* * * *
* * * * * * *
* * * *
* * *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב -
יו"ד, הערות סימן א הערה ה
מאי דהעלנו דבהמה שבודאי כלו חודשיה סגי
בה המתנת ח' ימים להתירה בשחיטה, הנה
מדברי מקצת אחרונים משמע דלא ס"ל
הכי, דהנה הש"ך בנקודות הכסף (יו"ד סי' טו ד"ה
וי"ל) עמד להעיר על דברי הט"ז
(שם סק"ד) שהקשה על מרן שפסק כהרשב"א (שם סעיף ג)
דאין סומכין על עכו"ם שאומר על גדיים
קטנים הנקחים ממנו שהם בני ח"י, דקשה הרי
איכא הכא ספק ספיקא, ספק שמא כלו חדשיו
וא"צ ח"י, ואת"ל לא כלו שמא יש לו ח"י.
והקשה ע"ז הש"ך בנקוה"כ
שם דבאמת אין התחלה לקושיא זו דהיאך תאמר "דאם לא כלו לו
חדשיו שמא יש לו ח' ימים" דמא בכך
שיש לו ח"י הרי לא כלו לו חדשיו ונפל הוא, דלא
סגי בענין זה דח"י אלא רק בספק כלו
חדשיו, אבל באופן דבודאי לא כלו חדשיו לא
מועיל ח"י כיון שהוא נפל ודאי. עכ"ד.
ע"ש. וכיו"ב הקשו על הט"ז גם הגר"י אייבשיץ
בס' כריתי ופליתי (שם בכריתי סק"ח)
והפמ"ג (שם במשב"ז סק"ד) דא"א לומר ס"ס כמ"ש
הט"ז דאיך נאמר ואם לא כלו חדשיה
שמא הוא בן ח"י, הרי סו"ס כיון דאמרינן שלא כלו
חדשיה כבר לא מועיל מה שיהיה בן ח"י.
וע"ש בדבריהם מש"כ לבאר את כוונת דברי
הט"ז. יעו"ש. עכ"פ הרי
עולה ומתבאר מדבריהם של הש"ך הכריתי ופליתי והפמ"ג, דס"ל
שבבהמה שבודאי לא כלו חדשיה לא מהני המתנת
ח"י כיון שהיא בודאי נפל. ובאמת כ"כ
גם התבואות שור (שם ס"ק טו) דכל
שנודע שלא כלו חדשיו של הולד ראוי להחמיר
מדאורייתא אע"פ ששהה ז' ימים, וצריך
להמתין עד שיגדל ויהיה כשרא בהמות שלא יסופק
אם הוא בן קיימא. ע"ש.
אולם עי' בשער המלך (פ"א מהל' יו"ט
ה"כ) שעמד להעיר על דברי הש"ך בנקוה"כ, וכתב,
דמהתוס' בשבת (קלו ע"א ד"ה
מימהל) מוכח כדברי הט"ז דאף אם בודאי לא כלו חדשיו של
הולד מהני המתנת ח"י, דהנה התוס'
שם כתבו על הא דאיתא בגמ' אמר רשב"ג כל ששהה
באדם ל' יום אינו נפל וכו' אומר ר"י
דבע"כ הא דקאמר רשב"ג לאו דוקא בסתם ולדות
איירי אלא אף בודאי בן שמונה איירי וכדמוכח
בתוספתא דמכילתין. ע"ש. והרי מבואר
בדברי התוס' דבהמתנת ל' יום גבי אדם להוציאו
מכלל נפל הוא אפילו בודאי לא כלו
חדשיו, וממילא הכ"נ י"ל גם
גבי בהמה דבהמתנת ח"י מהני אפילו בודאי לא כלו חדשיה.
עכ"ד. ע"ש. וע"ע בשו"ת
תפארת צבי (חיו"ד סי' סז) ובשו"ת שולחנו של אברהם יו"ד
(סי' טו סק"א) שג"כ כתבו להעיר
על דברי נקוה"כ מדברי התוס' בשבת הנ"ל, שלעולם
מהתם מוכח דאפילו בודאי לא כלו חדשיה
של הבהמה סגי בהמתנת ח"י. ע"ש. וראה גם
בגליון מהרש"א ביו"ד (סימן
טו ד"ה אף) שג"כ נראה כוונת דבריו שהוא מביא ראיה
לט"ז מהתוס' בשבת. ע"ש. וראה
עוד בשו"ת נטע שעשועים (סוף סימן יב) מש"כ ג"כ
להעיר על דברי נקוה"כ והתבואות שור
שהסכים עימו. ע"ש.
והלום ראיתי לגר"ש קלוגר בשו"ת
טוב טעם ודעת (מהדורא תליתאי סימן עג) שנשאל שם
בענין עגל שידוע בברור שלא כלו חדשיו
ושהה ח' ימים הלכה כמאן כהט"ז והוא מותר
בשחיטה או כנקוה"כ דס"ל דלא
מהני ח"י בבהמה שברור שברור דלא כלו חדשיה. וכתב,
דזה ודאי שהעיקר הוא כהש"ך וכמ"ש
האחרונים דלא מהני בכה"ג המתנת ח"י כיון דואי
נפל הוי והרי הוא כמת, ואפילו אירע דחי
לא עדיף זה מטריפה ודאי דלא מהני ביה י"ב
חודש וכמ"ש הרשב"א דהוי נס
וכו'. ע"ש. וראה גם בדבריו שם (מהדורא קמא סי' כח).
ע"ש. וגם ראיתי ביד אפרים בשו"ע
יו"ד (סי' טו ס"ב ד"ה עד) ובדרכי תשובה (שם ס"ק
יח) שהביאו את דברי שו"ת בגדי כהונה
(חיו"ד סימן א') שעמד להשיג על דברי שער
המלך הנ"ל וליישב את הראיה שהביא
לט"ז מהתוס' בשבת, ולכן כתב דהעיקר הוא כהש"ך
והתבואות שור, דלא מהני ח"י בענין
בהמה שבודאי לא כלו חדשיה. ע"ש. וס' זה אמ"א
לעיין בדב"ק כיצד דחה את ראיתו של
שער המלך מהתוס' בשבת. מ"מ פשט דברי שער המלך
מורה שהוא מסכים עם דברי הט"ז דשפיר
מהני המתנת ח"י אפילו בבהמה שבודאי לא כלו
חדשיה. גם הלום ראיתי למו"ר מרן
מלכא שליט"א בשו"ת יבי"א הנדפ"מ (ח"ז סימן א'
אות ד') שהביא את דברי התוס' בשבת הנ"ל
שלכאורה איכא מהתם ראיה לדברי הט"ז דמהא
דכתב ר"י דהמתנת ל' יום באדם מוציאו
מכלל נפל הוא אפילו בנולד לשמונה שלא כלו
חדשיו הוא הדין נמי בבהמה ח"י מהני
אף בידוע שלא כלו חודשיה. אולם כתב להעיר ע"ז
דהא יש לחלק בין אדם לבהמה, דבאדם אמרינן
כיון דשהה ל' יום הוברר דבר שבעה הוא
ואישתהי עד שמונה ולכן אינו נפל, מה שאין
כן כבהמה הרי היא בעיא דלא איפשיטא
בגמ' נדה (כד ע"ב) אם בהמה יולדת
לשבעה או לא, וממילא אי אפשר לומר בבהמה בר
שבעה הוא ואישתהי, ונמצא דלא דמי לאדם.
ומ"מ כתב שם מו"ר כיון דהיא בעיא דלא
איפשיטא אכתי איכא הכא ספק ספיקא בדברי
הט"ז שמא כלו חדשיו ואת"ל לא כלו שמא אף
בהמה יולדת לשבעה ואישתהי ואפשר ששהה
שמונה ימים ולאו נפל הוא, והאריך לבאר שם
מדוע ס"ס זה נכון הוא. יעו"ש.
ומתורף דבריו מתבאר דס"ל דשפיר איכא למימר ס"ס
כהט"ז, אבל גבי ענין זה שבודאי לא
כלו חדשיו של הולד אם סגי בהמתנת ח"י להוציאו
מכלל נפל לא ברירא מילתא מאי ס"ל
למר. ועכ"פ מעיקר דברים אלה הנה י"ל דאפשר שזו
היתה גם דחיתו של הרב בגדי כהונה הנ"ל
שאמרנו דהוא דוחה את דברי שער המלך,
דלעולם אין ראיה לט"ז מדברי התוס'
בשבת דבהמה שבודאי לא כלו חדשיה מהני בה המתנת
ח"י כבאדם, דהיינו טעמא משום דבאדם
אמרינן בר שבעה הוא ואישתהי אבל בבהמה אי
אפשר לומר כך כיון שהיא בעיא דלא איפשיטא.
ושו"ר גם בחידושי מהר"א הורביץ בגמ'
שבת (קלו ע"א ד"ה תוס' מימהל)
- דף סה ע"ב בדפי הש"ס דפוס וילנא - שג"כ העיר
בדברי התוס' דדילמא כ"ז דוקא גבי
אדם, וכיון דמספקינן בגמ' גבי בהמה אפשר
דאישתהי לא שייך בה. ע"ש. וכאמור
אפשר שזוהי ג"כ דחייתו של הרב בגדי כהונה.
מה גם דהנה האור שמח על הרמב"ם
(פ"א מהל' יבום ה"ה, ד"ה ומה) כתב דאיבעיא זו שלא
נפשטא בבבלי (נדה כד ע"ב) אם בהמה
יולדת לשבעה, היא נפשטא בירושלמי דאיתא התם
דכיון שגבי אדם נאמר "וייצר"
בשני יודי"ן יש בו שתי יצירות יצירה לתשעה ויצירה
לשבעה, וממילא י"ל גבי בהמה דכתיב
בה "ויצר" ביו"ד אחד אונה יולדת לשבעה. ולכן
סתמו הפוסקים שבהמה אינה יולדת לשבעה,
כיון דהוא מילתא דפשיטא ליה לירושלמי
וקיי"ל דכל מילתא דפשיטא לירושלמי
או למדרש למדרש הלכה כמותו נגד בעיא דלא
איפשיטא בבבלי. ע"ש. [וביינין כלל
זה דכל מילתא דלא איפשיטא בבלי ואיפשיטא
בירושלמי הלכה כמותו, ע"ע בשד"ח
בכללי הפוסקים (סימן ב' אות א), וביד מלאכי (כלל
צד) שג"כ הביאו כיו"ב, וראה
גם בדברי הר"ן (סו"פ קמא דקידושין) שג"כ העלה הכי.
ע"ש. ואכמ"ל]. וממילא יוצא
לפ"ז דכיון דלדינא קיי"ל דלא אמרינן בבהמה דיולדת
לשבעה ממילא קם נמי דינא דלא מהני המתנת
ח"י בבהמה כיון שהוא נפל ודאי.
איברא דהנה הגאון מהרי"ט אלגאזי
בשו"ת שמחת יו"ט (סימן יא, דף מא ע"א) הביא את
דברי הט"ז והערת הש"ך בנקודות
הכסף עליו וכתב כי אכן נראה כדברי נקוה"כ דאחר
דאמרינן דלא כלו חודשיה של הבהמה שוב
א"א לומר שמא עברו עליה ח"י דמה בכך דדוקא
גבי אדם שייך לומר כן דאמרינן בר שבעה
הוא ואישתהי, אבל בבהמה הוי בעיא דלא
איפשיטא. אולם אח"כ דחה זאת ע"פ
התוספתא שהביאו התוס' במס' שבת (הנ"ל), וסיים,
דלדינא אע"ג דרבא מבעיא ליה בגמ'
נדה (הנ"ל) אם בהמה יולדת לשבעה, מ"מ סתמא
דתלמודא דדחי התם מאי דבעי למיפשט רב
נחמן בר יצחק תא שמע דתניא יש בעוברין שהן
אסורים, בן ארבעה לדקה ובן שמונה לגסה
הימנו ולמטה אסור, מאי לאו אבהמה גסה
(כלומר: הא דקתני בן ח' לגסה, והימנו
ולמטה כגון בן שבעה, אסור). ודחתה הגמ', לא
אדקה (והימנו ולמטה כגון בן שלשה אסור).
א"כ שמע מינא דסתמא דהש"ס ס"ל שדין בהמה
גסה הוא כדין אדם ויולדת לשבעה, ולכן
דחתה דמיירי על בהמה דקה. עכ"ד. יעו"ש.
וראה גם היטב בשו"ת בית יצחק שמעלקיס
חיו"ד ח"א (סימן כב סוף אות ח) שג"כ כתב
לדייק כיו"ב דמסתמא דתלמודא בגמ'
נדה דדחי "לא אדקה", משמע דס"ל דבהמה יולדת
לשבעה. יעו"ש. וממילא לפי דבריהם
אלו עולה דאין חילוק בין אדם לבהמה, ובתרוויהו
אמרינן דיולדת לשבעה, וממילא י"ל
נמי דכשם דמהני ל' יום באדם אפילו ידוע דלא כלו
חדשיו וכדכתבו התוס' בשבת, הוא הדין נמי
גבי בהמה המתנת ח"י מהני אפילו בידוע
לנו בברור שלא כלו חדשיה דהם מתירים את
הולד להוציאו מכלל נפל. וק"ל. והוא אשר
כתבנו בדברינו (כאן למעלה) דמעיקר הדין
יש להתיר בהמתנת ח"י אלו אף בהמה שבודאי
לא כלו חדשיה, (ובאמת עי' בכף החיים סופר
ובזבחי צדק לג"ר עבדללא סומך ביו"ד כאן
(סימן טו) שלא כתבו לציין כלום בענין
בהמה שידוע דלא כלו חדשיה דלא מהני המתנת
ח"י ומסתימת הדברים משמע דלא ס"ל
לחלק בין אופן כזה שידוע דלא כלו חדשיה לספק אם
כלו חדשיה ובתרוויהו מהני המתנת ח"י,
דאם לא כן היה להם לפרש ולבאר את דעתם
לאסור. וק"ל). ומכל מקום במקום שאפשר
להמתין שלא לשחוט בהמה כזו שלא כלו חדשיה
מיד אחר ח"י, אלא להמתין עד שתגדל
כראוי והיה כשאר בהמות שלא יסופק אם ולד זה בן
קיימא ותצא לגמרי מכלל נפל, ראוי לעשות
כן. ועכ"פ המקל בזה בהמתנת ח"י בלבד יש
לו על מה לסמוך כמבואר לעיל, ומה גם דיש
עוד נימוקים להקל בזה (עי' היטב לעיל
בסוף אות כח, ובהערה ו' לקמן ודו"ק),
ואין להאריך.
ועתה מצאתי בחפישה בערוך לנר עמ"ס
נדה (כד ע"ב ד"ה או לא ילדה) שעמד להעיר שם על
דברי הרמב"ם שלא הביא דין זה דלא
איפשט בגמ' אם בהמה יולדת לשבעה או לא, דמדוע
לא פסק בזה הרמב"ם לא לקולא ולא
לחומרא ועכ"פ הו"ל להביא שהוא ספק. ובסלקא דעתין
רצה לומר דלכאורה אין נפק"מ באיבעיא
זו, שהרי כוותיה דרשב"ג פסקינן דכל ששהה ח"י
יצא מכלל נפל, וא"כ ממאי נפשך אם
שהה ח"י אינו נפל ואם לא שהה הוי ספק נפל ואסור
וכו'. - ולפי דבריו אלה משמע דח"י
מהני אף בבודאי לא כלו חדשיו - אולם אח"כ חזר
בו וכתב, ונלע"ד דמאי דאמרינן דכל
ששהה ח"י אינו נפל זה דוקא בספק כלו לו חדשיו
אבל בבודאי לא כלו חדשיו אפילו שהה ח'
ימים ויותר לא מהני דמכל מקום נפל הוי,
ולפ"ז יש לפרש האיבעיא בגמ' אם בהמה
יולדת לשבעה היינו שנולד לשבעה ושהה ח"י אם
יולדת לשבעה יצא מכלל ספק נפל אבל באין
יולדת לז' הוי ודאי נפל ואסור, ולפ"ז יש
ג' חילוקים בבודאי כלו חדשיו אפילו לא
שהה ח"י מותר מיד, ובבודאי לא כלו חדשיו
דהיינו בן ח' חדשים אפילו שהה ח"י
לא מהני כיון דהוא ודאי נפל, ובלא ידעינן אי
כלו חדשיו מהני המתנת ח"י להוציאו
מכלל נפל, ולכן יש לתמוה על הרמב"ם שלא בלבד
שהשמיט דין זה אי בהמה יולדת לז' דהוי
ספק נפל, אלא שלא הביא ג"כ הדין ביולדת
לח' ודאי ושהה ח"י דלא מהני ונפל
הוא, וצ"ע. עכ"ד. ע"ש.
ומעט יש לתמוה על הערוך לנר דמדוע לא
זכר שר שכבר עמדו בדבר זה האחרונים אי מהני
ח"י בבהמה שבודאי לא כלו חדשיה,
והש"ך בנקוה"כ והכריתי ופליתי והפמ"ג סבירא להו
כוותיה דבכה"ג לא מהני המתנת ח"י
וכנ"ל. וצ"ע. ועכ"פ מאי דהקשה הערוך לנר על
הרמב"ם מדוע השמיט האי ספיקא דהגמ'
בנדה אם בהמה יולדת לשבעה וכו' וכן מדוע