למעלה
ו
אלא דעדין יש מקום להתבונן, דהנה
המגן אברהם (בסי' שיח, סוף סק"ב) כתב, ונראה לי דלמי שנתבשל בשבילו הווי כהוא
עצמו, דבמזיד אסור לו לעולם. וכמש"כ ביו"ד סי' צט, ס"ה בדין המבטל
איסור לכתחילה דאסור למבטל עצמו, וכן למי שנתבטל בשבילו. אולם בסוף דבריו שם העלה
המג"א, דהנה מרן בבית יוסף שם כתב דהגזירה במי שנתבטל בשבילו הוא שמא יאמר
לעכו"ם שיבטל עבורו, אבל הכא בענין שבת הרי אם עכו"ם עשה עבורו מלאכה
קנסינן ליה שימתין בכד"ש. ושמא יאמר לישראל לא חיישינן דאין אדם חוטא ולא לו.
עכת"ד. וכן הסכים עם המג"א האליה רבה (שם, בסק"א) דאף למי שנתבשל
בשבילו מותר לערב מיד, דדינו כאחר, ולא גזרינן שמא יאמר לישראל אחר לעשות לו מלאכה,
דאין אדם חוטא ולא לו. וכ"פ הגר"ז בשו"ע שלו (סי' שיח, סעיף א), והמשנה
ברורה (שם, סק"ה), וכן דעת הגאון רבי יחיאל מיכל עפשטיין בספרו ערוך השולחן (שם,
סעיף ט) שכתב שם, ודע דגם למי שנתבשל בשבילו מותר למוצאי שבת,
ולא אמרינן דהווי כמו המבשל עצמו כמו בתערובות ביו"ד סי' צט. דלא דמי דהתם יש
חשש שמא ירבו בשבילו, אבל כאן ליכא חששא שיבשל הישראל בשבילו. ע"כ. וכן מתבאר
מסתימת לשון שאר הפוסקים שלא העירו בזה כלום, ומשמע דמסכימים עם מסקנת המג"א,
וכעין זה כתב ג"כ הכתב סופר (בחאור"ח, סי' נ), ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג,
סי' מח). ע"ש. אולם הגאון רבי שבתי וינטורה בספר נהר שלום (סי' שיח, סק"ב)
הביא את דברי המג"א והאריך בטעמא דהמבטל איסור דאסרינן למבטל ולמי שנתבטל
בשבילו, וסוף דבר העלה דעיקר טעמא דהתם הוא, שלא יהנו לו מעשיו הרעים, ולכן לפ"ז
ה"ה לגבי המבשל בשבת דאסרינן משום קנס, אע"פ שזה שנתבשל בשבילו לא ניחא
ליה, בכל זאת אסור לו להנות ממלאכה זו, דלא יהנו לו לעושה המלאכה מעשיו הרעים במה
שרצה להנותו לזה. ע"ש. וא"כ לאור דברים אלו יוצא, שדברינו הנ"ל
להתיר את הנסיעה במוצ"ש באוטובוס, אשר התחיל את פעולתו מבעוד יום, תליא
בפלוגתא דהפוסקים הנזכרים. דעד כאן יש להתיר דוקא לדעת המג"א ודעימיה, שהתירו
את מעשה שבת אף למי שנתבשל בשבילו, אבל לדעת הנהר שלום דס"ל שמי שנתבשל
בשבילו דינו כמבשל עצמו, הרי לכאורה אנשים אלו הממתינים בתחנה, דינם כמי שנתבשל
בשבילם. שהרי האוטובוס התחיל את פעולתו בשבת עבור אנשים אלו העומדים בתחנה, ולכן
יאסר עליהם הנסיעה בו, כדין המבשל בשבת במזיד דאסורה לו לעולם.
אמנם הנה בשו"ת כתב סופר (חאור"ח,
סי' נ) דן התם בענין פונדק של ישראל אשר מבשל בשבת במזיד, עבור אוכלי שולחנו, האם
מותר לקנות ממנו במוצאי שבת. והביא שם את דברי המג"א הנ"ל שהסיק, דאף
למי שנתבשל בשבילו לא גזרינן, והסכים עימו. אולם הוסיף וכתב, דזה נראה פשוט, שעד
כאן לא דיבר המג"א אלא במי שבישל במקרה, ולכן לא אוסרים לזה שנתבשל בשבילו, ואפילו
שהבישול היה בידיעתו וברצונו, מכיון דלא חיישינן ששוב יצוה לו לעשות כן, דהרי לא
ישמע לו. אבל בנידון כמקרה הנ"ל, שבעל הפונדק מבשל בקביעות מידי שבת בשבתו, וזהו
פרנסתו, בודאי קנסא קנסו רבנן לאלו שנתבשל בשבילם בידיעתם וברצונם, כמו למבשל עצמו,
דאסור לו לעולם. מכיון דהכא שייך שיצוה לו פעם אחרת, שיבשל בשבילו. והוסיף וכתב שם,
דנראה שאפילו לאלו שלא נתבשל לדעתם ורצונם, או לאלו שלא נתבשל בשבילהם כלל, ג"כ
אסור להם לאכול מהתבשיל הזה שנתבשל בשבת ע"מ למכור אותו, מכיון שיש בזה חשש
של לפני עיוור, או עכ"פ משום מסייע יד עוברי עבירה. עכת"ד, ע"ש.
[והאמת היא שכעין זה מתבאר ג"כ מדברי הפרמ"ג
שכתב (בסי' שכה, באשל אברהם - סקכ"ב) דחש"ו שבישלו לצורך ישראל, אסור לו
לעולם אם היה המצוה במזיד, וכ"ש אם היה העושה מומר לעכו"ם, אפילו אם לא
ציוה לו ובישל מעצמו אסור למי שנתבשל בשבילו, דלא שייך כאן אין אדם חוטא ולא לו. ע"ש.
הרי חזינן דאף הפרמ"ג כתב כסברתו של הכת"ס, דבמומר שחוטא ומזלזל בכבוד
שבת, אוסרים למי שנתבשל בשבילו כמבשל עצמו מכיון דשייך כאן הגזירה שמא יצוה לו
לעשות שוב מלאכה.
ויש לציין כי הנה הגרצ"פ
פראנק בשו"ת הר צבי (חאור"ח, ח"א, סי' קפ) דן התם בענין השימוש
באור חשמל, היכא שהעבודה בחברת החשמל נעשית ע"י יהודים, ובין בתרי אמרותיו
כתב שם צידוד להקל, וז"ל: ועוד דהפרמ"ג הסתפק במומר שעשה מלאכה בשבת אי
יש לגזור בו בכדי שיעשו, ועכ"פ משמע דלא נאסר עולמית כמו מי שעשה מלאכה במזיד.
ע"כ. והנה נכדו הרה"ג רבי יוסף כהן בהגהות הרר"י בשד"ה (שם, הערה
4) עמד להעיר על דברים אלו, שהרי מדברי הפרמ"ג הנ"ל (בסי' שכה, בא"א
- סקכ"ב) מתבאר דמומר שעשה מלאכה אסור להנות ממנה לעולם דומיא דחש"ו. וזה
סתירה לפרמ"ג שהביא ההר צבי, דבמומר אין לאסור אלא בכדי שיעשו בלבד, ואינו
אסור לעולם. ע"ש דנשאר בתימה.
אולם האמת היא דדבריהם צדקו יחדיו,
ומשמעות דורשין איכא בניהו, מכיון דמצינו בפוסקים שדברי הפרמ"ג הללו נדרשין
בתרי אנפין, דהנה הגר"י קניבסקי בקהילות יעקב (בליקוטים, ח"ב) ביאר את
דברי הפרמ"ג הנ"ל (בסי' שכה) דס"ל שמומר שעשה מלאכה בשבת, בכל
גוונא אסורה לעולם. אולם לעומת זה בשו"ת מחזה אברהם (בסי' מח) הבין בדברי
הפרמ"ג דדוקא היכא שהישראל ציוה למומר לעשות לו המלאכה, אז אסורה היא לעולם. אבל
אם עשה המומר מעצמו בשביל הישראל, אסור למוצאי שבת בכדי שיעשו, כמו בעכו"ם
שעשה מלאכה. ע"ש. (והביא דברים אלו ג"כ בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג,
סי' עט) שבדברי הפרמ"ג איכא ב' ביאורים. ע"ש, וע"ש שג"כ ביאר
דהא דכתב הפרמ"ג "מומר לעכו"ם" לאו דוקא, אלא אף מומר לחלל
שבתות בכלל. ע"ש).
ולפ"ז יוצא דמר אמר כחדא ומר
כחדא, דהרב פראנק הבין בפרמ"ג כביאור המחזה אברהם דדוקא היכא שציוה הישראל
למומר לעשות לו מלאכה, אסורה היא לעולם. אבל היכא דלא ציוה אינה אסורה אלא בכד"ש.
וזהו שכתב שם בתשובה, דהרי התם מיירי שלא מצוה להם לעבוד ולהפעיל את החשמל, ולכן
כתב דאינו אסור אלא בכדי שיעשו. אבל ההררי בשדה הבין, כביאורו של הקהילות יעקב
דבכל גווני אסר הפרמ"ג לעולם, ולכן עמד להעיר על ההר צבי. וק"ל.
אמנם הלום ראיתי בפרי מגדים (בסי'
רעו, סק"ה - במשב"ז, אות ד) שכתב שם וז"ל: ומינה נמי אם מומר הדליק
נר בעצמו לצורך ישראל, אסור וודאי שמא יאמר לו. אף דלפני עיור ד"ת, הא לחד פי'
אמירה לעכו"ם ג"כ ד"ת וחיישינן דקיל בעיניהם, ועוד דהוה כמבשל בשבת
בשי"ח, אבל כדי שיעשו במומר צ"ע בזה אי עשה מומר מלאכה בשבת, וגם בישולי
עכו"ם אי שייך במומר או לא אין מקומו פה. עכ"ל. הרי מפורש בפרמ"ג
דהיכא שהמומר עשה מלאכה מעצמו עבור ישראל דפשיטא ליה שאסור להשתמש בה בו ביום, אולם
מספקא ליה אם צריך להמתין בכד"ש, ודברים אלו עולים בקנה אחד וקרובים עם
ביאורו של המחזה אברהם והרב פראנק, דדוקא היכא שהישראל מצוה למומר אז דעת הפרמ"ג
לאסור לעולם. אבל היכא שלא מצוה לו אין לאסור אלא בכד"ש. אולם עדין יש לעמוד
על לשונו של הפרמ"ג בסי' שכה הנ"ל, ששם סיים וכתב "וכ"ש אם
העושה מומר אפילו אם לא ציוה" וכו' ומשמע דקאי על מש"כ לפני זה דבחש"ו
שעשו בציווי ישראל אסרינן לעולם, וע"ז כתב דבמומר אפילו כשלא ציוה אסרינן
לעולם. ועוד צ"ע].
ומעתה לפי דברי הכתב סופר, לכאורה
יש לאסור את הנסיעה באוטובוס אף לדעת המג"א, דעד כאן לא כתב המג"א להתיר
למי שנתבשל בשבילו, אבל כשבישל באקראי, אולם בעוה"ר מה שהאוטובוס התחיל את
פעולתו בשבת, אין זה באקראי אלא נעשה בקביעות מידי שבת בשבתו. והווי כנידון הכת"ס
שכתב דבכה"ג יש לאסור אף לדעת המג"א.
אלא דהנה עד כאן לא כתב הכת"ס
בריש דבריו לאסור, אלא דוקא היכא שהיה הדבר בידיעתו וברצונו של זה שנתבשל בשבילו. אולם
הכא בנידון דידן, הרי בודאי שאין דבר זה נעשה בידיעתם וברצונם של אלו העומדים עתה
בתחנה, דאדרבה על זה דוה ליבם ונפשם בשאלתם. וכעין זה כתב ג"כ הגרצ"פ
פראנק בשו"ת הר צבי (חאור"ח, ח"א, סי' קפ) בענין השתמשות בחשמל
המופעל ע"י ישראל, וכתב שם בין שאר נימוקיו להקל, דיש להתיר את ההשתמשות אף
לדעת הכת"ס, דהרי הכת"ס לא אסר אלא מכיון שהמלאכה נעשתה בידיעתו וברצונו
של מי שנתבשל בשבילו, אבל כאן אין זה בגדר בידיעתו וברצונו, שהרי החרדים לדבר ה' רצונם
שיפעילו את החשמל רק במוצאי שבת, ולמורת רוחם הוא מה שמתחילים את פעולתו בשבת. ע"ש.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi