*
* * * *
* * *
* * *
* * *
* * *
* *שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ב - יו"ד, הערות סימן יט הערה א
והנה יש להסתפק מה הדין בכהן
השותה רביעית יין של מיץ ענבים טהור בבת אחת וללא
שום תוספת מים, האם דינו כשותה
רביעית יין בבת אחת וללא מזיגת מים דאינו רשאי
לישא את כפיו. ועי' במג"א (סי'
קכח ס"ק נה) שכתב שם: נראה לי דאם שתה יין מגיתו
(דהיינו שלא עברו על היין ארבעים יום משעת דריכתו והוא
אינו משכר - מחצית השקל)
דהא בנזיר אסור ובעבודה נמי אסור
ולכן לא הזכירו הרמב"ם כאן דמותר (כלומר שלא
חילק הרמב"ם לומר דשותה יין
מגיתו רשאי לישא כפיו אלא כתב סתם שותה רביעית יין
לא ישא כפיו וכל יין במשמע) ועי' בסי'
צט ס"ב (שלא חילק שם בשותה יין לענין
תפילה) וה"ה כאן. עכ"ד.
יעו"ש. ומתבאר מדבריו אלו של המג"א דבכל יין איכא להאי
דינא דאם שתה ממנו הכהן רביעית בבת
אחת דלא ישא את כפיו ואפילו ביין שאינו משכר
וכהא דמיץ ענבים. ועי' בנשמת אדם (כלל
לב אות ב) שכתב דה"ה לענין שותה רביעית
יין צימוקים דלא ישא כפיו, דכמו
שכתב המג"א בענין שותה יין מגיתו דלא ישא כפיו
ואע"ג דאינו משכר ה"ה
נמי בענין יין צימוקים דאסור ואע"ג דאינו משכר משום
דמקשינן כהן מברך לענין נזיר וכשם
דהתם אסור בכל יין אף של צימוקים ה"ה הכא.
ע"ש. והרב פתח הדביר שם (סי'
קכח סק"ל) כתב דלפי דבריהם של המג"א והנשמת אדם
נראה דגם ביין מבושל לא ישא כהן
את כפיו כיון דאסור לענין נזיר הכי נמי אסור
לענין כהן מברך. יעו"ש. וממילא
לפי דברים אלו עולה ומתבאר דה"ה נמי לענין כהן
השותה רביעית של מיץ ענבים טהור
בבת אחת דאסור לו לישא כפיו ואע"ג דאין יין זה
משכר, דהוי דומיא דהשותה יין
מגיתו וכיוצא בזה דאסר המג"א ודעימיה לכהן לישא
כפיו ואע"ג דאינו משכר כיון
דמקשינן לנזיר, והכ"נ נזיר בודאי אסור בשתיית מיץ
ענבים דהרי אסור בכל גפן יין.
אולם עי' במחצית השקל (במג"א
שם) שעמד לתמוה על דבריו אלו של המג"א, וכתב, דצ"ע
במה שלמד המג"א דין כהן ששתה
יין מגיתו דאסור לו לישא כפיו מענין נזיר שאסור לו
לשתות יין זה, דמה בכך שהרי
לחומרא לא ילפינן מנזיר דמהאי טעמא שרי בכהן שאכל
חרצן לישא את כפיו, ואי משום דגם
בעבודה אסור בכהן ששתה יין מגיתו מכל מקום
בעבודה ליכא חיוב מיתה א"כ
בנשיאת כפים אפילו לכתחילה שרי, דהא מהאי טעמא כתב
המג"א גופיה לעיל (בסעיף קטן
נד) דבשותה רביעית יין בב' פעמים או שנתן לתוכו מעט
מים דנושא את כפיו אע"פ
דבנזיר אסור וגם בעבודה אסור, אלא כיון דבעבודה ליכא
חיוב מיתה הכא בנשיאת כפים נושא
כפיו לכתחילה. עכ"ד. ע"ש. וכן דחה כיו"ב את דברי
המג"א בלבושי שרד (שם) דדבריו
צ"ע דכיון דבעבודה ליכא חיוב מיתה בשותה יין מגיתו
הכא בנשיאת כפים שרי אף לכתחילה
לישא כפיו וכמ"ש לעיל המג"א גופיה דבר זה. ע"ש.
וראה באליה רבא (שם ס"ק סז) שג"כ
כתב להעיר כיו"ב על המג"א דכיון דבעבודה ליכא
חיוב מיתה בשותה יין מגיתו בנשיאת
כפים בכה"ג מותר אף לכתחילה, ועוד דהרי לפי
המג"א מותר לישא כפיו בשותה
שאר משקין (כנ"ל) ובשאר משקין איכא חיוב מלקות
בעבודה ואפ"ה שרי לישא כפיו
א"כ כל שכן בשותה יין מגיתו דליכא ביה חיוב מלקות
דשרי ליה לישא כפיו. ע"ש. וראה
גם במאמר מרדכי (שם סוף ס"ק מז) שג"כ עמד שם
לדחות את דברי המג"א הללו, וכתב,
דדבריו אינם נראין כיון דיין מגיתו שוה להפסיק
בו או שנתן לתוכו מים וכמתבאר
מדברי הרמב"ם בריש הל' ביאת מקדש דכלל לכולהו בחד
בבא ענין יין מגיתו ושתה בב' פעמים
וכו' ומשמע שהן שוים. ע"ש. וראה גם בפתח
הדביר (הנ"ל) שאחר שהביא שם
את דברי המג"א והנשמת אדם הנ"ל שהעלה ג"כ כדבריו
כתב, דהאחרונים הנזכרים כולם תמהו
על דברי המג"א הללו. ע"ש. וראה גם במשנ"ב (שם
ס"ק קמא). יעו"ש.
ומעתה דחזינן דטובא מהפוסקים
פליגי על המג"א והעלו להקל בזה דכהן השותה יין
מגיתו שאינו משכר וכן כל יין כיו"ב
דאינו משכר כגון יין צימוקים וכו' דרשאי לישא
כפיו, ה"ה נמי בנידון דידן
יש לומר דשרי לכהן לשתות אף יותר מרביעית מיץ ענבים
ואח"כ לישא כפיו דהא אינו
משכר והוי ממש דומיא דיין מגיתו דרוב מנין ורוב בנין
דהפוסקים העלו להקל בזה.
ועי' בכף החיים (שם ס"ק רכז)
שכתב דכל זה דמקילין בשותה יין מגיתו דשרי לישא
כפיו הוא דוקא לדעת הפוסקים
המתירים בשאר משקין, אבל לפי המחמירין בשאר משקין לא
גרע יין מגיתו משאר משקין ואסור, ולכן
כשם דבשאר משקין יש לחוש לכתחילה לדברי
המחמירין הכא נמי ביין מגיתו ראוי
לחוש לדברי המחמירין. עכ"ד. ע"ש. ואיברא דיש
להבין את דברי הגאון הכה"ח
זצ"ל הללו דלכאורה מדוע קאמר מר דלא שרינן יין מגיתו
אלא רק לדעת הפוסקים דס"ל
להקל בשאר משקין, הרי יין מגיתו עדיף טפי משאר משקין
המשכרין דהוא אינו משכר כלל. וכעין
מה שכתב נמי האליה רבא (הנ"ל) דיין מגיתו
עדיף משאר משקין המשכרין כיון
דהתם בשאר משקין כהן השותה אותם לוקה לענין עבודה
וביין מגיתו אינו לוקה כלל. ויתרה
על כן דהרי האליה רבא הוא גופיה ס"ל לאסור
בשאר משקין וכמתבאר מדבריו שם
באותו סעיף (סעיף קטן סז) וכמ"ש ג"כ הרב כף החיים
גופיה לעיל (בס"ק רכה) דהאליה
רבא ס"ל כדעת הט"ז דבשאר משקין המשכרים נמי לא ישא
כפיו. יעו"ש, ומאידך גיסא
חזינן הכא במפורש דהאליה רבא ס"ל להקל בענין יין
מגיתו, וכתב לבאר לחלק בניהם בין
שאר משקין דמחמרינן בהו כיון דסו"ס איכא בהו
מלקות לענין עבודה, משא"כ
ביין מגיתו דקיל טפי שאין בו חיוב מלקות בעבודה וממילא
הכא בענין כהן מברך שרי אף
לכתחילה. וחזינן מהכי מפורש דאף מאן דאסר בשאר משקין
ס"ל להקל ביין מגיתו. ודו"ק
היטב. וצ"ב בדברי הכה"ח.
ומכל מקום לעיקר דינא י"ל
דלכתחילה ראוי שכהן הרוצה לישא כפיו שימנע מלשתות אף
רביעית יין של מיץ ענבים לצאת מכל
חשש, אולם במקום הצורך ואפילו כל שהוא יש להקל
בזה שיכול לשתות אפילו יותר
משיעור רביעית של מיץ ענבים ואפילו בבת אחת ויכול
אח"כ לישא את כפיו, ואין
צריך לומר דאם כבר עבר ושתה רביעית מיץ ענבים דאין לו
למנוע עצמו מלישא את כפיו.
ומעתה מכלל דברינו יוצא ג"כ
לענין כהן שרוצה לאכול פירות לפני מוסף ואין מיני
מזונות לצורך הקידוש כדי שיחשב לו
קידוש במקום סעודה, ועל כן צריך לשתות לצורך
זה רביעית יין, שהבאנו לעיל מדברי
מו"ר שליט"א בס' לוית חן (סימן כב) דעדיף
בכה"ג שיאכל בלא קידוש כדי
שלא ישתה רביעית יין דאח"כ יש לפקפק אם יכול לישא את
כפיו. אולם לפי דברינו אלה מתבאר
בס"ד דיש מוצא לדבר, דיכול הוא לקדש על מיץ
ענבים ואף לשתות ממנו רביעית
ויותר ושפיר שרי ליה אח"כ גם כן לישא את כפיו. וזה
ברור בס"ד.
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi