למעלה
י
וממילא הדרינן למימר דלא חשיב הכא
כתע"ד, וליכא משום לפ"ע לכו"ע. ואיכא רק איסור דמסייע יד עוברי
עבירה, ועל דא קאמינא דסמכינן על הש"ך ודעימיה, דהיות והנהג הווי כמומר ליכא
בכה"ג אף משום מסייע יד עו"ע. והנה ע"פ הדברים הנז"ל אפשר
להוסיף ולומר, דעל אף דחזינן שהכתב סופר שהבאנו בריש דברינו, החמיר בנידון השאלה
דהתם, בענין הפונדק העובד בשבת, דלא סמכינן על חידושו של הש"ך דבמומר ליכא
משום מסייע. ובאמת כבר הבאנו דטובא מהפוסקים ס"ל דסמכינן על הש"ך, וגם
בשו"ת מחזה אברהם (סי' מח) מצאתי כעין השאלה שנשאל הכתב סופר, שנשאל שם בענין
מאפיה של יהודי האופה בשבת עבור הקונים התמדיים שלו. האם מותר לקנות ממנו לאחר
השבת, והעלה שם דאין למחות ביד הרוצים להקל, מכיון דאפשר לסמוך על הפני משה דכל
היכא דיש ישראלים אחרים הקונים ממנו ליכא משום לפ"ע, ומשום מסייע יד עו"ע
אפשר לסמוך על הש"ך. דבמומר
ליכא משום מסייע. ע"ש. וזה
דלא כאשר העלה הכת"ס, עכ"פ בנידון דידן אפ"ל דאף הכת"ס יודה
שיש להקל. דהנה הכת"ס בחיו"ד (סי' פג) לאחר שעמד שם לדחות את דברי הש"ך,
כתב ליישב את הסתירה מהתוס' והרא"ש בשבת על דבריהם בעבודה זרה בתרוץ אחר, דבמסכת
שבת מיירי שהעני מוציא או מניח בידו של בעל הבית, ונמצא שהוא מסייע למומר בשעה
שהוא עושה את העבירה בפועל, בהתחלת העבירה או בסיומה, ולכן אע"פ שזה אינו
סיוע שהוא צריך לו, איכא עכ"פ איסורא דרבנן. משא"כ במס' עבודה זרה מיירי
שנותן דבר איסור למומר, אע"פ שהוא יודע שהמומר הזה יאכל אותו, מכל מקום מכיון
שבשעת הנתינה אין כאן שום התחלת איסור בפועל, וגם בשעה שהמומר עושה את העבירה
בפועל, הוא לא מסייע לו כלום, לכן בכה"ג היכא דלא קאי בתע"ד, ליכא שום
איסור אפילו מדרבנן. ע"ש. [ובאמת כסברא זו העלה ג"כ בשו"ת בנין
ציון (סי' טו) דדוקא בזמן האיסור עצמו איכא משום מסייע, אבל קודם זמן האיסור ליכא
משום מסייע. והסכים עימו הגאון הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (ח"ב, סי' לא)
ולכן כתב שם להתיר לתת למדפיס נכרי להדפיס ספר אפילו אם יודע שהוא יעסיק בזה את
פועליו היהודים אשר הם מחללים שבת, כיון שהוא נותן לו את זה קודם זמן האיסור. ע"ש.
וראה גם בשו"ת דברי ישראל להגר"י וועלץ באור"ח (סי' סח) שנשאל שם
בענין אם מותר להשכיר חנות למחלל שבת שידוע שישתמש בחנות זו ג"כ בשבת, והביא
שם בשם המהרש"ם שכתב בתשובה בכת"י (והביאו בספר מנחת שבת על הקשו"ע
בקונטרס שיורי מנחה שבסוף הספר (אות י) שכ"י זה נמצא תח"י) שג"כ
חילק כחילוק הנ"ל דהיות ואינו מסייע לו בשעת העבירה עצמה, אלא קודם לכן שהרי
כשמתחיל להשכיר לו זה ביום חול, ליכא משום מסייע ביד עו"ע. והביא שם שכן כתב
לחלק ג"כ בשו"ת פרי השדה (ח"ג, סי' צז), דדוקא אם מסייע בשעת
העבירה עצמה איכא משום מסייע אבל קודם לכן ליכא איסורא. ע"ש. (והן אמת שמה
שהזכיר הדב"י את תשובת המהרש"ם בכת"י, זכינו לראות תשובה זו מוספת
בתשובותיו של המהרש"ם אשר לפנינו, דהיא לו בחלק ב (סי' קפד), ע"ש. וראה
לו גם בח"ב (סי' צג) שכתב שם ג"כ כעין חילוק זה, בענין רופא יהודי אשר
הוא מחלל שבת, שאסור לפקיד בית החולים להושיט לו את פנקס החולים בשבת, כדי שהרופא
ירשום בו, משום דאיכא בהכי משום מסייע יד עו"ע. אבל מותר להכין לו את הפנקס
קודם השבת דהיות וזה קודם זמן האיסור ליכא בהכי משום מסייע יד עו"ע. ע"ש),
וראה גם בשו"ת מהר"ם שיק (בספר המצוות, מצוה רלג) שג"כ הזכיר חילוק
זה בין מסייע בשעת העבירה, למסייע שלא בשעת העבירה, בשם האחרונים. ע"ש. וע"ע
בשד"ח (בכללים מער' ו, כלל כו, אות ג), ובשו"ת דובב משרים (ח"ב, סי'
כ), וראה גם בשו"ת תורת חסד מלובלין (חאור"ח, סי' ה, אות ו) מש"כ
ליישב את הסתירה מהתוס' בשבת לעבודה זרה, בדרך אחרת קרובה
לחילוק הנ"ל. יעו"ש. וראה גם בס' תולדות זאב בחי' עמ"ס שבת (ג, ע"א)
ד"ה והנה בטו"א וכו' מש"כ ליישב עוד בסתירת דברי התוס' והרא"ש.
ע"ש].
וא"כ לפי חילוק זה אפ"ל
דה"ה בנידון דידן, דהיות ונוסעים אלו שעולים באותם תחנות שהאוטובוס מגיע אליהם
לאחר צאת השבת, אינם מסייעים כלל בשעת מעשה העבירה, דאינם לא מתחילים ולא מסיימים
בשעת העבירה, שהרי בתחילת הנסיעה שהתחיל מבעוד יום היו רק מחלל"ש, ומתי
שנוסעים אלו עלו כבר יצאה השבת, ובכה"ג אף לדעת הכת"ס ליכא משום מסייע
ידי עו"ע. וק"ל.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi