* * * *
* * * * * * *
* * * *
* * *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב -
יו"ד, הערות סימן ב הערה ז
ולכאורה היה אפשר להוסיף ולומר דהנה מצינו
בדברי רבותינו דיש לאשה להתפלל בעת
הדלקת נרות שיתן לה השי"ת בנים ת"ח
ומאירים בתורה, וכמ"ש רבינו בחיי בפי' עה"ת
(פר' יתרו יט ג) כה תאמר לבית יעקב אלו
הנשים וכו', ולכך ראויה האשה להתפלל לשם
יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת שהיא מצוה
מוטלת עליה שיתן לה ה' בנים מאירים
בתורה, כי התפילה נשמעת בשעת עשיית המצוה
ובזכות נר שבת שהוא אור תזכה לבנים
בעלי תורה הנקראת אור שנאמר (משלי ו)
"כי נר מצוה ותורה אור". עכ"ל. יעו"ש. וראה
גם באגרת התשובה לרבינו יונה שכתב שם
(בדרש השלישי סי' פא) ג"כ כיו"ב, וז"ל שם:
כשהאשה מדלקת את הנר בערב שבת תזהר בנפשה
להדליק מבע"י וכו' ותתפלל באותה שעה על
בניה שיהיו בניה מאירים בעולם בתורה ובמצות,
ותתפלל ותאמר יה"ר שיהיו בני מאירים
בעולם בתורה ובמצוות וביראת שמים, מפני
שתפלה זו נאה להתפלל בשעה שהאירה נר של
שבת כענין שנאמר כי נר מצוה ותורה אור.
ע"ש. [ואפשר שמקור דבריו של רבינו בחיי
הנ"ל בענין זה של התפלה על הבנים
בשעת הדלקת נר שבת, לקוח מדברי רבינו יונה הללו
כאן באגרת התשובה, שהרי כידוע רבינו בחיי
הביא בדבריו הרבה מדברי רבינו יונה
וכמו שכתב הוא גופיה (בהקדמתו לפירושו
הנז' עה"ת), וכדי שיהיה ספרי זה כולל תורה
ומידות אפתח בכל פרשה ופרשה בספור מספר
חמודות וכו' ומפירושי אחד קדוש מדבר
נכבדות ונכוחות אזכיר במקומות ובראשי
הפתיחות הוא איש אלוקים בתורה עמוד ופנה
הוא הרב הגדול רבינו יונה ז"ל וכו',
יעו"ש. וראה גם בס' זרע חיים (עומד קעז)
שכתב, והיודע יודע שרבינו בחיי ז"ל
נגרר טובא טובא אחרי דברי רבינו יונה ז"ל
וכו'. יעו"ש. ודבריו של רבינו בחיי
בהקדמתו מוכיחין כן וכאמור. ושו"ר בביאור
"דברי האגרת" על רבינו יונה
(שם) שג"כ ציין כיו"ב דאפשר שמקורו של רבינו בחיי
בענין התפילה בהדלקת נרות וכו' הוא מדברי
רבינו יונה. יעו"ש]. וכן הביא לענין זה
של התפילה על הבנים בשעת הדלקת נרות המגן
אברהם בהל' שבת (סי' רסג סקי"א) בשם
מטה משה, והשל"ה במס' שבת ד"ה
כשאשה יולדת (דף צז ע"ב בדפי הספר), ובשיירי כנה"ג
(שם בהגה"ט אות ה), ובקיצור שו"ע
(סימן עה אות ב), ובמשנה ברורה (סי' רסג סק"ב),
ובכף החיים (שם סקל"ד), יעו"ש.
וקשה דכיצד שרי שהאשה תעמוד בתפילה ובבקשה
אחר הדלקת נרות, הרי בהדלקת נרות זו
מקבלת עליה את השבת לדעת כמה פוסקים וכמבואר
בדברי הרמ"א בהל' שבת (סי' רסג סעיף
י) דהמנהג שאשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה.
יעו"ש. (וראה בזה גם במשנ"ב בביאור
הלכה (שם ד"ה לא יקדים), ובקיצור
שו"ע (שם אות ו), ובכן איש חי ש"ב (פר' נח אות
ח), ובדברי מו"ר מרן מלכא שליט"א
בס' לוית חן (סי' ה). יעו"ש), וממילא אם חשיבא
לגבי דידה כיום שבת כיצד תבקש וכו' הא
אסור לאדם לבקש צרכיו בשבת. ואפשר ליישב
דהוי כי האי דכתב הר"ן במס' ראש
השנה (לב ע"א), הרב ר' יהודה בר ברזילי
אלברצלוני כתב (כספר העיתים), שאין לומר
אבינו מלכנו בראש השנה ויום הכיפורים
שחלו בשבת, אבל מנהגינו עכשיו שלא לאומרו
בראש השנה שחל בשבת, אבל ביום הכיפורים
שחל בשבת אנו אומרים אותו. והטעם לכך
שבראש השנה שחל בשבת הואיל והוא שאלת צרכיו
בשבת לא התירו לאומרו, אבל ביום הכיפורים
כיון שהוא שעת גמר הדין אומרים אותו
שאם לא עכשיו אימתי. ע"כ. (וע"ע
בענין זה של אמירת אבינו מלכינו בשבת בדברי מו"ר
שליט"א בשו"ת יחו"ד (ח"א
סי' נד). יעו"ש). וממילא לפי טעם זה שכתב הר"ן לחלק
דלכן י"ל אבינו מלכינו ביום הכיפורים
שחל בשבת אע"ג דבשבת דר"ה אין לאומרו דאם
לא עכשיו אימתי כיון שהוא שעת גמר הדין,
הכ"נ יש לומר לכאורה בענין זה דהתפילה
בשעת הדלקת הנר דלהכי מותר להתפלל על
הבנים באותה עת שיהיו בעלי תורה ויראה
דהיות וזוהי שעת רצון גדולה להתפלל על
ענין זה וכדכתב רבינו בחיי הנ"ל שהתפילה
נשמעת בשעת עשיית המצוה, ובפרט שמצוה
זו קשורה ביותר לתורה ובנים ת"ח וכדכתיב
"כי נר מצוה ותורה אור", וכאשר
מפורש כיו"ב נמי בדברי רבינו יונה שכתב, מפני
שתפילה זו נאה להתפלל בשעה שהאירה נר
של שבת כענין שנאמר כי נר מצוה ותורה אור,
א"כ הוי כעין דברי הר"ן הנ"ל
שכתב דיש לומר אבינו מלכינו ביוה"כ שחל בשבת דאם לא
עכשיו אימתי, והכ"נ שעת רצון כזו
של תפילה על בנים שיהיו בעלי תורה אין יותר
במשך זמן אחר ומכיון שכן כל כה"ג
שרינן לה אף בשבת. וק"ל. דו"ק ותשכח. [ומזה
תבין נמי את ענין תפילתו של כה"ג
ביוה"כ בהיותו בהיכל בעת שהיה יוצא מקדש הקדשים
אחר הקטרת הקטורת כדתנן במתני' דיומא
(פ"ה מ"א), וכיצד התפלל תפילה זו שהיא בקשת
צרכיהם של ישראל כדתנן התם והא הוי יום
טוב ואית ביה איסורא, דכשם שאסור לשאול
צרכיו בשבת אסור נמי ביו"ט, דבענין
זה דאיסור שאלת צרכיו שבת ויו"ט שוים ואין
בהם חילוק וכמ"ש הרמב"ם בשו"ת
פאר הדור (סי' קל) והגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב
(חאו"ח סי' מו) הנ"ל בדברינו.
אולם לפי המבואר אייתי שפיר דכיון שאותה עת היא
שעת רצון ורחמים במיוחד לתפילה זו וכמ"ש
לבאר זאת בס"ד בספרי מזהב ומפז על סדר
עיוה"כ (עמוד ריב) מדוע כה"ג
התפלל תפילה זו באותה עת דוקא. יעו"ש, א"כ הוי כי
הא דאמרן לעיל דאם לא עכשיו אימתי, ולהכי
שרי ליה להתפלל אע"ג דהוי יו"ט. וק"ל].
ושו"ר עתה בשו"ת תפלה למשה
(ח"ב סוס"י א) שעמד שם בהא דנוהגים אנו לומר הבקשות
שבסדר התשליך ויש בהם בקשות על רפואה
ופרנסה וכו' וכיצד שרי, וכתב ליישב כדרך
הנ"ל דכיון שהוא יום ראש השנה ומבקשים
אז עבור כל השנה א"כ הוי כהא דכתבו
הפוסקים בענין אמירת אבינו מלכינו בשבת
שאם לא עכשיו אימתי, והוסיף וכתב שלפ"ז
ג"כ ניחא מה שמבקשים בשמחת תורה
שנזכה ללמוד תורה בנחת והצלחה בעה"י, דהיינו
טעמא דשרי לבקש הבקשות הללו כיון שהוא
הזמן לבקש על לימוד תורה עבור כל השנה.
עכת"ד. יעו"ש.
[ולכאורה היה אפ"ל לפ"ז גם
הכא בנידון דידן, דכיון דאדם זה לא מצוי לו בימות
החול להגיע לשריד בית היכלנו עקב טירדות
יום ויום כי יצא אדם לפעולו ולעבודתו
עדי ערב וכו', והזמן היחיד העומד לרשותו
הוא יום שבת, ואם לא יעמוד בתפילה עכשיו
ויבקש בקשותיו בהיותו עומד ליד שער השמים
אימתי יוכל לבקש. אולם יש לחלק דעד כאן
לא אמרינן להאי טעמא דאם לא עכשיו אימתי,
אלא דוקא כי התם ביוה"כ ובשעת הדלקת
הנר [ובתפילת כה"ג ביוה"כ]
ובתשליך דר"ה ובשמחת תורה שזהו הזמן האחד והיחיד שאם
לא יבקש בו אז תחלוף השעה שהיתה שעת רצון,
תלך ולא תשוב. משא"כ הכא דאמנם לא
שכיח גביה דהאי גברא שיבוא בימות החול
לשריד בית היכלנו. אולם משום הכי לא חשיב
הזמן האחד והיחידי שהרי סו"ס אם
בכ"ז יתאמץ ויבוא בימות החול עדין שערי שמים
פתוחים לפניו לקבל תפילתו, אלא שהוא מצידו
קשה לו לבוא, והא ליכא ביה האי טעמא
דאם לא עכשיו אימתי. וק"ל].
ואגב אורחיה דהזכרנו את דברי התורה לשמה
הנ"ל, אימה ביה עוד מילתא מענין לענין
באותו ענין כי הנה זכורני אשר עובדא הוה
בחולה אחד שהיה בו סכנה ומותר לחלל עליו
את השבת, והוצרך להסיעו בדחיפות לבית
החולים הקרוב, והיה הדבר במקום ישוב מרוחק
מהעיר אשר בנסיעה כזו יש בה שיעור של
תפילת הדרך [דהוא ע"ב דקות, ועי' שו"ת יביע
אומר ח"ה חאבה"ע סי' יב), ובסידור
חזון עובדיה הנדפ"מ הל' תפילת הדרך (עמוד
תרנח). ע"ש], ונשאלתי מאת המלוים
אותו בנסיעה זו אם מותר להם לומר תפילת הדרך.
והן אמת כי הנה בס' שערים המצויינים בהלכה
(סי' סח בקונטרס אחרון ס"א) כתב,
דהנוסע בשבת במקום פיקוח נפש מתפלל ג"כ
תפילת הדרך דהא כל הדרכים בחזקת סכנה
ואיתא בשו"ע סי' רפח דזועקים ומתריעים
במקום סכנה אפילו בשבת. ע"ש. אולם הנה בס'
"תורת היולדת" (פרק כב הערה
ג) ראיתי שעמד להעיר ע"ז דהרי לכאורה אין הדרכים
מסוכנים יותר מחולה שאין בו סכנה שאין
זועקין עליו בשבת. והעלה שם הרה"ג הכותב
יצ"ו. שאם אין הדרך מסוכנת במיוחד
אין לומר תפילת הדרך. ע"ש. אולם אנן בדידן
אמרתי להם כיון שאותו חולה היה בהכרה
מלאה ומבין היטב את כל המתרחש סביבו, מלבד
הטעם הזה שאולי יצטרך הרכב לנסוע במהירות
רבה ויש בזה סכנה וכו' וכדכתב בס' תורת
היולדת הנ"ל, זאת ועוד אחרת כיון
שהחולה הזה כאמור היה בהכרה ומבין, ולפי אומדנא
דמוכח יהיה לו עוגמת נפש וחרדה בלא שיסעו
ויגידו איתו תפילת הדרך, לכן י"ל דהוי
כי האי מילתא דדברי התורה לשמה הנ"ל
(סוס"י קג) דאם יש לו צער ודאגה בליבו בשבת
ובעת שהוא שואל ומבקש ע"ז מאת השי"ת
יהיה לו מנוחה והשקט מדאגתו וירגיש ליבו טוב
עליו אין בזה איסור, דכה"ג התירו
נמי לבכות בשבת היכא שבזה הבכיה תשתכך דאגתו
וצערו וכו'. יעו"ש. והכ"נ הרי
בודאי שיגרם לו צער על צערו שבנוסף על מה שהוא
צריך לנסוע בשבת משנים ג"כ מדרכם
בכל יום שהיו אומרים תפילת הדרך, א"כ עצם העדר
אמירת תפילה זו תגרום לו לעוגמת נפש,
לכן י"ל דשרי לאומרה. וגם עי' היטב בדברי
המגיד משנה (פ"ב דשבת הי"ד)
סוד"ה אבל אין עושין מדורה, ובדברי המג"א (סי' שכח
סק"ד). יעו"ש היטב ודו"ק.
וע"ע היטב בשו"ת אגרות משה (חאו"ח ח"א סי' קה) שדן התם
בחולה מסוכן שאין בו סכנת היום שביקש
שיתפללו עליו, דיש לשמוע בקולו ושרי להתפלל
אפילו בשבת דיש לחשוש שמא אם לא יתפללו
יגיע לידי טירוף הדעת. יעו"ש ודו"ק מינה
ואוקי באתרין. ואכמ"ל יותר בזה.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi