למעלה
כח) והן אמת דיש מקום לעיין הכא
בכ"ז אם אפשר לצרף את דעת המקצת גאונים הנ"ל לספק ספיקא, דהרי על אף
דכאמור לעיל קיי"ל דעבדינן ס"ס אפילו בסברת מיעוט פוסקים נגד הרוב, ואפילו
נגד ההלכה ואפילו נגד מרן וכמבואר לעיל מדברי הזבחי צדק (סי' קי ס"ק קנח), וכאשר
העלה כיוצ"ב נמי מו"ר מרן מלכא שליט"א. מ"מ הנה מדבריו של מו"ר
שליט"א בשו"ת יביע אומר חלק ו' (חיו"ד סי' כג אות ה) שכתב שם מענין
תינוק הנימול לשמונה ואירע אונס שלא הספיקו למולו ביום השמיני עד ששקעה חמה האם
כדאי בכ"ז למולו בבין השמשות, וכתב שם, דאין לומר כאן ס"ס דשמא בין
השמשות יום הוא, ואת"ל לילה הוא שמא הלכה כר"א ב"ר שמעון דמילה שלא
בזמנה מלין אף בלילה, דאע"פ דעבדינן ס"ס אף נגד השו"ע ואע"פ
שהיא סברא דחויה, מ"מ כאן שכל גדולי הפוסקים פסקו דלא כר"א ב"ר
שמעון בודאי דהכי נקטינן ולא חזי לאצטרופי לס"ס. עכת"ד. ע"ש. ומדברי
מו"ר הללו חזינן, כי העד העיד בנו אדוני האר"ש
דלעולם דעה יחידאה אשר היא דחויה, לא מצרפינן לה לס"ס. (וראה גם בס' איסור
והיתר למר בריה הגר"י יצ"ו (כללי ס"ס עמוד רצה סעיף ז). יעו"ש).
וראה גם בשו"ת חקרי לב חיו"ד (סי' סט, דף קכג ע"א) שג"כ עולה
מדבריו שם דלא מצרפינן דעה דיחידאה לספק ספיקא, [והבאנו את דבריו לקמן בסימן ב' אות
ד' ד"ה ועיין עוד]. יעו"ש. וממילא לכאורה ה"ה הכא בנידון דידן יש
לעיין בדבר אם אפשר לצרף את דעת המקצת גאונים הזאת לס"ס, כיון דהיא דחויה ולא
מצינו שפוסקים כמותם.
איברא דהלום ראיתי להגאון רבי
אברהם אבוקארא בספרו בן אברהם (סי' לב, דף כז ע"ב) ד"ה מיהו הא וכו', שלאחר
שעמד לפלפל שם אם ספק פלוגתא דהפוסקים חשיב ספיקא כתב דהיינו דוקא היכא שהמתיר שוה
בחכמה ובמנין עם דעת האוסרים וליכא הכרע בדבר, אבל היכא דרבו האוסרים וכיוצא בזה
מקרי ודאי איסור ולא ספק שכ"כ הרב תורת השלמים משם הרשב"א סי' רנג ומור"ם
בהגה חו"מ סי' כה דין ב והש"ך סי' פד סקי"ח ושכ"כ הפר"ח
סס"י נז, ואשר כ"כ ג"כ הכנה"ג בתשו' ביו"ד סי' קז דלא
מבעיא יחיד לגבי רבים דלא חשבינן לדעת היחיד לס"ס, אלא אפילו בתרי ותלתא
פוסקים כל מיעוטא לגבי רובא באיסורא לאו ספק מיקרי וגם מהריב"ל כתב כיו"ב
בח"ב סס"י יג דאין לעשות ס"ס בסברא יחידאה. ע"כ. ומהשתא יש
לתמוה על הרב משאת משה בחיו"ד סי' ו שכתב שם וז"ל: איך שיהיה לכשת"ל
דרבים הסוברים דלא כריב"ה והמרדכי וכו', מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ואף אם
היא סברא יחידאה ודחויה מכת הפוסקים תהני לן לדון בה ספק ספיקא למישרי על הדרך
שכתבתי. עכ"ל. ומבואר מדבריו אלו דלענין צירוף ס"ס הגם שרבו האוסרים על
המתירים אפ"ה מידי ספיקא לא נפיק, ולא זכר דרבים ועצומים דלא ס"ל הכי כנ"ל.
אולם המשיך הרב בן אברהם שם וכתב, דאחר החיפוש מצא כי הרב משאת משה יש לו על מי
לסמוך, כי כן מצינו שהביא הכנה"ג (בסי' טל בהגהב"י אות סה) בשם הר"י
פיגון שעשה ס"ס בסברא שהיא יחידאה ולא נהגו בה בכל תפוצות ישראל. ע"כ. וכן
מצא להרב מגן שאול (סי' יד) בענין אחד שעשה שותפות עם ב' גויים והלך אחד מהם ועשה
סחורה בדבר שהוא אסור מן התורה בידיעת הישראל והביא את תשובת מהר"ש פלורינטין
בעל המעיל שמואל שהתיר מכח ס"ס ס' דאיסור סחורה הוא כדעת כל הראשונים שהוא
מדאוריתא או כדעת תרומת הדשן דס"ל שהוא דרבנן וספק ב' אם הלכה כהשו"ע
דפסק בסי' קיז דדוקא ציידים שנזדמן להם אבל שאר כל אדם לא, א"נ כשאר רבותא דסברי
דציידים לאו דוקא. ע"כ. ומבואר מזה דס"ל דבין בסברא יחידאה ובין בדבר
שנפסק בשו"ע לאסור נכנס לבית הספק, והן אמת דהרב אשדת הפסגה בחיו"ד סי' ד
כתב עליו דלא ראה דברי הרב פני משה וכנה"ג והרב בני יעקב שגזרו אומר דדברי
תרומת הדשן מוקשים מדברי הש"ס וכולהו רבוותא דרבוותא ס"ל דאיסור סחורה
הוי מדאוריתא ודברי יחיד הם ולא מצרפינן להו אפילו לספק. ע"כ. וכתב ע"ז
הרב בן אברהם, וחפשתי בדברי הרב בני יעקב וכנה"ג ולא מצאתי שהזכירו כי אם
דוקא שדברי תרה"ד הם דברי יחיד נגד כל הראשונים, אבל לא מצאתי שכתבו דדברי
יחיד לא מצרפינן אפילו לספק, ולא הזכירו מזה כלום, ואע"ג שדעת הכנה"ג
הכי הוי כנז"ל, מ"מ בסי' קיז שהזכיר הרב אשדת הפסגה לא חזיתי, והאריך
לפלפל שם עוד אם אמרינן ס"ס נגד דעת מרן והביא בזה את דעות הפוסקים, וסיים
וכתב שם (בדף כח ע"א) וז"ל: מ"מ דעת רוב האחרונים בין
ביחיד נגד רבים, בין בדבר שנפסק בשולחן ערוך, ובין בדבר שהוא מנהג הכל נכנס לבית
הספק ועם ספק אחר הוי ס"ס, ומדברי מור"ם בהג"ה בחו"מ שכתב משם
הרשב"א בתשובה הנז"ל אין ראיה לסתור את דעת האחרונים, דכל דבריהם של
הרשב"א ומור"ם הוא שלא לסמוך ע"ד יחיד נגד רבים אפי' בשעת הדחק, אלא
דוקא בהפסד מרובה כמו שמבואר שם בדבריהם, אבל אה"נ אפשר דאי איכא ספק אחר
יכולין לעשות ס"ס אפילו עם דעה יחידאה וכדעת כל האחרונים.
ובמקום הפסד מרובה, נראה דאפילו
לדעת הסוברים בעלמא שאין לעשות ס"ס מדברי יחיד נגד רבים, מ"מ במקום הפסד
מרובה יש לומר דמודו לדון בו דין ס"ס, וכן מצאתי להרב שבות יעקב סי' קט במעשה
שמצא קוץ תוך חלל הגוף ונמלח עם שאר בשר והיה בהפסד גדול לצורך סעודת מצוה וימי
התחלת תעניתם שא"א לא למכור הבשר וגם אין מקום ליקח, והכשיר הבשר מטעם ס"ס
שמא לא ניקב ואת"ל ניקב שמא קיי"ל כריב"ה דמליחה סגי בקליפה ואע"ג
דרוב הפוסקים ראשונים ואחרונים ס"ל דמליחה בשישים, מ"מ במקום הפסד
וסעודת מצוה התיר. ע"כ. וגם עי' להרב בית יהודה בסוף הספר בתשובות סי' צט מ"ש
על דברי ה' שבות יעקב. הרי דאע"ג דהרב הנז' בתורת השלמים כתב, דיחיד נגד רבים
ספיקו כודאי ולא הוי ספק מ"מ במקום הפסד משרא שרי, [ופשט כוונתו הוא דהרי הרב
שבות יעקב דהוא מהר"י רישר מפראג הוא הרב המחבר את ס' תורת השלמים, וחזינן
דהכא בשו"ת שבות יעקב ס"ל לצרף דעת יחיד לס"ס במקום הפסד מרובה, וק"ל].
אלא דק"ל ע"ד דנראה דלא התיר במקום הפסד אלא דוקא מטעם ס"ס, וזה
אינו שהרי מדברי הרשב"א בתשובה ומור"ם הנז"ל מבואר דבמקום הפסד
ושעת הדחק שרינן וסמכינן אדברי יחיד במקום רבים, ואם במקום הפסד סמכו אדברי יחיד כ"ש
דיש לסמוך ולעשות ס"ס עם ספק אחר ביחיד נגד רבים. עכת"ד הרב בן אברהם. ע"ש
בדבריו.
הראת לדעת, כי לעולם ס"ל
להגר"א אבוקארא דמצרפין אנו דעה יחידאה ואפילו דחויה לספק ספיקא ובפרט במקום
הפסד מרובה, וממילא הכ"נ בנידון דידן יש לומר דאע"ג דחזינן דדעת מו"ר
שליט"א בשו"ת יבי"א הנז' נוטה לומר דלא עבדינן ס"ס בדעה
יחידאה אשר היא דחויה מ"מ הכא בנידון דידן שפיר יש לצרף את דעת המקצת גאונים
הנ"ל דס"ל דבבהמת חולין לא בעינן להמתין כלל ז"י אפילו בודאי לא
כלו חדשיה של הבהמה, דאפילו נאמר דזוהי דעת יחיד אשר היא דחויה מ"מ הא חזינן
לפי דברי מהר"א אבוקארא דדעת יחיד מצרפינן לה לס"ס במקום הפסד לכו"ע,
והרי עיקר דברינו שכתבנו לומר דיש להתיר בהמה שספק אם כלו חדשיה מטעם ס"ס לא
אמרנו אלא במקום הפסד כגון כשכבר עברו ושחטו את הבהמה, וכל כה"ג שיש בו הפסד
ובפרט הפסד מרובה כגון דא לאסור את הבהמה כולה, דילמא י"ל דלעולם שרי
ומצרפינן לדעת היחיד לס"ס לקולא אפילו לדעת מו"ר מרן מלכא שליט"א. ובפרט
בנידון דידן שכן ס"ל לב' גאונים רב נטורנאי גאון ורב הילאי גאון וכאשר הביאם
האורחות חיים, ורק לעומת רוב הגאונים דלא ס"ל הכי קורא אותם האו"ח "מקצת
גאונים". וק"ל. ושו"ר עתה ג"כ להגאון החח"מ בשד"ח (בכללים
מער' ס כלל יח) ד"ה ולענין סברא יחידאה, שעמד שם בענין זה אם אפשר לצרף סברא
יחידאה לס"ס, והביא שם כי אמנם דמדברי מוהר"ר דוד פארדו בס' מכתב לדוד (חיו"ד
סי' מח) מבואר דלא עבדינן ס"ס בדעה יחידאה, שכתב שם דלכאורה יש לעמוד אם אפשר
לצרף את דעת ר"י דדעה יחידאה היא נגד כל הראשונים והאחרונים, ואין להוליד בזה
ס"ס נגד כל הפוסקים. ע"כ. מ"מ הרי בשו"ת אהל יצחק (בהשמטות סי'
טל) כתב, ואף דחלקו עליהם כל הפוסקים וכן נקבע הלכה, מצינן למעבד ס"ס אף
בסברא דחויה כמו שכתב השולחן גבוה בכללי הספק ספיקא, ואמנם בספר באר המים כתב, דמש"כ
בשו"ת אהל יוסף דאפילו ביחיד נגד רבים ונקבע הלכה כרבים עושים
ס"ס וקבעו ג"כ בכללי הס"ס שלו בספר שולחן גבוה הם דברים דחויים
שהרי גדולי חכמי ישראל סבירא להו דכל שאין הספק שקול אינו מצטרף לס"ס, ועוד
האריך שם הרב שד"ח בדעות הפוסקים הללו אוסרים והללו מתירים אם מצרפינן דעה
יחידאה לס"ס. יעו"ש. (וראה גם היטב בדברי מו"ר שליט"א בס' טהרת
הבית (ח"ב עמ' סא) שלכאורה יש ללמוד מדבריו שם דמצרפינן דעת יחיד לס"ס. יעו"ש).
ומכל מקום כאמור בנידון דידן שפיר יש לסמוך על דעת המקצת גאונים לצרף דעתם לס"ס
מהטעמים הנ"ל, ובפרט דהוי מקום הפסד מרובה וכאשר הסכים כיו"ב ג"כ
הרב בן אברהם הנ"ל.
[וגם יש לציין כאן דהנה מאי דמצרפים אנו הכא את הספק
הראשון אם כלו חדשיו או לא, אין לומר דהוי ספק חסרון ידיעה דכל כה"ג לא חשיב
ספק (עי' בשד"ח בכללים (מער' ס כלל נב), יעו"ש באורך), דהרי ראינו
לפוסקים שצירפו בפשיטות להאי ספיקא ספק כלו חדשיו ספק לא כלו, שכן ראינו למהר"ש
דוראן הנ"ל בשו"ת חוט המשולש (סי' ב), וכן ראינו לט"ז ביו"ד (סי'
טו סק"ד), וביד אברהם בגליון יו"ד (שם) ד"ה ואם אין ידוע, וכן
מבואר בפשטות מדברי האדמו"ר ממונקטש בשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' מז)
ועוד טובא דחשיבי להאי ספק אם כלו חדשיה של בהמה אם לא כלו, ולא ערערו לומר דהאי
ספיקא דמספקינן אי כלו חודשיו לא חשיב ספק כיון שהוי ספק חסרון ידיעה, ובפרט לפי
מה שהביא השד"ח בכללים (מער' ס כלל צב אות ה) את דברי טהרת המים בשיורי טהרה
שכתב שם דבהפסד מרובה י"ל דמהני ספק חסרון ידיעה. ע"ש. והרי כל מילתא
דידן להתיר בכח האי ס"ס הוא בענין הפסד מרובה וכיוצא. אולם כאמור דאין אנו
צריכים לכל זה דלא חשיב הכא כלל ספק חסרון ידיעה, כיון דסו"ס השתא אי אפשר
לברורי מידי וכמתבאר מפשט דברי הפוסקים הנ"ל. וק"ל]. ד
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi