למעלה
ט ולכאורה אפשר לומר עוד, ע"פ מה שכתב בשו"ת בית יצחק שמעלקיס (חאור"ח, סי' קיז בסוף הספר - אות ז), שכתב שם להקשות על המשנה למלך שהביא ראיה לשיטתו דהיכא שישראל אחר היה עומד ללוות כסף זה בריבית דאינו פוטר את הלוה השני, מדברי התוס' בחגיגה (יג, ע"א) שהקשו על מאי דאמרה הגמ' התם אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם, הקשה הר"ר אלחנן דתיפוק ליה ממאי דאמרינן בסנהדרין (נט, ע"א) עכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה, והמלמדו עובר בלפ"ע לא תיתן מכשול, ותירצו די"ל דמיירי הכא אפילו היכא דאיכא עכו"ם אחר שרוצה ללמדו, דליכא בכה"ג משום לפ"ע דלא הווי כתע"ד. ובאה הגמ' כאן לחדש שעובר משום מגיד דבריו ליעקב וכו'. ע"כ. ורייק מזה המשנל"מ דמכך שתירצו התוס' דאיכא עכו"ם אחר הרוצה ללמדו לכן ליכא משום לפ"ע, משמע שאם לא היה עכו"ם, אלא היה ישראל שרוצה ללמדו אין זה פוטר מהלאו דלפ"ע. ולכן יצא לו חידושו בענין הריבית שמה שהלוה הראשון רוצה ללוות בריבית אין זה פוטר את הישראל השני מהלאו דלפ"ע. ע"ש. והקשה ע"ז הבית יצחק מדברי התוס' בקידושין (נו, ע"א) ד"ה אבל במתכוין, שהקשו על פרש"י שביאר שם את דברי רבי יהודה שאמר דהלוקח בהמה במעות מעשר שני ומתכוין להוציאן לחולין, דקעביד איסורא והמקח בטל, דהיינו טעמא משום דקנסינן למוכר דקעבר על לפ"ע. והקשו ע"ז התוס' דלכאורה מאי לפ"ע איכא הכא, הלא אם לא יקח ממוכר זה יקח ממוכר אחר וחשיב כלא קאי בתע"ד, וליכא בכה"ג משום לפ"ע. ע"כ. [ועי' היטב בתוס' רא"ש בקידושין שם שהקשה על רש"י באופן אחר. ע"ש]. הרי מתבאר מדברי התוס' דכל היכא שיכול לקנות מאחר, אפילו שהוא ישראל - שהרי לא חילקו בדבריהם לומר דהאחר הוא עכו"ם - ג"כ לא חשיב בכה"ג כתע"ד, וליכא משום לפ"ע. וזה סותר למה שכתב המשנל"מ לדייק מדברי התוס' בחגיגה, ולפי המתבאר בדבריהם במסכת קידושין משמע דהאי דנקטו התם עכו"ם לאו דוקא, אלא דבכל גוונא שיש אחר שיכול להכשילו ליכא משום לפ"ע. אולם בסוף דבריו כתב הבית יצחק דאפשר לומר שהמשנל"מ יבאר את דברי התוס' בקידושין, דמה שמתבאר מדבריהם שם דהיכא דאיכא אחר שהיה מכשילו חשיב כלא קאי בתע"ד, ואפילו אותו אחר הוא ישראל. מיירי בגוונא שהישראל האחר לא יודע שמעות אלו הם של מעשר שני, וממילא ה"ה ג"כ לגבי התוס' בחגיגה דמיירי שהעכו"ם היכול ללמדו לא יודע שיש איסור בדבר, וה"ה דיכלו לנקוט שיש ישראל הרוצה ללמדו ואינו יודע שיש בזה איסור, אך יותר ניחא להו לומר בנכרי. ע"ש. (ושו"ר בשו"ת טוב טעם ודעת למהר"ש קלוגר (מהדו"ג, ח"ב, סי' לא), ובערך השולחן למהר"י טייב בחחו"מ (סי' לד, סקי"ב) שג"כ עמדו להקשות על המשנל"מ מדברי התוס' דקידושין הנ"ל, ותירצו ממש כתירוץ זה של הבית יצחק דמיירי שהישראל האחר אינו יודע שמעות אלו הם של מע"ש, ובכה"ג גם המשנל"מ יודה דליכא ביה משום לפ"ע. ע"ש. וראה גם בשו"ת חלקת יעקב (ח"א, סי' כג) מש"כ ג"כ בזה. ע"ש).

א"כ לפי דבריו של הבית יצחק מתבאר, דאף להמשנל"מ דס"ל דהיכא שישראל אחר מכשילו עדין חשיב כקאי בתע"ד, היינו דוקא אם אותו ישראל יודע שהוא מכשילו, אבל אם אינו יודע שהוא מכשילו לא חשיב כתע"ד, והישראל השני אינו עובר בלפ"ע. עי' בשו"ת מנחת יצחק ח"ג (סי' עט) שעמד לבאר כן בדבריו דכשם שכתב הבי"צ דבאינו יודע מהאיסור דליכא משום לפנ"ע, ה"ה נמי אם אינו יודע כלל מאיסור דלפני עיור. יעו"ש.

וא"כ לפ"ז אפשר לומר דה"ה בנידון דידן, דהרי אותם מחלל"ש שעולים בתחנות הראשונות, אינם יודעים כלל שהם מכשילים את הנהג. וממילא מחשבי ליה כחד עברא דנהרא, והעולים אח"כ לאחר צאת השבת לא עוברים בלפ"ע אף לדעת המשנל"מ. וק"ל.

אולם האמת היא דלכאורה צריך להבין את חידושו של הבית יצחק, דמה הסברא בדבר זה דהיכא שהישראל יודע שיש איסור נשאר הדבר בגדר תע"ד, והיכא שאינו יודע שיש איסור חשיב כלא קאי בתע"ד. בשלמא לפי דחיתו השניה של המשל"מ על הפנ"מ אפשר לבאר מעט. שהרי דחה שם דמי יימר לן שבסופו של דבר הלוה הראשון ילוה כסף זה בריבית דילמא יחזור בו, א"כ אפשר לבאר דזה דוקא היכא שיודע שיש איסור בדבר ואז יש לומר שיחזור בו, אבל אם לא יודע שיש איסור בדבר לא יחזור בו. וכעין שמצינו באחרונים שהבאנו לעיל שדייקו דלפי דחיה זו של המשנל"מ היכא שאותו ישראל הוא מומר שאין צד שיחזור בו, אף להמשנל"מ חשיב כלא קאי בתע"ד. אולם לפי דחיתו הראשונה של המשנל"מ שכתב בסתמא דדוקא היכא שיכול לעשות האיסור לבדו בלי שום עזרה חשיב כלא קאי בתע"ד, אבל משום שאחר רוצה להכשילו אין זה מחשיב כלא קאי בתע"ד. א"כ מה לי אם אותו ישראל יודע שהוא מכשילו או לא יודע, סו"ס הרי אותו ישראל שרוצה להכשילו לא מתקן את הענין בזה דלא ליהווי כתע"ד. ומסתימת דבריו של הבית יצחק שם משמע, שמחלק חילוק זה בהחלטיות בין היכא שהישראל יודע שהוא מכשילו ללא יודע, גם אליבא דהחילוק הראשון של המשנל"מ, ע"ש היטב, וצ"ב. ושו"ר בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג, סי' עט) שדן התם בנידון עיתון יהודי אשר מדפיסים אותו בשבת ויו"ט ע"י מחללי שבת, האם איכא איסורא לקנות עיתון זה משום לפ"ע, או משום מסייע ביד עו"ע. והביא שם (באות ד) את הבית יצחק הנ"ל, וכתב שיש להקל ע"פ חידושו, דהיות ויש כאלה שאינם יודעים שיש בזה איסור, במה שקונים עיתון זה שמכשילין ע"י זה את המדפיסים בלפ"ע, קלקלתם היא תקנתם של היודעים דעי"ז לא חשיב כתע"ד, וליכא משום לפ"ע. אולם בסוף דבריו כתב להעיר שבודאי דדבריו של הבית יצחק נאמרו רק בדרך משא ומתן של קושיא ותרוץ, ואין לבנות ע"ז יסוד חזק להלכה, ורק חזי לאצטרופי וכו'. ע"ש.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi