*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * * * *
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ב - יו"ד, מילואים סימן ב עמוד עג
מה שהבאנו דברי מו"ר שליט"א
בשו"ת יבי"א ח"ג (חיו"ד סי' ג אות ה) שכתב לבאר דאף
למ"ד דשרי למספי איסור דרבנן
לקטן בידים היינו דוקא בדבר שהוא לצורכו של הקטן
ממש כדבר של אוכל וכדומה, אבל
צורך רוחני לא. והבאנו בס"ד ראיה למו"ר שליט"א
מדברי הרשב"א עמ"ס ר"ה
(לג ע"א) אשר ראו אור רק עתה לראשונה. יעו"ש בדברינו. הנה
הלום (עש"ק פר' תולדות תשנ"ד)
אמרתי תורף דברינו אלה למו"ר שליט"א והוטב הדבר
בעיניו מאוד. איברא דשוב ראיתי
ונתון אל ליבי דאולי יש לדחות ולומר דאין ראיה
מדברי הרשב"א הללו, כי יש
לבאר ביאור אחר בדבריו, דר"ל במש"כ "אלא כל שהוא צריך
לו ממש" דהכא לא הוי צורך
הקטן כיון שאין תוקעין בשבת, ולעולם צורך רוחני הוי
צורך. וק"ל. ברם הנה לפי מה
שהבאנו לקמן (עמוד צז) את דברי המג"א (סי' שמג סק"ג)
שהביא בשם רבינו ירוחם דכל דבר
שהוא משום מצוה ספינן לקטן בידים כגון שמחנכים
אותו לתקוע בשבת וכ"כ נמי
הגהות אשר"י במס' ראש השנה, (ועי' במנחת חינוך (סוף
מצוה ז) שביאר דהוא משום הם אמרו
והם אמרו, חז"ל שאמרו לא לתקוע בשבת התירו לקטן
לתקוע בשבת כדי לחנכו. ע"ש).
והרי שמצות חינוך בשופר שייך גם בשבת. וממילא שוב
יש לבאר כדברי מו"ר שליט"א
דצורך רוחני לא חשיב צורך. ודו"ק. ויש עוד לפלפל בזה
ואין להאריך יותר.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi