למעלה
ד) איברא דפש גבן לברורי, את ענין
הקשר שעושים בפי השקית, והנה לכאורה היה נראה לומר שאם רוצה לקשור את השקית כדרכו
בכל יום, שקושרים את ב' הרצועות שבצדדים בשני קשרים זע"ז, דיש לאסור, דהא
חזינן שמרן בב"י אור"ח (רס"י שיז), הביא שם פלוגתא דהראשונים
בביאור דברי הגמ' דשבת (קיב, ע"א) דאמרינן התם, איתמר התיר רצועות מנעל וסנדל
תני חדא חייב חטאת, ותניא אידך פטור אבל אסור ותניא אידך מותר לכתחילה. מנעל אמנעל
לא קשיא הא דתני חייב חטאת בדאושכפי, פטור אבל אסור בדרבנן, מותר לכתחילה בדבני
מחוזא. וביאר הרי"ף הא דתני חייב במנעל דאושכפי דמעשה אומן הוא וקשר של קימא
הוא, והא דתני פטור אבל אסור בדרבנן דמעשה הדיוט הוא וקשר של קימא הוא, ולפיכך
פטור אבל אסור. והא דתני מותר לכתחילה בדבני מחוזא, כגון רצועות שיוצאות מגופו של
מנעל וקושרין אותו על הרגל ועל השוק אחר שנועלין את המנעל דלאו מעשה
אומן ולאו קשר של קימא הוא. וכן
הוא ג"כ דעת הרמב"ם כביאורו של הרי"ף (כדמשמע מדבריו בפרק י דשבת,
הלכה א, ע"ש), אמנם הרא"ש בפסקיו לשבת שם (פט"ו, סי' א) עמד להעיר
על דבריו אלו של הרי"ף, דבקשר של קימא והוא מעשה הדיוט דאינו אסור אלא
מדרבנן, וכתב ע"ז, ולא נהירא דלעולם בקשר של קימא אין חילוק בין מעשה אומן
למעשה הדיוט. והא דתני פטור אבל אסור בדרבנן פרש"י שאין מקפידין להדקן על
שוקיהן ויכולין לחלצן ולנעלן בלא התרת קשר, ומכל מקום קשר של קיימא לא הוי דבשעת
הטיט צריך להתירן ולהדקן על השוק שלא ישאר בטיט, והא דתני מותר לכתחילה בבני מחוזא
שמקפידין להדקן על השוק וצריכין להתירן כשחולצין. ע"כ. [וע"ע באור זרוע
ח"ב (סי' סז) שגם הוא ס"ל כשיטת הרא"ש, וגם ההשלמה בשבת (קיב,
ע"א) עמד לדחות את דברי הרי"ף הנ"ל. וכן הוא ג"כ דעת
הראב"ד כמו שהביא המאירי בשמו בשבת (קיא, ע"ב), והכ"מ (בפ"י, דשבת, ה"ג) הביא בשם הרמ"ך שאף הוא
השיג על הרמב"ם בזה, ע"ש].
א"כ מדברי הרא"ש
ורש"י מבואר, דפליגי על הרי"ף וס"ל דכל קשר שהוא של קימא,
אע"פ שהוא מעשה הדיוט חייב עליו מדאוריתא, דבקשר של קיימא תליא מילתא, אולם
לעומת זה להרמב"ם והרי"ף ס"ל, דאפילו בקשר של קימא אם אינו מעשה
אומן אינו חייב עליו מדאוריתא. ב
והנה הרמ"א (בסי' שיז,
ס"א) כתב, ויש אומרים דיש להזהר שלא להתיר שום קשר שהוא שני קשרים זה על זה,
דאין אנו בקיאים איזה מקרי קשר של אומן דאפילו באינו של קימא אסור לקושרו
וה"ה להתירו, וכן נוהגין. ומקור דברי הרמ"א הוא מהשלטי גבורים בשבת
(קיא, ע"ב - אות ג) שכתב שם, דהיות ולפי דעת הרי"ף והרמב"ם בקשר של
אומן ואינו של קימא אסור מיהא מדרבנן, ואין אנו בקיאים מהו קשר של אומן, אמרינן
דכל קשר שקושרין אות הדק היטב הרי הוא של אומן, ושני קשרים זע"ז הם קשר אמיץ
לכן יש לחוש שמא הוי של אומן, ולכן אין להתירו בשבת, ע"כ. וא"כ מבואר
דהאי דינא הוי לדעת הרי"ף והרמב"ם, וכן מבואר מדברי המג"א (שם,
סק"ד) והא"ר (שם) דהאי דינא דנקט לה הרמ"א, שיש להזהר שלא לקשור
ולהתיר ב' קשרים שהם זע"ז, הוא לדעת הרי"ף והרמב"ם, ע"ש. [ואע"פ
שבקשר כזה שאינו של קימא והוי מעשה אומן, אינו אסור אלא מדרבנן לדעת הרי"ף
והרמב"ם, א"כ הכא שיש ספק אם חשיב מעשה אומן נימא ספיקא דרבנן לקולא,
מ"מ כתב הפרמ"ג (שם) והגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב
(חאור"ח, סי' מד), דהו"ל ספק בחסרון ידיעה דאף בדרבנן אזלינן להחמיר, ע"ש,
ואמנם באמת לדעת רש"י והרא"ש אין לאסור קשר כזה שקושר ב' קשרים
זע"ז ע"ד להתירם בו ביום, דהרי ס"ל דכל שאינו קשר ש"ק,
אע"ג דהוא של אומן שרי כמו שהבאנו לעיל בהערה מדברי הא"ר (סי' שיז,
סק"ב) ועוד].
ומעתה לפ"ז בנידון דידן, לא
מבעיא אם רוצה לקשור את ב' הרצועות כדרכו בכל יום בב' קשרים ע"ד להניחם כך,
שהרי הדרך הוא לקשור את ב' הרצועות בלי להתירם יותר, ואת הקרח מוציא מתחתית השקית
ע"י שקורעה פסקי פסקי לפי הצורך, וא"כ נמצא דהוי כקושר ב' קשרים
זע"ז בקשר של קימא, דבכה"ג איכא איסורא אפילו לדעת רש"י
והרא"ש, ולדידהו חמיר טפי דכל כה"ג שקושר בקשר של קימא הוי איסורא
דאוריתא. אמנם אף אם נימא שיקשור את ב' ראשי הרצועות בב' קשרים ע"ד להתירם בו
ביום, (דכל כה"ג שחושב להתירם בו ביום לא חשיב קשר של קימא לכו"ע, [שהרי
הרמ"א (שם) הביא את מחלוקת הראשונים מאי חשיב קשר של קימא, די"א שכל
שאין דעתו להתירו בו ביום חשיב של קימא - והוא דעת מהר"ם שהביאו התשב"ץ
בפסקיו (סי' נב), והאורחות חיים (הל' שבת, סי' קו), וכן הוא דעת הראב"ד
בהשגות שהביאו ה"ה (בפ"י, דשבת, ה"ג), ויש חולקים ואומרים שכל
שאין הקשר מתקיים שבעה ימים לא
נקרא קשר של קימא - וכך העלה מרן בב"י (שם) בדעת הטור, ע"ש. וראה גם
בדברי הט"ז (שם, סק"א) מש"כ על דברי הב"י, ע"ש]. ועי'
בפרמ"ג (סי' שיז, בא"א - סק"ב) שביאר, דכל שיתירנו לקשר במוצאי שבת
מקרי בו ביום, וכן אם קושר בליל שבת ועשוי להתירו בו ביום פחות מכ"ד שעות נמי
שרי, דכל פחות מכ"ד שעות בו ביום מקרי. ע"ש. וכן ביאר בדעתם הכנה"ג
(בהגהות הטור, שם), ע"ש. וראה גם בכף החיים (שם, סקי"ב) יעו"ש),
עדין לא יעלה ארוכה, דהא חזינן דהשלטי גיבורים שכתב דלדעת הרי"ף והרמב"ם
יש לאסור ב' קשרים זע"ז אף בקשר שאינו של קימא כתב דיש לאסור, משום דכל שהוא
מעשה אומן ואינו של קימא אסור מיהא מדרבנן לדעתיהו. וממילא אנן דחזינן שמרן דעתו
לפסוק כהרי"ף והרמב"ם כמתבאר מדבריו ברס"י שיז שכתב, הקושר קשר של
קימא והוא מעשה אומן חייב כגון קשר הגמלים וכו', אבל הקושר קשר של קימא ואינו מעשה
אומן פטור. הרי דנקט לה כשיטת הרי"ף והרמב"ם, וממילא אף אם נימא שיעשה
את ב' הקשרים ע"ד להתירם בו ביום, הרי איכא ביה איסורא לדעתיהו לפי מה שביאר
השלטי גיבורים.
אמנם הנה רבינו החיד"א בברכי
יוסף (סי' שיז, סק"א) כתב על דברי הרמ"א הנ"ל שכתב לאסור עשית ב'
קשרים זע"ז אף באינו עושה לקימה, וז"ל: ובגלילותינו פשט המנהג לקשור שני
קשרים בחגורתו אשר במתניו שאינו של קימא והוא של הדיוט, ולית דחש לה אלא מיעוטא
דמיעוטא דבטילי במיעוטייהו. ע"כ. ולכאורה מתבאר מזה דרבינו החיד"א לא חש
לה לחששא דהשילטי גיבורים, שמא ב' קשרים הוי מעשה אומן, ולכן יש לאסור קשר זה לדעת
הרי"ף והרמב"ם, והביא את מנהג גלילותיהם שנוהגים בזה קולא כבכל קשר
שאינו מעשה אומן ואינו של קימא, דבכה"ג אף לדעת הרי"ף והרמב"ם שרי
אפילו לכתחילה. אולם הנה רבינו הגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב
(חאור"ח, סי' מד) כתב, דיש להחמיר שלא לקשור ב' קשרים בשבת. והביא שם שמלבד
הרמ"א שהסכים בדין זה עם השילטי גיבורים כן הוא דעת הפרישה, והגאון רבינו
זלמן בשו"ע שלו, וכ"פ בס' שולחן עצי שיטים, והרב חסד
לאלפים, ומהר"ש אבוהב בספר
הזכרונות, והרב פרי האדמה ח"ד (דף ג, ע"ג), ושכן נראה מסתימת דברי שאר
האחרונים, ואף רבינו החיד"א הנ"ל בברכ"י לא בא להודיענו את דעתו
בעיקר הדין, אלא בא להעיד על המנהג שנתפשט בגלילתו ברוב האנשים, ונ"מ הוא
שאין למחות ביד המקילין במקומות ההם, ומכיון שכן יש להחמיר בזה שלא לקשור ב' קשרים
בשבת, ע"ש. אולם מו"ר בס' קול סיני (בהל' קושר ומתיר, הערה 14) עמד על
דבריו אלו של הגרי"ח, שביאר דרבינו החיד"א לא גילה כאן את דעתו בזה
לקולא, וכתב, דאין זה מוכרח, ובודאי שדעתו של רבינו החיד"א עצמו להתיר בזה,
ולכן הודיענו מהמנהג להקל כיון דסוגיאן דעלמא להתיר. ואין זה אלא ספיקא בדרבנן
לדעת הרי"ף והרמב"ם ואזלינן לקולא, ושכן נמצא בשו"ת מעט מים (סי'
ח) שהעלה להקל בקשירת ב' קשרים זע"ז, ושכן הוא דעת הרמב"ם ומרן
בשו"ע שכתבו: נפסק החבל וקשרו או שקשר החבל בדלי ה"ז פטור, משום דהוי קשר של קימא ואינו מעשה אומן.
וכ"ע ידעי דמאן דנחית לקשור כה"ג אינו קושרו בקשר אחד ועניבה ע"ג,
אלא קושרו בב' קשרים זע"ז הדק היטב. ועכ"ז כתבו דפטור אבל אסור, משום
דלא הוי מעשה אומן. ומזה מבואר דס"ל דלא כהשלטי גיבורים. ואף הוא כתב לבאר
שרבינו החיד"א בברכ"י עמד לדחות את דברי הרמ"א, ומה גם דבערוך
השולחן (שם, סעיף י) כתב לבאר, דאף להרמ"א מותר להתיר ב' קשרים זע"ז
כשנעשו ע"ד להתירם בו ביום, ולא אסר בזה אלא לדעת המקילין דעד ז' ימים מותר
לכתחילה, וכשיש שני קשרים זע"ז קרוב הוא לעשות הקשר כעין מעשה אומנות. ולכן
סוף רבר העלה שם, דהמחמיר לחוש לדברי האחרונים האוסרים תע"ב, ומכל מקום במקום
הצורך אפילו כל דהו יש להקל בזה. ע"ש. ועתה ראיתי ג"כ בס' "זכרון
משה" ממר נכדו של רבינו החיד"א, והוא פסקי הדין של רבינו החיד"א,
שהביא שם בחאור"ח (סי' שיז), בפשטות את דבריו של רבינו החיד"א הנ"ל
שבברכ"י, ומתורף דבריו מבואר שכן הוא דעת רבינו החיד"א גם לדינא,
ע"ש. [ועי' בכף החיים סופר (סי' שיז, סקכ"ג) שאף הוא הביא את דברי רבינו
החיד"א הנ"ל דמנהג גלילותיו להתירא בענין ב' קשרים זע"ז. וכתב
ע"ז, דנראה דהיינו בקשר שאינו מהודק, אבל במהודק יש לאסור. ע"ש.
א"כ נראה מדבריו אלו של כף החיים דס"ל, דאף אם נימא דרבינו החיד"א
איתי להתיר ב' קשרים זה אינו אלא כשקושרם ברפיון. אבל לעולם במהודק לא, וראה גם
בשו"ת איש מצליח ח"א (חאור"ח, סי' לג) בהערת מר בריה דרבינא הגאון
הנאמ"ן שיבלטו"א, שג"כ עמד על דברי רבינו החיד"א וביאר דאינו
בהכרח דפליג על הש"ג, דבפשטות רבינו החיד"א מיירי דוקא בקשר חגורת האבנט
וכיוצ"ב, דאע"פ שעושה בהם ב' קשרים זע"ז אין הקשר נעשה מהודק היטב,
מפני שהקשר נעשה בבגד רחב והש"ג והרמ"א דברו בקושר חבל דק או חוטים דקים
וכיוצ"ב, שכשעושה בהם ב' קשרים זע"ז נעשה בהם הקשר מהודק היטב. וכל כה"ג
חיישינן שמא הוא קשר של אומן מפני שנקשר היטב. ע"ש. וראה גם בשו"ת תפילה
למשה (ח"א, סי' כט, אות ג) שג"כ עמד לבאר כיוצ"ב. ע"ש. אולם
כאמור עינא דשפיר חזי כי פשט לשונו של מו"ר שליט"א מורה דס"ל לחרוץ
בסכינא חריפא, כי אכן רבינו החיד"א ס"ל להתיר ב' קשרים (במקום צורך כל
דהוא עכ"פ), אף כשקושרם במהודק. וק"ל].
וא"כ לפ"ז שוב יש לומר,
דלעולם יהיה מותר לקשור את ב' הרצועות בב' קשרים, כל אשר יתירם לב' קשרים אלו בו
ביום. דהא בכה"ג חזינן דס"ל להקל משום דלא חשיבי מעשה אומן וגם לא של
קימא. וכאמור דבמקום הצורך כל דהוא איכא להקל בזה, והכא הרי הוי צורך כדי שיוכל
לקשור שקיות אלו הדק היטב, שאם לא יהיה הקשר אמיץ יצאו המים מתוכם.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi