למעלה
ח) איברא דעדין צריך למודעי, כי לכאורה הטוען יטען, דלא דמיא הכא להא דפסק מרן (ברס"י קפז). דהתם מיירי שלא חתם כלל במקום שצריך לחתום, ולכן יש לומר דיצא בדיעבד. אבל הכא בנידון דידן שחתם בטעות, הרי זה קלקל את כל הברכה, והוסיף לגרוע, ומנלן דיצא יד"ח, ואין הנידון דומה לראיה. אמנם הנה מרן בבית יוסף (סס"י קח) הביא את דברי האורחות חיים שכתב בשם רבינו יונה, דמהא דאמרינן בברכות (כו:) דאם טעה ולא התפלל מנחה של שבת מתפלל במוצ"ש ערבית שתיים, ומבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה, ואם הבדיל בשתיהן יצא. מתבאר, דכל הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפילה שלא בזמנה לא הווי הפסק. וכדברים אלו פסק מרן בשו"ע (שם, סעיף יב), דאם טעה והזכיר מאורע שאר ימים בתפילה יצא. אולם הט"ז (שם, סקי"ב) עמד להשיג ע"ז, דלכאורה לא דמיא, דעד כאן לא אמרינן בגמ' דאם הבדיל בשתיהן יצא אלא דוקא התם, משום דסו"ס הוא זמן הבדלה, אלא שהיות וכבר יצא יד"ח בתפילה הראשונה א"צ להזכיר בתפילה השניה, אבל עכ"פ אם הבדיל גם בשניה אין זה נחשב להפסק, משום שמה שהוסיף לא הגריע, שהרי באמת עתה הוא זמן של הבדלה. משא"כ במאורע שאין לו שום שיכות עתה בודאי דיחשב הפסק. ועוד דהבדלה שייך בכל השנה, שהרי בשעת ההבדלה אנו אומרים אפילו מה שלא שייך לעת ההבדלה של אותה שעה, כגון במוצאי יו"ט הוא מזכיר של שבת, והיינו כדאמרינן בגמ' סדר הבדלות הוא מונה, והכא נמי הוא מונה באתה חוננתנו ממה שחנן ה' יתברך את עמו, וזו ג"כ מן החנינה שחלק להם בינה להבדיל בין דבר לדבר, לכן לא חשיב הפסק במה שהבדיל גם בתפילה השניה, משא"כ באומר בימות החול מה ששייך לפסח אין לך הפסק גדול מזה, ע"ש.

וראה גם בשו"ת הלכות קטנות ח"א (סי' רס), שג"כ הקשה על פסקו זה של רבינו יונה, וכתב דדברים אלו הם דברי יחיד, ולכן לדינא אם הזכיר מאורע של שאר ימים בתפילה שלא בזמנה, צריך לחזור ולהתפלל. ודלא כמו שפסק מרן. ע"ש. וראה עוד בשיורי כנה"ג (שם, בהגהב"י - סק"ו) שפירש ג"כ בדברי מרן דמיירי דוקא בתפילת התשלומין דבכה"ג אם הזכיר מאורע שלא בזמנו, דא"צ לחזור. אבל לעולם אם אירע דבר זה בתפילה העיקרית שאינה באה לתשלומין, הווי הפסק וצריך לחזור. ע"ש. ובס' עולת תמיד (שם, בהגהב"י - אות יט) הביא את דברי שכנה"ג הללו, וכתב כי אמנם דהלשון בדברי מרן לא משמע כביאורו של שכנה"ג, עכ"פ להלכה ולמעשה נראה פסקו של השכנה"ג, דדוקא בתפילת התשלומין מאורע שלא בזמנו לא הווי הפסק. וכיוצ"ב כתב ג"כ הפר"ח (שם, אות יב) לחלק בין תפילה בזמנה לתפילת התשלומין, דדוקא בתפילת התשלומין אם הזכיר מאורע שאר ימים שלא בזמנו, לא הווי הפסק ואין צריך לחזור. אבל בתפילה בזמנה הווי הפסק. וכ"כ ג"כ רבינו החיד"א בברכי יוסף (בסי' קח, סק"י, ובסי' תרצג, סק"ב), ובשו"ת חיים שאל ח"א (סי' עד, אות י) לחלק כביאורו של שכנה"ג. ע"ש, וכ"כ ג"כ בשו"ת עמק המלך (סי' ב), ע"ש. וראה עוד בשו"ת שואל ומשיב מהדורא רביעא (ח"ב, סי' קח), ובשו"ת קרית חנה דוד ח"א (חאור"ח, סי' קכא) שמדבריהם ג"כ מבואר דס"ל כדברי רבינו החיד"א בברכ"י הנ"ל, דדוקא בתפילת התשלומין א"צ לחזור אם הזכיר מאורע שאר ימים שלא בזמנו, אבל לעולם בתפילה העיקרית הווי הפסק. ע"ש.

כל קבל דנא שהמאמר מרדכי שם (סי' קח, סקט"ז), דחה את דברי השכנה"ג והפר"ח הנ"ל, והעלה שהעיקר הוא כדברי מרן דבכל גווני אם הזכיר בתפילה מאורע שלא בזמנו, דלא חשיב הפסק וא"צ לחזור. וכתב שם, כן משמע מדברי הרבה אחרונים דמרן מיירי בכל גווני גם בתפילה בזמנה, והכי מסתבר. ע"ש. וכן הוא דעת הלבוש (שם), והפרי מגדים (שם, במשב"ז - סקי"ב), וכן הוא ג"כ דעת הגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים (ח"ב, סי' טו), וכ"כ ג"כ בשו"ת יד אליהו להגר"א רוגלר חאור"ח (סי' ח, אות ה), ע"ש. וכולם נקבצו יחדיו לבאר, דלעולם אף בתפילה העיקרית אם הזכיר בה מאורע שלא בזמנו לא חשיב הפסק. וראה גם בשו"ת יוסף אומץ לרבינו החיד"א (סי' ח) דהדר תבריה לגזיזיה, שכתב שם, דהיות ומדברי הלבוש והט"ז והמג"א מוכח ומבואר, דהאי דינא שהביא מרן בסס"י קח מיירי גם בתפילה העיקרית הבאה בזמנה, ושכן מוכח מדברי המהריק"ש בהגהותיו, ושכן יש להכריע מדברי מרן גופיה בב"י (סי' תרצג). הד"ר הוא לכל חסידיו מדבריו שכתב בברכ"י דדוקא בתפילת התשלומין א"צ לחזור, אבל בתפילה העיקרית צריך לחזור, ולעולם אף בתפילה העיקרית א"צ לחזור, ע"ש, וכ"כ ג"כ בשו"ת מעט מים (סי' ב), ובשו"ת זכור ליצחק (סי' כא, כב) דאף אם עשה כך להזכיר מאורע שלא בזמנו בתפילה העיקרית, דא"צ לחזור. ע"ש. וכן פסקו להלכה החיי אדם (כלל כה, אות יא - יג. ובכלל כח, אות יג) והרב בן איש חי (פר' משפטים, אות יז), ובשו"ת מהרש"א אלפנדרי (חאור"ח, סי' ד. דף יג, ע"ד), ע"ש. וראה גם בכף החיים (סי' קח, סקנ"ח), ובשו"ת יביע אומר למרן מלכא שליט"א (ח"ד, חאור"ח סי' נא, אות ד) ומתבאר שם מדבריהם דדעתם ג"כ נוטה להסכים עם האחרונים הנ"ל, דמרן מיירי דכל גווני. ע"ש. וראה גם בס' ילקוט יוסף ח"א הנדפ"מ (עמוד רלט, אות יח) שכתב שם, כי לכאורה יש להוסיף ולחזק את הסברא הזאת, דבכל גוונא א"צ לחזור אף אם הזכיר מאורע שלא בזמנו בתפילה העיקרית, מהא דפסק מרן בשו"ע (סי' קד, סעיף ו) דאם שח בתפילתו, אם לא שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר. ולכן גם כאן אפילו יהיה כשח שיחה בטילה א"צ לחזור. אלא שיש לומר שהמזכיר מאורע שאר ימים בתפילה, גרוע יותר משיחה בטילה, שנראה כדובר שקרים בתפילתו. ע"ש. עכ"פ הרי מבואר מהא דקמן, דלהלכה נקטינן כפשט הפשוט בדברי מרן (בסס"י קח), דאף אם הזכיר בתפילה העיקרית מאורע שלא בזמנו, דלא חשיב הפסק, וא"צ לחזור.

ולפי זה יש לומר דה"ה בנידון דידן, דמה שחתם בטעות במקום בין קודש לחול בין קודש לקודש, דלא יחשב כהפסק. לא מבעיא לדעת רובא דהפוסקים הנ"ל דפסקו כפשט דברי מרן, דהמזכיר מאורע שלא בזמנו דלא חשיב הפסק, ואפילו בתפילה העיקרית. אלא אפילו לדעת הט"ז שלא הסכים עם מרן בהאי דינא, וחלק ע"ז דלעולם הווי הפסק אם הזכיר בתפילה מאורע שלא בזמנו. עכ"פ אפ"ל דבנידון דידן אודויי אודיי לן דלא הווי הפסק, שהרי הט"ז גופיה כתב לחלק בין הא דהגמ' בברכות (כו, ע"א) דאם הבדיל בשתיהן יצא, לבין מזכיר בתפילה מאורע שלא בזמנו. כמו שהבאנו כבר את דבריו לעיל. ואותם טעמים שכתב שם לענין ההבדלה שייך גם הכא בנידון דידן, דלפי הטעם הראשון שכתב דההבדלה השניה לא הווי הפסק מכיון דעתה הוא סו"ס זמן הבדלה, הכא נמי י"ל בנידון דידן דאע"פ שלא היה צריך לסיים עתה המבדיל בין קל"ק, עכ"פ הפסק לא יחשב דהרי הוא עסוק עתה בענין הבדלה וזהו ג"כ הבדלה. ובפרט לפי החילוק השני שכתב, דהבדלה לא חשיב הפסק כי ענין ההבדלה שייך לכל השנה, ולכן מזכירים בהבדלה ענינים שלא שייכים להבדלה של אותה שעה, וכהא דאמרינן בגמ' דסדר הבדלות הוא מונה. י"ל דהסיום שסיים הכא המבדיל בין קל"ק לא חשיב הפסק, דסו"ס זהו ענין של הבדלה והווי כעין המאורע, וממילא לא חשיב הפסק.

הנה כי כן יש לומר, דמאי שסיים בא"י המבדיל בין קודש לקודש במקום בין קודש לחול, לא קלקל את ברכת ההבדלה שעשה ויצא ידי חובתו. דהרי אם נחשיב את סיום זה שהיות ולא סיים כראוי הווי כלא סיים כלל, לאו חששא היא דהרי ביארנו דדעת מרן היא דאם לא חתם בברכה שיש בה חתימה, דיצא יד"ח. ואף אם נרצה לומר דהחתימה הזאת במקומה עומדת, ונמצא שחתם בחתימה פגומה, ג"כ לאו חששא היא. דהרי בארנו דדעת מרן היא, דאם הזכיר בתפילה מאורע שלא בזמנו לא הווי הפסק, וממילא הכי נמי דמה שהזכיר כאן בהבדלה המבדיל בין קודש לקודש, שלכל היותר זהו מאורע שלא בזמנו לא הווי הפסק. (ויש לבאר יותר את הדברים ולומר, דלעולם אף לדעת הרשב"א ודעימיה דס"ל שכל ברכה שיש בה חתימה אם לא חתם לא יצא, וראה בתשב"ץ (ח"ג, סי' רמז) דס"ל נמי הכי, אולם בנידון דידן ששפיר סיים ורק אמר בקל"ק, א"כ י"ל דהרי סו"ס חתם אלא ששינה מעט בנוסח החתימה, שאמר בא"י המבדיל, ורק במקום קודש לחול אמר קודש לקודש, אבל נוסח הבדלה במקומו עומד, והרי בכה"ג ששינה רק בלשון ובנוסח גם לרשב"א יצא, ורק אם השמיט את החתימה לגמרי לא יצא, ובפרט שכאן יש שייכות לשון קל"ק בעצם ההבדלה. א"כ גם לרשב"א אייתי שפיר, ודו"ק).
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi