למעלה
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
א - או"ח סימן יד
ב"ה יום ג', כ"ב תשרי, אסרו
חג סוכות, השמ"ש יצ"א
על הארץ (תשמ"ו) לפ"ק. פעיה"ק ירושלים
תובב"א.
עמדתי ואתבונן בעובדא דהוה ואתא
קודמנא. כי הנה במוצאי יו"ט הראשון של חג הסוכות (אשר
חל באמצע השבוע), בעת ההבדלה במקום שיסיים המבדיל בא"י המבדיל בין קודש לחול,
סיים ואמר המבדיל בין קודש לקודש. ונפשו לשאו"ל
הגיעה האם יצא ידי חובת ההבדלה, או צריך לחזור ולהבדיל שוב?
ואעמודה ואתנייה לפרשתא דא, בעזרת צור רם ונישא. וזה החלי בעזר השי"ת
צורי וגואלי.
א) בהשקפה ראשונה היה נראה לומר, דהיות
ואמרינן במשנה דחולין (כו, ע"ב) יו"ט שחל להיות במוצאי שבת מבדילין המבדיל בין קודש לקודש. ופרש"י
במסכת שבת (קיד, ע"ב) ד"ה מוצאי שבת, דהוא מפני שקודש חמור יוצא וקודש קל נכנס. ולכן הכא נמי אע"ג דמעיקר דינא המבדיל במוצאי היו"ט היה צריך לסיים המבדיל בין קודש לחול, כמבואר בגמ' פסחים (קד, ע"א) וכדפסק הרמב"ם (בפכ"ט, מהל' שבת,
הלכה יח) והטוש"ע אור"ח (סי' תצא, ס"א). עכ"פ מכיון דמצינו במכילתא (פר' בא, פרשה
ט) דאמרינן על הפסוק ביום הראשון מקרא קודש, כבדהו
במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. אין לי אלא יו"ט הראשון
והאחרון שהם קרוין מקרא קודש, חולו של מועד מנין, ת"ל
אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש. וכן הוא בתורת כהנים
(פרשת אמור, פי"ב) רבי עקיבא אומר מה תלמוד לומר
אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש, אם לענין ימים
טובים, כבר ימים טובים
אמורים שנאמר ביום הראשון שבתון
וביום השמיני שבתון. א"כ למה נאמר אשר תקראו אותם מקראי קודש וגו', אלא אלו
ימי המועד שאסורים במלאכה. וכיוצא בדברים אלו מתבאר ג"כ בגמ'
דחגיגה (יח, ע"א), ע"ש.
ולפי זה דמבואר שאף חולו של מועד איקרי
קודש, א"כ אפשר לומר דאע"ג דמעיקר דינא היה צריך לסיים כאן
בין קודש לחול, אבל גם אם אמר בין קודש לקודש אין מזניחין
אותו. דהווי כהמבדיל ביו"ט
שחל להיות במוצאי שבת דאומרים בו בין קודש לקודש משום דיוצא מקודש חמור לקודש קל. והכא נמי יוצא מקודש חמור דיו"ט דאסור בכל מלאכה מלבד אוכל נפש, ונכנס לקודש קל דחול המועד דמותר גם בעשיית מלאכת
דבר האבד וכיוצא בו כמבואר בטוש"ע או"ח (בהל' חוה"מ סי' תקלג,
תקלז, תקמב ועוד).
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi