* * * *
* * * * * * *
* * * *
* * *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב -
יו"ד, הערות סימן ב הערה ח
הנה לעיל הבאנו לפום ריהטא דיש לדייק
מדברי הרוקח (בסי' רפג) דס"ל כדעת הרא"ש
ודעימיה דאכילת מצת האפיקומן היא זכר
לקרבן פסח, וכוונתינו שם היתה ע"פ דברי
מחצית השקל הללו שהזכרנו כאן (רסי' תעו
סק"ב) שיש לבאר ע"פ דבריו בדברי הרוקח
דס"ל דהאפיקומן הוא זכר לקו"פ
ולהכי הזהיר שלא יאכל אותה באכילה גסה, וראה גם
בדברי הב"ח (סי' תעז בד"ה ומש"כ
וי"ל שצריך וכו') שג"כ כתב כיו"ב דהביא שם את
דברי הרוקח הנ"ל שלא יאכל האפיקומן
לטורח וכו' וביאר די"ל ע"פ דעת הרא"ש
דהאפיקומן הוא זכר לקו"פ, ולכן יש
להזהר בו שלא לאוכלו אכילה גסה דומיא דקו"פ.
אולם הנה הלום ראיתי בשו"ת איש מצליח
כרך ג' הנדפ"מ שכתב (בחאו"ח רס"י כט) וז"ל:
והרוקח סי' רפג כתב וז"ל וצריך ליזהר
שיאכל האפיקמון קודם חצות לילה כדאמר רבא
אכל מצה אחר חצות לילה לראב"ע לא
יצא יד"ח וסתם לן תנא כוותיה וכו' ויש פוסקין
כל הלילה וכו'. ע"כ. ומאי דנקט אפיקומן
ומייתי מדרבא נראה להדיא דס"ל כרש"י
ורשב"ם דשל אפיקומן הוי חובה. ומה
שאין מברכין לבסוף משום שאחר שימלא כריסו וכו'
וכמו שכתב שם לעיל וז"ל ומה שאינו
אוכל כשמברך המוציא לפי שצריך לברך על אכילת
מצה ולאחר שימלא כרסו היאך חוזר ומברך
כדאמרינן (בפסחים דקט"ו ע"א) גבי מרור.
ע"כ. וכ"ש שמטעם זה לא יניח
הברכה לבסוף על האפיקומן וכמ"ש רש"י ורשב"ם. וראיה
דס"ל דשל אפיקומן חובה, חדא מדמייתי
הכא מלתיה דרבא אאפיקומן ועוד מדכתב שוב
אח"כ וז"ל וכשאוכל האפיקומן
לא יהיה לו טורח דאמרינן בנזיר (כג ע"א) אכל מצה לשם
אכילה גסה עליו כתיב ופושעים יכשלו בם,
ואם אכל ממש אכילה נסה לא יצא. ע"כ.
ובאמת בגירסתינו בנזיר איתא אכל פסח לשם
אכילה גסה ועי' להב"ח כאן ולה' חק יעקב
סי' תעו סק"ד ע"ש. ונראה שגירסתינו
היא ע"פ דעת הרא"ש דכזית ראשון דמצה הוי
חובה, א"כ כזית ראשון לא אפשר להיות
אכילה גסה ובכזית אחרון של אפיקומן לא שייך
לומר לא יצא כיון שאינו אלא לזכר קו"פ
בעלמא, ולהכי נקט אכל פסח וכו'. אבל גירסת
הרוקח היא כשיטתו שהיא שיטת רש"י
ורשב"ם דאחרון של אפיקומן הוי חובה, שאדם יוצא
בה יד"ח אכילת מצה, ולהכי נקט אכל
מצה לשם אכילה גסה וכו' לא יצא. והנה הבט ימין
וראה איך מרן הב"י ז"ל [כנראה
כוונתו שהב"י נמצא בספר בצד ימין של הלומד] כאן
אחר שהעתיק דברי הרא"ש שחלק על רש"י
ורשב"ם הנ"ל, הביא דברי הרוקח שלא יהיה לו
אכילת אפיקומן לטורח דאמר בנזיר אכל מצה
לשם אכילה גסה עליו נאמר ופושעים יכשלו
בם. ע"כ. והשמיט הסיפא דאם אכל ממש
אכילה גסה לא יצא, משום דההיא לא שייכא אליבא
דהרא"ש וכאמור, והאחרונים שהביאוה
היינו בלשון מושאל כמו שכן נמצא פעמים אחרות
לשון זה באחרונים כאן בדין אפיקומן, ור"ל
שלא יצא חובת אותו זכר כאילו מצוה
דרבנן. עכ"ל. ודפח"ח. ע"ש.
ומדבריו אלו של הגאון ז"ל יש ללמוד כמה דברים, חדא
דחזינן הכא דהגאון אי"מ ז"ל
מבאר בדעת הרוקח דהוא עומד בשיטת רש"י ורשב"ם דאכילת
מצת האפיקומן הוא לא זכר לקו"פ,
אלא כדי לצאת בו יד"ח אכילת מצה. ועוד לפי דיוקו
של הרב אי"מ ז"ל שעמד לדייק
מדברי הב"י שאמנם הביא את דברי הרוקח אבל רק הביא
מש"כ דלא תהיה לו אכילת האפיקומן
לטורח דאמר בנזיר אכל מצה לשם אכילה גסה עליו
נאמר ופושעים יכשלו בם, והשמיט את דברי
הסיפא דאם אכל ממש אכילה גסה לא יצא,
לכאורה אפשר לבאר עוד דמדוע מרן בב"י
השמיט ענין זה דהוא משום קושיית הרב מחצית
השקל הנ"ל שהקשה על דברי הרוקח דנהי
דס"ל דאפיקומן דין פסח יש לו מ"מ הא גם בפסח
מסיק התם דלא הוי פושע אלא רק דלא עביד
מצוה מן המובחר, ומכיון שכן לא הביא הב"י
מש"כ דאם אכל אכילה גסה לא יצא.
ודוחק. ואמנם את דברי הרוקח שכתב כן דאם אכל
אכילה גסה לא יצא עמד כבר מו"ר מרן
מלכא שליט"א לבאר בטוטו"ד בס' חזון עובדיה
ח"ב (עמוד קעז הערה א). ע"ש.
הן אמת דבעיקרא דמילתא דקאמר הגאון אי"מ
ז"ל, דהרוקח דהוא רבינו אלעזר מגרמיזא
ז"ל, ס"ל כשיטת רש"י ורשב"ם
דאכילת האפיקומן הוא כדי לצאת יד"ח אכילת מצה ולא
זכר לקו"פ. הנה לפי מאי דחזינן לעיל
בדברי הרב המגיה בריטב"א פסחים "בהלכות סדר
האגדה" (הערה 101) שהביא בשם הרמב"ן
בליקוטיו דאף איהו קאי בשיטת הרא"ש דאכילת
האפיקומן הוא זכר לקו"פ. יעו"ש.
[ואינו מצ"א לעת עתה לעיין בו]. א"כ ממילא לפי
מש"כ רבינו החיד"א בשם הגדולים
ח"א (מער' מ אות קסב) ויש מי שכתב שגם הרב רבינו
אלעזר מגרמיזא בעל ספר הרוקח היה רבו
של הרמב"ן. ע"ש. (וגם המדפיסים במבוא לספר
הרוקח דפוס ירושלים תשכ"ז (עמוד
4), נקטו הכי בפשיטות דרבינו הרוקח היה רבו של
הרמב"ן ז"ל. ע"ש). וראה
בסדר הדורות (שנת ד"א תתקנ"ד מער' הרמב"ן, דף קז ע"ג
דפוס ווארשה) שהביא ג"כ כעין זה
דרבו של הרמב"ן בחכמת הקבלה היה ר"א מגרמיזא בעל
הרוקח, ע"ש. וא"כ לכאורה כיון
דר"א מגרמיזא בעל הרוקח רבו דהרמב"ן הוה, היה לנו
להעמיד שיטתם בדרך אחד ולהשוות מדותיהם
וכשם שהרמב"ן ס"ל דענין אכילת האפיקומן
הוא זכר לקו"פ כן י"ל שהוא
דעת רבינו הרוקח. וכהא דאמרינן בשבועות (יג ע"א)
אורחא דמילתא קתני למימר דתלמיד סבר כרביה,
וראה גם כיו"ב בגמ' שבת (נג ע"ב),
ובס' ברית יעקב (סי' כב הערה א) ועוד.
ולכן יש הוכחה לדרך אשר אנו תפסנו בענין
זה דהרוקח ס"ל כהרמב"ן.
אולם האמת היא כי כבר קמו מפקפקים בענין
זה דאמרינן דר"א מגרמיזא רבו דהרמב"ן
הוה, עי' בהגהות "מנחם ציון"
על שם הגדולים שם (מע' מ אות קסב הערה קיג) שכתב,
דמאגרת הרמב"ן אשר הובא בס' מצרף
לחכמה להרב יושר מקנדיא, ונדפס מקרוב בוילנא
בשם אגרת הרמב"ן להתנצלות המורה,
לא נראה משם שכן הוא דרא"מ רבו הוה. ע"ש. וכ"כ
כיו"ב ג"כ הר"ר רבי אהרן
פולד "בהגהות והערות" על ס' שם הגדולים שם (מער' מ אות
פו) דמדברי הרמב"ן באיגרתו להתנצלות
לס' המורה והמדע שכתב וז"ל: וכן ראיתי
בחיבור הרב החסיד ר"א מגרמישא ז"ל
וכו', ומסיים: כל זה כתב הרב החסיד ז"ל ולא
קרא לו רבי או מורי מוכח מזה שלא היה
רבו. ועוד הוסיף וכתב שם, ודע דמלשון
הרמב"ן הנז' שכתב על הר"א מגרמיזא
בלשון ז"ל נראה שכבר נפטר הרוקח בזמן העוררין
ע"ס המורה והמדע שהיה בשנת תתקצ"ב
כמ"ש באגרות הרמב"ן במכתב קהל סרקוסטה ע"ש.
וא"כ איך יעמדו דברי היוחסין והמחבר
ז"ל שכתבו שהיה הרוקח בשנת תתקצ"ח, אם לא
שנאמר שזמן העוררין הנזכר נמשך שנים רבות
וצ"ע. עכ"ד. ע"ש. הא חזינן דקול ושוברו
עימו דאיכא מפקפקים בדבר זה לומר דהרב
הרוקח רבו דהרמב"ן הוה, ומה גם דרבינו
החיד"א כתב לדבר זה דרבו הוה בשם
יש מי שכתב וכו' ומשמע שגם לו ליוסף צדיקא היה
איזה פקפוק בדבר, ומה גם דמדברי הרב בעל
סדר הדורות הנ"ל משמע שהרוקח היה רבו של
הרמב"ן רק בחכמת הקבלה, ולכן אין
כאן חיוב לומר שצריכים אנו להשוות את דברי
רבינו הרוקח עם דברי הרמב"ן, ומעל
הכל וזהו העיקר דדבריו המוכרחים בטוטו"ד של
הגאון איש מצליח ז"ל בביאור דבריו
הנ"ל של הרוקח שעמד להוכיח בדבריו דס"ל כשיטת
רש"י והרשב"ם דברי טעם הם שפתים
ישק משיב דברים נכוחים, ואל לנו להדחק בדברים,
וגם אם דברי הרמב"ן בליקוטיו לא
איסתייעא מילתא לפי שעה לעיין בהם לפי שאת"י
ולומר בדיוק כמאן ס"ל. ואיך שיהיה
חזינן לפי המבואר דהרב רבינו אלעזר מגרמיזא
עומד בשיטת רש"י ורשב"ם דאכילת
מצת האפיקומן הוא לשם חובת מצות אכילת מצה, ולא
כהרא"ש דס"ל דהוא זכר לקרבן
פסח. ואולם צ"ב עוד בדבר.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi