאז יהיה ראוי לשימושו הקודם. אלא רק שלעת עתה נתרוקן בו הגאז, והוא עומד למילוי, א"כ סו"ס יש בו שימוש כל שהוא ולא חשיב מוקצה. [והנה דבריו אלו של מרן שכתב, דכל שראוי לשום מלאכה לא חשיב מוקצה, היינו ע"פ מאי דאיתא במשנה דשבת (קכד, ע"ב), דאמרינן התם כל הכלים שנשברו אם עושין בהן מעין מלאכה, אפילו אינו מעין מלאכה ראשונה שרי, ר' יהודה ס"ל דוקא מעין מלאכתן הראשונה, והרי"ף הרמב"ם והרא"ש פסקו כדעת ת"ק, כמש"כ מרן בב"י והוא אשר פסק כאן בשו"ע, והיינו דלא אמרינן דבעינן שיהיה השבר כלי ראוי למעין מלאכתו הראשונה, דאי לא"ה הוי נולד, כמש"כ המשנ"ב (שם, סקכ"ז). וראה גם בדבריו שם בביאור הלכה ד"ה לשום מלאכה וכו', שהביא את דברי המג"א [שם, סקט"ו] שכתב, דלפי המבואר בסי' תצה די"א דנולד אסור בשבת, בעינן כשנשבר בשבת שיהיה ראוי למלאכתו הראשונה דוקא. אבל דהרבה אחרונים [הב"ח, הט"ז, הא"ר, התו"ש] כתבו, דכיון דעדין ראוי לשום מלאכה לאו נולד הוא, ובכלל מוכן הוא, ע"ש. ואמנם עי' בכף החיים שכתב (בסי' שח, סקנ"ט) ג"כ כיוצ"ב, כי אע"ג דהרמ"א בסי' תצה כתב, די"א דנולד בשבת אסור מ"מ אנן קיי"ל כמ"ד נולד בשבת מותר כמבואר לקמן [סי' שח, סעיף כז], אבל ביו"ט קיי"ל להחמיר בנולד כמ"ש שם בסי' תצה, ושכ"כ הגר"ז (שם, סעיף כג), ע"כ. ולפי דבריו אלו של כה"ח עולה ומתבאר, כי אה"נ אע"ג דבשבת שרינן כל שהוא ראוי לאיזה מלאכה, מ"מ ביו"ט כיון דקיי"ל דאיכא ביה משום נולד אסור לטלטלו, אלא א"כ ראוי למלאכתו הראשונה. וכן מבואר שם להדיא ביתר שאת מהמשך דבריו (שם, סק"ס) שהביא את דברי המג"א הנ"ל שכתב, דלא שרי אפילו בשבת אא"כ ראוי למלאכתו הראשונה, ואת דברי הראשונים דפליגי עליה, וסיים ע"ז, ומ"מ לדידן בשבת מותר וביו"ט אסור. וכמו שכתב הגר"ז (שם, אות כג). ע"ש. וראה בדברי מרן (סי' תקא, ס"ו) שכתב שם, דכלים שנשברו ביו"ט אין מסיקין בהם מפני שהם נולד, ועי' במשנ"ב (שם, סקי"ב) שהביא לבאר דהיינו דוקא כשאין ראויים למלאכתן הראשונה, אבל אם ראויים לכעין מלאכתן הראשונה ככלים שלמים הם ומסיקין בהם. ע"ש. ובשער הציון (אות כח), ע"ש. אמנם יש להתבונן לפי האחרונים דפליגי על המג"א, וכתבו דהכא לא חשיב כלל נולד, כיון דראוי סו"ס לאיזה מלאכה, א"כ לפ"ז מ"ש שבת או יו"ט, דאפילו נימא דאיכא נולד ביו"ט, מ"מ הא הכא לפי דבריהם לא חשיב כלל נולד, וק"ל. ושו"ר בס"ד בשער הציון (בסי' תקא, אות כט) שכתב לרמוז לזה, דלדעת האחרונים דס"ל, דאפילו כשאין ראויין לכעין מלאכתן, וכל שראויים למלאכה כל שהיא לא הוי נולד, א"כ ה"נ לא הוי בכלל שברים ושרי גם ביו"ט. ע"ש. אולם איך שיהיה, בנידון דידן דכאמור שראוי המיכל לשימושו הראשון, א"כ. שוב י"ל דלית ביה משום נולד, ושרי לכו"ע. וק"ל].

אולם אולי עדין י"ל דלא דמי כ"כ לענין שברי כלים, וגרע אפילו משברי כלים שלא יכול לעשות בהם מלאכה מעין מלאכתן הראשונה. שהרי שם אפילו שהוא ראוי לשימוש אחר שלא מעין שימושו הראשון של הכלי, אבל מ"מ סוף סוף הוא ראוי לתשמיש הזה תיכף ומיד בלא שום תיקון אחר. משא"כ הכא אע"ג שיחזור המיכל הזה לשימושו הקודם, מ"מ הוא צריך קודם לכן תיקון, למלאותו בגאז וממילא לעת עתה אין הוא ראוי לשימוש. וצ"ב. ואומנם לכאורה מסתימת דבריו של מו"ר בשו"ת יביע אומר הנ"ל (ח"ג, סי' כא. וח"ד, סי' לב), אשר דן התם בענין עשית סודה בסיפולוקס, שדרך השימוש בו הוא שלאחר שממלאים את מיכל הסיפולוקס במים מבריגים עליו בלון גאז קטן בפתח מיוחד שבראש המיכל, ולאחר שכל הגאז יוצא מהבלון הקטן הזה לתוך המיכל, פותחים את ההברגה ומוציאים את הבלון וכו' והרי הבלון הזה שנתרוקן אין בו שימוש עד שיחזרו וימלאו בו שוב גאז, ולא מצאנו שמו"ר שליט"א נחת לדון בהכי אי איכא בבלון זה שנתרוקן משום מוקצה, ומסתימת דבריו משמע דאה"נ דשרי לטלטל את הבלון הזה שנתרוקן ולהניחו במקום שירצה. ואולי היינו משום הטעם הנ"ל, דסו"ס ראוי הוא לשימוש חוזר, לאחר שימלאו אותו שוב בגאז, ואין הוא דומה לשברי כלים שאינם ראוים לשום מלאכה דהוי מוקצה. וע"ע במשנה ברורה (סי' שח, סקס"ט) אשר כתב שם על דברי הרמ"א (שם, סעיף טז) שכתב, ספסל שנשמט אחד מרגליה אסור לטלטלה וכו', דהיינו מטעם דגזרינן שמא יתקע בה את הרגל, ולכן זהו דוקא בנשמט דאפשר לחברו, וע"כ אסור אפי' בטלטול שמא איתי לתקוע. אבל אם נשבר רגל אחד דלא שייך בו שמא יתקע, אלא דצריך לעשות רגל אחר, ולזה לא חיישינן ע"כ מותר בטלטלול, ע"ש. הרי שכל שהוא ראוי עדין לשימוש אע"ג שצריך תיקון אפילו של בעל מלאכה לא חשיב מוקצה. וצ"ב. וע"ע בדברי מרן בשו"ע (סי' תקב, ס"ג), ובדברי המשנ"ב (שם, סקכ"א) ובכף החיים (שם, סקל"ד). ע"ש. והן אמת די"ל דמדברי מו"ר מרן מלכא שליט"א אין כ"כ ראיה לנידון דידן, כי הנה י"ל דלעולם סתם בלונים ריקים הוו מוקצה, וכמו שמצאתי שכתב כיוצ"ב בס' שלמי יהודה על הל' מוקצה (פ"ו, סעיף ח) דבלונים ריקים של סיפולוקס הם מוקצים, ובשעת הדחק יש להקל בהם כיון שהם כלים שמלאכתם לאיסור. ע"ש. אומנם עי' בהערות (שם, הערה טו) שביאר, דהיינו מפני שלא שייך בו שימוש לצורך גופו, ע"ש. ויש להתבונן דדילמא זהו דוקא לדידיה, לפי המבואר בדבריו בהערה הקודמת (שם, אות יד) דמחמיר בענין עשית סודה בסיפולוקס בשבת, ולהכי ס"ל דהוי מוקצה מחמת גופו, ע"ש. וראה גם בקונטרס התשובות שבסוף הספר שם (תשובה ד), במש"כ מדברי הברית עולם (עמוד 66, סעיף צא), ע"ש. אולם לדידן דשרי עשית הסודה בסיפולוקס כדעת מו"ר מרן מלכא נר"ו, בשו"ת יבי"א (שם), אה"נ דלא הוי מוקצה. אולם מאידך גיסא י"ל דשפיר הוי מוקצה, ומה שלא העיר בזה מו"ר בענין זה משום די"ל דהוי כהא דמבואר בתוס' ביצה (ג, ע"ב) ד"ה אבל כופה וכו', דמוקצה שהתחיל לטלטלו בשביל צורך גופו או מקומו, מותר להוליכו אפילו בחדרו אם ירצה, ע"ש. ולהכי כיון שהתחיל בהיתר מותר גם אח"כ לטלטלו ולפנותו, וק"ל, וצ"ב.

ואולם איך שיהיה, דאפילו אם נימא דמיכל הגאז הזה שנתרוקן חשיב מוקצה, מ"מ הכא בנידון דידן שפיר י"ל דשרי לטלטלו ולפנותו מע"י צינור הגאז, כדי שיוכל לשים במקומו את המיכל המלא ולחברו לצינור הגאז. דהוי כי הא דמבואר בתוס' ביצה (ח. ע"א) ד"ה אמר רב יהודה, שכתבו שם, ואומר הר"ר יצחק דמוקצה אינו אסור לטלטל ביו"ט בשביל אוכל נפש ושמחת יו"ט. וכן מבואר נמי בדבריהם שם עוד (כח, ע"ב) ד"ה גריפת תנור, דהעירו שם כיצד שרי גריפת התנור וכרים, הרי העפר והאבנים שבתוכו מוקצות הן, וכתבו דמכאן אומר ריצב"א דטלטול מוקצה התירו משום אוכל נפש, ע"ש. וכן מבואר כיוצ"ב בדבריהם שם (לא, ע"ב) ד"ה אמר ר' זירא, דהתירו חכמים טלטול מוקצה משום אוכל נפש, ע"ש. והוא אשר מבואר בדברי מרן בשו"ע (סי' תקז, ס"ד) בענין תנור שנפל לתוכו טיח וא"א לבשל בו וכו' דמותר לגורפו אע"ג שהוא מטלטל את הטיח דהוי מוקצה, כיון דחשיב טלטול לצורך. ע"ש. והיינו נמי הא דכתב הרמ"א (בסס"י תקט, ס"ז) דשרי לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש ושמחת יו"ט, ועי' במג"א (שם, סקט"ז) שלמד מדברי הרמ"א הללו, דאבנים ועפר המונחים ע"ג פירות מותר לטלטלם כדי לאכול הפירות, וכ"כ נמי החיי אדם (כלל קא, סעיף א), והמשנ"ב (סי' תקט, סקל"א) והרב כף החיים (שם, סקנד). ע"ש. וכן מבואר כיוצ"ב נמי בשו"ע הגר"ז (סי' תקט, סעיף ט) שכתב שם, תנור שנפל לתוכו טיח ויש בטיח זה כדי לחרך את הפת וכו' מותר לגרפו מן התנור אע"פ שהוא מוקצה ואסור בטלטול, שהרי אינו ראוי לכלום ביו"ט. מ"מ לצורך תיקון אוכל נפש התירו לטלטל מוקצה כמו שנתבאר בסי' תקט ע"ש. ע"כ. וראה עוד בביאור הלכה (סי' תקז, ס"ד) ד"ה כיון וכו', שכבר הבאנו בס"ד דבריו לעיל, דמבואר בדבריו שכל שהוא עושה הטלטול לצורך או"נ, מותר לטלטל המוקצה גם אם היה אפשר לעשות זאת מערב יו"ט. ע"ש. וראה גם בס' שמירת שבת כהלכתה (פרק כא, הערה ה), אשר הביא שם בשם הגרש"ז אויערבך שליט"א, דאפילו בשביל קצת צורך כגון שהפת תהיה נאפת יותר יפה, או כדי למעט טורח גדול ג"כ שרי לטלטל המוקצה ביו"ט, כמבואר בדברי הגאון רע"א (בפ"א, דביצה, משנה ח), דלפיכך מותר לברור ביו"ט פסולת מתוך אוכל למעט בטורח אע"ג שהפסולת מוקצה, משום דחשיב לצורך אוכל נפש, ואע"ג דאפשר לברור האוכל מהפסולת ולא לטלטל המוקצה, ע"ש. וע"ע בדברי מו"ר מרן מלכא שליט"א בהל' יו"ט (המובאים בס' ילקוט יוסף מועדים עמ' תנט, הערה יד), אשר הביא שם את דברי התוס' בביצה (כח, ע"ב) שכתבו דטלטול מוקצה משום אוכל נפש התירו חז"ל, ולהכי שרי גריפת התנור ביו"ט, אע"ג שמטלטל האבנים שהם מוקצה, ואע"פ שמרן בבית יוסף (סי' תקיח) הביא את דברי המרדכי שהתיר מוקצה משום שמחת יו"ט, והקשה ע"ז, דא"כ למה לא התירו לשחוט לכתחילה כדי לכסות באפר שהוסק ביו"ט. ונשאר בצ"ע. מ"מ נראה שבעיקר הדין אף מרן מודה בזה וכמתבאר מדבריו בסי' תקז הנ"ל שהתיר את גריפת התנור, וכן הוא דרך הפוסקים שאע"פ שעומדים בקושיא על דברי איזה פוסק מ"מ להלכה פוסקים כמותה, וכמו שעמד מו"ר בשו"ת יבי"א ח"ב (חאור"ח סי' ח, אות י) להביא כמה דוגמאות לזה, דאע"ג שהפוסק עומד בקושיא, להלכה פוסק כמותו, ע"ש. וע"ע בדברי הגאון רע"א בחידושיו בשו"ע (סס"י תקא) אשר כתב שם, לענ"ד לטלטל להוציא הפתילה הישנה מפני החדשה הוא היתר גמור, דטלטול מוקצה לצורך אוכל נפש בלי שימוש קיי"ל דשרי, כדלקמן סס"י תקט, ע"כ. וראה גם בשו"ת תפלה למשה ח"ב (סי' כ, אות א - ב), ע"ש. וראה גם בדברי הפני יהושוע בביצה (לג, ע"א) ד"ה בגמ' ת"ר אין סומכין וכו', ע"ש. וממילא לפ"ז ה"נ בנידון דידן, דאפילו נימא דהמיכל הזה שנתרוקן הוי מוקצה, מ"מ הוי טלטול מוקצה לצורך אוכל נפש, שהרי צריך להזיז את המיכל שנתרוקן, ולהניח במקום מושבו את המיכל המלא. כדי שיוכל לחבר אותו לצינור הגאז, שיוכל לבשל את תבשילי החג, והוי כהא דכתב הגאון רע"א הנ"ל דשרי להוציא הפתילה הישנה מפני החדשה דהוי טלטול לצורך אוכל נפש. וק"ל.

אחר כל הדברים האלה, אשר עלה בידינו בס"ד דיש להתיר במקום הצורך את החלפת מיכל הגאז שנתרוקן במיכל חדש ביו"ט. הנה הגיע לידי עתה ס' ברוך שאמר על הל' יו"ט ומצאתי בו (בפרק לד, סעיף יא), שכתב בשם הגאון החסיד מוהר"ר ב"צ אבא שאול שליט"א, כי מיכל גאז שנתרוקן ביו"ט מותר לסגור אותו ולפתוח את המיכל השני המלא, אבל מי שנתרוקנו לו שני בלוני הגאז, ולשכנו יש בלון גאז אחד מלא, אסור לקחת ממנו את הבלון המלא ולהרכיבו במקום הבלון שנתרוקן, משום בונה, ע"כ. ובהערות (שם, הערה 11) לא הובא ביאור ונימוק מורחב לדב"ק של הגאון הנז' שליט"א. ומכיון שכן אע"ג דלדברים האמורים לעיל עלה בידינו בס"ד דאכן שרי להחליף את מיכל הגאז שנתרוקן ביו"ט, במיכל חדש, בפרט במקום צורך גדול שקשה לו ללכת לשכנים ע"מ לבשל שם את תבשילי החג, ואיכא בכה"ג משום שמחת יום טובא. מ"מ לענין מעשה יש להתיישב בזה, אחר שיצא מפ"ק של הגאון הנז' שליט"א לאיסורא.
למטה