למעלה
ב
אמנם בהא איכא לאסתפוקי, בכך
שלאחר ההשתטחות על ציונו של הצדיק זיע"א, רצונו לטייל ולסייר בשווקים
וברחובות ובחוצות העיר ששם, אם איכא בהא חששא. והנה היוצא סתם מארץ ישראל לחו"ל
לשם טיול בעלמא בהא בודאי איכא איסורא, כמתבאר מדברי הגמ' במועד קטן (יד, ע"א)
דאמרינן התם על הא דאיתא במשנה דהבא ממדינת הים מגלח במועד, מתניתין דלא כר' יהודא
דתניא ר' יהודא אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שלא יצא ברשות, אמר רבא לשוט
דברי הכל אסור למזונות דברי הכל מותר לא נחלקו אלא להרויחא, מר מדמי ליה כלשוט ומר
מדמי ליה כלמזונות. ופרש"י: מפני שיצא שלא ברשות, כלומר הואיל ולא יצא ברשות
אחרים אלא ברצון עצמו לאו אנוס הוא. לשוט, אם יצא שלא לצורך ולא יצא אלא כדי לשוט
בעולם ולראותו וחזר במועד, דברי הכל אסור לגלח במועד. למזונות, שיצא לחזר אחר
מזונות שאין לו מזונות וחזר במועד אחריהן. דברי הכל מותר לגלח במועד לפי שיצא
באונס. להרויחא. שיש לו נכסים הרבה ויצא כדי להרויח. ע"כ. והרא"ש שם (בפרק
ואלו מגלחין, סי' א) הביא את דברי הראב"ד, שפירש דפלוגתא דר"י ורבנן
איירי ביוצא לחוצה לארץ, והכי מוכח בירושלמי דגרסינן התם ר"י כדעתיה אסור
לפרש בים בגדול, מעתה כיון שיצא לחוצה לארץ אסור לגלח, בתמיה. הואיל ויצא שלא
ברצון חכמים. ומסתבר כהאי פירושא, דלא קרי רבי יהודה שלא ברשות היוצא להרויחא שכן
הוא דרך כל התגרים וכו', וביאר הקורבן נתנאל (שם, אות ג), דהראב"ד אתא לפרושי
דכל פלוגתיהו הוא לגבי היוצא מאר"י לחו"ל דעביד איסורא, אבל לעולם בחו"ל
ממדינה למדינה או בא"י ממדינה למדינה, וכ"ש מחו"ל לאר"י אפילו
לשוט מותר. ולזה כוונת הרא"ש שהביא דעת הראב"ד דנ"מ לדידן דקיי"ל
כרבנן, דס"ל לשוט אסור, אבל באר"י ובחו"ל גופא לשוט ג"כ מותר,
וכ"פ הב"י בסי' תקלא. ע"כ. ובאמת כן מבואר בדברי הב"י (שם) ד"ה ומ"ש רבינו וכו', וכתב שם שכן ביאר ג"כ
הנימוק"י בדברי הראב"ד. וכ"פ ג"כ מרן (שם, ס"ד) דהיוצא
מאר"י לחו"ל חשיב כיוצא שלא ברשות ואסור לו להתגלח במועד. וראה גם בדברי
המג"א (שם, סק"ז). ע"ש. [ועי' בחידושי הריטב"א במו"ק (שם)
שהביא בשם יש מפרשים - ולפי הנראה הוא פרוש רש"י בסוגיה שם - דמבארים דהא
דאמרינן לשוט לד"ה אסור היינו אף בשיצא מאר"י לאר"י או מחו"ל
לחו"ל, והקשה ע"ז דזה תימא גדול, למה קורא אותו שיצא שלא ברשות. ע"ש.
ולכן ביאר כדבריו של הראב"ד הנ"ל דזהו דוקא ביוצא מא"י לחו"ל,
דזה חשיב כיוצא שלא ברשות. ע"ש. וראה גם בדברי הרב המגיה במאירי מו"ק (שם,
הערה 1), שהביא דכביאורו של הראב"ד אשר מרן בשו"ע הסכים עמו, כתבו ג"כ
הריצ"ג ורי"ו ועוד ראשונים. ע"ש. ובאמת כן מבואר ג"כ בס' האשכול
(ח"ב, עמוד קנ) כדברי הראב"ד דלא חשיב יצא שלא ברשות אלא מא"י לחו"ל
ע"מ לטייל, אבל ממדינה למדינה בא"י, או בחו"ל, שרי. ע"ש].
ועכ"פ מכל הלין חזינן דאסור
לצאת מאר"י לחו"ל כדי לטייל, וחשיב יוצא שלא ברשות אם יוצא למטרה זו. וכן
העלו האחרונים בפשיטות עי' בשו"ת יחו"ד (ח"ה, סי' נז), ובשו"ת
משפט כהן (סי' קמז), ועוד. ויתרא מזו איכא בתוס' עבודה זרה (יג, ע"א) ד"ה
ללמוד, שכתבו שם, דהא דאמרינן התם בגמ' דשרי לצאת מאר"י לחו"ל ללמוד
תורה, לישא אשה, או להציל מן העכו"ם דדוקא קתני להו משום דהנך מצוות חשובות. אבל
לשאר מצוות לא, וגם למצוות אלו דשרינן דוקא כשדעתו לחזור, ועמדו לחלוק שם על דברי
רב אחאי גאון בשאילתות (פר' אמור, סי' קג) שכתב להפך, דהא דאמרה הגמ' ג' מצוות אלו
דהם קילי טפי, וכ"ש שלשאר מצוות שהן חשובות דמותר. ע"ש. וראה גם בתוס' בכורות
(כט, ע"א) ד"ה היכי אזיל וכו', ע"ש. א"כ מבואר הדבר דלצורך
טיול בעלמא פשוט הדבר לאיסורא, דאסור לצאת מאר"י לחו"ל. אמנם כאמור
דבנידון שאלה דידן יש להתבונן כיון שבעיקר כוונתו לצאת מאר"י לחו"ל ע"מ
להשתטח על ק"צ, ורק אח"כ רוצה להמשיך ולעשות טיול.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi