למעלה
וע"ע בשו"ת חתם סופר חיו"ד (סי' שלח) ד"ה ומש"כ רמכ"ת בסוף דבריו וכו', שכתב שם על דברי הדגול מרבבה הנ"ל: עיין בדגול מרבבה ביו"ד סי' שעא [צ"ל שעב] ד"ה אמר יחזקל וכו' ונהירנא כד הוינא טלי יוצק מים ע"י מורי חסיד שבכהונה, הגאון מו"ה נתן אדלר ז"ל שנת תקמ"ג בעברנו דרך פראג ראה פני הגאון נוב"י זצ"ל והיה פלפולם בדברי הראב"ד, והנוב"י הראה למורי זצ"ל את אשר כתב על גליונו ומו"ר ז"ל פלפל עליו ונפרדו זה מזה והחליפו פלפולם ע"י [על ידי] ואני הייתי מוציא ומביא הדברים, ואז חזר בו הגאון נודע ביהודה והוסיף על הגליון הך אמר יחזקאל וכו' שחוזר בו מהיתרו. ואני בעניי אח"ז כמו שלושים שנה מצאתי שכ"כ הראב"ד בתמים דעים סס"י רלו דאסורים מן התורה. עכ"ד. ע"ש. ומתורף דבריו אלו של החת"ס עולה ומתבאר דאף איהו ס"ל דלא סמכינן על האי היתרא דהראב"ד דכהן שנטמא דאינו מוזהר עוד על הטומאה ולכן כהנים בזמה"ז מותר להם להטמאות, ובפרט שמדבריו של הראב"ד בתשובה נראה שחזר בו, וס"ל דלעולם אף בכה"ג איכא איסורא.

ועי' בשו"ת אבני נזר חיו"ד (סי' תסח אות יג) שעמד להעיר על החתם סופר, דהרי הוא גופיה בתשובותיו שם בתשובה שאחרי זה (סי' שלט) עמד לצרף את דעת הראב"ד הנ"ל דכהנים בזמה"ז אינם מוזהרים על הטומאה לספק ספיקא. וזה תמוה שבסי' הנ"ל (סי' שלח) מבואר דעומד לדחות את ביאור זה בדברי הראב"ד מכל וכל, ובפרט לפי מה שהביא מתשובת הראב"ד בתמים דעים דמתבאר מהתם דס"ל כהרמב"ם. וכתב האבני נזר לבאר, כי לפי הנראה התשובה שכתב החת"ס בסי' שלח היא יותר מאוחרת מהתשובה שכתב בסי' שלט ושם חזר בו, [דהתשובה בסי' שלט היא מתשרי תקצ"ג, והתשובה בסי' שלח היא מאייר תקצ"ז]. וגם מה שכתב בסי' שלט נראה שכתב בחיפזון כמו שכתב החת"ס גופיה שם, ובפרט דיש להעיר בדבריו שם בכמה ענינים. וממילא מה שכתב בסי' שלח הוא העיקר, שעמד לדחות שם מכל וכל את דברי הראב"ד. ע"ש. [ואמנם בעיקר דעתו של האבנ"ז גופיה עולה ומתבאר התם דס"ל לצרף לספק ספיקא את דעתו זו של הראב"ד דכהנים בזמה"ז לא מצווין על הטומאה, וכמבואר בדבריו שם (סי' תסח אות יח), וכן בדבריו שם (סי' תסו אות ז). ע"ש. וראה גם בשו"ת רבי עקיבא איגר מהדו"ת (סי' יח) שעמד לצרף שם את דעת הראב"ד לספק ספיקא, וציין דעד כאן לא כתב המשנה למלך שלא לדון מדברי הראב"ד לספק ספיקא אלא לענין טומאת מגע במת נכרי כיון דבכל צד רבו האוסרים דס"ל דכהן מוזהר על טומאת מגע דנכרי וגם רבו האוסרים דס"ל דאיכא איסור דטומאת כהנים בזמה"ז, אבל בנידון דידה התם דרבו המתירים בסוף טומאה לצאת דרך שער העיר יש לצרף את דעת הראב"ד דליכא טומאת כהנים בזמה"ז וכו'. ע"ש. וחזינן מדבריו אלו של הגרע"א דנקיט כרישא דדברי הדגול מרבבה לחלק בין נידון המשנה למלך לעלמא, דדוקא התם בנידון המשל"מ לא מצרפינן ליה את דעת הראב"ד כיון שב' הספיקות אינם שקולים שחולקים רוב ככל חכמי ישראל על כל אחד משני הספיקות, אבל לעולם כל היכא דאיכא ספק שקול אחד י"ל דמצרפינן את דעת הראב"ד לספק ספיקא. אולם נראה דלא נגלה לעין קודשו דברי הראב"ד בתמים דעים דמבואר התם דלעולם אף הראב"ד מודה דאיכא איסורא, וכדברי הדגול מרבבה הנ"ל באחרית דבריו. ועתה ראיתי ג"כ לשד"ח בכללים (מער' ט כלל מד) ד"ה ואם יש צד להקל וכו' שהביא בשם הרב זרע אברהם כיו"ב דהא דאמרינן דאין לעשות ספק מסברת הראב"ד היינו דוקא כשעל שני הספיקות חולקים כל חכמי ישראל דומיא דהס"ס דהמשנה למלך בענין המומי"א, אבל לעולם כל היכא שהספק השני שקול שפיר עבדינן ס"ס לצרף את דעת הראב"ד. וע"ז עמד השד"ח להעיר מדברי הדגול מרבבה שהביא את דברי הראב"ד בתמים דעים דמבואר התם דלעולם איכא איסורא לכהנים להטמאות גם בזמה"ז. ואף אם נאמר שלא היה להם את דברי הראב"ד בתמים דעים מ"מ הרי בדגול מרבבה כבר מבואר דלא פשיטא ליה בדעת הראב"ד דמותר דשמא חיוב מלקות ליפא אבל איסורא איכא. ואח"כ הביא את דברי רע"א הנ"ל וכתב ע"ז דלפי הנראה לא ראה רע"א את דברי הראב"ד הללו בתמים דעים דמפורש יוצא מדבריו דס"ל דאיכא איסור דאורייתא. עכ"ד. ע"ש].

ובענין דאיכא סתירה בדברי הראב"ד מתשובותיו על דבריו בהשגות, כדהכא שדבריו אלו שבתשובות תמים דעים סותרים לדבריו בהשגות הנ"ל, עי' בהגהות נחל אשכול על ס' האשכול (סי' נד עמוד קפט הערה ט) שכתב, דאע"ג שהראב"ד בתשובותיו כתב כדעת הרמב"ם מ"מ מכיון שאת השגותיו על הרמב"ם כתב לעת זקנותו לכן בשעת הדחק אפשר לסמוך על הוראתו זו של הראב"ד בהשגות דכהן שנטמא דשרי לו להמשיך להטמאות למתים. ע"ש. ואיברא דהנחל אשכול לא הביא ראיה ברורה שהראב"ד כתב תשובותיו קודם להשגותיו. וראה גם בשו"ת אגרות משה חיו"ד (סי' רל ענף ב) ד"ה ולכן משמע וכו' שג"כ עמד שם בענין הסתירה הזאת שבדברי הראב"ד, וכתב ע"ז, ואם דברי הראב"ד בתמים דעים משמע שהוא איסור מדאורייתא כדכתב החת"ס, נצטרך בע"כ לומר שחזר בו בהשגות ממש"כ בתמים דעים, או שבתמים דעים חזר בו ממש"כ בהשגות, כי אין ידיעה ברורה איזה כתב באחרונה, ואולם אח"כ עמד שם האגרות משה ליישב את דברי הראב"ד מדבריו בהשגות על מש"כ בתמים דעים דמיירי בב' אופנים. ע"ש. מ"מ הנה לפי מה שהבאנו בס"ד בכמה דוכתי בענין פוסק שסותר עצמו מתשובותיו לפסקיו, דלפי מה שהביא מרן בב"י חו"מ (סי' קי סקי"א) את דברי הר"י בן הרא"ש שכתב על דברי אביו הרא"ש, דכל שהוא סותר עצמו מפסקיו לתשובותיו פסקיו הם העיקר כיון שדקדק בהם יותר להלכה. ועי' לגר"ח פלאג'י בס' כל החיים (דף כא ע"ב אות נז) שכתב שם ללמוד מזה גם לגבי חבורי הרמב"ם דפסקיו הם העיקר נגד תשובותיו כשיש סתירה בניהם כיון שדקדק בהם יותר להלכה. ע"ש. וא"כ לכאורה הכ"נ יש לומר דכיון דדברי הראב"ד בהשגות אינם פסקים אלא הגהות והערות על דברי הרמב"ם, ולא נחית בהו להלכה, ולכן התשובות הם העיקר שבהם נחית טפי להלכה. ועי' היטב בשד"ח בכללי הפוסקים (סי' ה אות יד). ע"ש. וכבר עסקנו בענין זה בס"ד במקום אחר (לעיל סימן ב') בענין פוסקים דעלמא כגון מרן שיש בו סתירה מב"י לתשובות, ולפי דברינו שם קרוב מאוד לומר כאן בענין הראב"ד דעדיפי דבריו בתשובותיו שהם לדינא ממש הלכה למעשה מאשר השגותיו שהם בעיקרם להערות ודחיות כנודע, וכאשר כתב נמי רבינו החיד"א בשם הגדולים ח"א (מער' א אות יא), שכתב שם, הראב"ד בעל ההשגות פרק ו' דכלאים אזיל ומודה להרמב"ם שמלאכה גדולה עשה באסיפת בבלי וירושלמי ותוספתא והטעם שהשיג עליו בכל תוקף הוא כדי שהדורות לא יסמכו עליו ויסברו דאין לנטות מדבריו, ומה גם שקרא ספרו משנה תורה שאחר תורה שבכתב ספר הרמב"ם הוא משנה לתורה וגם יגררו אחריו בספר המורה וכמש"כ הרמ"ע בתשובה סוס"י קא ומהר"ם חאגיז בס' משנת חכמים, וגם הרמ"ה ז"ל היטב חרה לו על שם משנה תורה. עכ"ל. ע"ש. הרי מבואר דעיקר השגותיו של הראב"ד על הרמב"ם בס' משנה תורה הוא להעיר עליו כדי שלא יסמכו עליו וכו'. וכן מבואר כיו"ב נמי בספר "קורא הדורות" לרבי דוד קונפורטי והובאו דבריו במבוא לס' "כתוב שם" השגות הראב"ד על בעל המאור (הוצאת מוסד הר"ק ירושלים תשי"ז, עמוד לב) שכתב שם, כי מגמת פני ראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם היתה לשם שמים לבל יקבעו הדורות הבאים הלכה כמותו בכל מקום ובכל הדברים אשר השיג עליו אך ידע כי בדבריהם יש מחלוקת ואינם כמו שפסק ז"ל. עכ"ד. ע"ש.

[ובאמת לפ"ז יש להבין את השינוי בצורת השגותיו של הראב"ד על הרי"ף מהשגותיו על הרמב"ם, שלדוגמא בהשגותיו על הרי"ף הוא כותב בשו"ת תמים דעים (סי' לח) הנה ראיתי בהרב אלפסי ז"ל דברים נפלאים ממני ואולי מבלי ראות עיני הרואה כאשר יסתכל בעיני השמש מפני חלישת טבעו, ואמת היה לי לעצם את עיני ולסגור דלתי פי וללכת אחריו אל הימין ואל השמאל וללכת אחריו מאין נטות, אבל כי הוא מלאכת שמים והמלאכה גדולה ואין בה תכלית לבשר ודם וכו', ע"ש. ועוד כיו"ב שהוא נזהר מאוד בדבריו כלפי הרי"ף. אולם בהשגותיו על הרמב"ם חזינן דהראב"ד אשתפיך חמימי ומשיג על הרמב"ם בכל תוקף וביד חזקה כעין הא דחזינן בהל' איסורי ביאה (פי"ח הלכה יא) שכותב שם, זה הלשון חושך ולא אור, ובהל' ביאת מקדש (פי"ח הלכה א) אמר אברהם דומה שלא בא זה אלא לערבב את העולם שלא תפס דרך הגמרא ופרטיו לא באו דרך הגמרא, ובהל' שמיטה ויובל (פ"ב הלכה ד) כתב, אמר אברהם עקם עלינו את הדרך ובלבל לשון משנתינו ונתן את הראשון אחרון וכו', ועוד כיו"ב כדחזינן בכל פינה וזוית בהשגותיו על הרמב"ם. וכאמור לעיל כל זה לא עשה הראב"ד הקדוש ז"ל אשר רוח אלוהים נוססה בקרבו ורוח הקודש הופיעה בבית מדרשו ח"ו מתוך פחיתות וזלזול בכבודו של הרמב"ם דזה לא יעלה על דעת איש ח"ו, אלא רק מהטעם האמור לעיל ללחום לקינאת ה' צבאות כדי שלא יסמכו עליו בהוראותיו. וע"ע במבוא הנ"ל לס' "שם כתוב" (עמוד לא) שהביא תשובה מהראב"ד שנמצאה בכת"י ובו רואים שהראב"ד מתייחס בכבוד להרמב"ם שכותב עליו לא שבאנו לחלוק על דברי הר"מ במז"ל שלא ביאר מקריעה וכ"ש על דברי גאון הרי"ף, אבל מה שהניח הוא אנו השלמנו ואפשר שהיה לו ספק והניחו ומסוד ה' ליראיו נתגלה לנו. ע"ש. אולם מאידך גיסא יש שמפקפקים בענין תשובה זו שהיא מזויפת וכו' והביאו כמה ראיות לדבר וכאשר הובאו דבריהם שם (בהערה 56). יעו"ש. וראה גם לכהנא רבה הרב יד מלאכי (בכללי הרמב"ם והראב"ד אות מג, דף קפז ע"ג) שכתב שם, הראב"ד בהשגותיו לא כיון בהם למעט בכבוד הרמב"ם, חלילה לרבנן קדישי כוותיהו. אלא חשף הראב"ד את זרוע קדשו לחלוק עליו בכמה גופי הלכות כי היכי דלא לסרכו כו"ע בתריה ללמוד וללמד בדעות מעל ספר המורה וכיוצא בו. כ"כ הרמ"ע מפאנו בתשובותיו סוס"י קח, וכ"כ בספר קורא הדורות דף יא ע"ב דברים כיוצא באלו. ומכאן תשובה נגד שלשלת הקבלה שכתב כי הראב"ד לא השיגו כאוהב ומבקש דעתו זולתי כאוייב ומספר גנות הרמב"ם, דליתא וח"ו לעלות על לב דברים כאלו של אותו צדיק שהעידו עליו שנגלה לו אליהו כמו שתמצא בספר יוחסין. עכ"ד. ע"ש. וראה עוד לרבינו הגרי"ח ז"ל בהקדמתו לשו"ת רב פעלים ח"א בפתיחה לספר (בסוף עמוד ראשון ד"ה ויש מפני שרואין וכו') שכתב שם, ראו מי לנו גדול מרבינו הראב"ד בתורה ויראה אשר השיג על רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל כמה השגות וזלזל בכבודו ולא היה חשוב בעיניו וסוף דבר מה עלתה לו וכו'. ע"ש. ואנו לא באנו עתה לעסוק בענין זה. ואכמ"ל יותר].

ועכ"פ הוא אשר אמרנו דהראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם בא בעיקרו להעיר על הרמב"ם, ולכן בודאי י"ל דכל דאיכא סתירה בדברי הראב"ד מתשובותיו על השגותיו, התשובות עיקר דנחית בהו טפי לעיקר דינא משאר ההשגות שהם אינם אלא הערות ולמטרה מסויימת כנ"ל. וק"ל. (וצרף לכאן אשר הבאנו לעיל (בסימן הקודם) מדברי הגר"ח פלאג'י בס' חוקות חיים שכתב בענין סתירה שיש בדברי מרן ממש"כ בב"י למש"כ בתשובה דנקטינן כדבריו בתשובה דנחית בהו טפי לברר את ההלכה, משא"כ בב"י לא בא אלא לקבץ את שיטות הפוסקים שדברו באותו ענין וכו', וממילא לפ"ז כ"ש שיש לומר כן לגבי הראב"ד דבדבריו בתשובה הם העיקר נגד ההשגות משום דנחת בהו טפי לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכה משא"כ בהשגות לא בא אלא לדקדק עם חיבורו של הרמב"ם ז"ל. וק"ל). אמנם הנה החת"ס שם (בסי' שלט) כשעמד על הסתירה שיש בדברי הראב"ד בין השגותיו דפליג התם על הרמב"ם לתשובותיו דמתבאר מיניהו דמסכים עם הרמב"ם, כתב ע"ז, ותרי ראב"ד הוה. ע"ש. והיינו דדעתו היא שהראב"ד בעל ההשגות על הרמב"ם אינו הראב"ד בשו"ת תמים דעים. והן אמת כי צדקו דבריו דתרי ראב"ד הוו, ואפילו תלתא הוו כמבואר בדברי רבינו החיד"א בשם הגדולים ח"א (מער' א אות ט - י - יא). ע"ש. וכן הוא נמי בס' סדר הדורות דג' ראב"ד הוו. אולם בזה אשר אתא מר רבינו החת"ם זיע"א להפריד אלוף לומר דהראב"ד בעל ההשגות על הרמב"ם אינו הראב"ד בשו"ת תמים דעים, מלבד אשר הוא סותר את דברי עצמו בסימן שקודם לכן (סי' שלח), שהביא את דברי הראב"ד בשו"ת תמים דעים ראיה להוכיח דאין עיקר כדברי הראב"ד בהשגותיו מאחר שרואים שחזר בו בתשובה מדבריו אלה. והרי מבואר דהוא גופיה ס"ל דהראב"ד בעל ההשגות והראב"ד שבשו"ת תמים דעים, הוא אחד ושמו אחד. (אמנם לפי מש"כ בשו"ת אבני נזר (הנ"ל), דהתשובה אשר כתב החת"ס בסי' שלח היא עיקר שחזר בו ממש"כ בסי' שלט שהיא תשובה מוקדמת יותר ונכתבה בחפזון ובלא דקדוק וכו' כמ"ש החת"ס גופיה בתשובתו שם ויש להעיר בה כמה דברים, ממילא יש לומר שגם מענין זה חזר בו החת"ס. וק"ל). עוד יש לעורר, כי דבר ברור הוא שהראב"ד בעל ההשגות הוא הראב"ד המובא בסתם בשו"ת תמים דעים וכאשר מבואר בפשיטות בדברי רבינו החיד"א בשם הגדולים ח"א (מערכת א אות יא). ע"ש. וכן הוא דבר ברור שהחזיקו ומחזיקים בו הפוסקים בפשיטות דהראב"ד שבתמים דעים הוא ראב"ד שבהשגות. ואילו הראב"ד השני הוא רבינו אברהם אב ב"ד בר יצחק (שהיה חמיו של הראב"ד בעל ההשגות), אמנם שג"כ מוזכר בשו"ת תמים דעים בכמה סימנים (יעויין שם סימן עט פ קמ), מ"מ הרי הוא נקרא שם בפירוש רבינו אברהם בר יצחק או רבינו אברהם אב ב"ד באופן שא"א לטעות בו ורק הר"א בר דוד בעל ההשגות נקרא שם בשם ראב"ד (כגון בסי' פד) משא"כ זה הראב"ד השני או מוזכר שם אביו בר יצחק או שכתוב רבינו אברהם אב ב"ד אבל לעולם ראב"ד סתם הוא ר"א בר דוד בעל ההשגות. וע"ע בשד"ח בכללי הפוסקים (סי' ו אות ב) שציין שם אגב אורחיה מכמה מקומות בחת"ס בתשובותיו וחידושיו על הש"ס, שנקט בדבריו דהראב"ד בהשגות והראב"ד בתמים דעים שנים נפרדים הם, ולא עמד לעורר בזה כלום מדברי החתם סופר בתשובתו כאן בחיו"ד סי' שלט שג"כ כתב כיו"ב, ואילו בסימן שלח משמע דס"ל דהוא אחד. ע"ש. עכ"פ לפי המתבאר חזינן דהחת"ס בתשובתו הנ"ל (סי' שלח) הד"ר ביה וס"ל, דהוא אחד ושמו אחד דהראב"ד בעל ההשגות הוא הראב"ד בשו"ת תמים דעים, ולפי דברי האבני נזר הנ"ל דבריו אלו שבסי' שלח הם העיקר כיון שנכתבו באחרונה.

ברם בקושטא עדין יש להתבונן בדברים שהביא החת"ס את דברי הראב"ד בשו"ת תמים דעים סי' רלו, ששם מבואר היפך דבריו בהשגות, כי הנה בשו"ת תמים דעים שלפנינו (דפו' ווילנא תרנ"ו) לא מובאת תשובה זו, דמושמטים שם כמה תשובות ובניהם תשובה זו דסי' רלו. יעו"ש. ולכן כיון שלא זכינו לראות תשובה זו בבירור אנחנו לא נדע אם באמת הכי הוא דיש סתירה בדברי הראב"ד, כי הרי בשו"ת תמים דעים מלבד תשובות הראב"ד, מובאים בו עוד תשובות מרבנן קמאי אחריני כאשר תחזנה משרים עיני כל רואה. וראה גם היטב בדברי רבינו החיד"א בשם הגדולים ח"ב (מער' ת אות סה) שמבואר כן נמי בתורף דבריו, כי שו"ת תמים דעים הוא אוצר בלום של תשובות כמה רבנן ראשונים כמלאכים, ע"ש. וראה גם כיו"ב במבוא לס' "כתוב שם" השגות הראב"ד על בעל המאור (הוצאת מוסד הר"ק ירושלים תשי"ז, עמוד י) שג"כ מבואר שם ביתר אריכות דהתשובות וההשגות שבס' תמים דעים אינם רק מהראב"ד אלא גם מגדולים אחרים. ע"ש. ומכיון שכן יש לעיין עדין היטב בתשובה זו אשר כיון אליה החת"ס, דשמא אינה מדברי הראב"ד עצמו, וממילא ליכא בזה שום סתירה, וגם צ"ע מדוע השמיטוה המדפיסים לתשובה זו. [וגם הלום ראיתי בס"ד בשו"ת אבני נזר חיו"ד (סי תסו אות ט) שהביא את דברי החת"ס ממה שהעיר משו"ת תמים דעים וכו', וכתב ע"ז בזה"ל: ובאמת שבס' תמים דעים שלי לא כתוב "מהתורה", אולי כך היה כתוב בת"ד ישן דפוס ווינציא. עכ"ל. והמשיך שבשו"ת הרשב"א (סימן תי) יש כיו"ב דאע"ג דאין בזה מלקות איסור יש. ע"ש. וכאמור שבשו"ת תמים דעים דידן מושמטת תשובה זו מכל וכל אולם אעפ"כ יש להתבונן עדין גם מדברי הראב"ד בהשגותיו על הרי"ף במס' מכות הנ"ל ואשר הביאו ג"כ הרמב"ן שם דמבואר מדבריו דאיסורא מיהא איכא, ושם הדברים מפורשים בדברי הראב"ד. וק"ל. ואין להאריך יותר בזה.
למטה

All rights reserved © 2003 Harav Pinhas Zbihi