*   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *   *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב - יו"ד, הערות סימן ב הערה ד

והנה בפשיטות הא דכתב הריטב"א י"א מרבותינו ז"ל וכו', וס"ל דשרי למספי לקטן איסור דרבנן בידים, כוונתו לרשב"א הנ"ל דס"ל הכי. דהרי כידוע וכמפורסם הרשב"א היה חד מרבותיו של הרשב"א, [וכאשר כתב רבינו החיד"א בשם הגדולים ח"א (מער' י אות פט). ע"ש. וראה גם בתשובות הריטב"א (סי' קסה) שקוראו מורינו ורבינו הרב הגדול ר' שלמה בר אברהם זלה"ה בן אדרת. יעו"ש. וכן מזכירו הרבה פעמים בשם מורי או רבינו, והמפורסמות א"צ ראיה]. וראה עוד בשם הגדולים (שם), שהביא עוד בשם הרב יד מלאכי (דף קפח) שהוכיח דגם רבינו מאיר הלוי - הרמ"ה - היה רבו של הריטב"א, והיה רבו מובהק. ע"ש. ובאמת לפי מאי דהבאנו לעיל מדברי הערוך לנר בחי' למכות (טז ע"ב), שרצה לדייק בדברי הרמ"ה במכות שם דאף הוא ס"ל כהרשב"א דשרי למספי לקטן איסור דרבנן בידים, איתי שפיר, כי אפשר לומר דכוונת הריטב"א במש"כ "רבותינו" [לשון רבים] הוא גם על הרמ"ה, דאף הוא ס"ל כהרשב"א. וק"ל.

אמנם יש להעיר בזה, במאי דאמרינן דדעת הרמ"ה היא כדעת הרשב"א, דהנה המרדכי בשבת ס"פ כלל גדול (סי' שסט) כתב, וז"ל: נשאל לרבינו מאיר על עוגות התינוקות שכותבין עליהן אותיות ותיבות, איך אוכלים אותם התינוקות ביו"ט. והשיב, אי משום מוחק ביו"ט, ליכא איסורא דאוריתא אלא במוחק ע"מ לכתוב כדאמרינן בפרק כלל גדול, מיהא איסורא דרבנן איכא ובתינוק אין לחוש, דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין עליו להפרישו היכא דלא ספינן ליה בידים. ע"כ. ובפשוטם של דברים מתבאר, דס"ל לרבינו מאיר דבאיסורא דרבנן אין ב"ד מצווין להפרישו, אבל מ"מ לא ספינן ליה בידים. ובאמת כן ראיתי להרב חקרי לב בחאו"ח (סי' סט, דף קכב ע"ג) שהביא את דבריו אלו של המרדכי בשם רבינו מאיר, ודייק מסוף לשונו שאמר, דקטן או"נ אין ב"ד מ"ל היכא דלא ספינן ליה בידים, דמוכח מיניה דאף באיסורי דרבנן אסור למספי ליה לקטן בידים. ע"ש. ולכאורה יש להקשות מזה, כי הרי מתבאר מהכא דרבינו מאיר ס"ל דאסור למספי לקטן איסור דרבנן בידים, וכיצד קאמר הערוך לנר, כי לדעת רבינו מאיר הלוי שרי למספי לקטן איסורא דרבנן בידים.

אולם לפום קושטא אין זו קושיה, כי הנה ב' רבינו מאיר איכא, המאירי"ם לארץ ולדרים עליה. האחד הוא רבינו מאיר אשר מביא המרדכי וכוונתו לרבינו מאיר בר ברוך שהוא רבו, וכאשר כתב רבינו החיד"א בשם הגדולים ח"א (מער' מ אות כט) ד"ה ואחר זמן, שהביא שם בשם הרב יד מלאכי (דף קצז) שכתב, דכל רבינו מאיר סתם הנזכר במרדכי, הוא מהר"ם מרוטנבורג אשר הוא מהר"ם בר ברוך. וכן כל התשובות המובאות במרדכי משם מהר"ם, הם ממהר"ם בר ברוך הנזכר, אשר הוא היה רבו של המרדכי. ע"ש. וראה גם בחקרי לב (חאו"ח סו"ס סט) שהאריך למעניתו לעמוד ולפלפל מאן הוא מהר"ם שמזכיר המרדכי ואף הוא העלה שם למסקנא דהוא מהר"ם בר ברוך דהוא מהר"ם מרוטנבורג. ע"ש. ועוד רבינו מאיר איכא דהוא רבינו מאיר הלוי אבולעפיא דהוה רבו המובהק דהריטב"א ז"ל, לפי דעת הרב יד מלאכי וכנ"ל. וא"כ לפ"ז יש לומר דלא קשיא, דרבינו מאיר המובא במרדכי הוא מהר"ם בר ברוך רביה דהמרדכי, דס"ל דאסור למספי לקטן איסורא דרבנן בידים. וממילא שפיר יש לומר שוב דהאי רבותינו שהביא הריטב"א, דס"ל דשרי למספי איסור דרבנן לקטן בידים, כוונתו ג"כ לרבינו מאיר הלוי דס"ל כדעת הרשב"א וכמו שכתב הערוך לנר דהרמ"ה ס"ל כהרשב"א. ושנים המה המאורו"ת הגדולים. (ובאמת תשובה זו שהביא המרדכי בשם רבינו מאיר הובאה בשו"ת מהר"ם בר ברוך הוצאת מוסד הר"ק, ירושלים תשי"ז (בסי' צג), ככתבה וכלשונה. ע"ש).

אמנם הנה ראיתי למו"ר מרן מלכא שליט"א בשו"ת יביע אומר (ח"ג חיו"ד סי' ג אות ג), ומצאתי שם, שהביא את דברי החקרי לב הנ"ל במה שעמד לבאר בדברי רבינו מאיר שהביא המרדכי, דס"ל דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים, ויצא לדחות את דבריו, דלא כן הוא. כי לעולם יש לומר דס"ל לרבינו מאיר דשרי למספי איסור דרבנן לקטן בידים שהרי מתורף התשובה מתבאר דהיו מאכילים בידים את העוגות לתינוק, וכ"כ ג"כ המג"א (בסי' שמ סק"ה) בשם המרדכי דמיירי שנותנים להם לאכול בידים, ומשום דאינו אלא איסורא דרבנן משרא שרי. ע"כ. וא"כ יש לומר דמה שסיים הר"מ "דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו, היכא דלא ספינן ליה בידים, כוונתו לכעין אשר כתב הרשב"א דיבמות הנ"ל (קיד ע"א) דלמ"ד קטן א"נ ב"ד מצווים להפרישו, בשל דבריהם אין מצווין להפרישו, אבל לא ספינן ליה בידים. אבל לדידן דקיי"ל דקא"נ אין ב"ד מצווין להפרישו [גם בדאוריתא], ממילא בשל דבריהם ספינן ליה בידים דנחתינן בהו חד דרגא. וזהו שסיים מהר"ם דאנן קיי"ל דקא"נ אין ב"ד מצווין להפרישו [בדאוריתא], וממילא אין לחוש למספי ליה בידים איסור דרבנן, [ודוקא איסור דאורייתא לא ספינן ליה בידים].

וממילא לפ"ז תיהוי קושיה רבתי, דאם רצוננו לומר כדברי הערוך לנר דר"מ הלוי ס"ל כהרשב"א, וגם אליו התכוון הריטב"א במש"כ י"א מרבותינו וכו', דסברי דשרי למספי איסור דרבנן לקטן בידים. א"כ מהר"ם שהביא הריטב"א בסוף דבריו שם, דס"ל שאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים. מאן הוא, אם נימא דהוא ר"מ הלוי, הרי אמרנו דהוא בכלל רבותינו שכתב הריטב"א, דס"ל דשרי למספי איסור דרבנן לקטן בידים. ואם נימא דהוא מהר"ם בר ברוך הרי ראינו מדברי המרדכי ע"פ דבריו וביאורו של מו"ר שליט"א דהוא ס"ל נמי להתיר, ומהר"ם שהביא הריטב"א דס"ל לאסור מאן הוא.

לכן הדרנא בי מכולי האי, ונקטינן בפשיטות ד "רבותינו" שהביא הריטב"א כוונתו רק לרשב"א שהיה רבו, ומהר"ם שהביא הריטב"א אח"כ, לכאורה כוונתו למורו ורבו שהוא רבינו מאיר הלוי, שהיה רבו מובהק כאשר כתב רבינו החיד"א בשם הגדולים ח"א (מער' י אות פט) בשם הרב יד מלאכי, שמצינו בכמה דוכתי שקורא הריטב"א לר"מ הלוי מורי המובהק הר"מ, וא"כ אליו התכוון הריטב"א במש"כ מהר"ם דהוא מורו רבינו מאיר הלוי, דס"ל דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים. וממילא לפ"ז מתישב שפיר דמהר"ם שהביא המרדכי דס"ל דשרי למספי איסור דרבנן לקטן בידים ההוא ר"מ בר ברוך הוא, ומהר"ם שהביא הריטב"א דס"ל לאסור הוא ר"מ הלוי. ושו"ר בנמוק"י ביבמות שם (דף מב ע"א בדפי הרי"ף דפוס ווילנא) אשר כתב שם, וז"ל: וכתב הריטב"א ז"ל בשם רבו ז"ל דמכל מקום אין להאכיל בידים אפילו לקטן שלא הגיע לחינוך, אפילו איסורים של דבריהם שלא להקל באיסורי דרבנן. ע"כ. ולכאורה מנו "בשם רבו" שהזכיר הנמוק"י, אם כוונתו למש"כ הריטב"א בשם "רבותינו" הרי אדרבה התם מבואר איפכא, דהביא שם בשם רבותינו דמתירים למספי איסור דרבנן לקטן בידים (והוא הרשב"א ז"ל), אלא ודאי דכוונתו למהר"ם שהביא הריטב"א, דבאמת כן הוא שהביא בשמו דס"ל לאסור. והא חזינן דקרי ליה הנמוק"י "ריטב"א בשם רבו" וא"כ חיובא לומר דהאי מהר"ם שהביא הריטב"א, הוא ר"מ הלוי דהוה רביה דהריטב"א. [וא"כ שפיר יש לומר כדברי מו"ר שליט"א דרבינו מאיר שהביא המרדכי, ס"ל להתיר למספי איסור דרבנן לקטן כידים, דההוא מהר"ם בר ברוך רביה דהמרדכי]. ומכל מקום לכאורה מכאן תהווי דחיה עצומה על דברי הערוך לנר הנ"ל (במכות טז:) שרצה לבאר דדעת הר"מ הלוי היא, דשרי למספי איסור דרבנן לקטן בידים, כדעת הרשב"א. דלפי המבואר מפורש בריטב"א נגד דבריו, דאדרבה ר"מ הלוי ס"ל לאסור, ודו"ק היטב.

[אמנם מה שיש להעיר בזה מעט, לפי דעת מו"ר שליט"א דפליג על החק"ל, וכתב לבאר בדעת רבינו מאיר שהביא המרדכי בשבת, דס"ל שמותר למספי איסור דרבנן לקטן בידים. דהנה המרדכי גופיה בראש השנה (לג ע"א, סי' תשך), הביא את פרוש ר"י, דמבאר שקטן שלא הגיע לחינוך מתעסקין עימו בתקיעת שופר אפילו בר"ה שחל בשבת. וסיים המרדכי וכתב, ואע"ג דפרק חרש מוכיח, דאף באיסור דרבנן לא ספינן ליה בידים, מכל מקום הכא שרי להתעסק ולתקוע אפילו בשבת, כיון דאיכא מצוה בתקיעת שופר, ולא דמי לשאר איסורין. עכ"ל. והנה מתורף דבריו של המרדכי שם, נראה שמסכים עם דברים אלה, דלעולם אסור למספי ליה לקטן איסור דרבנן בידים, ולכן הוצרך לחלק בין תקיעת שופר בר"ה שחל בשבת לשאר איסורין דרבנן. ובאמת כן ראיתי למו"ר גופיה בספרו לוית חן (סי' שמג, ריש אות קכח עמוד רמא) שכתב שם, דדעת המרדכי בראש השנה (לג ע"א) כדעת הרמב"ם, דאסור למספי ליה לקטן איסור דרבנן בידים. ע"ש. וממילא לפ"ז ק"ק, כי לפי מאי דחזינן דהאי רבינו מאיר, שהביא המרדכי בפסקיו למס' שבת הוא מהר"ם בר ברוך, דהוא מהר"ם מרוטנבורג דהוה רביה וכמש"כ רבינו החיד"א הנ"ל, א"כ כיצד זה שרבו דהמרדכי ס"ל דשרי למספי איסור דרבנן לקטן בידים לפי ביאורו של מו"ר בשו"ת יבי"א הנ"ל, והמרדכי דהוה תלמידו, יטה קו מדרך רבו ויפלוג עילויה לפי המתבאר בפסקיו לר"ה הנ"ל, וכמו שהסכים לבאר כן את דבריו מו"ר בס' לוית חן. דהא הוי כעין שמצינו כיוצ"ב שכתב מרן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל (סי' קג), דמסתמא אית לן למימר דלא פליג הרא"ש על מהר"ם מרוטנבורג רביה. ע"ש. והכ"נ נימא דלא יפלוג המרדכי על מהר"ם מרוטנבורג רביה. [וראה עוד לרבינו החיד"א במחזיק ברכה חיו"ד (סי' נה סק"ד) שג"כ כתב שם כיו"ב, וז"ל: ועוד יש להעיר דהלא רבו של הסמ"ג הוא רבינו יהודה החסיד, והוא תלמיד רבינו יצחק בעל התוספות. ואם ר"י היה סובר כרש"י, לא היה רבינו יהודה החסיד פוסק נגד רבו. ע"ש. ובס' יעיר אוזן (מער' ה אות ג) ג"כ כתב כיו"ב, וידוע דהרי"ף תלמיד רבינו חננאל, ובשיטת רבו אמרה. ע"כ. ובשיורי ברכה ביו"ד (סי' קי סק"ג) ד"ה ומכלל, כתב, ומסתמא רבינו יהודה כרביה ר"י סבירא ליה. ובס' מראית עין בחי' עמ"ס סנהדרין (יט ע"א) כתב, הרמב"ן מתיר ומסתמא גם הרשב"א ז"ל [דהוה תלמידו] הכי סבר. ע"ש. וראה גם כיו"ב בדבריו בברכ"י חאור"ח (סי' לז סק"א). ע"ש. וע"ע בס' ברית יעקב הנדפ"מ (סי' לב אות ד, דף רנג ע"א) מש"כ בענין זה, דמסורת קבועה היא בידינו דהתלמיד בשיטת רבו קאמר ולא פליג עליה. יעו"ש]. ובפרט שבפסקיו לשבת לא כתב המרדכי לערער כלום על דברי רבינו מאיר רבו, ומשמע דאזיל בשיטתיה. אולם לפי דעת החק"ל אייתי שפיר, דדעת שניהם של רבינו מאיר והמרדכי עולה בקנה אחד, דאסור למספי ליה לקטן איסור דרבנן בידים. וצ"ב. אולם הנה מה שהביא החק"ל (שם) להוכיח דמהר"ם מרוטנבורג ס"ל דאסור לספויי לקטן איסור דרבנן ממה שהביא המרדכי בשמו במועד קטן (סי' אלף תקטז) דשבת שחל ט' באב בתוכו אסור לכבס ולספר את הקטנים והדבר ידוע דאיסורים אלה הם מדברי סופרים, וש"מ דס"ל דאסור לספויי להו איסור דרבנן. יעו"ש. ואחר הקידה מול הדר גאונו אנכי אדרוש דאי משום הא לא אריא, דהנה י"ל דהתם לאו משום איסורא הוא דהא קטן לאו בר אבילות הוא (כמבואר בשו"ע סו"ס קצו), אלא היינו טעמא כמבואר בשו"ת תרומת הדשן (סי' קנב) שהביא את דברי מהר"מ הללו דאסור לגדולים לספר ולכבס לקטנים וכו' וביאר את דבריו דהיינו משום עגמת נפש וכהא דאמרינן קורעים לקטן משום עגמת נפש. ע"ש. וראה גם במג"א או"ח (סי' תקנא ס"ק לח). יעו"ש. וממילא לפ"ז י"ל דענין זה דאין מספרין ומכבסין לקטנים בשבוע שחל בו ט' באב אינו כלל מטעמא דלא ספינן לקטן איסור דרבנן בידים דלאו משום איסורא נגעו בה אלא מצד ענין עגמת נפש הוא. וק"ל].

ומזה נפלאתי בימי חורפי, במאי דחזינן בדב"ק של גאון עוזינו הגאון רבי יוסף חזן בחקרי לב חאו"ח (סי' סט, דף קכג ע"א), שעמד למנות שם את העומדים בשיטת הרמב"ם וכתב וז"ל: גם הנמוק"י העלה עיקר כן [כדעת הרמב"ם] ושכן דעת הריטב"א והרא"ה. ע"ש בפרק חרש. עכ"ל הטהור. וכיו"ב כתב שוב (בסי' צט, דף רי ע"א), דהרמב"ם והריטב"א והרא"ה והנמוק"י סוברים, דגם איסור דדבריהם אסור לספויי לקטנים. ע"כ. והנה מתורף לשונו של החק"ל נראה, דמאי דיצא לו שהרא"ה ס"ל כשיטת הרמב"ם, זה מדברי הנמוק"י הנ"ל (ביבמות שם) שכתב: וכתב הריטב"א בשם רבו דל דמ"מ אין להאכיל לקטן וכו' אפילו איסורים של דבריהם. ע"כ. והחקרי לב בגודלו הבין דמאי דקאמר הנמוק"י "הריטב"א בשם רבו" היינו רבו המובהק והמפורסם דהריטב"א, שהוא הרא"ה ז"ל. [עי' לרבינו החיד"א בשם הגדולים ח"א (מער' י אות פט) שכתב שם, כי באמת רבו המובהק של הריטב"א היה הרא"ה שלמד ממנו ביותר. ועמד להעיר שם על הרב יד מלאכי הנ"ל, שכתב דר"מ הלוי היה ג"כ רבו המובהק של הריטב"א. דא"א לומר הכי, דאין מובהק אלא אחד, ולכן צ"ל דרבו המובהק דהריטב"א הוא הרא"ה והביא שם ראיות לזה. ע"ש]. וממילא כאמור הבין החקרי לב "דריטב"א בשם רבו" דקאמר הנמוק"י, כוונתו לרבו המובהק דהוא הרא"ה, ולכן כתב דהרא"ה ס"ל כהרמב"ם.

אמנם לפי דברינו הנ"ל, במאי דחזינן בדברי הריטב"א גופיה בחי' ליבמות, שהביא שם בשם מהר"ם דהוא ס"ל דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים, א"כ אפשר שיש לומר דמה שכתב הנמוק"י הריטב"א בשם רבו כוונתו לר"מ הלוי, אשר הוא מהר"ם שהביא הריטב"א להדיא בדבריו, דס"ל כדעת הרמב"ם דאסור למספי ליה לקטן איסורא דרבנן בידים. וקראו הנמוק"י הריטב"א בשם רבו, כי אכן אמת ונכון הדבר דהרמ"ה היה ג"כ רבו דהריטב"א (אם לפי הרב יד מלאכי דהוה רבו מובהק, אם לפי רבינו החיד"א דהוי רבו סתם, אמנם מכל מקום רבו בודאי דהוה). ולכן א"צ לפרש בדברי הנמוק"י דרבו דקאמר הוא הרא"ה. כי קרוב אלינו הדבר מאוד חידושי הריטב"א גופיה דמבואר שם דבר זה בשם רבו הרמ"ה. [ומתורף דברי החק"ל שם נראה דלא ראה את חידושי הריטב"א, דא"כ היה מזכיר שכן הוא ג"כ דעת מהר"ם. ודו"ק היטב. ויתכן מאוד שבעת שרבינו החק"ל כתב את דבריו אלה עדין לא הגיע לידיו חידושי הריטב"א הנ"ל על מס' יבמות כי חידושי הריטב"א על יבמות נדפסו לראשונה בליוורנו שנת תקמ"ז (עי' במבוא לחי' הריטב"א הנדפ"מ עמ"ס ערובין הוצאת מוסד הר"ק, עמוד 16), ולעומת זה החקרי לב על יו"ד הנ"ל נדפס בשנת תקנ"ט, ויתכן מאוד שבשעה שהחק"ל כתב תשובה זו בכ"י שנים רבות קודם לכן, לא הגיע לידיו חי' הריטב"א לעיין בו. וק"ל]. ואדרבה אם אייתינן לדעת הרא"ה אולי אפשר לומר דהוא ס"ל כהרשב"א, כמו שאמרנו לעיל, דמכך שהריטב"א כתב יש אומרים מרבותינו וכו', ולא "יש מי שאומר מרבותי", ש"מ דתרתי נינהו, דאומרים לשון רבים הוא. והרי ג' רבותיו העיקריים של הריטב"א היו הרא"ה הרשב"א והרמ"ה, וא"כ דעת הרמ"ה ידועה לנו דהוא ס"ל כהרמב"ם כמו שהביא הריטב"א, ודעת הרשב"א ג"כ ברורה לנו דפליג על הרמב"ם וס"ל דשרי למספי לקטן איסור דרבנן בידים, וא"כ האי רבותינו דנקט הריטב"א בר מהרשב"א איכא עוד מ"ד מרבותיו של הריטב"א, ונשאר לומר דהוא הרא"ה. וממילא נמצא דאדרבה אפ"ל דהרא"ה ס"ל כהרשב"א. אולם עדין בעינן חיפוש מחיפוש בדבריו של הרא"ה למצוא גילוי מפורש בדבריו דס"ל הכי. ומ"מ דבר אחד ברור לנו לכאורה דהאי דנקט הנמוק"י "הריטב"א בשם רבו" כוונתו לרבינו מאיר הלוי, אשר הביאו הריטב"א להדיא בחי' דס"ל כדעת הרמב"ם. ולא כאשר רצה החקרי לב לבאר דהוא הרא"ה. ודו"ק היטב.

וכל זה היה רשום לפני בספר הזכרונות מדברים שהעלתי בימי חורפי, אולם אחר זמן זמנים נתיישבתי בדבר זה וראיתי כי הן אמת דכל חושבנא דא אייתי שפיר הדק היטב היטב הדק לפי דעתם של רבותינו גאוני אר"ש ומצוקי תבל, הכהן הגדול יד מלאכי ומאור הגולה מרן החיד"א בשם הגדולים זיע"א, אשר ס"ל כי באמת הרמ"ה, רבינו מאיר הלוי היה רבו של הריטב"א אם רבו מובהק אם רבו סתם. אולם לפום קושטא דברים אלו שכתבו היד מלאכי ורבינו החיד"א צריכים ביאור טובא, חדא דרבינו החיד"א (שם) כבר עמד להעיר על היד מלאכי דכיצד אפ"ל דהרמ"ה היה רבו מובהק דהריטב"א הרי אחר שברור לנו שהרא"ה היה רבו המובהק דהריטב"א כמו שכותב הריטב"א גופיה בכמה דוכתי (ראה חידושי הריטב"א בב"מ לג ע"א), שוב אין לומר דעוד רב מובהק היה לו דאין מובהק אלא אחד. אולם מעיקר דבריו דרבינו החיד"א משמע דמודה דעכ"פ רבו היה אבל לא מובהק כי רק על זה מקשה, ברם בקושטא גם על זה קשה כי הנה אחר ההתבוננות בדברי קודשו של הריטב"א בחידושיו בכל הש"ס חזינן שכשמביא את דברי מהר"ם - והיינו בפשטות רבינו מאיר הלוי - חזינן דמביאו בסתם בלא שום תואר מורי או רבי, כשם שמביא את דברי הרשב"א או הרא"ה ובד"כ תמיד מוסיף עליהם תואר רבי או מורי וכל כיוצ"כ, ולדוגמא דברי הרמ"ה הנ"ל שהביא הריטב"א בחי' ליבמות (קיד ע"ב) שמביאם סתם אבל מהר"ם ז"ל היה אומר וכו', או דברי מהר"ם הנ"ל שהביאם הריטב"א בחי' למכות הנ"ל (טז ע"ב) שכתב שם, פירש רבינו מאיר הלוי ז"ל וכו', וכן כל כיו"ב טובא בכל הש"ס שלא מזכיר תואר מורי או רבי על דברי הרמ"ה ז"ל בניגוד גמור למה שמזכיר הריטב"א את שמם של רבותיו הרא"ה והרשב"א בתואר רבי מורי או כשמזכיר שניהם יחד אומר רבותי (עי' ריטב"א מכות טז ע"ב ד"ה ורבינו מאיר הלוי וכו', שכשהזכיר שם בסוף הדיבור את דברי הרא"ה והרשב"א כתב ורבותי הרא"ה ז"ל והרשב"א ז"ל וכו', ועוד כיוצ"ב).

ודברים אלו אומרים דרשני דאם הרמ"ה רבו דהריטב"א הוה, מדוע לא קוראו בשם רבו, והנה אחר החיפוש מצאתי בס"ד בהגהות והערות מו"ה אהרן פולד ז"ל" (אשר הם נמצאים ג"כ בסוף ספר שם הגדולים ח"ב הנדפ"מ - דפוס ירושלים תשל"ט), וראיתי שם "בהגהות והערות" הנ"ל (אות י הערה כו) שכתב להעיר על דברי רבינו החיד"א בשם הגדולים הנ"ל במש"כ דהרמ"ה היה רבו של הריטב"א וז"ל של הר' אהרון פולד שם: הריטב"א וכו' והרב יד מלאכי וכו' הוכיח דגם הרמ"ה רבו של הריטב"א וכו', זה אי אפשר כי הרמ"ה נפטר שנת ה"א וד' וקדים טובא להריטב"א. עכ"ל. הרי דהרב הנז' ר"א פולד קורא ערער על דבריו אלו של היד מלאכי ובכללם רבינו החיד"א דנקטו לומר דהרמ"ה היה רבו של הריטב"א אם רבו מובהק או רבו סתם דזה אי אפשר לפי סדר דורות עולם משום דהרמ"ה קדים טובא. [ואמנם דלא ידוע לנו בבירור את תאריך הולדתו של הריטב"א ז"ל מ"מ משערים שחי ופעל בין השנים ה' אלפים י' - לה' אלפים פ' ועכ"פ בודאי שלא נולד לפני תאריך זה של ה"א י' (עי' במבוא לחידושי הריטב"א עמ"ס ערוכין הוצאת מוסד הר"ק, עמוד 8), וא"כ בודאי שלא ראה את הרמ"ה].

וגם עתה ראיתי בחידושי הריטב"א הנדפ"מ [הוצאת מוסד הר"ק - ירושלים תשמ"ב] וראיתי שם במבוא לריטב"א עמ"ס ערובין (עמוד 12) שהרב המגיה שם עמד ג"כ על דברי היד מלאכי הנ"ל במש"כ דהרמ"ה היה רבו של הריטב"א, וז"ל של הרב המגיה: בעל "יד מלאכי - משער שהיה רב נוסף לרבינו [כלומר לריטב"א, מלבד הרשב"א והרא"ה שידוע בבירור שהיו רבותיו של הריטב"א]. והוא רבינו מאיר הלוי מטודילה (הרמ"ה), זאת משום שרבינו כתב בחי' ליבמות (לא ע"ב) "וכ"ד מורי המובהק הר"ם ז"ל". וכבר העיר ע"ז ר"א פולד בהגהותיו על שם הגדולים שדבר זה לא יתכן, שהרי הרמ"ה נפטר בשנת ה"א ד' כמ"ש בספר צדה לדרך. אשר לשמועות הרבות שמביא רבינו בשם "הר"ם" משער רמ"י בלוי (בהקדמתו לחי' הריטב"א עמ"ס בבא בתרא, ניו יורק תשי"ב), שטעות סופר היא וצ"ל "הכ"ם" ראשי תיבות "הריני כפרת משכבו". יתכן שהשערה זו נכונה במקומות אחדים אבל אין לקבלה כתשובה מספקת לכל המקומות, ורבים הם. כשם שאין לפטרם בטיעון שצריך להיות "הר"א" דהיינו הרא"ה. כנראה שיש לפנינו צירוף של טעויות, במקומות רבים אכן כוונת רבינו להרמ"ה, שאע"פ שלא היה רבו הרי שהיו בידיו חידושיו, זאת על סמך הכנויים הידועים של הרמ"ה המופעים בחידושי רבינו בכמה מקומות, ובחלק מהמקומות כוונתו לרבו המובהק הרא"ה. עכ"ל של הרב המגיה שם. [ובהערות שם הביא עוד בהערה 51 ציין על חוברת "הסגולה" (חוברת ס') שה' שם מקבל את ההשערה של הרב יד מלאכי דהרמ"ה היה ג"כ רבו של הריטב"א, והביא ראיה מתשובה הנדפסת שם שכתב הריטב"א על הרמ"ה "מורינו הרמ"ה ז"ל" אולם הרב המגיה הנ"ל בריטב"א כתב דשם ברור הוא שיש ט"ס וצ"ל "הרא"ה" ואכן כך הוא ג"כ הלשון בתשובה זו שנדפסה בשו"ת הריטב"א (ירושלים תשי"ט סי' מז) שהיא התשובה הנ"ל, וכתוב שם "הרא"ה". והרב המגיה הוסיף להביא עוד ראיה כי לעולם א"א דהרמ"ה היה רבו של הריטב"א מלבד מאי דאמרינן לעיל שהדבר מוכרח מחמת סדר הזמנים הנה עוד יש ראיה לזה מלשונו של הריטב"א בחי' למכות הנ"ל (טז ע"ב) ד"ה גמ', שכתב שם: ורבינו מאיר הלוי ז"ל סבר לחדש וכו' וכבוד רבינו ז"ל כמקומו מונח כי אין לנו בזה אלא מש"כ ר"ת וכו' והרמב"ן, ורבותי הרא"ה ז"ל והרשב"א ז"ל. עכ"ל. מכאן נראה בבירור שהרמ"ה לא היה רבו. עכת"ד של הרב המגיה בריטב"א עמ"ס ערובין. ע"ש. וגם ראיתי עתה בחי' הריטב"א לשבועות (טז ע"ב) שכתב שם, ורבינו מאיר הלוי ז"ל סבר לחדש חידוש גדול כאן וכו' ואנן בעניות דעתין גברא חזינן חשיבותא דפירושא לא חזינן וכו' וכבוד רבינו ז"ל במקומו מונח. ע"ש. ואם תלמידו הוה ובפרט תלמיד מובהק, קשה לומר שהיה נוקט הריטב"א כהאי לישנא עליו. וראה גם בשו"ת הריטב"א (מהדורת ר"י קאפח, סי' רה) שכתב שם, וקודם לכן הייתי בעל סברא בדבר ההוא והשתא אשכחן דאסכים רחמנא על ידן את הרב ר' מאיר הלוי זצ"ל וכו', יעו"ש. וגם לשון כזה לא נראה שינקוט על רבו שלמד לפניו תורה מקדם קדמתא. וק"ל]. ושו"ר עתה בחידושי הריטב"א עמ"ס יבמות הנדפ"מ (קיד ע"ב) שהרב המגיה שם הביא מכמה כ"י של חידושים אלו דהגירסא הנכונה היא בריטב"א "מורי הרב הכ"ם" במקום מהר"ם והכונה היא על הרא"ה וכנ"ל, ובמבוא בפתיחת המסכת (עמ' 11 והלאה) עמד בזה במחקר ארוך דבודאי דצ"ל דכונתו של הריטב"א בכל המקומות הללו שכתוב לפנינו מורי הר"ם וכיו"ב על הרא"ה שהיה רבו מובהק, והר"ם היינו הכ"מ [הריני כפרת משכבו] כנ"ל, והביא ע"ז הוכחות מכמה כתבי יד וכו'. ומזה עמד להעיר שם גם עמ"ש בס' כתונת פסים דמש"כ הריטב"א הר"ם כוונתו להרמב"ן. ועכ"פ במסקנא העלה בברור דהכונה על הרא"ה וט"ס הוא. ע"ש.

וממילא אחר עלות דברים אלו כי לעולם הרמ"ה לא היה רבו של הריטב"א, וצ"ל דמש"כ הריטב"א בחידושיו מהר"ם היינו הרא"ה, הדרנא בי מההערה הנ"ל שאמרנו להעיר על גאון עוזינו אור היר"ח בחקרי לב במש"כ לבאר את דברי הנמוק"י שכתב "הריטב"א בשם רבו כתב דאסור למספי איסורא דרבנן לקטן בידים", וביאר החק"ל דהאי ריטב"א בשם רבו היינו "הרא"ה" ואמרנו להעיר מדברי הריטב"א ביבמות (קיד ע"ב) ששם כתב הריטב"א גופיה סברא זו דאסור למספי איסורא דרבנן לקטן בידים בשם "הרמ"ה" (מהר"ם), ואמרנו דלפי דברי היד מלאכי אייתי שפיר היטב לבאר את דברי הנמוק"י דמש"כ הריטב"א כשם רבו היינו הרמ"ה, דהרי כן הוא לפי דעת הרב יד מלאכי דהרמ"ה היה רבו של הריטב"א ורבו מובהק, ולכן מדוע נקט החק"ל לבאר דהאי ריטב"א בשם רבו הוא הרא"ה, אבל עתה דחזינן לפי הוכחות הרבנים הנ"ל כי לעולם הרמ"ה לא היה רבו של הריטב"א כלל, אייתי שפיר דברי החק"ל שביאר דהאי ריטב"א בשם רבו שכתב הנמוק"י הוא הרא"ה, דהכרח לומר כן משום דלומר שכוונתו על הרשב"א שהיה רבו של הריטב"א א"א לומר דהרי הרשב"א ס"ל דמותר למספי איסורא דרבנן לקטן בידים, וכאן הביא הנמוק"י דהריטב"א בשם רבו כתב דאסור למספי לקטן בידים, וא"כ לא נשאר לומר דהאי ריטב"א בשם רבו שהביא הנמוק"י הוא הרא"ה, ובפרט עתה לפי הכתבי יד הנ"ל מבואר בפירוש בדברי הריטב"א שהוא מביא כן בשם הרא"ה. וק"ל.

הן אמת דהכל שריר ובריר וקיים לפי דברי הרבנים הנ"ל דביארו שהרמ"ה לא היה רבו של הריטב"א, אולם אנן מה נעשה לרבינו אור היר"ח רבינו החק"ל ביום שידובר בנו מדבריו המפורשים שלו גופיה, כי הנה כתב בחיו"ד (ח"א סי' פד. דף קכה ע"ב) בזה הלשון: דמ"ש הריטב"א שכ"כ רבו, נראה דעל הרמ"ה כיון, דאי על הרשב"א הרי כתב בחידושיו להיפך, ואי על הרא"ה הרי החינוך מרגלא בפומייהו דרבנן שנראה חברו אף שיש מי שפקפק על זה וא"כ ע"כ דעל הרמ"ה כיון שעל אלו הג' נזכר בחידושיו שלמד מהם וכו'. עכ"ל הטהור ע"ש. הא חזינן דרבינו החק"ל קרי ליה לרמ"ה רבו דהריטב"א ומחזיק בפשיטות בדרך זו, וא"כ שוב הדרא קושיה לדוכתא דאחר דחזינן דהריטב"א נקט להדיא בחידושיו ליבמות (שם) דהרמ"ה ס"ל דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים והחק"ל מחזיק דהרמ"ה היה רבו של הריטב"א, מדוע עמד לפרש את דברי הנמוק"י במש"כ הריטב"א בשם רבו דהיינו הרא"ה הרי אפשר בהכרח לומר בפרט לפי שיטתו של החק"ל שהאי ריטב"א בשם רבו היינו הרמ"ה, ואולי לא הביט רבינו החק"ל לפי שעה בדברי הריטב"א דיבמות (דכאמור לעיל אפשר שעדין לא נדפסו חידושים אלו בזמן שכתב את דבריו אלה) וכן נראה מתורף דבריו שם שלא הזכיר החק"ל כלל לריטב"א בחידושיו עמ"ס יבמות שם, ובודאי לפי דרכו של החק"ל אם היה רואה את דברי הריטב"א ביבמות שהביא דהרמ"ה ס"ל כהרמב"ם דאסור למספי לקטן איסור דרבנן בידים, היה נוקט בפשיטות לבאר את דברי הנמוק"י שכתב הריטב"א בשם רבו כתב דאסור למספי לקטן איסור דרבנן בידים, דהיינו הרמ"ה, לפי דעתו שלו דס"ל דהרמ"ה היה רבו של הריטב"א. וצ"ע. [וקשה לומר שבחידושי הריטב"א יבמות שם היתה הגירסא לפני החק"ל הרא"ה במקום הרמ"ה, דהרי סו"ס לא הזכיר כלל את חידושי הריטב"א. וק"ל]. ומכל מקום אמת הוא כי הרמ"ה לא היה רבו של הריטב"א, וממילא האי ריטב"א בשם רבו שהביא הנמוק"י דס"ל כדעת הרמב"ם דאסור למספי לקטן איסור דרבנן בידים, ברור הוא דצ"ל דהוא הרא"ה שהיה רבו מובהק, והרא"ה פליג על הרשב"א בזה וס"ל דאסור למספי לקטן איסור דרבנן בידים. ולהנ"ל דצריך להגיה כאן בדברי הריטב"א "הרא"ה" במקום "מהר"ם" אפשר שמקורו של הנמוק"י בזה הוא מחידושי הריטב"א, דכידוע הנמוק"י רגיל מאוד בדברי הריטב"א ורוב דברי הנמוק" הם דברי הריטב"א וכמ"ש הכנה"ג בחחו"מ (סוף סימן עא). ע"ש. וחבל על דאבדין שעדין אין בידינו חידושי הרא"ה על מס' יבמות ולא זכינו לאורו לדעת בדיוק את דעתו בענין זה, (כי באמת יש חידושי הרא"ה על מס' יבמות כמו שהזכירם הרא"ה גופיה בס' פקודת הלויים דידיה במס' ברכות (עמוד קמז), והביאם ג"כ רבי בצלאל אשכנזי בשיטה מקובצת כתובות (מט ע"א). וראה גם במבוא על חידושי הרא"ה מס' חולין (הוצאת צפונות קדמונים ירושלים תשמ"ח, עמוד 17, אות יב). ע"ש. ואילמלי היו בידינו חידושי הרא"ה הללו על יבמות היו קדברים מתבררים ומתפרשים טפי. והשי"ת יזכינו לראותם ויעבה"ק אמן.

אולם האמת היא דהלום עלה על ליבי לומר, כי הנה לפי מאי דחזינן דהריטב"א בחידושיו לערובין (ל ע"ב) ד"ה אי אתם מודים שמערבין וכו', סיים וכתב שם וז"ל: ולאפוקי מקצת רבנן, שהם סבורין דאיסורין דרבנן מותר להאכילן לקטן בידים, וזה אינו כדמוכח ממאי דאמרן, וכדכתי' ביבמות פרק חרש (קיד ע"ב) בס"ד. עכ"ל של הריטב"א שם. וחזינן דהריטב"א כותב להדיא לדחות את סברת הרשב"א דשרי למספי לקטן איסור דרבנן בידים, וס"ל כדעת הרמב"ם דאסור למספי איסורא דרבנן לקטן בידים. והנה לפי כללא רבה דאית לן דמדעת התלמיד נדע את דעת רבו, וכעין הא דאמרינן בשבועות (יג ע"א) אורחא דמילתא קתני למימר דתלמיד סבר כרביה. ע"ש. וכבר כתבנו מזה בס"ד בכמה דוכתי, וגם האריך בזה סופר בס' ברית יעקב (סי' כב אות א, ובהערה א שם, ועוד). יעו"ש. וממילא עתה דחזינן לדבר זה דדרך התלמיד לסבור כרבו, ומדעת התלמיד נדע דעת רבו. עתה דחזינן דהריטב"א בערובין ס"ל דאסור למספי לקטן איסור דרבנן בידים, ממילא אית לן למימר דהיינו משום דאזיל בדרך ובדעת רבו, והרי כאמור רבותיו דהריטב"א תרתי הוו הרא"ה והרשב"א, וחזינן נמי דהרשב"א ס"ל דמותר למספי איסור דרבנן לקטן בידים, וממילא צ"ל דס"ל להריטב"א בהכי כדעת רבו השני דהוא הרא"ה וכמבואר לעיל, ומכיון שכן איתברר מילתא דצ"ל דהרא"ה ס"ל דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים ושפיר קאמר רבינו החקרי לב דהרא"ה ס"ל דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים, והיינו נמי הא דכתב הנמוק"י דהריטב"א בשם רבו כתב דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים, דהוא רבו המובהק הרא"ה.

אלא דלפ"ז קשה מאוד מדוע לא הזכיר הריטב"א את דברי רבו הרא"ה להדיא, ואולם לפי מאי דאמרינן שיש מקום להגיה בדברי הריטב"א דיבמות במקום מש"כ בשם מהר"ם ז"ל דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים וכו', צריך לומר שהיה כתוב מורי הכ"ם ז"ל [והיינו: מורי הרא"ה הריני כפרת משכבו ז"ל] וכוונתו היתה על רבו המובהק הרא"ה ז"ל אשר הוא ס"ל דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים, ולפנינו נשתבש בדפוס וכתבו במקום זה מהר"ם ז"ל, וכדחזינן לעיל משמיה דהרב המגיה בריטב"א, וכן לחזק יש את הדברים שהרי הריטב"א ביבמות שם שהתחיל בדבריו, אבל מהר"ם ז"ל היה אומר וכו' סיים וכתב, אלא טעמא דמילתא שלא להקל באיסורין דרבנן וכן עיקר מר' הר"ם, עכ"ל. ומוסבים דברי סיום אלה על הפתיחה שהתחיל ברישא אבל מהר"ם ז"ל וכו', וממילא כיון שכאן בסיום קרוב הדבר מאוד דצריך להגיה במקום מר' הר"ם מר' הכ"ם והיינו מרבי הריני כפרת משכבו, וכוונתו על רבו הרא"ה, ממילא גם מה שהתחיל ברישא אבל מהר"ם ז"ל יש להגיה אבל מורי הכ"ם ז"ל. וק"ל. ונמצא לפ"ז כי באמת הרא"ה ז"ל דהוה רביה דהריטב"א ס"ל דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים, ואייתי שפיר דברי הריטב"א בערובין הנ"ל דמבואר התם דאף איהו ס"ל הכי והיינו משום דאזיל בשיטת רבו המובהק בדבר זה, ואייתי שפיר נמי הא דכתב הנמוק"י דהריטב"א בשם רבו ס"ל דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים, ואמרנו דלכאורה זה מנין שרבו ס"ל הכי אולם להנ"ל יש לומר כי דבר זה מפורש בדברי הריטב"א דיבמות הנ"ל שהביא שם דהרא"ה ס"ל דאסור למספי לקטן איסור דרבנן בידים, וגם מיושב אשר הקשנו מדוע לא הזכיר הנמוק"י להדיא שהוא דעת הרא"ה, אולם עתה מיושב דלרוב פשיטותו הוא דהיינו רבו המובהק הרא"ה ולכן הנמוק"י כתב סתם הריטב"א בשם רבו. ודברי הריטב"א בערובין יוכיחו שכן הוא דעת רבו המובהק דאסור למספי ליה לקטן איסור דרבנן בידים. וק"ל. ושו"ר עתה בחידושי הריטב"א עמ"ס ערובין הנדפ"מ (בהוצאת מוסד הר"ק) שהרב המגיה (שם, הערה 403) כתב על סיום דברי הריטב"א בערובין שם שכתב, ולאפוקי מקצת רבנן שהם סבורין דאיסורין דרבנן מותר להאכילן לקטן בידים, וזה אינו כדמוכח ממאי דאמרן, וכדכתי' ביבמות פרק חרש בס"ד, וכתב ע"ז הרב המגיה שם, והדברים שם טעונים תיקון. ע"כ. והיינו שכוונתו לומר דהדברים בדברי הריטב"א בפרק חרש במס' יבמות טעונים תיקון, וסתם דבריו ולא פירש מאי כוונתו, ונראה דכוונתו לדברינו הנ"ל שאמרנו בס"ד כי יש להגיה בדברי הריטב"א ביבמות שם במקום מהר"ם ז"ל "מורי הכ"ם ז"ל", ובמקום מר' הר"ם "מר' הכ"ם". כלומר שאין כוונתו של הריטב"א ביבמות לומר דמהר"ם ס"ל דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים, אלא כוונתו לרבו המובהק הרא"ה ז"ל דאיהו ס"ל הכי, ולכן זוהי ג"כ דעתו של הריטב"א בערובין הנ"ל דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים כדעת רבו. וק"ל. וכן ראיתי הלום בס"ד בחידושי הריטב"א עמ"ס יבמות הנדפ"מ (הוצאת מוסד הר"ק, דף קיד ע"ב) שבאמת מוגה במקומות אלו מורי הכ"מ. יעו"ש.

ובאמת לפי דרך זו דאמרינן דדעת הרא"ה ז"ל היא דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים, וכדעת הרמב"ם, וכן נמי הא דאמרינן דמדעת התלמיד נדע את דעת הרב כנ"ל, א"כ אפשר להרחיק לכת עוד ולומר כי הנה כנודע הרמב"ן רבו המובהק דהרא"ה הוה עי' לרבינו החיד"א בשם הגדולים ח"א (מע' א אות קלב), יעו"ש. וכן חזינן דהרא"ה בבדק הבית בכמה דוכתי קורא על הרמב"ן מורי הגדול הרמב"ן ז"ל, או מורי רבינו משה ז"ל וכל כיו"ב המורה שהוא רבו מובהק, וראה גם בפקודת הלויים (עמ' כב) שכתב שם וכן קבלתי מפי מורי רבינו משה ז"ל, וראה גם לרשב"א במשמרת הבית (בתורת הבית בית א שער ה) שכתב שם על הרא"ה, מכאן תראה שלא עמד על דברי הרמב"ן. אע"פ שהוא משתבח כל היום ואומר מורי רבינו משה ב"ר נחמן. ע"כ. וראה גם במבוא לרא"ה עמ"ס חולין הוצאת צפונות קדמונים (עמ' 10, הערה 11) שהביא שם את דברי הריטב"א שמעיד דרבו המובהק של הרא"ה היה הרמב"ן. יעו"ש. ומאחר שכן הוא דרבו המובהק של הרא"ה הרמב"ן היה א"כ שוב יש לומר כדלעיל דמדעת התלמיד נדע דעת רבו, ואם אמרינן דהרא"ה ס"ל דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים א"כ נאמר שכן הוא ג"כ דעת רבו הרמב"ן ז"ל.

הן אמת דהלום ראיתי למו"ר מרן מלכא שליט"א בס' לוית חן הנדפ"מ (בסי' שמג, אות קכח עמוד רמא), אשר קיבץ התם כעמיר גורנה את דעות הראשונים העומדים בשיטת הרמב"ם דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים, והביא שם שכן הוא דעת הריטב"א ביבמות והנמוק"י שם, ולא כתב מו"ר שכן הוא דעת הרא"ה ולא הזכיר נמי שכן הוא דעת הרמ"ה, ומבין בתרי אמרותיו הללו עולה ומתבאר חדא דעל אף שראה דהנמוק"י הביא סברא זו ג"כ בשם "הריטב"א בשם רבו" לא החליט מזה מו"ר שליט"א שכן הוא דעת הרא"ה, ועוד על אף שראה ג"כ את דברי הריטב"א ביבמות ושם מבואר בדבריו לפי הגירסאות שלפנינו שהביא לסברא זו בשם הרמ"ה, ג"כ לא ציין מו"ר שליט"א שכן הוא דעת הרמ"ה. וזה כנראה משום דבעי לאפוקי נפשיה מספיקא ופלוגתא אם באמת כן היא נמי דעת הרא"ה וכן נמי אם הרמ"ה המוזכר בריטב"א הוא הרמ"ה או הרא"ה. ודו"ק היטב. ומזה יש להתבונן אם אוחז מו"ר שליט"א בשיטה זו לומר במילתא פסיקתא כי מדעת התלמיד נדע את דעת הרב, ויש מקום לומר שאין אוחז צדיק בדרך זו, ולפי זה יהיה מיושב ג"כ מה שעמדנו להעיר לעיל בדב"ק של מו"ר שליט"א דביבי"א (ח"ג חיו"ד סי' ג אות ג) עמד לחלוק על סברת הרב חק"ל שמבאר בדעת מהר"ם מרוטנבורג שהביא המרדכי דס"ל דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים, אלא לעולם ס"ל דשרי ולעומת זה בס' לוית חן (הנ"ל) הביא שם דהמרדכי ס"ל דאסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים והערנו לפי הכלל דקיי"ל דתלמיד אזיל בשיטת רבו, וא"כ הרי מהר"ם מרוטנבורג רבו דהמרדכי הוה ויותר קרוב לומר כדברי החק"ל דלדעת מהר"ם מרוטנבורג אסור למספי איסור דרבנן לקטן בידים ובכך יהיו דברי המרדכי ומהר"ם תואמים. אולם להנ"ל אייתי שפיר כי אולי באמת אין אוחז מו"ר מרן מלכא שליט"א בדרך זו, כמילתא פסיקתא וכאמור. וק"ל. ולע"ע לא אסתייעא מילתא בידין לשאת ולתת בזה עם מו"ר שליט"א ולקבל פני שכינה. עכ"פ איך שיהיה מכח הספיקות שנצטרפו ונערמו לפנינו קשה להרחיק נדוד ולכת לומר שדעת הרמב"ן הווי כדעת הרמב"ם, כיון דחזינן שתלמידו הרא"ה סובר כן, בלי שיהיו בידינו הוכחות וראיות מספיקות בדבר. [ובפרט שעל כל המבוכה הזאת יש להוסיף ולומר דהרי הרמב"ן רבו דהרשב"א נמי הוה, עי' לרבינו החיד"א בשם הגדולים ח"א (מער' מ אות קסב. ומער' ש אות יט). יעו"ש. וא"כ כיון דחזינן דהרשב"א ס"ל דספינן איסור דרבנן לקטן בידים, מאן יימר לן דמדעת הרא"ה דאוסר למספי לקטן איסור דרבנן לקטן בידים נדע את דעת הרמב"ן, אולי להיפך מדעת הרשב"א שמתיר נוכל לדעת את הרמב"ן, וראה גם לרבינו החיד"א בס' מראית העין עמ"ס סנהדרין (יט ע"א) שכתב שם בנידון דהתם הרמב"ן מתיר ומסתמא גם הרשב"א ז"ל [דהוה תלמידו] הכי סבר. ע"ש. אלא אולי י"ל כיון דהרא"ה הוה תלמידו המובהק דהרמב"ן כנ"ל, שפיר ילפינן דעת הרמב"ן מדברי הרא"ה במקום דהרשב"א פליג עליה. וק"ל]. וצ"ע בכל זה בעה"י.

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi