למעלה
כד) עכ"פ מכל האמור תהוי
הערה על הט"ז שכתב לבאר את דברי הרשב"א דס"ל דלא עבדינן ס"ס
בדשיל"מ, ולפי מה שראינו מבואר יוצא דדעת הרשב"א לא הווי הכי, אלא אדרבה
ס"ל דעושים ס"ס להקל בדשיל"מ. וראה גם למהר"י טייב בערך
השולחן (סי' טו סק"ד) שכתב דכבר דחו האחרונים את דברי הט"ז בזה, ולעולם
דעת הרשב"א היא דעבדינן ס"ס בדשיל"מ. ע"ש. וכמו כן במה שמתבאר
מדברי הט"ז דלדעת מרן לא עבדינן ס"ס בדשיל"מ (שהרי הט"ז
בתירוצו בא לתרץ גם את דברי מרן שפסק כהרשב"א), גם ע"ז יש להעיר, שהרי
ראינו למרן שכתב ביו"ד (סי' קי סעיף ז) בענין דבר שלא בטל מחמת חשיבותו כגון
בעלי חיים, ובריה, וחתיכה הראויה להתכבד, ודבר שיש לו מתירין שנתערב באחרים ונאכל
אחד מהם בשוגג או נפל מעצמו לים בענין שנאבד מן העולם, הותרו כל האחרים שאנו תולים
לומר האיסור הלך לו, ודוקא כשאוכל הנשארות שנים שנים ביחד דממאי נפשך איכא חדא דהיתרא
אבל לאוכלם אחד אחד אסור. ע"כ. והנה עיקר האי דינא דדבר שאינו בטל מחמת
חשיבותו שהתערב באחרים ונפל אחד מהתערובות לים הותרו כולם, הוא מהגמ' זבחים (עד ע"א)
דאמרינן התם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה טבעת של עכו"ם שנתערב בק' טבעות
ונפלה אחד מהם לים הותרו כולם. ואמנם התם בגמ' מיירי שלא בטל מחמת חשיבותו דטבעת
חשיבה ולא בטלה כמש"כ השיטה מקובצת שם בגמ' (באות כו), אולם מה שהוסיף מרן
בדבריו את ענין דשיל"מ שאם נתערב באחרים ונפל אחד מהם לים יש להתיר התערובת, דבר
זה הוא מדברי הרשב"א בתורת הבית וכמו שכתב מרן בב"י בהל' תערובות שם (בסי'
קי) בד"ה ומש"כ ומיהו. ע"ש. והנה מתוך דבריו אלה של מרן למד הש"ך
שם (בסי' קי סקנ"ז) דצ"ל שמרן פליג על מש"כ הרמ"א שם בסעיף ח'
דיש אומרים דאין להתיר דשיל"מ מכח ספק ספיקא, שהרי אם כתב להתיר הכא בענין
אחד מהתערובות שנפל לים וכו' גם דשיל"מ, כ"ש דמתיר ספק ספיקא בדשיל"מ.
ודברי מרן יהיו כנים בזה שהרי מה שפסק בסעיף ז' בענין אחד מהתערובות שנפל לים וכו'
דה"ה בדשיל"מ הוא מדברי הרשב"א כנ"ל, ובאמת הרשב"א הרי ס"ל
דעבדינן ס"ס בדשיל"מ. אולם הרמ"א דס"ל דלא עבדינן ס"ס
בדשיל"מ כ"ש דלא ס"ל להתיר באחד מהתערובות שנפל לים וכו', וב' דינים
אלו עולים בקנה אחד. ע"ש. וא"כ מתוך דבריו אלו של הש"ך מתבאר להדיא
דדעת מרן היא דעבדינן ס"ס להקל בדשיל"מ. גם הפרי חדש (ביו"ד סי' קי
סס"ק מג) כתב לבאר הכי דמדברי מרן בסעיף ז' מתבאר דפליג על הרמ"א ולעולם
ס"ל דעבדינן ס"ס אף בדבר שיל"מ. ע"ש. וכ"כ נמי המנחת כהן
(בשער התערובות ח"ג פרק יא) שאע"פ שהרמ"א הכריע להחמיר בדבר שיל"מ
דלא מהני ביה ס"ס, מכל מקום רוב הפוסקים העלו להקל בזה ולהתיר ס"ס אף
בדשיל"מ, ושכן נראה נמי שהוא דעת מרן ז"ל וכמ"ש בב"י (סי' קי)
שמועיל ס"ס אפילו לגבי בריה ודשיל"מ וכו' וכן מוכח נמי ממ"ש בשו"ע
(רס"י תצז) שספק מוכן ביו"ט שני מותר משום ס"ס וכו'. ע"ש. וא"כ
מדברים אלו עולה, דלא כדברי הט"ז הנ"ל שיצא מדבריו דדעת מרן היא דלא
עבדינן ס"ס בדשיל"מ. ובאמת זוהי שיטתו של הט"ז גופיה דאין להתיר
דשיל"מ אפילו בס"ס גמור, עי' בדבריו ביו"ד (סי' קי סקי"א) וראה
גם בדבריו באור"ח (סי' תסז סקי"ז). יעו"ש. וראה גם בשו"ת תורת
חסד מלובלין חאור"ח (סי' כ ריש אות כה). ע"ש.
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi