* * * *
* * * * * * *
* * * *
* * *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב -
יו"ד, הערות סימן א הערה ו
וחיובא רמי לציין, דבעיקרא דמילתא נראה
דצ"ל דכל מה שאמרנו להתיר בכח הס"ס לגבי
בהמה שספק אם כלו חדשיה, היינו דוקא אך
ורק בגוונא שעברו ושחטו את הולד בדיעבד
תוך ז"י רק אז יש להתיר, ואין לומר
לסמוך על האי ס"ס בכל גוונא שספק אם כלו
חדשיה של הבהמה להתיר לשוחטה אף לכתחילה.
וטעמא דמילתא דהרי עד כאן כל מאי
דאמרינן דעבדינן ס"ס נגד דעת מרן
טעם הדבר הוא דאנו אומרים שעל אף דמרן פסק כך
לחומרא, שמא יודה בהצטרפות הספק השני
להקל, עי' בשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי'
ז), וכמבואר האי טעמא נמי בשאר הפוסקים
הנ"ל דס"ל דעבדינן ס"ס נגד דעת מרן.
יעו"ש בדבריהם. וממילא לפ"ז
הכא בנידון דידן לאחר שאנו רואים דמרן ז"ל ראה את
דברי המקצת גאונים הנ"ל דס"ל
דבבהמת חולין א"צ להמתין כלל ח"י, כמו שהזכיר את
דעתם בב"י, וככ"ז פסק בשו"ע
(שם) בסתמא דבהמה אשר ספק אם כלו חדשיה דצריך להמתין
עד לשחיטתה ח"י להוציאה מכלל נפל,
הרי רואים אנו להדיא שעל אף דב' הצדדים של
הס"ס היו פרושים כשמלה וגלויים לפני
כסא כבודו דמרן, שהשקיף עליהם במעון קודשו
בב"י, ובכ"ז פסק בשו"ע
דבספק אם כלו חדשיה צריך להמתין ח"י, וש"מ דלא חש כלל
לשיטת המקצת גאונים להתיר לכתחילה, ואחר
דמרן לא צירף את דעתם של המקצת גאונים
לקולא, אנו נקום ונאמר דנסמוך על דעתם
של המקצת גאונים לצרף דעתם לס"ס דשמא
בכה"ג גם מרן יודה, בתמיהה.
אולם כ"ז אפשר לומר לענין לכתחילה,
דאחר שאנו רואים דמרן פסק להדיא דבהמה שספק
אם כלו חדשיה צריך להמתין בה ח"י
ואסור לשוחטה מיד הרי שמרן גופיה לא ס"ל לצרף
את דעת המקצת גאונים, אולם באופן שכבר
עבר ושחט את הבהמה הזאת אשר ספק אם כלו
חדשיה כתוך ח"י מיום הלידה, שפיר
יש לומר דנסמוך על האי ס"ס הנ"ל, דשמא לעולם עד
כאן מרן לא ס"ל דנסמוך על האי ס"ס
אלא דוקא לכתחילה, אבל בדיעבד כשכבר עבר ושחט
ובפרט שיש כאן הפסד מרובה של שחיטת הבהמה
אה"נ דמרן ז"ל אודויי אודיי דנסמוך על
האי ס"ס שמא כלו חדשיה ואת"ל
לא כלו שמא הלכה כהמקצת גאונים דבבהמת חולין א"צ
להמתין כלל ח"י, דכל כה"ג הדרינן
לקמייתין דאע"ג דמרן פסק דלא כהגאונים עבדינן
ס"ס נגד דעת מרן דשמא לעולם אף מרן
מודה דבדיעבד סמכינן על דעתם להתיר את הבהמה
שנשחטה כבר. (או אולי נמי כיון דהווי
צורך גדול מאוד. וצ"ע). וק"ל.
והן אמת דהנה מצינו להגאון מהר"י
לנדא בדגול מרבבה ביו"ד שם (סי' טו, ד"ה עד
תחילת ליל שמיני), שעמד לדון שם מאי הוי
דינא אם שחטו בדיעבד את הבהמה שספק אם
כלו חדשיה בתוך ח"י, וכתב שם דלכאורה
לפי מאי דמבואר בשו"ע אבהע"ז (סי' קסד ס"ז)
בענין יבמה שילדה בן שספק אם כלו חדשיו
ונפטר תוך ל' יום אם עברה ונשאת א"צ אלא
חליצה לחומרא ולכן אם נשאת לכהן שאם יחלוץ
לה היבם תאסר על בעלה הכהן הזה לא
תחלוץ, הרי דאע"ג דהולד הזה ספק
אם כלו חדשיו ונפטר תוך ל' יום לא אמרינן דהוא
בחזקת נפל, וא"כ ה"ה הכא בענין
הבהמה שספק אם כלו חדשיה בדיעבד אם שחטו אותה
תהיה מותרת. אלא שמדברי הרמב"ם
(פ"ב מהל' שאר אבות הטומאה ה"ו, ופ"ד מהל' מאכלות
אסורות ה"ד) משמע שאפילו בדיעבד
אסור. וכן מבואר נמי בדברי הרוקח (סי' תסח)
דבבהמה כל ששחטו אותה אפילו בדיעבד תוך
ח"י אסורה, ושכן מתבאר נמי מדברי הרא"ש
(בפ' ר"א דמילה שם) דאפילו בדיעבד
אוסרים בהמה ששחט אותה תוך ח"י, ועמד לפלפל שם
מהו החילוק בין ענין יבמה לשחיטת הבהמה
דביבמה שרינן בדיעבד כשעברה ונשאת בכה"ג
שמת הולד אשר ספק אם כלו חדשיו תוך ל"י,
ואילו בבהמה אפילו בדיעבד אסור. ע"ש
מש"כ לחלק בזה. וראה גם בפתחי תשובה
יו"ד (סי' טו סק"ג) שהביא את דברי הלבושי
שרד שנשאל כענין עיר אחת שהיו רגילים
לשחוט עגלים הניקחים מעובדי כוכבים, ולא
היו יודעים אם הם בני ח"י ועשו כך
מפני חסרון ידיעתם ואח"כ בא חכם והודיעם שהוא
אסור מה משפט הכלים הללו שבשלו בהם עד
עכשיו, והורה שאותם כלים שהם בני יומן בעת
שהודיעם החכם את האיסור אסורים לעולם
אפילו אם מה שנתבשל בהם היה מעגל גדול קצת
אשר למראית עין הוא בן ח"י, אבל
הכלים שלא היו אז בני יומן מותרים וכו'. ע"ש.
ומדברים אלו מתבאר ועולה נמי דס"ל
להני רבנן דלעולם כל בהמה אשר ספק אם כלו
חדשיה דבעינן להמתין בה ח"י, אם
עברו ושחטו אותה בתוך ח"י אפילו בדיעבד אסורה.
וראה גם בשו"ת כתב סופר (חיו"ד
סי' ט), ובדרכי תשובה (סי' טו סקי"ז) ועוד.
ואמנם הנה הגאון רבי חיים הכהן ראפפורט
בתשובותיו (סי' ו), העלה להקל בענין זה
בדיעבד שאם עברו ושחטו את הבהמה אשר ספק
אם כלו חדשיה בתוך ח"י דשרינן לה בדיעבד
בהפסד מרובה ולצורך שבת. והביא את דבריו
ג"כ בס' דרכי תשובה (סי' טו סקכ"ז).
ע"ש. ואולם הנה הגאון מהר"ש
קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת (מהדורא תליתאי סי' ס) כתב
שם בתשובתו וז"ל: הנה ע"ד שאלתו
בעגל שנשחט תוך שמנה ימים ונאכל הבשר מה דינם של
הכלים, ורו"מ הכשיר הכלים, הנה לא
ירד בני עמכם, הראשון מה שהורה להתיר הכלים
וסמך על תשובת הגאון מוהר"ר חיים
כהן ראפאפורט והוא נגד משמעות השו"ע והאחרונים
שבסביבותינו, כי אם היה מותר בדיעבד היה
מהני אמירת הנכרי במסל"ת לסמוך עליו
לכתחילה, ומדפסק דלא מהני מסל"ת
ודאי ס"ל דאפילו בדיעבד אסור, ונעלם ממנו לשון
השו"ע ביו"ד סי' רמב דאין לחכם
להתיר דבר התמוה לרבים, ואף דבש"ך כתב שם דבאם
מראה באיזה ספר מותר היינו בספר מפורסם
מראשונים גם אינו נגד השו"ע ורמ"א, אבל
לא על ספר זמנינו וגם הוא נגד השו"ע
ורמ"א והאחרונים אשר כל ישראל נמשכין
אחריהם, לכך לא יפה עשה להתיר בזה ולדעתי
לדינא נמי אסור בדיעבד וה' יסלח לו
וכו'. עכת"ד. ע"ש. הרי דהגאון
מהר"ש קלוגר עמד לדחות את דבריו של מהר"ח ראפאפורט
הכהן בכל תוקף ובשתי ידים, ולעולם ס"ל
דאף בדיעבד יש לאסור את העגל שנשחט תוך
ח"י. וראה גם להגאון מהרש"ם
בס' דעת תורה חיו"ד (סי' טו סקכ"ד) שאף הוא העלה שם
שאין לסמוך על צדדי ההיתר שכתב בתשו'
הגאון מהר"ח ראפאפורט הכהן הנ"ל. ע"ש. וראה
גם בדרכי תשובה (שם סקכ"ז). יעו"ש.
וכן העלה נמי הגאון תבואות שור בשמלה חדשה
(שם סק"ד), וכן מתבאר ג"כ מדברי
שו"ת בית שמואל אחרון (חיו"ד סוס"י יא) ד"ה והנה
רש"י, דס"ל נמי דאף אם נשחטה
הבהמה בדיעבד תוך ח"י הרי היא אסורה. יעו"ש היטב.
וכ"פ ג"כ הזבחי צדק (שם סק"ז)
והביא שכן פסק ג"כ בשו"ת בית יהודה (ח"א חיו"ד סי'
לח), ורבינו החיד"א במחב"ר
(שם סק"ג). ע"ש. וראה גם בדברי הרב כה"ח ביו"ד שם
(סי' טו סק"ח) שג"כ הביא את
דברי רבינו החיד"א והרב זבחי צדק בשתיקה במש"כ לאסור
אף בדיעבד. ע"ש. ומדשתיק נראה דאודויי
אודיי להו, ובעצה אחת הוא עמהם, דלעולם כל
שספק אם כלו חודשיה של הבהמה אפילו בדיעבד
אם שחט אותה בתוך ח"י אסור לאוכלה.
אולם אנן בדידן לפי דרכנו, שפיר י"ל
דכל כה"ג סמכינן בשעת הדחק על תשובת הגאון
ר"ח רפפורט דס"ל דאם עבר ושחט
את הבהמה אשר ספק אם כלו חדשיה בתוך ח"י דמותר
לאכלה בדיעבד, כיון דאיכא הכא ס"ס
ספק כלו חדשיה ספק לא כלו ואת"ל לא כלו שמא
הלכה כדעת המקצת גאונים דאפילו לכתחילה
שרי לשחוט בהמה שבודאי לא כלו חדשיה בלי
המתנת ח"י, דכל כה"ג דהוה דיעבד
שפיר אפשר לומר כדברי הפוסקים הנ"ל דעבדינן ס"ס,
משום דכאמור אפשר לומר כי עד כאן לא סבר
מרן שלא לצרף את דעת המקצת גאונים בבהמה
שספק אם כלו חדשיה להתיר את שחיטתה בלא
המתנת ח"י, דוקא רק לכתחילה, אבל לעולם
בדיעבד אף מרן מודה דמצרפינן את דעת המקצת
הגאונים להקל בבהמה זו שעברו ושחטו
אותה בלא המתנת ח"י דאית בה ס"ס.
וק"ל.
ומכיון שכן עוד יש לומר, כי הנה בדברי
מרן בשו"ע ביו"ד שם (סי' טו ס"ב) דמבואר
דבהמה אשר ספק אם כלו חדשיה בהמתנת ח"י
יוצאת מכלל נפל ומותרת לשחיטה, אולם לא
איתפרש מאי הווי דינא בגוונא דבודאי לא
כלו חדשיה של הבהמה האם ג"כ ניתרת לשחיטה
ע"י המתנה של ח"י, ומדברי הש"ך
בנקודות הכסף על הט"ז (בסי' טו סק"ד), עולה
ומתבאר דכל שבודאי לא כלו חודשיה של הבהמה
לא מהני המתנת ח"י, ועמד להשיג בזה על
דברי הט"ז שם דמתבאר מדבריו דהמתנת
ח"י מהני לבהמה אף בבודאי לא כלו חדשיה, וכמו
שכתבנו בזה לעיל באורך (בהערה ה) דאיכא
הכא מערכה לקראת מערכה אם מהני המתנת ח"י
בבהמה שבודאי לא כלו חדשיה יעויין שם,
ומידי פלוגתא לא יצאנו בזה. [ומדברי מהר"ש
דוראן הנ"ל בשו"ת חוט המשולש
(סי' ב) ג"כ יש להוכיח דס"ל כדעת הט"ז ודעימיה דאף
בודאי דלא כ"ח של הבהמה סגי בהמתנת
ח"י שהרי כתב להתיר שם עגלים שיש ספק אם עברו
עליהם ח"י משום ס"ס שמא כ"ח
ואת"ל לא כלו שמא הוא בן ח"י. ש"מ דאף בודאי לא כלו
סגי בח"י. וק"ל]. ויש עוד להאריך
בראיות לכאן ולכאן.
מכל מקום לפי דברינו הנ"ל, יש לומר
דיש כאן צד להתיר לקולא וכדעת הט"ז והרב שער
המלך ודעימיהו שמתירים בזה דכל ששהה הולד
ח"י יצא מחזקת נפל אפילו בודאי לא כלו
חדשיו, משום די"ל הכא ס"ס לקולא
ספק הלכה כדעת המקצת גאונים דס"ל דאף דבודאי לא
כלו חדשיה של הבהמה א"צ כלל המתנה
של ח"י ומותרת הבהמה בשחיטה מיד, (דדעת
הגאונים דא"צ המתנת ח"י בבהמת
חולין היינו אף בבודאי לא כ"ח, עי' בפרי תואר
(בסי' טו סק"ב) ד"ה וראיתי,
יעו"ש היטב). ואת"ל דאין הלכה כמותם שמא הלכה כהט"ז
ושער המלך דסגי בהמתנת ח"י אף בבהמה
שלא כלו חדשיה. ושפיר סמכינן על האי ס"ס,
לפי הכללים המופקדים בידינו בענין זה
מדברי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים. ועי'
היטב בס' טהרת הבית ח"ב הנדפ"מ
(סימן יג, עמוד רסח והלאה). ודוק היטב. הן אמת
דלענין מעשה עדיין יש להתיישב בדבר בשאלת
חכם במאי דאמרינן הכא דיש לצרף את דעת
המקצת גאונים לס"ס להתיר בדיעבד
בספק כ"ח של הבהמה אם עבר ושחט בלא המתנת ח"י,
אחר דרבותינו הפוסקים לא כתבו להדיא לסמוך
על האי ס"ס, ואם איתא לא משתמיט חד
מנייהו מלאומרו. ובפרט רבינו החיד"א
דאוחז צדיק בדרכו לומר ס"ס נגד דברי מרן עי'
בדבריו במחזיק ברכה יו"ד (סי' מב
סק"נ) ועוד, ומדוע הכא נטה קו מלומר להאי ס"ס,
אלא כנראה אולי יש איזה מונע מלומר זאת.
אולם מאידך גיסא עדין אין מזה ראיה
גמורה שמכך שבדבריו במחזיק ברכה הנ"ל
יו"ד (סי' טו סק"ג) הביא בשתיקה את דברי
הרב בית יהודה שאוסר אפילו בדיעבד, ולא
העיר ע"ז רבינו החיד"א כלום, כי כבר נודע
מש"כ רבינו החיד"א בתשובותיו
חיים שאל (ח"א רס"י ח) העידותי בכם היום שכל דין
מראשונים ואחרונים אשר הבאתי בספרי הק'
ברכי יוסף אין כוונתי כדל מסכים הולך
לענין דינא דאפשר דלא עמדתי בתשובה או
בדין ההוא כפי עיוני הקצר רק אגב רהטא עין
לו ראתה והבאתיו להקל מעל המעיין טורח
החיפוש, ומזקנים אתבונן הרב כנסת הגדולה
והרב יד אהרון ואביזרייהו, כי כל ישעם
להורות משפט גבר איה מקום כבודו, ולא שבא
הדין ההוא במצרף כור חכמתם שהם מסכימים
עמו וזה נודע לכל. וגם אני זה דרכי זולת
כשאומר וכן עיקר וכיוצא אז אני מגלה דעתי
הקצרה אבל בלאו הכי רק שאני כותב בסתם
הדין ההוא בשם אומרו עדין טעון לינה בעומקה
של הלכה. עכ"ל. יעו"ש. וחזינן מדבריו