למעלה
כג) אולם האמת היא דמאי דכתב הט"ז
הכא לא הוי מילתא דפשיטא, ראשית מה שיוצא מדבריו שמבאר בדעת הרשב"א דהוא ס"ל
דלא אמרינן ס"ס בדבר שיל"מ, מדברי מהר"ש דוראן בשו"ת חוט
המשולש שבסוף שו"ת התשב"ץ (ח"ד הטור הראשון סי' ב) שהבאנו לעיל לא
משמע הכי שהרי בענין הגדי שהסתפקו בו אם עבר עליו ח"י השיב להם הרב שם דיש
להתירו מטעם ס"ס, ספק עברו עליו כבר ח"י ואת"ל שלא עברו שמא כלו
חודשיו וא"צ ח"י, והמשיך הרב שם וכתב ואע"ג שראינו להרשב"א
שכתב דאין לסמוך על העכו"ם שאומר דעברו על הבהמה ח"י משמע דס"ל
שצריך בזה ראיה גמורה שעברו ח"י, י"ל דלא אמר הרשב"א אלא בגדיים
קטנים וכו'. ע"ש. א"כ מדבריו אלה של מהר"ש דוראן דעביד הכא ס"ס
להתיר הגדי שהסתפקו בו אם עבר עליו ח"י אע"ג דענין זה הווי דשיל"מ
כמו שכתב הט"ז, ובסיום דבריו עמד ליישב את הדברים גם אליבא דהרשב"א, אם
איתא דהרשב"א ס"ל דלא עבדינן ס"ס בדשיל"מ, מדוע צריך היה הרב
לטרוח וליישב את דברי הרשב"א דמיירי בגדיים קטנים וכו' תיפוק ליה דלהרשב"א
בלאו הכי לא עבדינן ס"ס בדשיל"מ, אלא ודאי דמהר"ש דוראן הבין בדעת
הרשב"א דס"ל דעבדינן ס"ס בדשיל"מ, ולכן בא לתרץ גם אליבא
דהרשב"א. וק"ל. והלום ראיתי בס"ד להגאון בעל השד"ח שהביא
בספרו שם (בכללים מערכת ד אות טל) כעין דברים אלו בשם הרב נחמד למראה בחלק א (דף
קו ע"ב), שכתב דאע"ג שמה שהרשב"ץ [בפשטות אין כוונתו לרשב"ץ
גופיה דדבר זה לא נמצא לו כלל, אלא כוונתו לדברי מהר"ש דוראן בשו"ת חוט
המשולש הנ"ל, אשר הם מובאים בשו"ת הרשב"ץ בסופו, וז"ב], רצה
להתיר ע"י ס"ס את שחיטת הגדי בתוך ח"י הוי ס"ס בדשיל"מ, ודבר
זה במחלוקת הוא שנוי אי מהני ס"ס בדשיל"מ, לא קשיא משום דהרשב"ץ
לדעת הרשב"א קאי, והרשב"א ס"ל דמהני ס"ס בדשיל"מ. ע"כ.
וראה גם בפרי תואר כאן (סי' טו סק"ד) שהביא את דברי "חידושי הגרשוני"
שבגליון השו"ע (שם) שהקשה על הט"ז דכיצד כתב לתרץ דלא אמרינן בגדיים
הנקחים מעכו"ם ס"ס מכיון דהווי דשיל"מ, הרי מריה דהאי שמעתתא הוא
הרשב"א, והוא ס"ל דלעולם עבדינן ס"ס בדשיל"מ. ע"ש. ועי' גם
בגליון המהרש"א שם (סי' טו ס"ג) שג"כ כתב להעיר על הט"ז
כדברים אלו דהרי הרשב"א דהוא מריה דהאי דינא ס"ל דעבדינן ס"ס בדשיל"מ.
ע"ש. וכן מצאתי בס"ד בדברי הרב שער המלך (פ"א דיו"ט הלכה כ, דף
יח ע"ג) שכתב שם ג"כ להעיר על דברי הט"ז הללו דאשתמיט מיניה דמרי
דדין זה הוא הרשב"א בתשובותיו סי' רעג וס"ל דעבדינן ס"ס בדשיל"מ,
ושוב מצא שבס' עבודת הגרשוני הוקשה לו כן על דברי הט"ז. ע"ש. חזינן
מדבריהם אלו של הפוסקים דנקטו בפשיטות דדעת הרשב"א היא דעבדינן ס"ס
בדשיל"מ, דלא כהט"ז. אלא רק דלא נתבאר בדבריהם מהיכן לקחו דזוהי דעתו של
הרשב"א.
אמנם הנה נראה לבאר דמקור דבריהם
לבאר הכי את דעת הרשב"א הוא ממה שכתב בחידושיו למס' ביצה (ג ע"ב), ששם
הביא בשם ר"ת לבאר את דברי הגמ' שאמרה התם אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה
שנולדה ביו"ט אין מטלטלין אותה וכו' וספיקא אסורה, ואם נתערבה באלף כולן
אסורות. דר"ת פירש דהא דאמרינן אם נתערבה באלף כולן אסורות היינו דוקא בביצה
שהיא בודאי איסור שנולדה בשבת או יו"ט, אולם בגוונא שהיא רק ספק איסור אין
לאסור את התערובת שנתערבה בה ביצה כזו אפילו יש בביצה זו ספק איסור דאוריתא, מכיון
דהוי ס"ס ספק אם אסורה או לא ואת"ל אסורה מכיון שיש כאן תערובת אומרים
בכל ביצה אין זו הביצה האסורה. והעיר שם הרשב"א קצת על דברי ר"ת הללו, אולם
אח"כ כתב: ומדברי ר"ת ז"ל נלמוד דכל ספק ספיקא אפילו בדבר שיש לו
מתירין מותר לאלתר, דהא טעמא דברייתא דקתני נתערבה באלף כולן אסורות משום דהווי
דשיל"מ, (דהרי מיירי
התם בענין ביצה שנולדה ביו"ט
דאסור לאוכלה באותו היום כמבואר בגמ' שם, אולם אחרי היו"ט אפשר לאוכלה בהיתר
גמור והיא ניתרת - רש"י שם) ולכן אמרינן דאפילו באלף לא בטיל, ואפילו הכי
ביאר ר"ת דכל זה בודאי איסור, אבל בספק איסור שרינן משום ס"ס, וטעמא
משום דכל שהוא ס"ס היתר גמור משוה ליה, ולכן אפילו שזה דבר שיל"מ למה
ימתין יכול הוא לאוכלו לאלתר. עכת"ד. וכדברים הללו כתב הרשב"א ג"כ
בספרו תורת הבית (בית ד שער ב, דכ"ה ע"ב) ולאחר שהביא שם את דברי ר"ת
כתב דיש ללמוד מדבריו דעבדינן ס"ס בדשיל"מ, ומזה נראה בפשטות דאף איהו ס"ל
הכי. יעו"ש. ובאמת כ"כ גם הפרי חדש ביו"ד (סי' קי סקמ"ג) דהרשב"א
שדייק מדברי ר"ת דס"ל דעבדינן ס"ס בדשיל"מ, אם כי דזה לא ברור
דהכי היא דעת ר"ת שהרי ראינו שרבינו שמחה כתב דלדעת ר"ת לא עושים ס"ס
להקל בדשיל"מ, עכ"פ זה ברור דדעת הרשב"א גופיה היא דעבדינן ס"ס
להקל בדשיל"מ ואפילו באיסור דאוריתא, וכן היא ג"כ דעת הרמב"ם. ע"ש.
וכ"כ ג"כ הגאון ר"א אבוקרא בס' בן אברהם בבית הספק (ריש סימן לג) דמדברי
הרשב"א בתוה"ב ובחי' לביצה שהביא את דברי ר"ת הנ"ל, משמע דס"ל
כוותיה, ואשר כן הוא מפורש ג"כ להדיא בספרו עבודת הקודש (בסופו) שכ' שם וז"ל:
ספיקא שנתערבה באחרות יש מי שהורה שכולן מותרות לפי שכל ס"ס ואפילו בשל תורה
הולכין בס"ס להקל ואפילו יש לו מתירין, ויש מי שאוסר גם בזו שאין הולכין בס"ס
להקל אלא בספקי התערובת בלבד והראשון יראה לי עיקר. עכ"ל. הרי שמבואר בדבריו
להדיא דאמרינן ס"ס להקל בדשיל"מ אפילו בדאוריתא. עכת"ד. ע"ש. וראה
גם בדברי הש"ך ביו"ד (סי' קי סקנ"ז) שג"כ מתבאר מדבריו דדעת
הרשב"א היא דעבדינן ס"ס בדשיל"מ. יעו"ש. וראה גם ברב המגיד (פ"א
מהל' יו"ט ה"כ) שכתב ג"כ דהרשב"א הסכים עם דעת המתירים
דעבדינן ס"ס בדשיל"מ. ע"ש. וא"כ נראה דדברי הרשב"א הללו
הם המקור לדברי הפוסקים הנ"ל שכתבו לבאר את דעתו בפשטות דס"ל דס"ס
בדשיל"מ עבדינן להקל. ודו"ק.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi