למעלה
כה) ולענין דינא רבו דעות הסוברים דעבדינן ס"ס אף בדשיל"מ, החל מהראשונים דהם: רבי אשר בה"ר משולם המובא בשו"ת תמים דעים לראב"ד (בסי' קכ) שהביא שם את דברי ר"ת דעביד ס"ס בדשיל"מ והסכים עמו. ע"ש. וכ"כ גם רבינו מאיר המעילי בס' המאורות (שבת קלו ע"א) שכתב שם להדיא דעבדינן ס"ס בדשיל"מ, והוסיף וכתב שכן הוא נמי דעת דודו הרב בעל ספר ההשלמה (בריש מס' ביצה) וכן דעת רבי זרחיה הלוי. ע"ש. וכן דעת הרשב"א הנ"ל בחי' לביצה (ג ע"ב) ובספרו תורת הבית ובספרו עבודת הקודש (הנ"ל), והר"ן בפ"ק דביצה (ועי' בנקודות הכסף יו"ד סי' קי ד"ה והנה בר"ן וכו' שכתב לבאר בדעת הר"ן דאף באיסור דאוריתא ס"ל דעבדינן ס"ס. ע"ש), וכן היא ג"כ דעת הרמב"ם כמו שביאר את דבריו הרב המגיד בהל' יו"ט (פ"א ה"כ), וכן ביאר את דעתו של הרמב"ם גם הפר"ח יו"ד (סי' קי סקמ"ג). ע"ש. וראה עוד בס' בן אברהם להגר"א אבוקרא (סי' לג דף כט ע"ב) ד"ה נמצא, שהביא שכן הוא ג"כ דעת התוס', הרז"ה בס' המאור, והרא"ה בבדק הבית, והאורחות חיים, והכלבו, דעבדינן ס"ס אף בדשיל"מ ואפילו באיסורי תורה. ע"ש. וכן אפשר לדייק ג"כ מדברי מהר"ש דוראן הנ"ל (בשו"ת חוט המשולש שבסוף שו"ת התשב"ץ ח"ד הטור הראשון סי' ב) דס"ל דעבדינן ס"ס בדשיל"מ. ע"ש. וראה במאירי בחי' למס' שבת (קלה ע"ב) שלכאורה ג"כ מתבאר הכי מדבריו דעבדינן ס"ס בדשיל"מ. ע"ש היטב. וראה עוד בשו"ת הרא"ש (כלל ב סוף דין א). ע"ש.

וגם באחרונים מצינו דהסכימו רבים ושלמים עם דעת מרן ז"ל דעבדינן ס"ס בדשיל"מ, דהנה הפרי חדש בהל' תערובות (בסי' קי סקמ"ג) כתב לבאר בדעת מרן דעבדינן ס"ס בדשיל"מ אף באיסור דאוריתא, והסכים עמו הפר"ת וכתב דהכי קיי"ל לדינא. ע"ש. גם הגאון מהר"י אלגזי בספרו ארעא דרבנן (מערכת ד אות קנט) הביא בסתמא את דברי הפר"ח הנ"ל דעבדינן ס"ס בדשיל"מ אף באיסור דאוריתא, ומדשתיק לדבריו משמע דאודויי אודי ליה, ואף איהו הכי ס"ל. יעו"ש. וגם הרב יד מלאכי (בכללי הדינים מערכת ד אות קסג), ושער המלך (פ"ד מהל' יו"ט הכ"ד) הביאו בסתמא את דברי הפר"ח ולא העירו כלל על דבריו, ונראה דאף הם מסכימים לדעתו. ע"ש. וראה גם בשד"ח (בכללים מערכת ד אות טל) ד"ה ובעיקר הדבר וכו'. ע"ש. וראה גם בס' בן אברהם להגר"א אבוקרא (סי' לג דף כט ע"ב) ד"ה נמצא דדעת וכו', שג"כ העלה הכי דדעת מרן היא להתיר ס"ס בדשיל"מ ואפילו באיסור תורה. ע"ש. גם מדברי הפליתי (ביו"ד סי' קי סקכ"ז) מתבאר דס"ל דעבדינן ס"ס בדשיל"מ. ע"ש. וראה עוד בכף החיים בהל' יו"ט (סי' תקיג סק"ז) שהביא דכדעת מרן דאמרינן ס"ס בדישל"מ פסק גם הבית לחם יהודה ביו"ד (סי' קי סקמ"ח) ולחם הפנים (בסי' קי סק"ס), ובערך השולחן למהר"י טייב ביו"ד (סי' קי סקי"ח), וכ"פ ג"כ הגאון רבי עבדללא סומך בספרו זבחי צדק (סי' קי סקצ"ט). ע"ש. וגם עי' היטב בשו"ת אור לציון (חיו"ד סי' טו). ע"ש. וק"ל. (וראה עוד בספר בן אברהם להגר"א אבוקרא במער' בית הספק (סי' לג), מה שעמד לסכם שיטות הראשונים בענין זה אי אמרינן ס"ס בדשיל"מ, וראה גם באנצ"ת (כרך ז, עמוד טז והלאה). ע"ש).

ואולם מ"ש הפר"ח לבאר בדעת מרן דס"ל דעבדינן ס"ס בדשיל"מ אף באיסור דאוריתא, הנה הנודע ביהודא במהדורא קמא (חאור"ח סי' ל) כתב להעיר ע"ז דהרי ראינו למרן שפסק בהל' מילה (סי' רסו ס"ח) בענין תינוק שנולד בין השמשות, שמונים לו את היום השמיני מהלילה, ונימול לתשיעי שהוא ספק שמיני, ואולם באופן כזה שנולד ביהשמ"ש אין מילה זו דוחה מספק את השבת ולא את יו"ט ואפילו יו"ט שני אינו דוחה. ע"כ. ולכאורה קשה ע"ז שהרי מרן פסק בהל' יו"ט (סי' תצז ס"ד) דספק מוכן מותר ביו"ט שני, מכיון דאיכא ס"ס שמא היום אינו יו"ט ושמא ניצוד מאתמול, והנה הש"ך ביו"ד (סי' קי ס"ק נ"ו) הקשה על הרמ"א שפסק ביו"ד שם דלא עבדינן ס"ס בדשיל"מ, מדוע שתק לדברי מרן הנ"ל בהל' יו"ט דהתיר ספק מוכן ביו"ט שני מכיון דהווי ס"ס, הרי גם זה הוי דשיל"מ דאפשר להניחו לאחר היו"ט ויהיה מותר, ותירץ הש"ך דאפשר לבאר ע"פ מש"כ הר"ן בפ"ק דביצה שכתב שם דאנן לא עבדינן יו"ט שני אלא משום מנהג אבותינו, ולכן אע"ג דבעלמא הרמ"א מחמיר דלא עבדינן ס"ס בדשיל"מ אבל בענין יו"ט שני מכיון דאינו אלא מנהג אוקמא אדינא להקל בזה. ולפ"ז הקשה הנוב"י דהא חזינן דענין יו"ט שני אינו אלא מנהג אבותינו ואף הרמ"א מודה דעבדינן ביה ס"ס אע"פ דהוי דשיל"מ, וא"כ מדוע פסק מרן בהל' מילה (שם) דאין מלין את התינוק שנולד בביהשמ"ש בתשיעי ספק שמיני שחל להיות ביו"ט שני הרי איכא הכא ס"ס שמא היום הוא היום השמיני, ואת"ל דאינו היום השמיני שמא היום אינו יו"ט, ואע"ג דהוי דשיל"מ דאפשר למולו למחר, הרי למרן עבדינן ס"ס בדשיל"מ, ובפרט בכה"ג דהוי יו"ט שני דאף הרמ"א מודה בזה וכנ"ל. ומכח דברים אלו כתב שם הנוב"י דצריך לחלק בדעת מרן ולומר, דכל מאי דס"ל להתיר ס"ס בדשיל"מ היינו דוקא באיסור דרבנן, אבל באיסור דאוריתא גם למרן לא עבדינן ס"ס בדבר שיל"מ, ולפ"ז דברי מרן יהיו מיושבים דבהל' יו"ט בענין ספק מוכן התיר מרן ס"ס בדשיל"מ היות וכל האיסור שם הוא רק מדרבנן, אולם בהל' מילה היות ומיירי באיסור דאוריתא של עשית המילה, החמיר מרן דאין לעשותה אע"ג דאיכא ספק ספיקא, ובסוף דבריו כתב שם הנוב"י דחייבים לבאר ולחלק הכי בדברי מרן, משום דאם נימא כהפר"ח דלדעת מרן עבדינן ס"ס בדשיל"מ אף באיסור דאוריתא, איך נתרץ את דבריו בהל' מילה. ע"ש. [ושו"ר בחי' רע"א בשו"ע שם הל' מילה (סי' רסו בד"ה ואפילו וכו') שג"כ כתב לבאר כדברי הנוב"י דהכא בהל' מילה לא עבדינן ס"ס בדשיל"מ כיון דהוי איסור דאוריתא, ולא דמי לענין ספק מוכן ביו"ט דשרינן משום ס"ס. ע"ש. וכן שוב חזר והביא הנודע ביהודה לחלק כיו"ב בדגול מרבבה בהל' מילה (שם ד"ה אפילו ביו"ט). ע"ש. אולם עי' בביאור הגר"א בשו"ע יו"ד (סי' קי סקל"ג) דמתבאר מדבריו ג"כ כהפר"ח לבאר בדעת מרן דאף באיסור דאוריתא עבדינן ס"ס בדשיל"מ. ע"ש. וכן ראיתי גם במנחת כהן (שער התערובות חלק ג' פרק יא) שכתב שם דדעת מרן היא להתיר ס"ס בדשיל"מ וכן מוכח נמי ממ"ש בשו"ע או"ח (סי' תצז) שספק מוכן מותר ביו"ט שני מפני שהוא ס"ס, ואף שי"ל דשאני איסור שאינו מוכן שאינו אלא מדרבנן מ"מ ממש"כ בבית יוסף יו"ד (טי' קי) שמועיל ס"ס להתיר אפילו לגבי בריה וחתיכה הראויה להתכבד ודשיל"מ, מוכח בברור דס"ס מועיל בדשיל"מ אפילו באיסורי תורה, והכי נקטינן להקל. ע"ש. ועל עצם הערת הנוב"י מהל' מילה יש מקום להשיב בכמה אופנים, ועי' היטב בשד"ח (בכללים מער' ס כלל נב). יעו"ש. ואכמ"ל בזה].

ואגב שיטפא חזינן התם לנודע ביהודא, שכתב לבאר בדעת הרמ"א דלעולם אף הוא ס"ל דעבדינן ס"ס בדשיל"מ באיסור דרבנן, ולפ"ז כתב ליישב את הערת הש"ך הנ"ל ביו"ד שהקשה דמדוע הרמ"א שפסק ביו"ד (סי' קי ס"ח) דלא עבדינן ס"ס בדשיל"מ אלא במקום הצורך, שתק למש"כ מרן בהל' יו"ט (סי' תצז ס"ד) דעבדינן ס"ס בענין ספק מוכן ביו"ט אע"ג דהוי דשיל"מ, ואמנם הש"ך שם תירץ מה שתירץ, אולם לפי ביאורו זה של הנוב"י בדברי הרמ"א אייתי שפיר דבענין ספק מוכן ביו"ט דהוי מילתא דרבנן אף הרמ"א מודה דעבדינן ס"ס אע"פ דהוי דשיל"מ, ולכן הרמ"א שתק בהל' יו"ט, ומש"כ הרמ"א ביו"ד דלא עבדינן ס"ס בדשיל"מ אלא רק במקום הצורך מיירי באיסור דאוריתא. עכת"ד. וע"ש בנודע ביהודה. וראה עוד במש"כ בספרו צל"ח בחי' למס' ביצה (ד ע"א בד"ה ולדינא וכו'). ע"ש. (ושו"ר שגם הפר"ח ביו"ד (סי' קי סקמ"ג) כתב ליישב את דברי הרמ"א מהערת הש"ך כמו שכתב הנוב"י דלעולם דעת הרמ"א היא דבאיסור דרבנן עבדינן ס"ס בדשיל"מ, ומש"כ ביו"ד בסי' קי ס"ח דלא עבדינן ס"ס בדשיל"מ אלא במקום הצורך מיירי באיסור דאוריתא. ע"ש). וראה בשו"ת תורת חסד מלובלין חאור"ח (סי' כ אות ג) שעמד לדייק שם מדברי מרן בכסף משנה (פ"ז מהל' ע"ז ה"י) שכתב שם דהא דהחמירו ברימוני בדן דלא סגי בשני תערובות היינו משום דהוי דשיל"מ וכו', לפ"ז מוכח דס"ל דבדשיל"מ לא מהני ס"ס באיסור דאוריתא, אולם המשיך שם התורת חסד וכתב, דלדינא ליתא לכל זה שהרי קיי"ל בשו"ע סי' קב בדברי הרשב"א דכל שאין המתיר עתיד לבוא בודאי לא הוי דשיל"מ, ולפ"ז רימוני בדן אינן דשיל"מ כלל, וליתא להנ"ל. ע"ש.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi