למעלה
יט) ומעתה אם כך היא דעת הרמב"ם,
דהאי חששא דבהמה תוך ז"י הוי נפל הוא מדרבנן, הרי לנו הרבה מהראשונים דקאי
בשיטה זו והם: הרמב"ם, התוס', הרא"ש, הסמ"ג, והמאירי, ומהר"ם
בן ברוך, ואפשר שכך היא ג"כ דעת הרשב"א וכנ"ל. וגם לפוסקים
האחרונים מצינו דטובא הכי ס"ל עי' בתבואות שור (יו"ד סי' טו סקי"ב)
שכתב דדבר פשוט הוא דהאי חששא דנפל תוך ז"י הווי מדרבנן, דמדאוריתא אזלינן
בתר רוב נולדים דלא הוו נפל, וכן גם דעת הגאון בעל השאגת אריה בספרו טורי אבן בחי'
לר"ה (ז ע"א), וכ"כ גם הגאון מהר"ש לנדא בנו של הגאון בעל הנו"ב
בתשובה שהובאה ממנו בשו"ת נודע ביהודא מהדו"ת (חיו"ד סי' ז), ובספרו
שו"ת שיבת ציון (סי' כד), וכן מתבאר מדברי שער המלך בהל' יו"ט (פ"א
ה"כ) בד"ה והנלע"ד ליישב, דהאי חששא הווי מדרבנן דמדאוריתא אזלינן
בתר רובא, ורובא לאו נפלים. ע"ש. וכ"כ גם בס' ערוגות הבושם והביאו ג"כ
בדרכ"ת (סי' טו סקכ"ד) דלא הווי הכא רק איסור
דרבנן. ע"ש. גם הגאון רבי יעקב אורנשטיין בספרו ישועות יעקב חיו"ד (סי' טו
סק"א) כתב דהאי חששא דרשב"ג אינו אלא מדרבנן, והניף ידו שנית שם בחלק
אבן העזר (בסס"י קנו) בתשובה שהשיב לק"ק וילנא בענין יבום, וכתב שם
בפשיטות דהאי איסורא דנפל בתוך ז"י הוא רק מדרבנן. ע"ש. וכ"כ ג"כ
הפתחי תשובה בפשיטות ביו"ד (סי' טו סק"ב) דהאי איסורא דאסור לשחוט בהמה
שלא כ"ח קודם לז"י הוא רק מדרבנן. ע"ש. וראה גם בחי' רע"א לשו"ע
יו"ד (סי' טו בד"ה והעיקר) דמתבאר מדבריו ג"כ דדעתו היא דהאי
איסורא הווי מדרבנן, וראה גם בשו"ת משיבת נפש למהרא"ל צינץ (חיו"ד
סי' טז) שג"כ מדבריו מתבאר דהאי חששא הוי מדרבנן. ע"ש. גם בשו"ת
ברכת רצה (סי' ו) כתב דדבר פשוט הוא דהאי איסורא הוא מדרבנן, ואין ביה שום ספק
ונדנוד של חשש איסור תורה, והביא דבריו ג"כ בדרכ"ת (שם ס"ק כב). יעו"ש.
וראה גם בערך השולחן למהר"י טייב (סי' טו סק"ד) דלפום ריהטא נקט בפשיטות
דהאי איסורא הוי מדרבנן, כיון דרוב אינם מפילות. ע"ש. גם הגאון החח"מ
בעל השד"ח כתב בשו"ת אור - לי (בסי' סב) ד"ה איך שיהיה, דמכיון
שמפשט דבריהם של התוס' נראה דס"ל דהאי איסורא הוא רק מדרבנן וכן מבואר דעת
הרא"ש דאין חומרא זו אלא מדרבנן, הכי נקטינן. ואף שאפשר לפרש בדעת הרמב"ם
דס"ל דהאי איסורא הוא מדאורייתא, מה שמפורש בדברי התוס' והרא"ש תפסינן
עיקר מכיון דבדברי הרמב"ם לא מפורש להדיא דאסור מהתורה. ודברי רבני האחרונים
האומרים דאסור מן התורה אינם מכוונים להלכה, כיון שכתבו מסברא דנפשייהו מבלי ראות
דברי התוס' והרא"ש. עכת"ד. וע"ע לגאון רבי יצחק שמעלקיס בשו"ת
בית יצחק חיו"ד (ח"א סי' כא אות יג) שכתב דדעת רוב הפוסקים הוא דהוי הכא
איסור דרבנן, מכיון דמדאוריתא אזלינן בתר רובא דלא הוו נפלים. ע"ש. וכ"כ
ג"כ הגאון רבי יחיאל מיכל עפשטיין בעל ערוך השלחן (סי' טו בסעיף טו) דרוב
גדולי האחרונים הסכימו דאין איסור זה אלא מדרבנן. ע"ש. וכ"כ גם ביד
יהודא לנדא יו"ד (סי' טו סקי"א) דדעת הרבה פוסקים דהאי חששא דנפל הוי רק
דרבנן. ע"ש. (ועי' בשו"ת מנחת אלעזר לאדמו"ר ממונקטש (ח"א סי'
מז) שנשאל בענין עגל שלא כלו חודשיו דבעינן להמתין ז"י, אם נשחט ביום השביעי
בבין השמשות דלא חיכו שיהיה לילה ודאי האם יש להתירו, או דילמא הוי כשוחט בתוך
שמונה דאסור. ע"ש. ולדברינו אלה דמבואר שכל האי חיובא להמתין בולד שלא כלו
חודשיו ז"י עד השחיטה הוי מדרבנן, יש צד להקל בזה כדין כל מילתא דרבנן
דמקילינן ביה בין השמשות דהוי ספק יום ספק לילה כמבואר להדיא בגמ' שבת (לד ע"א),
ובתוס' דמנחות (סו ע"א) ד"ה זכר למקדש וכו', וברא"ש פסחים (פרק
עשירי סי' לט) ובר"ן שם (בסוף פסחים), ובשאר הפוסקים וזה פשוט. וראה גם למו"ר
שליט"א בס' טהרת הבית ח"ב הנדפס עתה (סי' יג ריש
עמוד ער). יעו"ש היטב. וראה נמי בדבריו בתשובתו בחו' "אור תורה" (שנת
תש"ן, סי' יב ריש עמוד פד). ע"ש. ובפרט בנידון השאלה דהמנחת אלעזר כשכבר
נשחט העגל דיש עוד צד להקל בזה, ראה היטב בפרי תואר (סי' טו סק"ד) בד"ה
ובהיכא וכו'. יעו"ש היטב). עכ"פ מהאמור לעיל מתבאר דהכי נקטינן, דהאי
איסורא דשחיטת בהמה שלא כלו חודשיה בתוך ז"י ראשונים הווי מדרבנן. וכן נראה
עיקר להלכה ולמעשה.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi