למעלה
ט אולם עדין צריך למודעי, מאי הוי דינא אם אינו מכסה לגמרי את הדבר שהוא מניחו עתה ע"ג המיחם, אלא שהוא רק רוצה לכסותו מלמעלה ויניחם מגולים מן הצדדים, דאולי יש לומר דעד כאן לא אסרינן אלא כשבא לכסותו לגמרי, אבל כל כה"ג שמשאירו מגולה מן הצדדים משרא שרי. וחזון הרבתי בזה למצוא גילוי בדברי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים, ואנהירו לעיינין מן שמיא, והלום מצאתי בס"ד לגר"ז בשו"ע שלו (בקונטרס אחרון סי' רנז, סק"ב) שכתב שם, שהטמנה בדבר המוסיף הבל שאיסור ההטמנה בו הוא שמא יטמין ברמץ, כל שהוא נוגע בקדירה בין מלמעלה כגון בבגדים המונחים מלמעלה שמוסיפים הבל מחמת האש שתחתיהם. בין מלמטה שנוגעת בגחלים, שהגחלים מעלים הבל למעלה ודמי לרמץ, שאף שברמץ יש אפר וגחלים גם מלמעלה, מ"מ כיון שהגחלים שלמטה מעלים ההבל למעלה, יבואו להטמין אף ברמץ. שעיקר הטעות להטמין ברמץ שחששו לו חכמים, הוא בא מחמת הוספת ההבל, ולא מחמת ההטמנה שמכסה כולו מלמעלה ומלמטה. אבל כשבא להטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל לכו"ע לא מתסר אלא כשמטמין כולו, דבפרוש שנינו מניחים מיחם ע"ג מיחם וכו' וכמש"כ הטור בסי' רנח וסי' שיח, ומכאן למדו הרמב"ם ומ"מ סופ"ה דלא מקרי הטמנה בכה"ג, ואף הרא"ש והטור והשו"ע מודים בזה, דדוקא בדבר המוסיף החמירו משום שמא יטמין ברמץ כמו שנת', וכן משמע להדיא בבית יוסף גבי בגדים המוסיפים הבל מחמת האש, שנלמדו לאיסור מקופה שע"ג גפת, ואין סברא כלל לומר דגם שם בענין הבגדים טעם האיסור הוא משום גזירה שמא יטמין בתוך הגחלים. דא"כ למ"ל לב"י להוסיף מליבו הטעם שהבגדים מוסיפים הבל מחמת האש, טעם שלא הוזכר כלל בדברי הפוסקים שהביא שם. ולא סגי ליה במאי דפירש רש"י גבי גפת שתחת הקופה (שמשם למדו הפוסקים האי דינא דאסור ליתן בגדים ע"ג קדירה המונחת על האש), שהגפת מעלה הבל ומרתיח את הקדירה. אלא ודאי דס"ל לב"י דמכיון שאין איסור, אלא כשהיא טמונה מלמעלה א"כ ע"כ צ"ל שהבגדים הם המוסיפים הבל ואסור משום שמטמין ממש בדבר המוסיף הבל, דאלת"ה אלא הטעם משום גזירה אין סברא כלל לחלק בין טמונה בבגדים לאינה טמונה, סוף סוף הגחלים מעלים הבל בקדירה ויש לגזור שמא יטמין בתוכם. ועוד שהרי האי דינא הוא אף באינו נוגע בגחלים, כמש"כ הרא"ש והר"ן והטור סי' רנג, ואין החשש שמא יטמין בתוכה אלא ודאי צ"ל כטעם המפורש, דהוא משום דמוסיף הבל ודמי לרמץ. עכת"ד. ע"ש. [והדברים חוזרים ונשנים בדברי הגר"ז בכמה אנפי, וכנראה שיש כאן צרוף של כמה נוסחאות, או ט"ס. (עי' להגר"ח נאה בבדי השולחן ח"ח (סי' עא, אות לד) שג"כ עורר בזה, יעו"ש), ועכ"פ כולם מכוונים לדבר אחד, שזהו עיקר תורף דבריו של הגר"ז המבוארים שם].

ומבואר מדבריו אלה של הגר"ז כי אע"ג דמצינו פלוגתא דהראשונים בענין הטמנה במקצת, והיינו שמעמיד הקדירה מבעוד יום ע"ג גחלים באופן ששולי הקדירה בלבד נוגעים בגחלים וכל הקדירה אינה מכוסה, דהרשב"א (רפ"ד דשבת) הביא בשם הגאונים דכל כה"ג שהקדירה נוגעת בגחלים חשיב הטמנה בדבר המוסיף הבל, וכן הוא דעת האור זרוע (ח"ב, סי' ח) בדעת ר"ח, וכן הביא הריטב"א (רפ"ד דשבת) בשם הרשב"א, והרא"ש בפסקיו פ"ג דשבת (סס"י א), והמאור שם (ריש פ"ג), והר"ן (שם) בשם רב האי גאון ורבינו אפרים גאון, והטור (סי' רנג), וכ"פ מרן בשו"ע (סי' רנג, ס"א, וסי' רנז, ס"ח) דהטמנה במקצת הוי הטמנה. וכל זה הוא לעומת דעת ר"י בתוס' שבת (מח, ע"א) ד"ה דזיתים, וספר התרומה (סי' רלא), ור"ת בספר הישר (סי' קפט), והאור זרוע (ח"ב, סי' ח), והר"ן בחי' לשבת (לח, ע"א), וכ"פ הרמ"א (סי' רנג, ס"א) דהטמנה במקצת לא הוי הטמנה. ומעתה בא רבינו זלמן לבאר ולומר, דכל דבר שמוסיף הבל והוא נוגע בקדירה בכה"ג אמרינן דהוי הטמנה במקצת האסורה לדעת מרן, משום שהרי עיקר איסור ההטמנה בדבר המוסיף הבל הוא שמא יטמין ברמץ, כמבואר בשבת (לד, ע"ב). וגזירה זו היא בכל דבר אשר נגרם בגללו תוספת הבל, אע"ג שאינו עוטף את הקדירה מכל צדדיו. ולכן באמת כל שהקדירה מונחת ע"ג האש [והיינו שאינה נוגעת בגחלים, דאם נוגעת בלא"ה כבר חשיב כדבר מוטמן לדעת מרן וכנ"ל], אם עתה יניח ע"ג בגדים אפילו שהם רק על פי הקדירה מלמעלה חשיב הטמנה שהרי בגללם נגרם תוספת הבל, אע"ג שמצד עצמם אינם מוסיפים הבל, מ"מ בצירוף החום העולה מלמטה ע"י האש שתחת הקדירה, מתווסף ההבל, וזהו שאוסר הרשב"א ודעימיה ומרן דפסיק כוותיהו ענין של הטמנה במקצת. אולם לעומת זה דבר שאינו מוסיף הבל והיינו כגון שהוריד הקדירה מע"ג האש ורוצה להטמינה בבגדים, לא הוי הטמנה אא"כ יכסה את כל הקדירה, ואפילו לדעת מרן דהטמנה במקצת הוי הטמנה, אבל אם יכסה אותה רק מלמעלה לא הוי הטמנה. (וכן מתבאר מדברי הגר"ז בסוף סי' רנט בקיצור הל' שהיה והטמנה, ע"ש).

אמנם יש להעיר בזה, כי אע"ג שמדברי רבינו זלמן הללו בקונטרס אחרון מבואר דס"ל שבדבר שאינו מוסיף הבל, לא הוי הטמנה עד שיטמין אותו כולו, ואפילו לדעת מרן דהטמנה במקצת הוי הטמנה. מ"מ הנה בדברי רבינו זלמן גופיה במהדורא בתרא (סי' רנט) ד"ה והנכון בדעת הרשב"א, כתב לבאר את דעת הרשב"א במאי דס"ל הטמנה במקצת הוי הטמנה, וביאור דבריו שם יכון ג"כ לדעת מרן, ועמד שם הגר"ז לדייק בלשון חז"ל דלגבי איסור ההטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל שנו במשנה לשון כיסוי דוקא לא יכסנו משתחשך, ולגבי איסור הטמנה בדבר המוסיף הבל שנו לשון הטמנה סתם אין טומנין וכו', וי"ל דבשניהם הטמנה במקצת הוי הטמנה, אלא דמ"מ הך כי אורחיה והך כי אורחיה, דבדבר המוסיף הבל עיקר פעולת ההטמנה היא מלמטה תחת הקדירה וסביבותיה, ולא ע"ג מלמעלה כנודע שטבע ההבל לעלות למעלה. ומשום הכי גזרו אף שלא נתן דבר שמוסיף הבל ע"ג הקדירה מלמעלה, כיון שסו"ס הוא עוזר להוסיף הבל מלמטה. משא"כ בדבר שאינו מוסיף הבל רק מעמיד ההבל שהחום שבה לא יצא החוצה, עיקר ההטמנה היא על פיה מלמעלה שאם תהא פתוחה למעלה, לא יועיל כלום המוכין וגיזין שתחתיה וסביבותיה. וגם אם מועיל קצת אין דרך בני אדם לעשות כן כלל, והעושה בטלה דעתו ולא גזרו כלל על דבר שאינו מצוי. "ואם כיסה למעלה, ולא למטה וסביבותיה אמרינן נמי הטמנה במקצת שמה הטמנה וכדתנן סתמא לא יכסנו משתחשך", עכת"ד. ע"ש. ומדבריו אלה במהדו"ב מבואר דס"ל כי לעולם הא דהרשב"א ודעימיה סבירא להו דהטמנה במקצת הוי הטמנה הוא אף בדבר שאינו מוסיף הבל, וכל שהוא מטמין את הקדירה [בשבת] בדבר שאינו מוסיף הבל מלמעלה, אע"ג שאינו מכסה מלמטה ומהצדדים חשיב שפיר הטמנה, ואסור. וצ"ב דלעיקר דינא כמאי נקטינן בדעתו של הגר"ז האם כדבריו בקונטרס אחרון או במהדורא בתרא, וראה בס' קצות השולחן להגר"ח נאה ח"ג (בבדי השולחן סי' עא, סקל"ה), ע"ש. אמנם נראה שדבריו במהדו"ב הם העיקר דנכתבו באחרונה וראה בס' שם הגדולים החדש (מער' ספרים, מער' ש, אות נו) ע"ש.

עכ"פ איך שיהיה הרי מבואר בדבריו של רבינו זלמן, דכל שהקדירה עומדת ע"ג האש ורוצה לכסותה רק מלמעלה חשיב שפיר מטמין בדבר המוסיף הבל, ואע"ג שאינו מטמין כל הקדירה ומשאירה מגולה מהצדדים, דכל כה"ג הוי הטמנה במקצת. ואסור וה"ה נמי שאם רוצה להניח קדירה ע"ג קדירה שעל האש דאסור לכסות הקדירה העליונה אפילו רק מלמעלה מטעם זה. ועי' היטב בדברי החזו"א (סי' לז, סקי"ט) ד"ה והנה הרא"ש וכו' שג"כ יש לדייק מדבריו הכי. ע"ש. וראה גם בשו"ת אז נדברו (חלק ו, סי' עח). ע"ש. ומאי דשרינן להניח מיחם ע"ג מיחם באינו מכסה בבגדים, אע"ג דיש אש מתחת לקדירה התחתונה כמבואר בטור (סי' רנח) ובשו"ע (סי' שיח, ס"ח), וזה אע"ג שהקדירה שלמטה מחממת ומוסיפה הבל, ולא חשיב בהכי הטמנה במקצת דאסורה לדעת הטור ומרן. ואיברא דמצאנו שהמחצית השקל (בסי' רנח, סק"א) והמאמר מרדכי (שם, סק"ב), והגר"ז בקונטרס אחרון (סי' רנח, סק"א) כתבו, דאה"נ דלדעת מרן אסור להניח קדירה ע"ג קדירה שיש אש תחתיה. אולם יש להעיר ע"ז מהדברים המפורשים הנ"ל שבדברי מרן בסי' שיח, סעיף ח שכתב להדיא דשרי להניח תבשיל יבש ע"ג המיחם שיש אש תחתיו. ולפי דבריהם דאוסרים להניח קדירה ע"ג קדירה שיש אש תחתיה לדעת מרן, איך נפרנס דברי מרן הללו דסי' שיח, ס"ח. ובאמת ראיתי בשו"ת תפלה למשה לידידנו הגר"מ הלוי ח"א (סי' א, אות טו - טז) שעמד לבאר שם בטוט"ד בדברי מרן דהא דס"ל שכל ששולי הקדירה נוגעים בדבר המוסיף הבל, הו"ל הטמנה. די"ל דכל זה דוקא כשנותן קדירה ע"ג גפת או שאר דברים המוסיפים הבל דדמי לגפת, שאפשר להטמין את כל הקדירה בתוך הדבר המוסיף הבל הזה, כעיקר לשון הטמנה. ולפיכך גזרו גם כשמניח ע"ג דמה לי הטמנה כולה מה לי מקצתה וכמש"כ הרשב"א בענין זה. אבל כששולי הקדירה מונחים ע"ג כיסוי פח שיש אש תחתיו וכדו' דלא שייך כלל להטמין הקדירה בתוך הברזל, אין לאסור גם כשנותנו ע"ג. וממילא לפ"ז אייתי שפיר גם הכא, דאע"ג שיש אש תחת הקדירה ושפיר חשיב מוסיף הבל, אפ"ה שרי ליתן תבשיל ע"ג, דמכיון שא"א להטמין בתוך הברזל הזה של הקדירה ממילא שפיר י"ל דשרי להניח ע"ג. ושכן מתבאר כדברים אלו מדברי שו"ע הגר"ז (במהדורא בתרא, סי' רנט) שלאחר שהביא את דברי הרא"ש בשם ר"ח דהטמנה ע"ג גחלים אסור. הוסיף, ומ"ש הטור בסי' רנז בשם הרא"ש לחלק בין דרך הטמנה וכו' היינו דוקא כמש"כ הטור שלא היתה נוגעת בשום דבר וכו' ר"ל לא בבגדים ולא בגחלים "וקרקע הכירה אינו ראוי להטמנה ואין לגזור בו כמ"ש הרא"ש וכ"ה בתוס' טעם זה לבדו". הרי מבואר כטעם הנ"ל, דכל שא"א להטמין בו לית ביה איסור של הטמנה במקצת, ואע"ג שהוא מוסיף הבל, עכת"ד. ע"ש. ודפח"ח, [ושו"ר כעין דברים אלו בס' שמירת שבת כהלכתה (פ"א, הערה קצה) שכתב שם, ושמעתי מפי חכם אחד שאף לדעת המחבר האוסר הטמנה במקצת שרי להעמיד קדירה על שלהבת הגאז, ולא הוי בכלל הטמנה דלא חשיב הטמנה אלא ע"ג גחלים דשייך בהו הטמנה, אבל לא ע"ג להבה. ע"ש. וראה גם בדברי החיי אדם (כלל ב, סעיף ה) שג"כ יש מקום לדייק מדבריו כיסוד דברים אלו, ע"ש]. וראה גם בבית מאיר (סי' רנג, ס"א) שעמד לעורר כעין דברינו הנ"ל, דלאחר שעמד להוכיח מדברי מרן (בסי' שיח. ס"ח) דמשמע מהתם דשרי ליתן קדירה ע"ג קדירה שעל האש ולא חשיב הטמנה. הקשה, דהרי בסי' רנג מבואר דס"ל למרן דהטמנה במקצת בדבר המוסיף הבל הוי הטמנה. וביאר, דעיקר הטעם דהטמנה במקצת הוי הטמנה היינו דוקא ע"ג גחלים, דלא ימלט שאיזה גחלים מסבבים הקדירה והויה הטמנה במקצת, אבל קדירה ע"ג קדירה שאין העליון נוגע כלל בדבר המוסיף הבל אינו כלל דרך הטמנה, ע"ש.

וע"ע בס' דרכי הלכה (סי' רנח, ס"א, בנתיבות הלכה אות א) שג"כ עמד לדייק דהטמנה במקצת הווי דוקא בעומד ע"ג גחלים ולא ע"ג האש. ע"ש. וראה גם בתורת שבת (סי' רנג, סקי"ט) ע"ש. ועתה מצאתי בס"ד בס' שביתת השבת (בדיני שהייה והטמנה, בבאר רחובות, סקל"א) שעמד שם על דברי התהלה לדוד (סי' רנז, אות ט) שעמד להוכיח מדברי הרשב"א דס"ל דהטמנה במקצת הוי הטמנה, וחזינן דהרשב"א גופיה שהביא מרן (בסי' שיח, ס"ז) ס"ל דשרי להניח מיחם ע"ג מיחם שעל האש, משמע דמיחם שע"ג האש לא מקרי דבר המוסיף הבל, ע"כ. והקשה ע"ז השביתת השבת דדברים אלה אין נראים כלל דודאי מיחם שע"ג האש אין לך מוסיף הבל גדול מזה, אלא דיש לבאר דלעולם הא דשרינן להניח קדירה ע"ג מיחם ולא חשיב כהטמנה, משום דדוקא בגפת אסר הרשב"א להניח ע"ג מכיון שמטמין ומדביק סביב הקדירה דומיא דרמץ, ע"כ אסור אפילו תחת הקדירה, דאיתי למימר מה לי ליתן גפת תחת הקדירה מ"ל להטמין בתוכה, משא"כ דבר שאין נדבק סביב הקדירה אין זה הטמנה. וכ"מ מלשון הרמב"ם ספ"ד שכתב, מניחין מיחם ע"ג מיחם וכו' שלא אסרו אלא להטמין בשבת אבל להניח כלי חם ע"ג חם כדי שיהיו עומדין בחמימותן מותר. ע"כ. ע"ש. והדברים מבוארים ממש כדברי ידידנו הנז' נר"ו, דדוקא בדבר שאפשר ושייך להטמין בו אמרינן דאית ביה הטמנה במקצת, הא לאו הכי לא.

והנה כל דבריו אלה של ידידנו הנ"ל הם ע"פ דרכו במאי דעמד לדייק מדברי הרשב"א בחי' לשבת (לז, ע"א, ומח. ע"א) דמבואר מדבריו דכל דבר אשר הוא מוסיף הבל ומחמם אסור להניח ע"ג דאית ביה הטמנה במקצת, והגם דמרן (בסי' רנג, ס"א) כתב דכל ששולי הקדירה נוגעים "בגחלים" הו"ל הטמנה ואסור, לאו דוקא גחלים נקט אלא ה"ה כל דבר שמוסיף הבל נמי אסור, ולכן הוקשה לו איך אפשר להניח התבשיל מער"ש ע"ג פלטה שהרי לפי המבואר היא מוסיפה הבל, והביא את דברי מו"ר מרן מלכא שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ו (חאור"ח סי' לב, אות ה) שכתב דהא דלא חיישינן בהנחת התבשיל ע"ג פלטה משום הטמנה, כיון דהפח של הפלטה מפסיק בין חוטי החשמל לקדירה, ע"כ. ועמד להעיר ע"ז דהרי חזינן דלאו דוקא אם מניח ע"ג גחלים ממש, אלא ה"ה כל דבר שהוא חם ומוסיף הבל, יעו"ש. (ועי' בביאור הלכה (סי' רנח) ד"ה מותר, ע"ש). הן אמת כי הלום ראיתי בס' קצות השולחן (בסי' עא, בבדי השולחן, סקכ"ט) שכתב שם, ונראה דגם לדעות הפוסקים דאסור הטמנה במקצת אפילו מלמטה לבד היינו דוקא במוסיף הבל מחמת עצמו, אבל במוסיף הבל מחמת דבר אחר לכו"ע בעינן שיהיה טמון כולו עכ"פ, דאל"כ יהיה הדין שאם מעמיד הקדירה ע"ג חתיכת ברזל ואש למטה בכירה, דיהיה אסור, מטעם שמטמין ע"ג הברזל שהוא מוסיף הבל מחמת האש שלמטה, ואם מעמיד הקדירה באויר בלא הפסק דבר בין הקדירה להאש שלמטה מותר, וכלפי לייא, אם באויר לבד המפסיק בין הקדירה לגחלים מותר, כ"ש כשמפסיק בחתיכת ברזל. וע"כ צ"ל כנ"ל דבמוסיף הבל מחמת ד"א לכו"ע בעינן שיהיה טמון כולו, עכ"ל. יעו"ש. והדברים נפלאים ומתפרש מדבריו אלה של הגר"ח נאה כסברת מו"ר שליט"א, דדוקא בנוגע בגוף הדבר שמוסיף הבל מחמת עצמו כגחלים או חוטי החשמל וכדו' אמרינן דהטמנה במקצת הווי הטמנה הא לאו הכי לא, אע"פ שאותו הדבר הוא חם ככיסוי הפח של הפלטה, כיון שאינו מוסיף הבל מחמת עצמו. ודו"ק. וע"ע בס' מגדנות אליהו (סי' כ) אשר הובאו דבריו ג"כ בס' דרכי הלכה (סי' רנז, ס"ח) ד"ה ובספר וכו' במה שנו"נ מדברי קצות השולחן הללו, ליישב את קושית השביתת השבת הנ"ל (בהל' שהייה והטמנה, סקל"א), על דברי התה"ל במש"כ בענין הטמנה ע"ג מיחם שע"ג האש, יעו"ש. ועכ"פ לפי דברי מו"ר מיושבים ג"כ היטב דברי מרן (דסי' שיח, ס"ח), דמאי דשרינן להניח התבשיל ע"ג מיחם שעל האש ולא חיישינן משום הטמנה, משום דאינו גופו של הדבר המחמם, שחומו אינו מחמת עצמו, וק"ל.

וממילא עתה לפ"ז ה"ה נמי לגבי נידון דידן, שאם בא להניח את החלה הקפואה הזאת ע"ג המיחם ורוצה לכסותה רק מלמעלה ג"כ אסור. דהוי כמניח קדירה ע"ג קדירה שעל האש דאסור לכסותה אפילו רק מלמעלה דהטמנה במקצת הוי הטמנה. ומה גם דבלאו הכי כשבא לכסות חלה בבגד קשה לצמצם שיוכל לכסותה רק מלמעלה. ולכן באמת תבנא לדינא דאסור לכסות את החלה שהוא מניחה ע"ג המיחם, בין לכסותה כולה בין לכסות מקצתה דאית ביה בהכי איסורא דהטמנה.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi