למעלה
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך
ב - יו"ד סימן ב
ב"ה פעיה"ק ירושלים
תובב"א, יום א' ט' שבט, "יהללו את שם ה'" (תשמ"ו) לפ"ק.
לכבוד מעלת ידידי וחביבי ליש
ולביא, רב אחאי ורב רחומאי, המזכה את הרבים, המאיר לארץ ולדרים. זך השכל והרעיון, ולו
נמטייה אפריון. מגזע תרשישים, ענף עץ אבו"ת. הרה"ג ר"א הכהן שליט"א.
שלמא דמר ישגא לעד!
אגרתו המעולפת ספירים קבלתי לנכון
היום, ומצאתי בתוכה את שאלותיו שאלות חכם, ובעה"י על ארבעתם אשיבנו. וזה יצא
ראשונה, אודות רצונכם לערוך מסיבת ט"ו בשבט בקהילתכם הנכבדה יע"א, ובהיות
ועיקרה של מסיבה זו תהיה עבור בני הנעורים והילדים, לחזקם ליראת שמים ולקיום התורה
ומצוותיה, ורצונכם לחלק להם ג"כ שקיות של פירות יבשים, הנהוגים לאוכלם ביום
זה של ט"ו בשבט, כדי למשוך את ליבם ודעתם שיבואו להשתתף במסיבה ועצרת זו. אמנם
נפשכם לשאו"ל הגיעה אם יש חשש כל שהוא בזה, בהיות ולפעמים מצוי בפירות יבשים
אלו תולעים, ושמא יאכלו הילדים והנערים את הפירות הללו בלי בדיקה, ונמצא שהכשילום
באכילת איסור. וא"כ האם מותר לחלק להם פירות אלו ולהזהירם שיבדקו אותם קודם
אכילתם, או שמא אין די בזה, ובהיות ואין באפשרותכם לבדוק כל פרי ופרי קודם המסירה
ליד הקטנים הללו, יהיה אסור לתת להם מאלו הפירות.
ובהיות וכת"ר נחוץ לתשובה
בהקדם האפשרי, חיובא רמי על נפשאי למעבד עובדא דזרעיה דאהרן, לזרוזי לנפשין ביותר,
ולהשיבו על אתר בקצירת האומ"ר, ובעה"י כשיהיו עיתותינו בידינו, נרחיב
הדברים בפתגמא דא, והרחיב ה' לנו ופרינו באר"ש, להשתעשע עוד עם כת"ר
שיחי' בענין זה והמסתעף ממנו. [ובחסדי השי"ת נדברתי אחר זמן עם ידידי הרה"ג
הנ"ל, במשא ומתן בענין זה בע"פ, ושיקעתי את הדברים בין בתרי האמרות בעת
הבאת הדברים לדפוס, מן המעט אשר עומד עדין בזכרוני מאז].
א) כתב הרמב"ם (בפי"ז
מהל' מאכלות אסורות הכ"ז) קטן שאכל אחד ממאכלות אסורות, או שעשה מלאכה בשבת, אין
בית דין מצווין עליו להפרישו לפי שאינו בן דעת. בד"א בשעשה מעצמו, אבל
להאכילו בידים אסור, ואפילו דברים שאיסורן מדברי סופרים. וכן אסור להרגילו בחילול
שבת ומועד, ואפילו בדברים שהן משום שבות. ע"כ. ומדברי הרמב"ם הללו מתבאר
דס"ל שאסור להאכיל לקטן איסור בידים, אפילו הוא איסור דרבנן. אולם מדברי הרשב"א
בכמה דוכתי מתבאר דס"ל דשרי למספי לקטן איסורא דרבנן אפילו בידים, וכמש"כ
בחידושיו ליבמות (קיד ע"א) וז"ל: ומיהו משמע לי דבאיסורין של דבריהם
מותר לומר לו [לקטן] לאכול בפירוש, דהא למ"ד בשל תורה בית דין מצווין להפרישו
ושל דבריהם אין ב"ד מצווין להפרישו, כדמתרצינן הכא, הב"ע בעציץ שאינו
נקוב מדרבנן, ואמרינן נמי בדמאי הקלו. וכיון שכן דיי"ל דאף בשל תורה אין ב"ד
מצווין להפרישו, בשל דבריהם מתירין בו דרגא אחת יותר, ומתירין בו אפילו לומר לו
לאכול. ויש לי ללמוד מדאמרינן בשבת פרק ר' אליעזר דתולין [קלט ע"א], רב
משרשיא יהיב פרוטה לתינוק עכו"ם וזרע ליה כשותא בכרמא, ואקשינן וליתן ליה
לתינוק ישראל, ופרקינן אתי למיסרך. ומאי קושיא ליתן ליה לתינוק ישראל, דכיון
דישראל גדול אסור מדרבנן, אף לתינוק ישראל אסור לומר לו לעבור ולזרוע. אלא ודאי
כדאמרן דלא העמידו דבריהם ז"ל, אלא אצל גדולים שבישראל, ולא אצל קטניהם כנ"ל.
ואע"ג דאסיקנא התם דאסור משום דאתי למיסרך, לא שייך ההוא טעמא דאתי למיסרך, אלא
בדבר שאינו לצורך התינוק, אלא לצורך גדול, כההיא דרב משרשיא דזריעת הכשות לצורך רב
משרשיא, ולא לצורך קטן. כי הא דמאכילים לקטן ביוה"כ ולא חיישינן למיסרך, משום
דהוא לצורכו. עכת"ד. ע"ש. הרי מתבאר מדברי הרשב"א דבאיסור דרבנן
שרי למיספי לקטן בידים. וכן הביא הנמוק"י ביבמות (קיד ע"א) בשם הרשב"א
דלדידן דקיי"ל דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו באיסורי תורה, באיסורים
דרבנן נחתינן חד דרגא ושרי להאכילו גם בידים. ע"ש. (והביא דבריו אלו של הנמוק"י
גם המשנל"מ בדברי הרמב"ם (שם), אלא דכתבם בשם הר"ן ביבמות, והוא ט"ס
וצ"ל הנמוק"י, דהא הביאור הסובב על הרי"ף במס' יבמות הוא הנמוק"י).
וכ"כ ג"כ המאירי בחי' ליבמות (שם) דגדולי הדור - והוא הרשב"א - מביאים
ראיה מהגמ' דשבת דרב משרשיא יהיב פרוטה לתינוק וכו', דמשמע מיניה דבאיסור דרבנן
שהוא לצורך התינוק, מותר להאכילו בידים. ע"ש. וכן הביא גם הר"ן בפרק כל
כתבי (קכא ע"א) כדברים אלו בשם הרשב"א. ע"ש. וראה גם בדברי הרשב"א
בתשובותיו (ח"א סי' צב) שג"כ כתב שם כיו"ב לדייק מדברי הגמ' דשבת
דמותר להאכיל לתינוק איסור דרבנן בידים. (ושם הביא הרשב"א עובדא דרב משרשיא
יהיב פרוטה וכו', בשם רבי הושעיא וכנראה הוא ט"ס, דא"א לומר שהיתה לו
גירסא אחרת בגמ' דשבת, שהרי בחי' דיבמות הנ"ל כתב במפורש האי עובדא בשם רב
משרשיא. וק"ל). אלא ששם בתשובותיו כתב הרשב"א שדבריו אלה שנקט דשרי
למספי לקטן איסור דרבנן בידים, הם להלכה ולא למעשה. ע"ש.
ואיברא דיש לדייק מדברי הר"ן
(בר"פ יוה"כ) דאף הוא עומד בשיטה זו של הרשב"א, שכתב שם, לפיכך היה
נראה לי דכולהו [חמשת הענויים דיוה"כ] מדאוריתא נינהו וכו', אלא דלא מיחוורא
לי הא דתניא לקמן (עח:) התינוקות מותרין בכולן חוץ מנעילת הסנדל, ומוכח בגמ' דמותרין
בכולן דקאמר היינו דמותר לגדולים לרוחצן ולסוכן, וכמו שנפרש עלה דההיא בס"ד, והא
הני ודאי לתענוג עבדי להו, ואי מנעין הני מנייהו חד יומא לא מסתכני. ואי מדאוריתא
היכי שרי והא כתיב "לא תאכלום" וקרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על
הקטנים. ועוד מדפסיק ותני התינוקות מותרין ולא אשכחינן בשום דוכתא חינוך בהני
כדאשכחן בתענית, משמע שעד שהגיעו מותרין בכולן ואפילו ע"י גדולים. ובשלמא אי
דרבנן נינהו שפיר, שכל שהוא לצורכו של תינוק אע"פ שהגיע לחינוך, מאכילין אותו
איסור דרבנן ואפילו בידים, וכדמוכח בפרק יוצא דופן (מו:) גבי קטנה שנדרה בעלה מפר
לה, וכמו שכתבתי בפרק בתרא דר"ה בס"ד. אלא אי אמרת מדאוריתא נינהו היכי
שרי. עכ"ל.
[ולכאורה מכך שכתב הר"ן בפשיטות כדברתו של הרשב"א,
דבאיסור דרבנן ספינן לקטן בידים, משמע דקאי בשיטתיה. ובאמת גם מפשט דברי הב"י
בחאו"ח (סו"ס שמג) מתבאר דהר"ן עומד בשיטה זו של הרשב"א. ע"ש.
וראה בשו"ת בית יצחק שמעלקיס חאו"ח (סי' מד אות ג) ובס' אבני מילואים על
יו"ד (סי' פב סק"א) שג"כ נקטו בפשיטות דהר"ן ס"ל כדעת
הרשב"א דשרי למספי איסור דרבנן לקטן בידים. ע"ש. וגם מדברי מו"ר
בכמה דוכתי מתבאר הכי דנקיט בפשיטות דהר"ן קאי בשיטת הרשב"א (עי' בשו"ת
יביע אומר ח"א חיו"ד סי' ד. וח"ג חיו"ד סי' מ. וחלק ה חיו"ד
סי' יא. ע"ש). אולם האמת היא כי עתה ראיתי בחקרי לב להגאון אור היר"ח
בחאו"ח (סי' סט, דף קיח ע"א) שהביא שם עקולי ופשורי בדברי הר"ן אם
באמת ס"ל הכי כדעת הרשב"א. ע"ש. וראה גם בשו"ת בית אפרים (חיו"ד
סי' סא - סב), ובשו"ת בית הלוי ח"א (סי' יג), ובשו"ת פרי יצחק (ח"א
סי' יא, יב, יג) וח"ב (סי' יג), ובס' ברית יעקב הנדפ"מ
(סי' לא אות ג) מש"כ בזה בדעת הר"ן. ע"ש. וראה גם בשו"ת כתב
סופר (חאור"ח סי' מז) מש"כ בענין זה אם הר"ן קאי בשיטת הרשב"א
לגמרי. יעו"ש].
למטה
All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi