למעלה
ו) איברא דעדין איכא למידק הכא
בנידון דידן, דדילמא מכיון שדרך השימוש בשקיות הללו, שלאחר התשמיש בהם זורקים אותם.
א"כ י"ל דמשו"ה אולי יש לחושבו כקשר שאינו ש"ק, דהיות ובסופו
של דבר יזרוק אותו, אע"ג שגופו של הקשר ישאר בו לעולם, אבל היות וכל הקשירה
מעיקרא אינה רק לצורך זמן השימוש בשקית שהוא זמן מוגבל, ואח"כ אינו מעונין
וחפץ בה, חשיב מעיקרא כאינו של קימא. והנה מדברי האורחות חיים הנ"ל (הל' שבת,
סי' קו) והכלבו (סי' לא, דף כז, ע"ד) שהביאו את דברי היש מי שכתב בזו הלשון: כל
קשר שפעמים נמלך ומבטלו לעולם אעפ"י שתחילת עשייתו לא היתה ע"מ להניח שם
אסור, הלכך הקשר שעושין בקורדילא"ש היכא דאינו יכול לפשוט הבגד בלא התרת הקשר
מותר, אבל אם יכול לפשוט הבגד בלא היתר הקשר אסור לקשור כי קשר של קימא הוא, וכן
נמי הדין בחבלי הדוקי צואר שקורין קורדי"ן, וקשר רצועות המכנסים מותר לכתחילה
לפי שסופו להתיר כשיכבסו המכנסים, אבל אם של פשתן
המתכבס עם המכנסים אסור "שפעמים נמלך ומבטלו שם לעולם ולא יתירנו משם עד
שיהיה בלוי". ע"כ. אין להביא ראיה דאע"פ שעשית הקשר בדבר שהוא לזמן
ואח"כ עומד לזריקה, דיש לאסרו. דבפשטות האי דנקטו עד שיהיה בלוי היינו
המכנסים ולא אותו אבנט שקשרו, שא"כ דרוצה להשליך גם האבנט עם המכנסים, דמיירי
ששניהם בלו, מדוע לו להתירו שישליכם כמות שהם עם האבנט, שהרי לצורך פשיטתם מעליו
אינו צריך להתיר לאבנט, דכמו שפושטו ולובשו בכל יום בלי התרה, גם עכשיו יפשטם
וישליכם, אלא ודאי דעל המכנסים קאי ולא על האבנט, ואה"נ עדין יש לומר דבמקום
שרוצה לקשור איזה דבר לזמן ואח"כ להשליכו, לא חשיב קש"ק שהרי עצם הקשירה
היתה ע"ד זמן מסויים, ולכן אע"פ שישאר הקשר לעולם מכיון שמשליכו וזורקו
חשיב כאינו של קימא. אולם לכאורה יש להביא ראיה מהא דאמרינן בסוכה (לג, ע"ב),
דאין אוגדין את הלולב ביו"ט בקשר גמור, וכדפסק
מרן בשו"ע אור"ח (סי' תרנא, ס"א). והרי התם הלולב הזה אחר תשמישו
בימי החג עומד לזריקה יחד עם האגד, ואפ"ה חזינן דאסור לקושרו. הרי דאע"פ
שהקשר עומד לזריקה, מכיון שהוא מצד עצמו קשר של קימא, מה שחושב לזורקו אינו מוציאו
מכלל קיימא. (ועי' היטב בדברי הריב"ש בתשובה (סי' קכב) מש"כ בזה, יעו"ש),
ועי' גם היטב בס' שמירת שבת כהלכתה (פרק לג, סוף הערה מג), יעו"ש היטב. וראה
גם בשו"ת מנחת יצחק וייס (חלק ח, רסי' כז) מש"כ, ע"ש. וראה גם
בתשובת הגרש"ז אויערבך בס"ס נשמת אברהם חאור"ח, ובקובץ שערי ציון (עמוד
18, אות ו), ע"ש. אולם יש להשיב גם ע"ז ע"פ דברי הישועות יעקב (בסי'
שיז, סק"ה) שכתב שם, שבתשובה הביא ראיה למש"כ הכלבו (הנ"ל בדברינו),
דכל קשר שלפעמים נמלך עליו ומבטלו אע"פ שקשרו ע"ד להתירו אסור. מהא
דאסרינן להטיל ציצית בטלית בשבת, והרי יש תקנה לקשור הציצית ע"מ שיתירנו אח"כ.
אלא ודאי כיון שלפעמים נמלך עליו ומבטלו חשוב קשר של קימא, ודלא כהט"ז שתלה
הכל בדעת הקושר, אלא שיש לדחות ראיה זו, שי"ל דמגו דהוי קשר לגבי ציצית חשיב
קשר לענין שבת, וכמש"כ בסוכה (ז, ע"א) מגו דהוי דופן לגבי סוכה הוי דופן
לענין שבת, דבהכי ניחא ג"כ קושית התוס' (חולין ט, ע"א) לסברת רבינו
אליהו שמצריך לקשור תפילין בכל יום, דא"כ היכי אמרינן בערובין (צז, ע"א)
וישנות מכניסן זוג זוג אבל חדשות שאינן מקושרות לא, משום דהוי קשר ש"ק, דלפמש"כ
ניחא, די"ל דמגו דהוי קשר לגבי תפילין חשיב נמי קשר לענין שבת, עכת"ד
הישועות יעקב.
ומעתה הכ"נ יש לומר בנידון
דידן, דלעולם כל קשר שעתיד לזורקו ולהשליכו לא חשיב קשר ש"ק, אע"פ שדעתו
להשאירו לעולם, משום שעצם העובדא שמשליכו מחשיב ליה כאינו ש"ק. והא דאסרינן
לקשור אגד של לולב אע"פ שעתיד להשליכו, דשאני התם דהיות והוא בלולב, המצוה
מחשיב ליה כשל קימא מטעמא דמיגו, דמיגו דחשיב קשר לגבי המצוה הכ"נ הוי קשר
לענין שבת, אע"ג דבעלמא קשר כזה לא הוי קשר ש"ק, וכמש"כ הישועות
יעקב לענין ציצית. וק"ל. [ובאמת לפי דברי הישועות יעקב הללו, יש ליישב נמי מה
שהקשה בשו"ת בנין שלמה (סס"י מט), שהביא שם את קושית רבו הגאון ר' יעקב
באריט ז"ל, אהא דאמרינן לולב אוגדו כאגודה של ירק אבל קשירה ממש אסור. ואמאי,
הרי יכול לקשרו ע"מ להתירו למחר לדעת המרדכי, דכל קשר שאינו לשבעת ימים לא
מקרי קשר של קימא. ותירץ דקשירה דלולב שדרכו להיות לז' ימים ואינו רוצה להתירו אלא
כדי שלא יחשב קשר ש"ק, לא מהני מה שעתיד להתירו, וראיה מציצית שאינו
יכול להטילו בבגד בשבת (כמש"כ המרדכי והובא בב"י סי' יג). ע"כ. ולכאורה
תירוצו זה שפיר אתי לדעת הכלבו ודעימיה דהקשר לאו במחשבתו תליא, אמנם לפי דברי
הישועות יעקב הנ"ל יש ליישב קושיא זו אף אליבא דהט"ז, די"ל דשאני
התם בענין של אגד הלולב דהיות ויש מצוה לאגדו, שהרי עיקר מצות אגודת הלולב הוא
בקשר של קימא, כמש"כ המרדכי בסוכה (פרק לולב הגזול, סי' תשמח), כתב רא"מ
צריך שיאגדנו ב' קשרים זה על זה דתניא הותר אגדו ביו"ט אוגדו כאגודה של ירק
וכו', הא בחול יש לאגדו אגד הנאסר בשבת ויו"ט ואין אסור אלא ב' קשרים זע"ז,
ע"ש. וכ"ד מרן בשו"ע (סי' תרנא, ס"א) שכתב, מצוה לאגוד הלולב
בקשר גמור, דהיינו ב' קשרים זע"ז משום נוי. ע"כ. וממילא מכיון דבעינן
לצורך המצוה שיהיה הקשר הזה של קימא, א"כ שוב י"ל כדברי הישועות יעקב
בענין ציצית, דמיגו דחשיב קשר לגבי מצוה חשיב נמי קש"ק לענין שבת, ודו"ק].
וראה גם מש"כ בשו"ת מנחת יצחק וייס (חלק ח, רס"י כז), ע"ש.
ולא אכחד כי אח"כ עלה על
ליבי לומר, דמהא דחזינן בגמ' יומא (סז, ע"א) בענין שעיר המשתלח דהיה חולק
לשון של זהורית חציו קושר בסלע וחציו קושר לו בין קרניו ודחפו לאחריו וכו'. והרי
לכאורה הקשר הזה שהיה קושר לשעיר בין קרניו קשה לו להתירו אח"כ, שהרי היה
זורקו במקום צוקים וסלעים, וגם לא מצינו שהיה מקפיד להתירו אח"כ, ולא ירד
כבודו אחריו. וממילא נמצא שהקשר הזה נשאר לו בין קרניו, והוי קשר של קימא, והיכי
שרי למעבד איסורא דאוריתא לצורך זה, עי' בתוס' ישנים שם (דף סח, ע"א - דפוס
וילנא) ד"ה חולק לשון של זהורית, שהקשו, וא"ת למה ידחה הבאת הלשון חוץ
לתחום, וכי הוי זה כמו דחיית השעיר בשבת וטומאה. ויש לומר שאין מביאין אותו ביום
הכיפורים שכבר הביאו אותו מאתמול. אי נמי על ראש השעיר מביאין אותו דמחמר כלאחר יד
הוא, כדאמרינן בפסחים בריש אלו דברים גבי סכין. ע"ש. הרי מבואר מדבריהם דלא
שרינן איסורא לצורך זה של הלשון של זהורית. אלא ודאי צ"ל, דהיות וכל עיקרו של
קשר זה שהוא עומד לזריקה, וממילא לא חשיב יותר לקשר של קיימא, ובאמת כן מצאתי אח"כ
בס"ד שכתב לבאר כיוצ"ב מהרי"ל דסקין בתשובותיו (בקונטרס אחרון, סי'
ה, אות לה), אשר עמד לדון שם בדברי המג"א סוס"י שיז בנמלך לבטל הקשר וכו',
מאי הווי דינא בנמלך שלא להתירו לפי שאינו צריך לחבל, ואחר שפלפל שם הביא מדברי
הגמ' דיומא הנ"ל בענין שעיר המשתלח, דהרי קשר זה אינו עשוי להתירו לעולם
דאינו יורד אחריו להתירו וחשיב קושר, אלא ודאי כיון שאינו צריך לקשר אח"כ לא
חשיב קשר של קיימא, אלא דאולי יש לומר דע"י הדחיפה ראוי שינתק, עכת"ד. ע"ש.
אולם לפום קושטא יד הנטויה לדחות, דליכא מהתם ראיה מוכחת כלל. דהרי מאן יימר לן
דמיירי שקושרו בקשר העומד להתקיים, דלעולם אפ"ל שהיה קושרו בקשירה אחת שהיא
רופפת, ועומדת להנתק בלאו הכי, וממילא כל כה"ג אע"פ שמשאירו לעולם לא
עביד בהכי שום איסורא, וכמו שנבאר בעה"י לקמן. וק"ל.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi