*
* * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ב - יו"ד, מילואים סימן ג עמוד קלט
בענין אשת כהן מעוברת שהגיע עת
לדתה האם צריכה להקפיד שלא ללכת לבי"ח גדול שיש
שם חשש טומאת מת, שמא תלד זכר
ונמצא שגורמת לו להטמא. הנה ראיתי הלום בשו"ת בצל
החכמה (ח"ג סי' קב) שג"כ
עמד לדון בזה ונגע בכמה נקודות אשר בס"ד עמדנו לפלפל
בהם בפנים הספר. וכן עמד לדון שם
אם האי ס"ס של הרוקח ספק נקבה ספק נפל שייך
לומר גם כשכבר מלאו ימיה ללדת
ואשר לפי דעת הגאון יעב"ץ כל שמלאו ימיה ללדת אזדה
לה להאי ספיקא דנפל שהרי רוב
נולדים לחיים, אולם לפי שאר הפוסקים הס"ס עדיין
נשאר ועמד לפלפל בדבריהם. ע"ש.
וסוף דבר העלה שם (באות י) די"ל דאף להיעב"ץ דס"ל
שכל שמלאו ימיה ללדת אין לצרף את
הספק דשמא נפל הוא, מ"מ הא נתוסף ספק אחר דשמא
אין כאן טומאה כלל והוי ס"ס
ספק אין כאן טומאה כלל ואת"ל יש כאן טומאה שמא נקבה
תלד, ואף דכמעט כל יום נמצא בבי"ח
ההוא מת או נפל או אברים חתוכים ואיך נחשב
לספק דשמא אין שם טומאה כלל עי' בשו"ת
תשורת שי (ח"א סי' תקנט) שנשאל אם מותר
לכהן להכנס לבתי חולים גדולים
לבקר את החולה כי כמעט אין יום שלא ימצא שם עכ"פ
חד בר מינן ישראל, והשיב דפשיטא
שיש להקל רק אם אפשר ישלח לשם את מי שאינו כהן
לברר אם יש מת ישראל. ע"כ. ובנד"ד
אף שא"א לברר ברוב הפעמים שהולכת לשס אחר
שאחזוה ציריה מ"מ כיון דיש
גם ספק שמא נקבה תלד מותר בלא"ה גם ליעב"ץ.
והוסיף וכתב אח"כ (באות יא) גם
נראה פשוט שאם ילדה זכר ויש שם באוהל מת שאין
צריך להוציא את התינוק משם שאפי' אביו
אינו מצוה להפרישו כשהוא עדין קטן כ"כ.
עכ"ד. ע"ש. וחזינן
ממסקנת דבריו אלו של הרב בצה"ח דאף איהו ס"ל להקל בענין זה
ומותר לאשת כהן מעוברת ללכת לבי"ח
גדול שיש בו חשש של טומאת מת כדי ללדת שם,
וא"צ להקפיד ללכת לבי"ח
קטן שהחשש שם לטומאת מת הוא פחות. ומ"מ כמו שכבר העלנו
בס"ד שראוי להחמיר בענין זה
כמה שאפשר, אולם במקום צורך כל שהוא בודאי שיש לסמוך
על קולא זו.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi