למעלה
יח) ומידי דברי זכור אזכור אשר
שמעתי ממו"ר עט"ר מרן מלכא הראש"ל שליט"א שאמר לבאר מה שכתב
בספר "תפארת למשה" שחיבר נכדו של מהר"ר העשיל ז"ל - והביא
דבריו ג"כ רבינו החיד"א במחזיק ברכה יו"ד סי' טו סק"ד - שכתב
שם, דישראל שאמר על ולד בהמה שעברו עליה ז"י נאמן, ואע"ג דקי"ל דעד
אחד לא נאמן באיסורים במקום דאיתחזק איסורה, הכא לא הווי אתחזק איסורה. ע"כ. ועי'
ביד אברהם על השו"ע יו"ד (בסי' טו בד"ה אין סומכין על העכו"ם)
שג"כ הביא את דברי התפארת למשה שכתב דהכא לא הווי אתחזק איסורה, ולא נחה דעתו
כ"כ מדוע באמת לא הווי הכא אתחזק איסורה. ע"ש. ואיברא דיש לדייק מעוד
פוסקים דס"ל כהתפא"ל דהכא לא הווי איתחזק איסורה, דהנה בשו"ת שואל
ומשיב (מהדו"ק בחלק א סי' פח) נשאל בענין אשה שאומרת שעברו ח"י על בהמה
ועכו"ם אחד נגדה שהוא אומר דעדין לא עברו ח"י, וכתב שם בפשיטות דהאשה
נאמנת. ע"ש. ולכאורה
הרי במקום דאיכא חזקת איסור אין
האשה נאמנת, [עי' באגרות משה (חיו"ד חלק ב סי' מד) וע"ע בזה למו"ר
מרן מלכא שליט"א בס' טהרת הבית ח"ב הנדפ"מ (סי' יג, עמוד שסג והלאה).
ואכמ"ל], וא"כ איך כתב השו"מ בפשיטות דהאשה נאמנת, אלא ודאי דצ"ל
דאף הוא ס"ל כהתפא"ל דהכא ליכא חזקת איסור. וק"ל. עכ"פ הערתו
של היד אברהם במקומה עומדת מדוע הכא לא הווי חזקת איסור דאבר מן החי וכדו'. ואמר
מו"ר שליט"א, דאולי אפשר לבאר בדעתם דס"ל דעד שאתה חושש להאי חזקה
דאבר מן החי, הרי איכא נגדה חזקה דמעיקרא דבן פקועה שהרי הולד הזה עד עתה כל זמן
שהיה נמצא במעי אימו היה בחזקת היתר כמבואר בגמ' דחולין (עד ע"א), דאמרינן
התם שאם שחט את הבהמה ומצא בה ולד מותר לאוכלו מיד ואפילו בלי שחיטה בלי שום חשש, לכן
באמת ס"ל דליכא הכא חזקת איסור דאבר מן החי. עכתד"ק. וע"פ דברים
אלו אפשר ליישב ג"כ את הדברים בנידון דידן, דהיינו טעמא דלפי תוס' והרמב"ם
החשש דנפל הכא הווי מדרבנן ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא, דהכא לא
הווי כלל חזקת איסור. וק"ל.
[והן אמת אמרתי בס"ד אל ליבי כי אפשר לבאר בפשיטות
את דבריו אלו של התפארת למשה הנ"ל, במאי דכתב שיש להתיר הכא ולד בהמה שעד אחד
מעיד עליה שעברו ח"י ללידתה, אע"ג דבעלמא קיי"ל דעד אחד אינו נאמן
היכא דאיתחזק איסורא. וזה ע"פ התוס' בגיטין (ב ע"ב) ד"ה עד אחד
נאמן באיסורין, שהקשו שם בסוף הדיבור דהשתא דילפינן דעד אחד נאמן באיסורין מנדה
דכתיב "וספרה לה לעצמה", א"כ אפילו באיתחזק איסורא יהיה נאמן, ותירצו
דאינה בחזקת שתהא רואה לכל שעה וכשעברו שבעה טהורה ממילא ולא איתחזק איסורא. ע"כ.
(ועי' היטב במהרש"א שם ד"ה וכשעברו שבעה. יעו"ש). הרי מבואר
מדבריהם דכל היכא דיעבור הזמן ופקעה החזקה ממילא לא חשיב איתחזק איסורא, ורק במקום
שהחזקה עומדת בלא להשתנות כגון בטבל (הבי"ת בצריה) עד אחד אינו נאמן, ועי' בהגהת
הרמ"א ביו"ד (סי' קכז ס"ג). יעו"ש. וממילא ה"ה הכא הרי
כשיעברו שבעה ימים יהיה הולד
הזה מותר ממילא ויצא הולד מכלל
נפל, ולכן עד אחד נאמן כיון שהחזקה הכא בטלה במשך הזמן מאליה דומיא דנדה. וק"ל.
ושו"ר כיוצ"ב בדברי הגאון רבי אלעזר פלעקלס בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ג
סי' שטו) שעמד לבאר שם את דברי הרשב"א הנ"ל בתשובה, שכתב דעכו"ם
אינו נאמן במסל"ת להעיד שעברו ז"י על ולד בהמה והפוסקים הביאו את דבריו,
דלכאורה מאי אריא עכו"ם הרי אפילו עד אחד ישראל ג"כ לא נאמן דקיי"ל
ביו"ד (סי' קכז ס"ג) בהגהת הרמ"א דכל היכא דאיתחזק איסורא כגון
בטבל וכיוצ"ב אין עד אחד נאמן עליו להתירו אלא א"כ בידו לתקנו, ועמד
ליישב שם את הדברים מדוע יש לומר הכא דלעולם עד אחד ישראל נאמן, ובסוף דבריו הביא
כדברים הנ"ל דכיון דהכא החזקה בטלה עם הזמן י"ל דעד אחד נאמן דומיא
דענין נדה. ע"ש. וממילא כאמור שפיר אפשר לבאר לפ"ז ג"כ את דברי מהר"ר
העשיל הנ"ל במש"כ דהכא עד אחד נאמן לומר דעברו על ולד הבהמה ז"י ולא הוה איתחזק איסורא דעד אחד אינו נאמן בו, והיינו
משום דחזקה זו בטלה עם הזמן וכל כה"ג עד אחד נאמן כמתבאר מהתוס' דגיטין. ודו"ק,
ואולי יש להשיב ע"ז. וק"ל. אולם מ"מ עדיין יש ליישב את דברי התפארת
למשה הללו במה שכתב דליכא הכא חזקת איסור, ע"פ דברי החת"ס הנ"ל
בתשובותיו חלק יורה דעה (סימן כה). ודוק היטב ותשכח. ועתה עלה על לבי בס"ד
ליישב בעוד כמה דרכים. ואכמ"ל].
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi