למעלה
יז) ועדין צריכים אנו למודעי דסו"ס מדוע הוי האי חששא מדרבנן, הרי נימא סמוך מיעוטא דהוו נפלים לחזקה דאינה זבוחה ואיתרע לה רובא, כמו שהבאנו לעיל בשם בעל העיטור ואשר באמת מהאי טעמא ס"ל דהאי חששא הוי מדאוריתא, ואיברא דבאמת כן ראיתי להגאון רבי אלעזר פלעקס בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ג סי' שטו) שכתב שם, שנכונים הם דברי רבו דבהמה שעברו ושחטו אותה תוך ח"י אסורה מהתורה דאמרינן סמוך מיעוטא דנפלים לחזקת איסור דאינה זבוחה, ואשר כן נראה ג"כ מדברי הרדב"ז בתשובה שתוך ח"י הבהמה אסורה מדאוריתא. ע"ש. [והערה זו תקשי גם אליבא דהתוס' הנ"ל דנראה מדבריהם דס"ל דהווי חשש דרבנן, ואיברא דהנוב"י במהדו"ת (חאבהע"ז סי' יט) כתב לבאר את דברי התוס' בנדה (מד ע"ב) שתירצו דלא אזלינן הכא בתר רובא דלא הוו נפלים מכיון דנפלים הווי מיעוט השכיח ודבר ההוה, שכוונתם לומר בזה דאע"ג דאמרינן בעלמא לדעת רבנן דמיעוט כמאן דליתא דמיא ולא סמכינן לה לחזקה, מ"מ הכא שהמיעוט הוא שכיח ומצוי סמכינן ליה לחזקה והווי איסורה דאוריתא. ע"ש. עכ"פ בשאר המקומות שעמדו תוס' לתרץ קושיה זו בבכורות (כ ע"ב) ובחולין (יב ע"א) שלא כתבו כלשון הזה דהוי מיעוט השכיח וכו', גם איהו מודה דמשמע מדבריהם דהווי איסור דרבנן, כמש"כ הגשד"ח בשו"ת אור לי (סי' סב) בסד"ה וראיתי להגאון וכו', ומה גם שמדברי הנוב"י גופיה בחיו"ד, מהדורא תנינא (סימן ו) משמע שמבאר גם את דברי התוס' דנדה דס"ל דהוי חשש דרבנן. ע"ש].

והנה מצינו לחתם סופר בתשובה (חיו"ד סי' כה) שכתב לבאר ענין זה דחזקה שאינה זבוחה דכל מאי דחיישינן להאי חזקה, דוקא כשיש ספק בעצם השחיטה עצמה שמסופקים אם שהה או דרס וכדו', אבל בגוונא שהשחיטה מצד עצמה היתה כדת וכהלכה והספק הוא שמא לא התירתה השחיטה לא חיישינן להאי חזקה אע"ג דיש ריעותא מצד אחר ומוקמינן לה על רובא להיתר. ע"ש שחיזק דבריו אלה בראיות, וראה עוד בדבריו שם (סי' כד וכט) מש"כ בענין זה. יעו"ש. והחת"ס בתשובתו זו (שבסי' כה) הד"ר הוא לכל חסידיו מדבריו הקודמים, כי הנה בדבריו בתשובתו (שם סימן יז) מתבאר דס"ל דשפיר איכא לחזקה זו אף בספק שאינו בשחיטה, שכתב שם להסביר את דברי הדגול מרבבה שכתב דולד בהמה תוך ח"י הוי איסור תורה, משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דאינו זבוח וכו'. יעו"ש. והוא אשר כתב כאן (בסי' כה) והנה משנים קדמוניות הייתי רגיל לומר וכו' אך אחר העיון חוזרני בי וכו'. ע"ש. [ועי' בדברי המהרש"א בבכורות (דף כ ע"ב) בדברי התוס' ד"ה חלב פוטר, שג"כ יש לדייק מדבריו דס"ל הכי כדבריו אלו של החת"ס דהאי חזקה דאמרינן בהמה בחייה וכו', הוי רק לענין ספק מחמת השחיטה. ע"ש. ואמנם עי' בפרי מגדים יו"ד (סי' לב שפ"ד סק"ה) וכן בדבריו בסי' קי (דיני ס"ס אות כט) שהתפלא שם מאוד על דברי המהרש"א הללו, וראה גם בשד"ח בכללים (בפהש"ד מער' ב סי' יד), מש"כ בזה. יעו"ש. אולם האמת היא כי מלבד המהרש"א והחת"ס הנ"ל דס"ל הכי דאין אומרים לחזקה זו אלא בספק שהוא בגוף השחיטה, מצינו ללהקת הפוסקים דס"ל נמי הכי, עי' בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג האחרונים (סי' סג), ובשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק (חיו"ד סי' ח), ובשב שמעתתא (ש"ה פ"ו), ובחוות דעת (סי' קי בבית הספק סי' כז), ובשו"ת רע"א ח"א (סי' קסז וקצא), ובשו"ת באר יצחק לגאון ר"י אלחנן מקובנא (סי' ד' ה' וסג), ובראש אפרים (פתח הבית סי' ג), בשו"ת ברית אברהם יו"ד (סי' כב), ובשו"ת חמדת שלמה יו"ד (סי' ג) ואבהע"ז (סי' כג), ובשו"ת עונג יו"ט (סי' סה ד"ה והנראה), ובשו"ת דברי חיים (אוירבך) חיו"ד (סי' ב ד"ה ומה), דמתבאר מדבריהם דס"ל הכי כדברי המהרש"א, וראה גם בשד"ח (שם) שמנה לעוד פוסקים רבים העומדים בשיטה זו של המהרש"א. יעו"ש]. ולפ"ז אפשר לכאורה לומר גם בנידון דידן דאין לחוש להאי חזקה דאינה זבוחה, דהיות והספק לא הווי בעצם השחיטה אלא רק מספקינן אם כלו חודשיה של הבהמה והיתה ראויה לשחיטה, לכן לא נשאר לנו אלא דניזיל בתר רובא דלא הוו נפלים. ושו"ר שכ"כ גם בערוך השולחן (שם) ליישב כיוצ"ב קושיה זו. ע"ש.

ולכאורה עוד היה אפשר לתרץ על קושיה זו ע"פ דברי המהרש"א בחולין (יא ע"א) שכתב דלא חיישינן למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדא אלא מדרבנן, אבל מדאוריתא אף בכה"ג אזלינן בתר רובא (ובפשטות מיירי המהרש"א גם במיעוט המצוי, ודו"ק בדבריו דהכי משמע מדכתב שם ועוד י"ל וכו', ע"ש). וכדברי המהרש"א כתב ג"כ התוס' יו"ט במשנה דטהרות (פ"ה מ"ו) דהא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא היינו חומרא מדרבנן. ע"ש. וכ"כ ג"כ בפשיטות בשו"ת שם אריה חאבהע"ז (סי' יג) דסמוך מיעוטא לחזקה הוי דינא דרבנן. ע"ש. ועי' בשו"ת מנחת אלעזר ממונקטש (ח"א סי' מז) שהביא דכ"כ ג"כ הפני יהושע בקונטרס אחרון למס' כתובות, והפרמ"ג ביו"ד (סי' קי סקי"ד בשפתי דעת) דהאי דחיישינן למיעוטא כשהחזקה מצטרף עימו הוי רק חומרא דרבנן ואפילו לרשב"א דס"ל בעלמא דספיקא דאוריתא לחומרא הוי מדאוריתא, מ"מ סמוך מיעוטא לחזקה הוי מדרבנן. ע"ש. [וראה עוד בשד"ח בכללים (מער' ס כלל לו) מש"כ בזה אם הא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא הוי מדאור' או מדרבנן. ע"ש. וראה גם בשו"ת תורת חסד מלובלין (חאור"ח סי' א אות ג והלאה), ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא תנינא (ח"ג סי' ה). ע"ש. וראה גם בשו"ת זרע אמת ח"ב (סי' קיא, דף קכו סע"ד) מש"כ להעיר על דברי המהרש"א בחולין הנ"ל במש"כ דסמוך מיעוטא לחזקה אינו אלא מדרבנן, דהאי מילתא חדתא היא ולא מצינו לו חבר, ע"ש. אמנם כאמור לעיל דאיכא טובא מרבנן דסברי כדברי המהרש"א, וראה גם להגר"י סופר בס' תפארת יצחק (מער' א אות לה עמוד כ) שהביא לעוד הרבה מן הפוסקים דס"ל הכי דסמוך מיעוטא לחזקה מדרבנן הוא. יעו"ש בדבריו. וגם עתה נדפ"מ ס' טהרת הבית ח"ב למו"ר מרן מלכא שליט"א ועמד שם (עמוד רלה והלאה) בארוכה בענין זה אם האי דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וכו' הוי דאורייתא או דרבנן, ובמסקנא העלה דהוי דרבנן. יעו"ש]. וממילא לפ"ז גם הכא יש לומר אע"ג דאיכא חזקה בהדיה דהמיעוט הרי מדאוריתא אזלינן בתר רובא אף בכה"ג, וממילא נשאר החשש הזה דחיישינן למיעוטא דנפלים רק מדרבנן. ועי' להרב נחפה בכסף (בכלל קמד) שכתב להוכיח מדברי התוס' דחולין (יא ע"א), דס"ל ג"כ הכי דהא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וחיישינן למיעוטא הווי רק מדרבנן. וא"כ נימא דגם דעת הרמב"ם הכי, ויתישבו הדברים לבאר בדעתו דס"ל דהאי חששא דנפל בז"י ראשונים הווי מדרבנן. ועי' להרב שד"ח בשו"ת אור - לי (בסי' סב) בד"ה איברא דלכאורה וכו' שג"כ כתב ליישב את דברי התוס' הנ"ל ע"פ דברי המהרש"א והתוי"ט הנ"ל. אלא שדבריו עשירים במקום אחר שבתשובותיו שם (בסי' צז) בד"ה ואגב אודיע וכו' כתב דאין זה ברור דהכי היא שיטת התוס' דחיישינן למיעוט היכא דמצטרפת חזקה עימו הווי מדרבנן, דאפשר לבאר בדעתם דחיישינן לה מדאוריתא. ע"ש. עכ"פ לפי דברים אלו אפשר ליישב שפיר את דברי הרמב"ם דלעולם דעתו היא דהאי חששא דבהמה תוך ז"י הווי מדרבנן, ואע"ג דאיכא חזקה דאינה זבוחה בהדיה דהמיעוט דנפלים הרי לא חיישינן לה אלא מדרבנן, דמדאוריתא בכל גווני אזלינן בתר רובא. [ועי' היטב בדברי מו"ר שליט"א בס' טהרת הבית (שם) שעולה מדברי דכן הוא האמת שלדעת הרמב"ם הא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וכו' הרי רק מדרבנן. ע"ש]. ואולם לפי מש"כ השד"ח בדעת התוס' דס"ל דבאופן שאיכא חזקה עם המיעוט חיישינן לה מדאוריתא, אם באמת דעת התוס' היא כהפוסקים דס"ל דהאי חששא דנפל בתוך ז"י הווי מדרבנן כמו שכתבנו לעיל, נצטרך לבאר את דבריהם ע"פ מה שהבאנו לעיל בס"ד מדברי החת"ס דהכא לא חיישינן לחזקה דאינה זבוחה מכיון שהשחיטה מצד עצמה היתה כשירה.

ואבוא היום אל העין וראיתי לגאון בעל הישועות יעקב בהל' שחיטה (בסי' טו סק"א בפה"א), שכתב לבאר עוד מדוע לא נאמר הכא סמוך מיעוטא דנפלים לחזקה דאבר מן החי ואיתרע לה רובא, דהיות ומצד איסור אבר מן החי יש כאן קולא דכל היוצא מהבהמה כגון החלב (החי"ת והלמ"ד בפתח) והמי רגלים של הבהמה וכדו' מותר ואין לאוסרו משום האי חזקה, אולם מצד המיעוט דהוו נפלים הכל עומד באיסורו גם היוצא מהבהמה, וממילא בכה"ג לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דדוקא באופן שהאיסור שמצד המיעוט שוה לאיסור שמצד החזקה אפשר לומר כן סמוך מיעוטא לחזקה דשניהם שוים הם, אבל כל כה"ג שחמור מצד המיעוט יותר מן החזקה לא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה, כיון שאתה מחמיר בו יותר מן החזקה, ואין הם שווים להצטרף. ע"ש. ולכן באמת לפי דברים אלו יוצא עוד ביאור לבאר את דברי התוס' והרמב"ם דס"ל דהאי חששא דנפל הווי מדרבנן, ולא חיישינן מדאוריתא למיעוט שמצטרף לחזקה, והיינו כיון שאין איסור המיעוט והחזקה שוה. (וראה עוד בס' שערי תורה (ח"ג כלל ט פרט ג) שכתב דאף לסוברים דסמוך מיעוטא לחזקה חיישינן לה מדאוריתא, עכ"פ בעסוקים לסלק החזקה ואיתרע לה החזקה לכו"ע הווי רק חשש דרבנן, ולפ"ז כתב האדמו"ר ממונקטש בשו"ת מנחת אלעזר (ח"א רס"י מז) דלכאורה אפשר לומר גם בנידון דידן דהיות ועצם השחיטה היתה כדין ומתעסקין לסלק החזקה דאינו זבוח, לכן לכו"ע הווי רק חשש דרבנן. ע"ש. והאמת דלפי מה שהבאנו לעיל מדברי בעל העיטור בהל' שחיטה חזינן דס"ל דאיך שיהיה נידון דידן הוי איסור דאוריתא, משום סמוך מיעוטא לחזקה, וע"ש במנחת אלעזר דאף הוא בסוף דבריו כתב להעיר על דבריו הנ"ל. יעו"ש).
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi