למעלה
וראה עוד בשד"ח בכללים (מערכת ט כלל מד) ד"ה ואם יש צד להקל, שהביא את דברי הרב אהל יצחק (חיו"ד סי' לג) שעשה ס"ס בענין טומאת מת והספק השני הוא שמא הלכה כראב"ד דכהנים בזמה"ז טמאי מתים הם ואין עליהם חיוב טומאה וכו' והסמ"ג (בעשין רלא) מסכים כן וכן הרב שלטי גיבורים העתיק לשון הסמ"ג וכו'. ע"ש. וס' אהל יצחק אמ"א לע"ע לעיין בו בתורף דבריו אבל בפשטות כוונתו על דברי סמ"ג בעשין סוס"י רלא, שכתב וז"ל: מצאתי בשם רבינו יעקב שבזמן הזה כהן המטמא בבית הקברות אינו לוקה ומביא ראיה מדתניא במס' שמחות הרי שקבר את מת ובא מת אחר כל זמן שעוסק בבית הקברות יכול לעסוק בו פירש מן הקבר אם חזר וקבר לוקה דברי רבי עקיבא, רבי טרפון אומר כל היום אינו לוקה מפני שאינו מרבה עליו ימי טומאה, ובהלכות גדולות פוסק כרבי טרפון ואם כן בזמן הזה מה מרבה טומאה יש כיון שמי חטאת אינם נוהגות. ע"כ. וממילא אם כוונתו לדבריו אלו של הסמ"ג שהביא כאן את דברי רבינו יעקב, הרי בפשטות נראה דהיינו דברי ר"ת שהזכירם הרא"ש בהלכות טומאה (בד"ה לה יטמא ואינו מיטמא לאחרים וכו') דבדברי ר"ת שם מבואר הכי. יעו"ש. א"כ מאי ראיה מהתם דר"ת ס"ל כראב"ד, דהרי ר"ת ס"ל דדוקא רק באותו היום מותר לו לחזור ולהטמאות אבל לראב"ד גם אח"כ יכול כמתבאר מפשט דבריו. ק"ל. ושו"ר גם בחת"ס בתשובותיו חיו"ד (רס"י שלט) שעמד לחלק שם בין דעתו של רבינו תם ורש"י לדעתו של הראב"ד, דלרש"י ורבינו תם דוקא אם נטמא באותו יום שכבר נטמא בו אין כאן איסור דאורייתא, אבל הראב"ד מוסיף להקל עוד יותר דאם נטמא פעם אחרת שוב אין לו איסור להטמאות כלל רק מדרבנן. ע"ש. וכאמור אין ספר אהל יצחק הנזכר תח"י לעיין בו, ולכאורה מתורף דבריו שהביאם השד"ח נראה שמשוה את דעתו של ר"ת שהביאו הסמ"ג לדבריו של הראב"ד, וכאמור אין דבריהם שוים. וראה גם במנחת חינוך (מצוה רסג אות יג) שג"כ נקט התם דדעת ר"ת היא כראב"ד. יעו"ש. הן אמת דעדיין יש לדחוק ולפרש דמסיום הדברים שהביא הסמ"ג "ואם כן בזמן הזה מה מרבה בטומאה יש וכו'" אפשר לבאר דר"ל דבאמת משום הכי יהיה מותר להטמאות לא רק באותו יום שנטמא אלא גם לאחר מכן, ואף לדעת ר"ת, דהרי זיל בתר טעמא הוא, דטעמא דרבי טרפון שמותר להטמאות בו ביום דאין ריבוי בטומאה כיון שרק למחרת יכול להתחיל בטהרתו, והאי טעמא הוי עתה בכל יום שאין לנו אפר טהרה. וק"ל. וכאמור אין הספר הנ"ל תח"י לעיין בו ושמא באמת אף הוא עמד לחלק בין דברי הראב"ד לסמ"ג, ועכ"פ יש צד להשוות את דבריהם. וצ"ע. ושוב ראיתי הלום בס"ד להגרי"ש נתנזון בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק (ח"א סי' שו) שעמד ג"כ בדברי הראב"ד הנ"ל והזכיר נמי את דברי הסמ"ג הנ"ל וכתב לבאר בדבריו כיו"ב דסמ"ג ס"ל דבזמה"ז שאין לנו אפר פרה לא שייך מוסיף טומאה על טומאתו, וחשיב הכא הכל טומאה אריכתא ואפילו לרבי עקיבא לא שייך כאן מוסיף טומאה על טומאתו. ע"ש. והוא בס"ד כדברינו הנ"ל במה שכתבנו לפרש בדברי הטמ"ג. וראה עוד בדברי השו"מ שם (סימן שז) שעמד בהערה על דברי הרמב"ן הנ"ל (דמס' מכות) שהעיר על הראב"ד דאיך שרי לכהנים להטמאות כיון שהם טמאים, והרי הוא מוסיף טומאה על טומאתו. והעיר ע"ז השו"מ, דלכאורה הרי בזמה"ז לא שייך ריבוי טומאה כיון שאין לנו אפר פרה וכאשר כתב סמ"ג בסי' רלא במ"ע בשם רבינו יעקב והוא רבינו תם, וא"כ דברי הרמב"ן מרפסין איגרא שאיך ידחה דברי הראב"ד, והרמב"ן היה עוקר הרים וטוחנן זה בזה בסברא, וגם איך לא ראה דברי סמ"ג הנ"ל ומי שמיישב שכר הרבה יטול מן השמים. ועיינתי בהלכות קטנות להרי"ף (בהלכה ט) שהרא"ש מביא שם שהרמב"ן מחמיר דפוסק כר"ע ואין לכהן להכנס בבית הקברות ולהטמא, ור"ת ז"ל פוסק כר"ט, וצ"ע דהסמ"ג פסק דבזמן הזה אין שום איסור דאינו מוסיף טומאה וכ"כ בשם רבינו יעקב שהוא רבינו תם כמו שרגיל תמיד הסמ"ג לכתוב על ר"ת רבינו יעקב כי כן היה שמו וצ"ע וכו'. ע"ש. וכנראה שהוקשה לו כאן לשו"מ בסיום דבריו כעין דברינו הנ"ל, דמחד גיסא חזינן דסמ"ג מביא בשם רבינו יעקב דהוא ר"ת דבזמה"ז ליכא טומאה כלל ומאידך גיסא חזינן דהרא"ש מביא בשמו דהוא פוסק כר"ט והיינו שדוקא באותו יום עצמו מותר לו להטמאות ולא אח"כ, אולם כאמור דיש ליישב דטעמא דר"ט בענין יום אחד שייך בזמה"ז בכל יום משום דלא חשיב כדוחה את טהרתו כיון שבלא"ה אינו יכול להיטהר דאין לנו אפר פרה אדומה בזמה"ז. ועדיין צ"ב. [וראה גם בחזו"א (אהלות סימן יג סקט"ז) שג"כ הביא שם דדעת ר"ת דהיא כדעת הראב"ד, וס"ל כיון דליכא עתה אפר פרה נמצא דאינו מוסיף עוד יום דבלא"ה אינו יכול להטהר, אבל אה"נ בדאיכא אפר פרה גם לראב"ד מוזהרין שלא להטמאות למחרת כיון שנמצא שהוא מוסיף עוד יום על טומאתו. ע"ש. וע"ע ג"כ בשו"ת אבני נזר חיו"ד (סי' תסח אות יג) שעמד להעיר על הרב השואל שם שרצה לומר דדעת ר"ת היא דשרי להטמאות רק יום אחד בלבד, וגם עמד שם להעיר על החת"ס הנ"ל (חיו"ד סי' שלט) ששם תמה על המשנל"מ שכתב דהראב"ד הוא יחידי והרי גם ר"ת ר"ש והרא"ם ס"ל הכי, והוא גופיה [החת"ס] כתב באותה תשובה שהם אינם אומרים אלא בנטמא באותו היום ונמצא שדבריו סותרים מיניה וביה. ע"ש. ומה שהביא הרב אהל יצחק בשם השלטי גיבורים וכו' נראה כוונתו לשלטי גיבורים בהל' טומאה (דף א ע"ב מדפי הרי"ף אות ד) שמבואר בדבריו שם כדברי הסמ"ג דכיון דטהרת מי חטאת אינה נוהגת בזמה"ז נמצא שאינו מוסיף על עצמו ימי טומאה ולהכי לית ליה איסורא להטמאות בזמה"ז. ע"ש. ועי' בחזו"א (שם) שדחה סברא זו דאין לומר כיון שמי חטאת לא נוהג בזמה"ז לכן ליכא איסורא וכו'. יעו"ש. ולא זכר שר שדבר זה הוא מפורש בסמ"ג וכנ"ל. וע"ע במאירי נזיר (מב ע"ב סוד"ה זה שביארנו) שפירש בדברי הראב"ד דלהכי ס"ל דליכא איסורא לכהן להטמאות למת בזמה"ז, כיון דרבה ורב יוסף פליגי בגמ' דנזיר שם בהוסיף ימי טומאה על טומאתו והלכה כרבה לגבי רב יוסף דליכא איסורא הואיל והוא מחולל באותו השם בעצמו, ולכן עתה שכולנו טמאי מתים אין עליהם עוד חיוב משום טומאה למת. ע"ש. וראה גם בשו"ת שאגת אריה החדשות (סימן יא) שג"כ כתב לבאר כך את דעת הראב"ד. ע"ש]. וא"כ יש לצרף כאן ס"ס לקולא דשמא הלכה כדכתב הש"ך בענין סוף טומאה לצאת הוי מדרבנן וממילא הוי לדעת הרשב"א שרי למספי ליה לקטן איסורא דרבנן בידים, ואף את"ל דליכא הלכה כדברי הש"ך שמא הלכה כדברי הראב"ד לפי מאי דביארו המשנל"מ ורע"א ודעמיהו בדעתו דס"ל דכהנים בזמה"ז לית להו איסורא כלל להטמאות ואפילו מדרבנן. וא"כ שרי להשאיר התינוק הזה בביה"ח אפילו נימא דחשיב כספי ליה בידים.

אולם האמת היא כי גם זה ליתא, חדא, דהנה המשנה למלך (בפ"ג מהל' אבל ה"א) עמד לדון שם בענין מומיה דעכו"ם, שהוא גוף של מת שנחנט ונשאר בו עצמות ועור החופה עליהם, ואין בה בשר כלל [וכנראה הוא ענין החנטה שהיו רגילים לעשות במצרים וכנודע נמי בספרי החוקרים דהיום, ואין זה מענין החנטה שעשו יעקב אע"ה במצרים, דהתם לא היה אלא שעשו לו מרקחת בשמים וכו', וכדפרש"י שם (בראשית נ ב), וכמו שעמדו בזה המפרשים דלא יתכן שיוסף הצדיק יתן לנגוע בגוף הקדוש של יעקב אע"ה ועוד שיוציאו ח"ו את בשרו וכו'. וז"פ]. האם מותר לכהן להסתחר בזה למכור אותם וכו', ולאחר שהאריך הרחיב בזה רצה המשנל"מ להתיר את זה מכח ס"ס. דהנה מרן בב"י יו"ד (סי' שעב) הביא את דברי הגהות מימוניות שכתב בשם ספר יראים דפסק כרשב"י דעכו"ם אינם מטמאים באהל, וממילא אינם מטמאים גם במגע ומשא, וא"כ יש כאן ס"ס לקולא, ספק כהיראים דמותר לכהן להטמאות למת עכו"ם, ואת"ל דלית הלכתא כוותיה שמא הלכה כראב"ד הנ"ל, דבזמה"ז שהכהנים בלא"ה טמאים ואינם מוזהרים שלא להטמאות למת, והס"ס הזה מתהפך. אולם כתב לדחות את זה, דלעולם אין לסמוך על כזה ס"ס מכיון שאינו שקול, שהרי בכל אחד מהצדדים הללו חלוקים חכמי ישראל עליהם. אם על דברי היראים דס"ל שמותר לכהן להטמאות לעכו"ם אף במגע דלא נמצא לו חבר בסברא זו. ואם בדעת הראב"ד דס"ל שכהן שכבר נטמא דאינו מוזהר עוד על הטומאה, ולכן כהנים בזמה"ז אינם מוזהרים על הטומאה, הרי כל חכמי ישראל חלוקים עליו בזה. ע"ש. הרי מתבאר מדברי המשנל"מ דאין לצרף את דעת הראב"ד לס"ס מכיון שאין זה ספק שקול שהרי כל חכמי ישראל חולקים עליו בסברתו זו. ועוד י"ל דאף אם נימא דבענין ס"ס סגי בספק אחד שקול ואע"ג שהספק השני אינו שקול לא אכפת לן כיון שהמיעוט שבו מצטרף לצד של הספק הראשון וממילא אית ביה משום רוב, וכעין אשר הבאנו מזה לעיל את דברי מו"ר שליט"א בס' לוית חן (סי' קכז) וראה גם בס' טהרת הבית ח"א (עמוד רלט, ועמוד שנ), ומשנה זו שנה לנו רבי בדוכתין טובא, וממילא הכ"נ נימא אף דהספק שמא הלכה כראב"ד אינו שקול כיון דספק קמא שקול סגי בהכי. [וגם אפשר לומר דהרי כאמור לעיל חזינן דאיכא עוד ראשונים דס"ל כראב"ד ואינו יחידי בזה דסמ"ג ור"ת נמי ס"ל כוותיה, וראה גם בשו"ת חת"ס חיו"ד (סי' שלט) שכתב להעיר על המשנל"מ (הנ"ל) כיו"ב דהרי הראב"ד אינו יחידי בזה דגם ר"ת ס"ל כיו"ב. ע"ש].

אמנם הנה הדגול מרבבה ביו"ד (סי' שעב) ד"ה ונכון להחמיר וכו', עמד על דברי הרמ"א שכתב, דאע"ג דיש מקילים לכהן להטמא באהל בקברי עכו"ם נכון להחמיר. וכתב ע"ז הדגול מרבבה, דלכאורה יש להקל בזה מכח ס"ס, דשמא הלכה כהראב"ד דבזמה"ז שבלא"ה הכהנים טמאים דאינם מוזהרים על הטומאה, וספק שמא קברי עכו"ם אינם מטמאים. ואע"ג דהמשנל"מ (הנ"ל) עמד לדחות דאין לצרף את דעת הראב"ד לס"ס, משום דכל חכמי ישראל חלוקים עליו. שמא זהו דוקא כששני הצדדים הם נגד רוב הפוסקים כהתם, דגם הצד לסמוך על היראים שמתיר טומאת מגע בקבר עכו"ם, לא מצאנו לו חבר בזה. אבל לעולם בטומאת אהל בקבר עכו"ם דיש הרבה פוסקים דס"ל הכי, ממילא יש לצרף את דעת הראב"ד לס"ס. ולכן כתב שם, דהרוצה לסמוך בזה להקל אין מוחין בידו. [ובעצם דעת היראים ע"ע בהגמ"י (פ"ג דאבל אות ב) שהוזכר ג"כ בב"י יו"ד (סי' שעב) שהביא את דעתו זו של היראים (שהיא בספרו סי' שכב), ויש להעיר דהנה לפי לשון היראים המובא בהגמ"י שם מבואר דלעולם גוי מטמא במגע ומשא אלא רק שאין הכהן מוזהר על זה, ודלא כמו שהביאו רבים בדעתו דס"ל דגוי אינו מטמא במגע ומשא כלל. יעו"ש היטב. וראה גם בנמוק"י בב"מ (קיד ע"ב), ובס' חרדים מל"ת (פרק ה אות צה). ע"ש. וע"ע מש"כ בדברי היראים בשו"ת פנים מאירות ח"ב (סימן יד), ובשו"ת אבני נזר חיו"ד (סי' תסו אות יג), ובס' מי נפתוח (אמנה אות כה). יעו"ש. ואכמ"ל]. אולם אח"כ כתב הדגמ"ר, דאחר זמן חזר בו מדבריו אלו, וכתב, דמה שכתב לצרף ספק ספיקא זה לקולא, הוא ע"פ מה שנמשך אחר המשנל"מ שביאר בדעת הראב"ד דכהן שנטמא אין לו שום איסור לחזור ולטמאות את עצמו, דבכה"ג אינו מוזהר. אבל עכשיו אחר ההתבוננות עלה בליבו די"ל שגם לראב"ד הוא איסור תורה וחולק על הרמב"ם רק לענין איסור מלקות דלא לוקה ע"ז, אבל לענין איסור לעולם גם הראב"ד מודה שיש בזה איסור ואפילו איסור דאוריתא, ולכן חוזר בו ממה שהעלה להתיר לכהן לילך על קברי עכו"ם. ע"ש. הא חזינן מדברי הגאון בעל הנודע ביהודה רבי יחזקאל לנדא זצ"ל, דמתבאר מדבריו דהד"ר הוא לכל חסידיו, ומבאר דלעולם אף הראב"ד לא עלתה כזאת על ליבו לומר דכהן שכבר נטמא במת דאינו מוזהר להטמאות עוד למתים ואין לו בזה שום איסור, דהראב"ד לא דיבר אלא לענין מלקות בלבד, ולכן אין לצרף את דעתו לצד של ספק.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi